התכוונת לנוסח?  אצלי בסידור כתוב "הנאמרים" בכל אופן

יש קודם נבואה (רק תלוי אם היא של קדושה או טומאה) ואח"כ הקב"ה בוחר באחד מהם?

והקב"ה 'מעדיף' את אלו שבדרכי קדושה

נראה שאין לך כוח להסביר, אז אני אעזוב אותך לנפשך

...וְעִם זֶה, לֹא יִשְׁתַּוֶּה הַנִּכְנָס לְדַת יִשְׂרָאֵל עִם הַמְיֻחָס, כִּי דַּוְקָא הַמְיֻחָסִים מֻכְשָׁרִים לַנְּבוּאָה, וְזוּלָתָם תַּכְלִיתָם שֶׁיְּקַבְּלוּ מֵהֶם וְשֶׁיִּהְיוּ חֲסִידִים וַחֲכָמִים, לֹא נְבִיאִים.

לעניות דעתי, הדברים חד-משמעיים.

קיד אָמַר הַכּוּזָרִי: כֵּן הוּא אִלּוּ הָיְתָה שִׁפְלוּתְכֶם בִּבְחִירָה, אֲבָל הִיא בְּהֶכְרֵחַ, וְכַאֲשֶׁר תִּמְצָא יֶדְכֶם — תַּהַרְגוּ.
קטו אָמַר הֶחָבֵר:  מָצָאתָ אֵת מְקוֹם תֻּרְפָּתִי, מֶלֶך כּוּזָר. אָכֵן, אִלּוּ הָיוּ רֻבֵּנוּ, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, מְקַבְּלִים אֵת הַשִּׁפְלוּת כִּכְנִיעָה לֵאלֹהִים  וּלְתוֹרָתוֹ, לֹא הָיָה מַזְנִיחֵנוּ הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי זֶה הַזְּמָן הָאָרֹך. אֲבָל מִעוּטֵנוּ בַּדֵּעָה הַזֹּאת, וְלָרֹב יֵשׁ שָׂכָר מִפְּנֵי שֶׁהֵם סוֹבְלִים הַשִּׁפְלוּת בֵּין הֶכְרֵחַ לִבְחִירָה, כִּי אִלּוּ הָיוּ רוֹצִים הָיוּ חֲבֵרִים וְשָׁוִים לַמַּשְׁפִּילִים אוֹתָם בְּמִלָּה שֶׁיּאֹמְרוּ אוֹתָהּ בְּלִי טֹרַח, וּכְגוֹן אֵלּוּ לֹא יֹאבְדוּ אֵצֶל שׁוֹפֵט הַצֶּדֶק. וְאִלּוּ הָיִינוּ סוֹבְלִים הַגָּלוּת וְהַיִּסּוּרִים הָאֵלֶּה לְשֵׁם ה' כָּרָאוּי, הָיִינוּ פְּאֵר לְדוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ הַמְצֻפֶּה, וְהָיִינוּ מְקָרְבִים קֵץ הַיְּשׁוּעָה הַמְצֻפָּה. 
וַאֲנַחְנוּ לֹא נַשְׁוֶה עִם עַצְמֵנוּ כֹּל מִי שֶׁנִּכְנָס לְדָתֵנוּ בְּמִלָּה בִּלְבַד, אֶלָּא בְּמַעֲשִׂים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עֲמַל הַנֶּפֶשׁ, כְּטָהֳרָה וְלִמּוּד וּמִילָה וּמַעֲשִׂים תּוֹרִיִּים רַבִּים, וּבְאַחַת: שֶׁיִּנְהַג כְּמִנְהָגֵנוּ. וּמִתְּנָאֵי הַמִּילָה וְסִבּוֹתֶיהָ שֶׁיִּזְכֹּר תָּמִיד שֶׁהִיא אוֹת אֱלֹהִית, צִוָּה אוֹתָהּ ה' בְּאֵיבַר הַתַּאֲוָה הַגּוֹבֶרֶת, כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר עָלֶיהָ וְלֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁרָאוּי, בְּהַנָּחַת הַזֶּרַע בַּמָּקוֹם הָרָאוּי וּבָעֵת שֶׁרָאוּי וּבָאֹפֶן הָרָאוּי, אוּלַי יִהְיֶה זֶרַע מְשֻׁבָּח, יִצְלַח לְקַבָּלַת הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי. וּמִי שֶׁדָּבַק בַּדֶּרֶך הַזֹּאת כְּבָר הִשִּׂיג לוֹ וּלְזַרְעוֹ חֵלֶק הָגוּן מִן הַקִּרְבָה אֶל הָאֱלוֹהַּ. [וכאן מתחיל מאמר מוסגר שבא לסייג את הנאמר קודם] וְעִם זֶה, לֹא יִשְׁתַּוֶּה הַנִּכְנָס לְדַת יִשְׂרָאֵל עִם הַמְיֻחָס, כִּי דַּוְקָא הַמְיֻחָסִים מֻכְשָׁרִים לַנְּבוּאָה, וְזוּלָתָם תַּכְלִיתָם שֶׁיְּקַבְּלוּ מֵהֶם וְשֶׁיִּהְיוּ חֲסִידִים וַחֲכָמִים, לֹא נְבִיאִים.

בן גרים=לא גר.

אם גם האמא וגם האבא גרים אין המשך של 'העניין האלוקי' אצל בן גרים זה.

מאמר ראשון קטו כמו שהבאת ובכלל על השתלשלות העניין האלוקי והיווצרות עם ישראל מפרטים לעם מאמר ראשון צה', קג', קטו'

לרמב"ם כמובן גם גוי יכול להינבא או מוכרח ודוקא הנס אם לא יינבא 'הא-ל מנבא בני אדם'!

