חלק ממאמר של הרב דוד דב לבנון (מאתר 'ישיבה')
אנו מוצאים במצוות פורים דגש מיוחד על אחדות בישראל, מה שלא מצאנו בחג אחר, כגון במצות משלוח מנות איש לרעהו, וכפי שפירש מצווה זאת בספר מנות הלוי, שטעם המצווה להרבות באהבה אחוה ורעות בישראל.
לפי פירוש אחד בריטב"א (על מסכת מגילה דף ג), חדוש גדול נאמר כאן, שמבטלין את כל המצוות כולן למקרא מגילה, ואע"פ שמקרא מגילה מצוה מדברי סופרים, עקרו חכמים דבר מן התורה בשב ואל תעשה לכבוד הנס, (ואף לפי פירוש התוס' והר"ן, שהכוונה היא להקדים מקרא מגילה לשאר מצוות, ולא לבטלם לגמרי, יש כאן חדוש שלא מצאנו בשאר מצוות). ואע"פ שהטעם לדבר הוא כדי שיוכלו להאסף כולם ביחד לפרסומי ניסא, אולם מן הפסוק "משפחה ומשפחה" נראה שרצו לבטא כאן רעיון של אחדות, "משפחה ומשפחה" כולם ביחד.
וכך מודגש בכתוב "וקבל היהודים את אשר החלו לעשות" בלשון יחיד כאיש אחד בלב אחד. וכן "נקהלו ועמוד על נפשם" בלשון יחיד להביע את רעיון האחדות שאפפה את כולם.
מדוע הדגישו חז"ל כל כך את עניין האחדות בפורים?
נראה שזה היה חטאם של ישראל באותו הדור, ועל זה היו צפויים לעונש אלמלא באו מרדכי ואסתר ותקנו אותו פגם.
נראה למצוא זאת בדברי המן למלך אחשורוש, (חז"ל פרשו כל מקום שנאמר במגילה "המלך", כלפי מלכו של עולם, ורצו ללמדנו בכך, שהקב"ה הוא זה שהנהיג את העולם ע"י המלך אחשורוש), וכך אמר לו המן הרשע (אסתר פרק ג,ח):
"ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שנות מכל עם ואת דתי המלך אינם עשים ולמלך אין שוה להניחם: אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עשי המלאכה להביא אל גנזי המלך".
לא תתגודדו בפורים
לאחר כל הנאמר לעיל, מופלא הדבר שדוקא בפורים מתעוררת השאלה של "לא תתגודדו - לא תעשו אגודות אגודות", מובא בגמרא (יבמות יג:) "תנן התם: מגילה נקראת באחד עשר, ובשנים עשר, ובשלשה עשר, ובארבעה עשר, ובחמשה עשר, לא פחות ולא יותר. אמר ליה ר"ל לר' יוחנן, איקרי כאן: (דברים י"ד) לא תתגודדו, לא תעשו אגודות אגודות?".
ואולי זה החידוש של פורים, שאף דבר שנראה כמחלוקת, בפורים הוא אפשרי ומתקבל בישראל בלא רושם של מחלוקת, כיון שבפורים זכינו לדרגת האחדות, ומורגש בו שגם המחלוקת נובעת משורש אחד.
והנה ה"שם משמואל" (פורים דף קע) הקשה בשם אביו האבני נזר, מדוע בספק מוקפין מברכין ביום י"ד על מקרא מגילה, לפי רוב העולם, מאחר שהוא ספק שלא הוכרע, וקורין את המגילה בשני ימים? ותירץ, שבאמת שורש אחד לשני הימים, ולכן האסור בהספד ותענית אסור של זה בזה, ורק הנגלה מחולק לשנים, וכאשר יש ספק אם מוקף, ואי אפשר לדעת ע"פ הנגלה איזה יום הוא פורים, נקבע לנהוג על פי השורש שהוא אחד, שאפילו הוא מוקף יכול לקרוא בי"ד ולברך בו. אלא שמכלל ספק לא יצאנו וצריך לנהוג מספק שני ימי פורים.

ברור שבכך יש איסור חמור