והבודדים שלא מקדישים חשיבות יתירה לנושאים חיצוניים קיימים גם הם בשני המינים,

ותלויים באופי, ברקע הסטורי-חינוכי ובעוד גורמים שאינם קשורים למגדר.

בס"ד

שמעתי פעם מאיזה רב שאמר שלאישה קשה בצניעות כמו שלגבר קשה שמירת העיניים ,שזה העקב אכילס של כל מין .

תשווה בין שמירת עינים לבנים, 

וצניעות לבנות,

אולי אז זאת תהיה השוואה הוגנת.

נשים מחפשות פרט חיצוני = זה מגיע ממקום עמוק

גברים מחפשים פרט חיצוני = איזו רדידות! פיכסה! זה מה שאתם מחפשים באישה??!

לשם מה נועד ה"מאבק" הזה של מי יותר רדוד ומי יותר עמוק וכו'?

הלא בסוף כולנו שואפים להתחתן, ודווקא עם המין השני

אז למה לריב?

תמצא אתה את "האחת" שלך וזהו

עיין מה שהסברתי למטה

מזדהה לגמרי. - לקראת אירוסין וזוגיות

ההבדל הוא שבנים פוסלים ישר ולא נותנים הזדמנות למי שפחות נראה ממבט ראשון

ובנות כן יתנו הזדמנות למי שפחות

כי כל בן יודע שזה מאוד קריטי בשביל בחורה שהיא תמצא חן בעיניו, והוא לא רוצה להשלות אותה.

לעומת זאת, לבנים לא כזה עקרוני שהם יהיו יפים בעיני בת הזוג, לכן בנות מרגישות בצדק שזה בסדר להמשיך את הקשר בכל זאת.

בס"ד

לאישה ממוצעת יהיה הרבה יותר קשה להשלים עם זה שהיא לא יפה בעני בעלה,
מאשר לגבר להרגיש שהוא התפשר על יופי.

ומכירה מקרים כאלו,

שהבחור היה יותר עמוק, ויותר חיפש עניינים רוחניים, והתחתן עם מישהי שהיא לא הטעם שלו בעיניינים חיצוניים, וכשפעם דיברו על יופי ונפלט לו שהיא לא מהממת בעיניו היא מאד נפגעה.

כמה שהוא ניסה להסביר את עצמו, זה היה יותר גרוע... (להפך, אני אוהב את הפנימיות שלך כל כך שבכלל לא אכפת לי איך את נראית... - לא! את נראית מקסים, פשוט לא הטעם שלי...  וכך הסתבך מהפח אל הפחת..)

ב"ה הכל טוב והם נשואים באושר, אבל מבחינתה זה היה ממש משבר, ועד היום כואבת לה הידיעה שהיופי שלה זה לא היופי האידאלי בעיני בעלה..
(עם כל זה שהיא בחורה רוחנית מאד וכ', וכן מהמקום הזה היא התגבר על זה בכללי אבל כן לא נעים..)

אני לא אומרת שמדובר כאן בצדיקות יסוד עולם, אבל כן הבנה של מה בת הזוג צריכה ממני,
(ולהרגיש יפה זה אחד הצרכים העמוקים של אישה נשואה, כמאמר הרמב"ם "טבעה להתענג על חינה בעיני בעלה") 

מעבר לכך אני לא חושבת שיש משהו פסול בחיפוש נשיאת חן חיצונית,
גם מאחורי החיפוש של הבחורים יש צורך נפשי פנימי, 
למשל עדינות, הרמוניה, רוגע, השלמה, וכ'.

כן בעייתי כשנעולים מראש על מראה מסוים,
ולא רוצים אפילו לראות מישהי שלא עונה בשלימות בקריטריונים חיצוניים מסוימים ,
אבל אם נפגשים, ומנסים ורואים שזה לא עובד בגלל משהו חיצוני-

לענ"ד זה בסדר גמור.

שמתם-לב שהבנים כותבים כאן על מה הבנות חושבות, והבנות כותבות על מה הבנים חושבים?

מציע לכם להפסיק להתמקד במה המגדר השני חושב (שגם ככה אתם כותבים שטויות),

ולהתמקד פשוט בכל אחד בנפרד, התמקדות ספציפית בבן-זוג שלכם..

אבל להבנתי, לנקודה שהעלה פותח השרשור כן יש משמעות.