והנס אצל ברוך בן נריה היה שהוא לא התנבא למרות שהיה תלמיד הנביא.

זה כבר עניין לשרשור בפני עצמו.

שבן לשני גרים לא יכול להתנבא?

הרי הוא מיוחס.

לא הבנתי מה הקשר לרמב"ם ולברוך בן נריה לענייננו.

(איך אי-התרחשות נס היא נס?)

בן גרים הוא מיוחס - לאבותיו הגרים. אז אין מה להתפלא שיתנבא.

לגבי הרמב"ם,

לא ראיתי ממנו שהנבואה היא "תוצאה טבעית". יש תנאים לנבואה, אבל זה שהתנאים התקיימו אין הכוונה שתתקבל נבואה. על דרך משל, תנאי לבישול מרק הוא סיר תקין, אבל סיר תקין לא יביא מעצמו לבישול מרק... הכשר כלי הקיבול לא מבטיח הכלה של הנושא. לומר שהנבואה היא השגה של האדם, זה ממש אריסטוטלי.

א. מיוחס.

הייחוס היה מקנה מעמד בעם, תנאי לישיבה בסנהדרין ותפקידים במקדש.

אין משמעות למשפט כמו
"הוא מיוחס לאבותיו הגרים"

בגמרא בקידושין ע עמוד ב נאמר:

"אימתי הוי עדות לישראל?
בזמן שהשבטים שבטי יה.

אמר ר' חמא ברבי חנינא כשהקב"ה משרה שכינתו אין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל שנא' 
 בעת ההיא נאם ה' אהיה לאלהים לכל משפחות ישראל.

לכל ישראל לא נאמר אלא לכל משפחות. [והמה] יהיו לי לעם

אמר רבה בר רב הונא זו מעלה יתירה יש בין ישראל לגרים".

רש"י על משפחות ישראל: משפחות שהם ישראל גמורים.

כדאי לראות את ההמשך!

במשנה במסכת קידושין נאמר, שמי שהיה בעל תפקיד במזבח או בדוכן שבמקדש היה מיוחס - ואין צריך לבדוק אחר משפחתו.

לאחר מכן מובאים דברי רבי חנינא בן אנטיגנוס: "אף מי שהיה מוכתב באסטרטיא של מלך".
בקידושין דף עו, ב מבואר שכוונתו לצבא בית דוד.
לדעתו, היו שם רק ישראלים מיוחסים כלומר, ישראלים בני ישראלים -
"כדי שתהא זכותן וזכות אבותם מסייעתן".

ב. נבואה טבעית לרמב"ם והנס הוא דווקא מניעתה.

בנבואה יש כידוע שלוש שיטות לפי רמב"ם במורה חלק ב פרק לב

"הדעה הראשונה 
היא דעת המון הבורים מבין המאמינים בנבואה, ואף מקצת פשוטי תורתנו מחזיקים בה, והיא שהאל יתעלה בוחר את מי שהוא חפץ מבני-אדם, מנבא אותו ...(גם רעים, טפשים ועוד)

הדעה השנייה 
היא דעת הפילוסופים, והיא שהנבואה היא שלמות כלשהי בטבע האדם.
שלמות זאת אינה מושׂגת לשום אדם אלא אחרי תרגול המוציא את מה שיש בכוח מין אל הפֹּעַל אם אין מונעת זאת מניעה מזגית או איזושהי סיבה חיצונית..

הדעה השלישית 

שהיא דעת תורתנו ויסוד לשיטתנו, היא ממש כמו הדעה הפילוסופית הזאת (!),
למעט דבר אחד והוא שאנו מאמינים שיש שהראוי לנבואה, המתכונן לה, לא יתנבא וזה על-פי חֵפץ אלוהי.
בעינַי זה דומה לנסים כולם ונוהג כמנהגם. (שחור על גבי לבן, לי זה נראה מפורש מאוד!)

כי הדבר הטבעי הוא שכּל מי שראוי מטבע-בריאתו ומתאמן על-פי חינוכו והוראתו עתיד להינבא [די ברור שזה טבעי כמו להרים יד!], והמנוּע מזאת הוא כמי שמנוע מהנעת ידו כירבעם או מנוע מלראות כצבאו של מלך ארם..
עיקר האמונה שלנו, שההתכוננות ושלמות המידות והשׂכל הכרחיים (!) בדבריהם:
אין הנבואה שורה אלא על חכם גִבור ועשיר..

 והסברנו שבני הנביאים עוסקים תמיד בהתכוננות
מסיפורו של ברוך בן נריה לומד אתה שיש שהמתכונן מנוע ואינו מתנבא".
 

קיבלתי והחכמתי. תודה רבה.

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/maaliyot/sgulat-2.htm

(אות ה).

הוא מסביר שם שע"פ הכוזרי זו מחלוקת בחז"ל, והוא סובר כדעה שלא יכולה להיות נבואה לגרים, ולעומת זאת, הרמב"ם שסובר שיש נבואה בגרים, יכול לומר שאין כלל דיעה חולקת על זה בחז"ל.

הראיה היא שצריך לתרץ למה הוא זכה לנבואה...

אולי בהזדמנות תכתוב לי את תשובתך קצת באריכות.. נתת לי טעימה וזהו, אני רוצה עוד 

"ורצה בדבריהם הנאמרים באמת" - למעט נביא שמגיע לנבואה ומשתמש בה לא לדרכי האמת , שוב, כמו בלעם למשל שהלך לבלק

1.נביאים טובים- הטובים כביכול מיותר?

2.מה זה "ורצה בדיבריהם" ה' נתן להם את דיברהם?

3. הנאמרים באמת-אז כיצד יאמרו? יש בכלל אופציה אחרת?

ועכשיו אתה מוזמן לענות...

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום