כמעט תמיד אי-אפשר לדעת מה טוב לצד השני,

כי לכל אחד טוב משהו אחר..

וכמו במקרה שסיפרתי למטה, גם כשיודעים, זה לא באמת עוזר.

אז כל אחד יעשה מה שהוא רואה באותו רגע לנכון, וזהו!

שאת התשובה לא נמצא באתר אינטרנט,

את התשובה נמצא אצל בני הזוג...

כל אחד מה שטוב לו והרגישות שהוא צריך.

אבל, וזה אבל גדול לא לכולם יש את החוכמה להבין ולקרוא אנשים אפילו שהם יכולים להיות מאוד קרובים אליהם.  

ואין תשובה מוסכמת על כולם,

זה מראה שהתשובה אליה לא כ"כ פשוטה כמו שאת מציגה אותה.

אם זה היה קיים, הייתה אמורה להיות כאן לפחות תגובה אחת לדרך שכולנו מסכימים אליה.

בכלל לא פשוט...

אני חושבת שיש לי תשובה, להרגיש את הבן אדם. אבל זאת לא תשובה פרקטית... 

מן הסתם שאם היו באים ומסבירים לי סיטואציה ספציפית ושואלים אותי איך לעשות הייתי מנסה לענות לסיטואציה הספציפית הזאת...

ואני כן חושבת שקרירות ולחתוך בבשר החי זאת לא דרך לסיים קשר...  

מה שחותך לך בבשר החי, לאחר זה ליטוף.

ומה שלך זה ליטוף, לאחר זה חיתוך בבשר החי.

ואלא אם את קוראת מחשבות, רוב הסיכויים שיהיה לך קשה להרגיש מה נכון.

לא נראה לי שאחרי שחתכת עשית תשאול ע"י גורם שלישי שיבדוק איך הבחורים הרגישו,

כך שאין לך מדד באמת שיבדוק את היכולת הוירטואוזית שלך להרגיש את מי שמולך.

בגלל שזה נושא רחב כמו הים... אני מבינה את הצדדים השונים...

אני עדיין בבירורים על הנושא.. כרגע זאת החשיבה שלי.

אבל אני יודעת מבחינה פסיכולוגית, שכאשר נפרדים, בכדי לא להשאיר משקעים צריך לדבר על זה יפה... זה מה שמדריכים היום זוגות שמעוניינים להתגרש להבדיל... 

אז לקחתי את זה לכיוון קצת אחר, אבל העקרון לדעתי נשאר אותו עיקרון...

כמו שלא ידריכו זוג שרוצה להתגרש לחתוך בבשר החי, אז לטעמי כך צריך, רק בפרופורציות שונות, גם עם זוג לא נשוי שרוצה לסיים את הקשר...  

@גמדיתלאגמדה דיברה כאן על 2 דברים ואת איחדת אותם לדבר אחד.

היא דיברה על מקרה ספציפי שבו התנהגות לא הולמת מצד הבחור עזרה לה להשתקם,

אבל היא ממש לא ממליצה להתנהג בצורה הזאת, אלא רק במקרה הספציפי הזה ההשגחה של הקב"ה גרמה שממעשה רע יצא טוב..

הדבר השני שעליו היא דיברה, שלא כל מה שאת חושבת שהוא טוב, הוא טוב לכולם!

יש דברים שאת חושבת שהם טובים ולאחרים זה לא טוב, ולהיפך..

ולכן, אין עניין לבקש מכולם להתנהג לפי מה שאת מבקשת, כי לא לכולם זה מתאים ונכון..

את איחדת את שני הדברים ביחד, ולענ"ד בצורה לא נכונה.

מה שאת חושבת זה ה-טוב, ומה שלא לפי בקשתך בפוסט - זה רע.

וטענת שהיא אומרת שרע זה בעצם טוב בגלל שפעם אחת זה עזר לה..

אז זהו, שאני חושב שלא זאת הייתה כוונתה..

ואני מסכימה

אני חושבת שזה נכון לשני המינים. 

תמיד כשרוצים לא להמשיך ולא משנה מי הצד שלא מעוניין חשוב לעשות את זה ברגישות. 

לי מאוד הפריעה, שלפעמים יוצאים לפגישה וצד אחד מגיע באמת להכיר. 

והצד השני מגיע בשביל לבחון (לצורך העניין הבחור).

ואז כשלא מתאים לו הוא מתקשר, כמו אחרי ראיון עבודה.  

"שלום, אהה תראי חשבתי על זה, זה לא מתאים"

במקרה הפטטי הוא יוסיף את באמת בחורה טובה ו....אבל....

מי שמגיע להכיר באמת בדרך כלל באמת נותן הזדמנות להכיר. הוא גם רואה בקשר שותפות. 

ולכן יהיה חשוב לו מה הצד השני חושב מרגיש. איך היה לו.

"הלוואי שנזכה לראות מעלת משודכינו ולא חסרונן" 

מה יעשה מישהו שברור לו אחרי פגישה אחת שחתונה לא תצא מזה?

הוא יכול כמובן ללכת לעוד פגישה בשביל לתת לה תחושה טובה אבל ע"י כך הוא ישלה אותה.

במקרים כאלה אני לא שואל בטלפון מה היא חשבה ואיך הרגישה כי אם היא תגיד שהיה לה נחמד והיא תשמח להמשיך, זה מאוד יפגע בכבוד שלה אם אני אגיד פתאום שאני דווקא מעדיף להיפרד, לכן אני אומר לה על ההתחלה מה החלטתי בלי לשאול לדעתה.

מבינה אותך כל כך!!!

חוויתי את זה על בשרי!!!!!

כל השרשור הזה בכללי באלי בטוב... 

רציתי לשתף שהיה באמת בחור שרצה מאוד את הקשר בהתחלה והראה את זה מאוד. אם בסגנון הדיבור הפתוח, ובנעימות ובהתחשבות וכו' וכו' ופתאום ביום בהיר (אחרי משהו שהוא לא אהב אבל לא בדיוק שיתף) התקשר ואמר בצורה קרירה כאילו אני אדם זר שהוא בחיים לא פגש, שזה לא מתאים. ככה סתם. ופשוט לא יכלתי להרגע מהסיפור הזה.. והיום אני יודעת שזה לא מתאים לי..  אבל הדרך ה', קצת רגישות.!

אז @געוואלד אשמח שתקרא... למרות שאני מבינה גם את הסיטואציה שאתה מדבר עליה...

חושבת שגם שרוצים לחתוך בפרט שזה לא אחרי פגישה ראשונה ויש כבר התקשרות מסויימת והבעת רגשות,

לעשות זאת ברגישות. נכון זאת מומחיות ממש, וצריך הרבה חוכמה. אבל הכל שווה כדי כמה שפחות לצער יהודי.

אפשר לחתוך ולהשאר עם קול חם.... לפחות לדעתי... וגם זה מנסיון כואב... 

ותודה על הסמפטיה... 

אני בטוחה שכל צד לוקח בחשבון שייתכן שהצד השני לא ירצה להמשיך

ועדיין יש הרגשה הרבה יותר טובה כשמישהו שאל ונתן לי מקום לומר מה אני חושבת. 

גם אם זה שונה וגם אם לכאורה זה ייצא כאילו שאני יכולה להיפגע. 

לדעתי הרבה יותר לא נעים כשלא שואלים בכלל ורק קובעים לי שזה לא מתאים. 

גם אם חושבים שזה לא מתאים זה עדיין נותן הרגשה יותר טובה כששואלים מה אני חושבת מרגישה. 

זו דעתי  

כנראה לשאלה מהסוג הזה את מתכוונת.

אבל אני לא אשאל אותה אם היא מרגישה שהיא רוצה להמשיך להיפגש או משהו כזה.

ואפשר פשוט

לשאול איך היה לך?

או

מה את חושבת? 

גם לומר,

חשבתי על זה ונראה לי פחות מתאים, מה את חושבת? - זה אחלה לדעתי. 

בד"כ אם היא רצתה להמשיך היא תגיד 

"אני חשבתי שאפשר להמשיך, אבל אני מכבדת את ההחלטה שלך " 

הוא לא מכיר אותך ואת לא מכירה אותו.

ברוב המיקרים, כנראה שגם לא תיפגשו עוד.

לכל אחד יש את המטענים שלו..

לי למשל נורא קשה לקבל מחמאות מאנשים שאני לא מעריך,

ובעיקר מבנות שחותכות אותי..

אז לכן כשאת אומרת: "תעצור רגע לחשוב איך היית רוצה שינהגו כלפיך אילו היית בצד הנגדי."

אז אני הייתי רוצה לרוב שזה יהיה טכני, פשוט, ברור וקצר.

מבחינתי זו סתם שיחה מאולצת, שהמטרה שלה זה להגיד לצד השני שמעכשיו אתם כבר לא ביחד, וזהו!

לכל אחד ואחת יש את הרצונות שלו ושלה, ואי-אפשר לעשות את זה בחיתוך כהזמנתך..

דרך אגב, בנים הם פחות רגשנים מבנות, אבל לאו-דווקא פחות רגישים לזולת.

בנות גם לא יותר טובות ורגישות בחיתוכים מבנים.

גם אין קשר בין הבקשה שלך לעבודת המידות!

צריך להבין שתמיד חיתוך זה לא נעים (בד"כ לשני הצדדים),

ולא משנה איך החיתוך יעשה תמיד תהיינה תלונות.

כשפעם מישהי חתכה אותי בהדרגה, חשבתי לעצמי למה היא לא התחשבה בי וחתכה מהר.

וכשמישהי חתכה אותי מהר, חשבתי לעצמי למה היא לא התחשבה בי וחתכה בהדרגה.

הראשונה שאני חתכתי אותה שאלתי אותה ככה בתמימות בתחילת השיחה "מה שלומך?",

היא נתנה לי הרצאה שלמה על איך עבר עליה כל היום,

ובסוף השיחה היא התעצבנה על זה ששאלתי אותה "מה שלומך?",

כי זה אומר שממשיכים ואז אני פתאום חותך.

הבאה אחריה, העירה לי בסוף השיחה על זה שלא שאלתי "מה שלומך?",

היא אמרה שאמנם נפרדים אבל צריך להיות בן-אדם ולהתעניין בשלומה..

ועוד סיפור אמיתי שקרה לי:

אחת המדוייטות שלי אמרה לי (בערך בפגישה רביעית), שהחל מפגישה שלישית - חייבים לחתוך בפגישה פנים אל פנים!

אחרי בערך חודש החלטתי לחתוך,

נסעתי במיוחד 3.5 שעות נסיעה כל צד (סה"כ 7 שעות), ביזבזתי כ-80 ש"ח על נסיעות,

הייתי צריך גם למצוא לעצמי מקום לישון בלילה בין ה-"דייט פרידה" לבין הנסיעה חזור (למחרת בבוקר).

עשיתי את תהליך הפרידה בפרוטרוט לפי איך שהיא אמרה שצריך לעשות במהלך הדייטים.

ובסוף היא התלוננה לשדכן על זה שחתכתי בפגישה ולא בטלפון - תודה באמת..

מסקנה שלי:

בקיצור, לא משנה מה אעשה, אני תמיד לא בן-אדם וגם לא רגיש.

אז פשוט לחתוך, להשתדל לא לומר דברים מעליבים (כמו "את מכוערת") או להיות חסרי טאקט,

לאחל בהצלחה בהמשך, וזהו!

הביטוי לחתוך או חותכים. לי מרגיש קצת רחוק מהמטרה. 

אני משתמשת בלהפסיק. או להיפרד. 

אנחנו לא מחפשים דמות.

אנחנו מחפשים קשר. קשר אנושי.  

וקשר אנושי שייך לשני הצדדים.

חוץ מזה נשמע לי, שלפי איך שנפרדת מהאנשות שיצאת איתם דווקא נהגת בהמון רגישות. 

וכנראה שלא לאנשים כמוך היא התכוונה  

א. מדובר לחתוך את הקשר, לא את הבן-אדם.

ב. נכנסתי לכמה שיעורים של הראש-ישיבה שלי, בענייני "פגישות".

    הוא אמר שאצלנו אסור להשתמש במילה "דייט" אלא רק במילה "פגישה",

    או כלשונו: "אנחנו לא יוצאים לדייטים!"

    בראשונות שיצאתי איתן זה נורא הפריע לי שהן השתמשו במונח "דייט",

    אבל אז הבנתי שזו שפת העולם והטרמינולוגיה לא באמת תשנה כאן משהו מהותי,

    ולכן אפשר פשוט להשלים עם זה, וכנ"ל לכאן..

ג. הרצון לקשר הוא כל עוד רוצים להיפגש,

   כשכבר לא רוצים להיפגש, אז גם אין שייכות ורצון לקשר.

ד. את צריכה לזכור שהבנות שאני נפגש איתן רואות רק את הישורת התחתונה,

    בלי לראות את המכלול (נגיד זאת שנסעתי במיוחד בשבילה, לא ידעה שעשיתי זאת בגלל רצונה.)

    ולכן לכל אחת נוח לתרץ את הכאב בלהגיד שאני לא רגיש.

    ברור לי שגם @Atara, נמצאת כנראה במקום הזה.

    את כרגע ראית את המכלול, ולכן את יכולה להגיד את זה, אבל זה רק בגלל שנקודת המבט שלך שונה.

ה. מה שאחרים אומרים עלי, אף פעם לא הפריע לתדמית שלי בעיני עצמי.

    כך שכמעט תמיד לא מפריע לי מה אחרים אומרים עלי.

    סתם מבאס זה הניסיון להמעיט בכאב של האחר עפ"י רצונותיו ולראות שהוא שופט אותך לרעה.

    אבל כמו שכתבתי, הסיטואציה הזאת לא פשוטה ולכן גם אני לפחות בהתחלה נפלתי בזה.

    (אם כי, אף פעם לא הערתי לבנות על איך שהן חתכו, אלא רק חשבתי בראש.)

נשמע שיש לך בהחלט נסיון חיים... 

ואני מסכימה עם העובדה שכל אחד מרגיש אחרת לגבי מה שטוב לו ובגלל שלחתוך זה לא נעים, אז אפעם לא באמת מרוצים.

אבל להגיד שהוא לא מכיר אותך ואת לא מכירה אותו. זה אולי נכון לפעמים שחותכים אחרי פגישה אחת או שתיים.

אבל לצערינו יש מקרים של קשרים ארוכים שלא צלחו בסופו של דבר, ופה לדעתי חייב רגישות פשוט חייב...

אבל נכון יש באמת אנשים שלא באמת יודעים מה טוב להם, לדוג' הבחורה שחשבה שטוב להפרד בפגישה זה באמת לא מומלץ... אבל טוב נו לפעמים קשה להבין את כולם... 

צריך הרבה תפילות שאם חותכים לעשות את זה בצורה שתפגע כמה שפחות בצד השני...

"מכיוון שרוב העולם אוחז במגדר אחד, תמיד הדברים יהיו ככה." (דהיינו, לא קיימת אפשרות להיות אובייקטיבי.)

ואז

"ומנקודת מבט די אובייקטיבית(?) אני אומרת את הדברים"

לדעתי, כן אפשר להיות אובייקטיבי, אבל לא בצורה שאת מציגה.

גם אני שמעתי עשרות סיפורים על בחורות שהתנהגו בצורה לא הולמת,

אז את רוצה שנשווה סיפורים ונבדוק מי פחות רגיש?

זה לא עובד ככה, כי אני שומע סיפורים מחברים על הבנות שהם פוגשים,

ואת שומעת סיפורים מחברות על הבנים שהם פוגשים.

אני לא שומע כמעט סיפורים הזויים על בנים, כי אני לא מדבר על זה עם בנות,

ואת לא שומעת כמעט סיפורים הזויים על בנות כי מן הסתם את לא מדברת עם בנים על זה.

כדי לבדוק זאת, צריך לעשות מחקר סטטיסטי מעמיק ולא מסיפורים של חברות..

@Atara

שאת מגיבה רק למי שהסכים איתך או למי שאת מצליחה "לתפוס אותו על המילה" גם כשדי ברור שהוא לא התכוון אליה.

עד כה פשוט התעלמת מניקים שהגיבו לך בתגובות ענייניות.

אז אם כבר את מדברת על רגישות..

דווקא בעיקר הפריעה לי היחס שלך אל גמדיתלאגמדה ואל געוואלד.

ובאופן כללי, אין בעיה שתעני רק לחלק.

אבל זה שלא הגבת תגובה עניינית לאף אחד מאלה שלא הסכים איתך,

לענ"ד זה מעיד על בעייה מסויימת.

היחידה שלא הסכמת איתה והגבת לה, זו הייתה גמדיתלאגמדה,

וגם לה הגבת בצורה לא עניינית ולא יפה בעיניי.

את "תפסת אותה על המילה", למשהו שהיה ברור שהיא לא התכוונה אליו.

ולמעשה הצגת אותה בצורה מעוותת, רק כדי "להגדיל" את עצמך על חשבונה.

(להציג אותה כאילו היא מזוכיסטית)

אני מציע לך לחשוב על זה..

כולנו (כולל אותי) צריכים כל הזמן ללמוד ולהשתפר ולהשתדל להיות אנשים טובים יותר.

בהצלחה!

@Atara

@לב אוהב (אמנם מופנה ל-Atara, אבל אולי גם לך זה יעזור להבין.)

לענ"ד זה חשוב שתקראי עד הסוף,

כי זה יכול לעזור לך להבין מה עובר על מי שחתך אותך בצורה לא ראוייה בעינייך..

שימי-לב למה שקרה בהודעה הזאת שלך..

אני ביקשתי ממך להגיב בצורה עניינית גם למתנגדים לפוסט שלך.

ואת בתמורה ענית לי רק בשביל ההרגשה הטובה (את כתבת בעצמך).

כלומר, מבחינתי התייחסת אליי כמו אל ילד קטנטן שמסכן שאף-אחד לא מגיב לו,

אז נזרוק לו תגובה רק כדי שיפסיק להתבכיין..

מבחינתי את הגבת אלי בזלזול ובחוסר רגישות.

בעיקרון, מבחינת המציאות שאני רואה, ואפילו כנראה כל מי שיקרא את ההודעה שלך,

יש לי הצדקה לתקוף אותך על הזלזול שהפגנת ועל חוסר הרגישות שלך.

למעשה, אני יכול בקלות להפנות את הפוסט הראשון שכתבת כנגדך.

(*)הערה למטה
 

אממה, אני צריך להבין שאני הכנסתי אותך לסיטואציה מסויימת שהיא לא כ"כ נעימה (הפניתי כלפייך האשמה).

ובנוסף, גם היה לך לחץ מסויים של זמן כדי להגיב, כי מבחינתך אם היית מגיבה מחר מתוך שיקול דעת,

אני כבר הייתי נעלב מאד מאד שאפילו מההודעה הזאת את מתעלמת.

אז האופן שבו הגבת היה מתוך התגוננות תוך לחץ של זמן..

כך גם בזמן החיתוך, מי שחותך אותך נמצא בסיטואציה מאד לא נעימה (של עצם החיתוך),

והוא גם נמצא תחת לחץ מסויים של זמן, כי הוא לא יכול למרוח אותך,

או כי את מחכה כבר לשיחת טלפון או שאתם אפילו כבר תוך כדי השיחה.

אז כמו שקרה לך עכשיו, גם לו אין את הפריבלגיה לדבר איתך מתוך חשיבה צלולה ורגישה.

ה-"חוסר רגישות" שלו לא נובעת מתוך חוסר במידת הרגישות, אלא פשוט מעצם הלחץ והסיטואציה..

לכל אחד יש את הדרכים שלו להתמודד עם הסיטואציה והלחץ,

יש כאלה שישחקו אותה מנוכרים, יש כאלו שיהיו לא רגישים, יש כאלו שיתנו לנחתך שפע של מחמאות וכו' וכו'.

כל אחד והדרך שלו..

העניין הוא שכשאנו עושים זאת לאחרים, אנחנו בתת-מודע או במודע מבינים את מה שגרם לנו להתנהג בצורה מסויימת.

אבל כשאחרים עושים זאת לנו, אנחנו שוכחים שיש סיטואציות שגורמות גם לנו להתנהג כך.

אני מקוה שעכשיו יותר קל לך להבין מה חווה מי שמעבר לקו..

_____________________________________________________

(*) האמת שגם באתי לעשות זאת, אבל תפסתי את עצמי.

     מה שגם רואים שבהודעה שהגבת אח"כ, גם את הצלחת לתפוס את עצמך.

בדיוק עצרתי קשר בתקופה האחרונה, קשר ארוך... 

והדבר שהיה הכי חשוב לי זה לעשות את זה יפה... והצלחנו ב"ה.. אני אומרת הצלחנו כי גם לו היה חלק בזה...

במידה ואתה מדבר על קשר ארוך שנחתך אז לא הייתי מסתכלת על הנתון של הלחץ, כי אפשר לקחת כמה שעות של חשיבה, לשבת עם עצמך, לכתוב נקודות, להתייעץ עם אנשים. כמו שאנחנו משקיעים בקשר עצמו, אני חושבת שזה חשוב להשקיע להפרד יפה, ככה שאפאחד לא ייצא עם משקעים.

שמתי לב שלפעמים בגלל שמדובר באנשים דתיים, אז כשנפרדים רוצים לשמור על דיסטנס. וגם כשנפרדים אז נפרדים לגמרי, אי אפשר להישאר באמת ידידים. ובשעת הפרידה המחשבה הזאת (כשיש רגשות כמובן, כשאין רגשות, זה לא כזה נורא) ממש ממש קשה... אבל לדעתי ברגע שנפרדים בצורה חמה ונעימה, נשאר טעם טוב. ואם מבינים בשכל שזה לא מתאים, אז הזמן יעשה את שלו לתת לשכל לגבור על הרגש.

אבל אם גם בשכל הייתה התאמה וגם ברגש והצד השני חתך שה' יינחם כי זה באמת קושי מטורף...  

זה מורכב, רק ה' יודע כמה זה מורכב...

ח"ו, בגלל ש"לא אוהב מראה של בחורה" - צריך לעשות תשובה, וגם תיקון פנימי.

יש לקוות שזה לא קיים. לפחות לא מצוי.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך