לפעמים כשלא מתעכבים על הקושי הזמני שנוצר, ולא נותנים לו יותר מדי מקום, בסוף העניינים מסתדרים על הצד היותר טוב.

אם לוקחים בחשבון את כל מה שתיארת, לכו להורים כרגיל כדי לכבד אותם ולא לצער אותם. ככה גם תבהירו בצורה עניינית, מעצם נוכחותכם, שאתם עומדים מאחורי ההחלטה שלכם.

בדרך כלל אם שומרים על שליטה עצמית וענייניות במצבים האלה, באופן טבעי זה גורם שהצד שכנגד מבין את המקום שלו ואי ההסכמה חוזרת לפרופורציות סבירות. 

וגם זה עוזר לצד שככנגד "לרדת מהעץ" באופן מכבד.

גם על הילדים אפשר להגן בצורה ענייניית מפני יחס לא נעים של האחים ולבקש באופן מכבד שלא יהיו צד בויכוח,

בעיקר על ידי שאתם תתנו יחס חם ונעים לילדים של האחים כאילו כלום לא קרה.

והכי חשוב, זה מכבד ומשמח את ההורים שלך.

בהצלחה.

אני בנאדם שמח וחיובי באופן כללי

וכל הסיטואציה הזאת קצת שוברת אותי למען האמת

בשבת האחרונה ממש היה לי קשה. בלי שום ספק הייתי מעדיפה לבלות את ערב שבת בבית שלי עם המשפחה שלי וב"אנרגיות חיוביות"

אני ממש לא יודעת מה לעשות עם פסח. אני רוצה לשמוח בחג. להעביר איתם את ערב החג (הראשון או השני) ממש מפחיד אותי ומציף אותי בחששות.

מה גם שבערב שבת האחרון היו אצל ההורים שלי שני האחים שעדיין בקשר טוב איתי ורק אחות אחת שלא, ובערב פסח מאזן הכוחות יהיה שונה. וגם אחי הבכור יהיה בנוסף לכל.

כשפוגעים בילדים שלי אני מתכווצת כולי, וקשה לי לא "להחזיר מלחמה".

אגב, כמובן שלא אפגע בילדים שלהם- הם האחיינים שלי, אבל בנוסף לזה הילדים שלי קטנטנים ושלהם כבר בגילאי העשרה- עשרים..

סליחה על הבלאגן, אני ממש מבולבלת ומתוסכלת. דיי לא יודעת מה לעשות..

תודה על התגובות!!

לא לחכות. הזמן לא פותר, הפערים רק מתרחבים וכך גם הדעות  השליליות האחד על השני.

מנסיון, זה הורס משפחות עד עפר ולעולם.

תמחלי על כבודך (אל תהיי סמרטוט) וממש תנסי לפתור את הבעיה.  כך גם תדעי שאת עשית כל שביכולתך, אם זה לא נפתר לא בך האשם.

1- לדבר עם ההורים ולבקש מהם שידברו עם כל האחים על כך שצריך שלום בית ולקבל האחד את השני.

כן לערב את ההורים כי להם יש את הסמכות שאין לאחרים.

2- לדבר ישירות עם אחיך.  הקו המנחה הוא הפגיעה בהורים.  אל תאשימי אותו, אבל תגידי שכל המריבה ביניכם גורמת להם לסבול.  שימי לב שאם זה לא יפתר, גם לילדים שלך לא תהיה משפחה מורחבת. וכל החיים צריך ללכת על קליפות ביצים.

3- אולי רב שכולם מקשיבים לו יכול לעזור בשיחה משותפת.

4- אולי מגשר.

הרבה הצלחה

תפילות

חג שמח

מנסיוני העצוב.

יש דברים שאם נמשכים יותר מדי זמן כבר אי אפשר למחוק.

הולכים ומתרחקים, ואחרי זמן גם אם הכעסים נעלמו הקשר כבר לא חוזר לעצמו, נשאר מן השפה ולחוץ כמו זרים.

מסכימה עם כל מילה שכתבת.

אבל בדרך כלל (כמובן שאנחנו לא יודעים במה מדובר פה אז לא לגמרי מבינים) יש איזה מחלוקת ומגיעים למצב של מריבה ואז המריבה "תקועה" - לא ממשיכים לריב אלא פשוט נמנעים מלהיפגש.

אז לא אמרתי לבוא לשבת שיהיה להם לא נעים בה אלא לנסות כן לערב את ההורים, לדבר עם כל מי שאפשר ברקע, כדי לנסות ללבן ולפייס. אפילו להחליט אם אפשר שיהיו נושאים שהם מחוץ לתחום ולא מדברים עליהם במפגשים העיקר שיהיה אפשר לשוב ולהיפגש בשמחה.

ממש לא להיגרר באמללות אלא להפך, לפעול בצורה אקטיבית לפתור את זה.

לצערי נפגעתי בדיוק מדבר כזה, פגיעה שנמשכה יותר מדי זמן ואחרי תקופה כבר אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. הכל מלמעלה "בסדר" אבל המפגשים המשפחתיים מעיקים ומסתיימים בשיחות נימוסין וזהו.

יוצאים לסופ"ש איפושהו וזה לא מתאים לנו מכל מיני סיבות.

ולא, ההורים שלי מעולם לא התארחו אצל אף אחד בחג, תמיד מארחים..

האמת שעזרתם לי לקבל החלטה- אני אהיה שם בחג שני (ארוחה יותר קצרה, בלי כל הסדר לפני..).

מקווה שנצליח לעבור את זה

תודה רבה!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....