אולי לאו דווקא משמעות פרטית ביחס לחיפוש האישי של כל אחד אחרי זיווגו, אבל כן ביחס לתפיסה. כי לתפיסות רווחות יש משמעות, והן משפיעות עלינו באיזשהו אופן. וגם אם לא - אז סתם ככה, הן רווחות, ואם הן אינן נכונות - יש עניין לצאת נגדן... ובמיוחד מקום כמו פורום, הוא ה-מקום לצאת נגד תפיסות רווחות שאינן נכונות.

והנקודה שפותח השרשור העיר עליה היא - שהתפיסה הרווחת לא מקבלת יפה את הרצון של גברים לחיצוניות שטובה ומתאימה להם, אבל כן מקבלת יפה את הרצון של נשים לחיצוניות שטובה ומתאימה להן. התפיסה הרווחת הזו לא יפה ולא הוגנת.

חוץ מזה, אני חושב שהתפיסה הזאת מקטינה ומנמיכה מאוד את הרצון הגברי ליופי, שבפרופורציות הנכונות וכשהוא לא זה שמוביל את הבחירה - הוא דבר נפלא לדעתי שהקב"ה נתן. אבל לא, זה לא יכול להיות, הם פשוט בהמיים ומגעילים שהם חושבים על זה בכלל. וזה חבל, כי גברים הם לא בהמות, יש לנו יצר נפלא שהקב"ה נתן לנו, ואפשר וצריך לראות את הטוב שבו - בדיוק כמו שאפשר וצריך לראות את הטוב שביצר הנשי. אם נסתכל על היצר בתור מפלצת, זה ייצור לנו נזקים...

וכן, אני מסכים לגמרי - התפיסה הנכונה היא שפנימיות יפה תקרין על מציאת חן חיצונית. זה מה שצריך להיות וזה מה שראוי לחפש. אפשר אולי לומר למין סיכום כזה, שהיצר צריך להיות, אבל צריך להיות מוקרן מהחיבור הפנימי של האהבה הנפשית.

אבל אולי תהיו מופתעות לגלות שבשורשה היא לחלוטין לא קשורה ל"מיניות".

לפחות לא כפי שהיא נתפסת כיום

אולי אולי בברוך

שכחי מזה

אם כבר עכשיו לפני שסיפקתי סוג של הסבר את מכניסה לי מילים לפה

אז ירידה לעומקם של דברים עלולה לגרור אותך לטעויות קשות יותר

דרושה רמה של הכלת מורכבויות וחידוד דקויות שלצערי חסרה בפורום פתוח

בחורה יפה כדי להשוויץ בה.

הסברתי את התמיהה למה שופטים בחורים לרעה כשהם רוצים אישה יפה ולא שופטים לרעה בחורה שרוצה "גבר". בשני המקרים זו טעות להתמקד בחיצוניות, אבל יש הבדל בין משהי שזה מעניין אותה מהסיבה הזו למשהו שמעניין אותו כדי להתגאות.

אגב-ברור שכל אחד רוצה משהי יפה לעצמו, אבל לרצון להראות את האישה בציבור יש אחוזים נכבדים ברצון באישה יפה. כל בחור מספיק כנה יודה בזה.

הוא השיג עבודה טובה-הוא הצליח בחיים, הוא השיג מעמד טוב-הוא הצליח בחיים. כנ"ל לגבי אישה יפה.

איך מישהו אמר לי דוגרי...   יצאתי עד עכשיו עם בחורות יפות, לא מגיע לי אחת כזאת

הוא כבר תופס את המקום שלו.

רק רציתי לומר לרחפת שמי שראה סרטים וכו' המניע שלו דווקא כן נובע מגאווה.

אחרי שהוא ראה יופי ברמה מסויימת קשה לו לקחת משהו פחות מזה...

רק שלפעמים ההרגשה היא "כדי שאני אמשך"   כי קשה להמשך למשהו שמבאס אותך 

ההרגשה שקיבלת פחות..

כי יש דברים שהם כוללים בכל הסרטים... 

לוקחים שחקניות שהפנים שלהם כמעט בלי שום מום,

או שמאפרים בצורה כזאת שהכל נעלם.

אח"כ אותו אדם שהושפע מסרטים יראה מישהי עם משהו קצת עקום יהיה לו מאד קשה להתעלם. 

לא מדבר עם הפרטים הקטנים.. בהירה,שחומה.. חלקה או מתולתלת..

זה לא באופן עקרוני ככה שאני יכולה להגיד שככה זה... תאמינו לי הבנות הפחות נוצצות מתחתנות יותר מהר מהבנות היפות

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך