אבל מדעתי נראה לי שמובן על פי דבריו בתחילת יסודי התורה.

נתון ש:

א. הקב"ה כל יכול.

ב. מציאות כל בריאה תלויה בקב"ה.

אם כן:

קב"ה "נברא" תלוי בקב"ה "הבורא".

ואם שניהם זהים זה לזה,

יוצא שגם הראשון משועבד.

לכן:

לא ייתכנו שני אלוקים זהים מקבילים.

אם זה בהקשר של אריסטו, בהשתלשלות של המלאכים

והשכל הפועל וכו', יש על זה גם הרחבה בכוזרי במאמר

ד, כה.

על פי אריסטו נתון:

א. יש אלוקים אחד.

ב. האחד מוליד זהה לו.

ג. העולם מורכב מהפכים.

אם כן, סתירה בין נתונים ב ו-ג.

פיתרון:

המודעות של האלוקים לעצמו מולידה אל זהה,

ולאל השני יש מודעות ביחס לעצמו ולמקורו,

והוא מוליד מלאך שמוליד מלאך זהה ומלאך יותר נמוך,

וכו' וכו' וכו'.

מכל מקום, יוצא שלפי אריסטו הקב"ה לא יכול לברוא באופן ישיר יש מאין, אלא יש השתלשלות מאורעות שאין לו שליטה עליהן והבריאה נעשית מעצמה. יש כאן הגבלה של הקב"ה. איך אריסטו מתרץ את זה? הוא לא מתרץ ובאמת לשיטתו אין לו בחירה וידיעה... (יש על זה עוד קושיות, אבל זה רק בקשר להגבלה של הקב"ה. תירוץ חלופי לאריסטו יש במהר"ל, נצח ישראל, ג).

מקווה שכיוונתי. 

אם עולה מחשבות של פילוספיה וחקירה בהקב"ה יש לדחות ולהאמין בפשיטות ותמימות וכבר כתב רבי נחמן מברסלב בשיחון הר"ן מ "בְּעִנְיַן סִפְרֵי הַמְחַקְּרִים
מְבאָר כְּבָר אֶצְלֵנוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁאָסוּר לַעֲסֹק בָּהֶם וְצָרִיךְ לְהַרְחִיק מְאד לִבְלִי לִלְמד אוֹתָם וְלִבְלִי לְהַבִּיט בָּהֶם כְּלָל
אֲפִילּוּ בְּסִפְרֵי חֲקִירוֹת שֶׁל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל
כִּי הוּא. אִסּוּר גָּדוֹל מְאד לִלְמד אוֹתָם
[וּכְבָר מְבאָר בְּכַמָּה סְפָרִים גּדֶל הָאִסּוּר לִלְמד בָּהֶם
כִּי לא בְּאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקב, כִּי אֵין לָנוּ שַׁיָּכוּת בָּהֶם
כִּי אָנוּ מַאֲמִינִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמוּנָה לְבַד בְּלִי שׁוּם חֲקִירָה
כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּמְקַיֵּם אֶת עוֹלָמוֹ וְעָתִיד לְחַדֵּשׁ אֶת עוֹלָמוֹ וְכוּ'
וְדֶרֶךְ אֵלּוּ הַסְּפָרִים לְהַקְשׁוֹת קֻשְׁיוֹת שֶׁנִּרְאִין כְּקֻשְׁיוֹת גְּדוֹלוֹת וְהַתֵּרוּץ חָלוּשׁ מְאד
וּמִי שֶׁרוֹצֶה לַחֲקר יוֹתֵר וּלְהַקְשׁוֹת עַל הַתֵּרוּץ
יָכוֹל לְהַקְשׁוֹת וְלא יוֹעִיל לוֹ הַתֵּרוּץ
עַל כֵּן אָסוּר לְעַיֵּן בָּהֶם כְּלָל
וּבֶאֱמֶת כָּל הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁלָּהֶם אֵינָם כְּלוּם
וְהֵם כֻּלָּם הֶבֶל וְרַעֲיוֹן רוּחַ..."

לא בכל דבר חייבת להיות הלכה כמותו.

ולא ירדתי לסוף דעתו בזה.

חוץ מזה שמורה נבוכים באמת לא מתאים לכל אחד, כמו שהרמב"ם כבר אמר.

לא אמרתי שהוא היחיד.

כשאנו עוסקים בשאלה מי זה ה' , זה אומר התגלות ה' לנו, ולא עצם ה' , ואי אפשר להתיימר לנסות להבין את עצם ה' בשכלנו אם הוא מעל השכל, זה כמו להסתכל ישר על השמש בלי להסתנוור, או כמו לשאול מה היה חמש דקות לפני שנוצר הזמן, אנו יכולים להיפגש עם ה' , בכלים שאנו יכולים לקלוט ולא בכלים שאין לנו, זה כמו לשאול האם ה' זכר או נקבה או גם וגם או לא ולא או גם לא וגם כן באותו זמן....  ועוד אלף התפלספויות כמו שהאם ה' יודע לברוא אבן שהוא לא יכול להרים, האם ה' יכול להיות נברא האם הוא יכול לברוא לו אבא ואז הוא גם לא יהיה בורא ואז יוצא שאין מציאות כי הוא בעצם לא יצר אותנו למפרע וגם זה יכול להיות כי הוא יכול הכול... 

כמו כן שאלות מעין אלו לא נותנים שום מענה של שום צורך, כי אם אני אפתור את השאלה הזאת , אז מה ? אני אהיה יותר טוב? אני אתחיל להאמין בה'? אני אתחיל לשמור תורה ומצוות? 

כל התועלת זה להיפגש עם ה' ואז יש פה כוונה מה התכלית שלי בעולם מה המשמעות שיש לתורה ולמצוות מה ה' רוצה ממני? מה התפקיד שלי מה הזהות שלי. מה זה הנשמה שלי  שאלות של משמעות וכוונה. ולא סתם כי אני סקרן.... ה' לא זכר ולא נקבה כי זה לא שייך לייחס לו משהו, אלא שה' מתגלה כמשפיע אז הזכרות מופיעה בעולם ואם כמקבל אז הנקבות מופיעה בעולם.

אבל כפי שאמרתי, בעצם ה' , זה מעל כל המושגים והמילים והחושים שאנו מכירים, מעל יכולת השגתנו כי המוגבל יכול לדבר רק עם מושגים מגבילים עצם החיתוך של המילים זה כבר הגבלה.... ולכן צריך לדבר על התגלות ה' אלי שרק אז יש לי יחס אל האלוקות. הופעות של ה'. 

בברכה חן חברים מקשיבים 

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום