כמעט תמיד אי-אפשר לדעת מה טוב לצד השני,

כי לכל אחד טוב משהו אחר..

וכמו במקרה שסיפרתי למטה, גם כשיודעים, זה לא באמת עוזר.

אז כל אחד יעשה מה שהוא רואה באותו רגע לנכון, וזהו!

שאת התשובה לא נמצא באתר אינטרנט,

את התשובה נמצא אצל בני הזוג...

כל אחד מה שטוב לו והרגישות שהוא צריך.

אבל, וזה אבל גדול לא לכולם יש את החוכמה להבין ולקרוא אנשים אפילו שהם יכולים להיות מאוד קרובים אליהם.  

ואין תשובה מוסכמת על כולם,

זה מראה שהתשובה אליה לא כ"כ פשוטה כמו שאת מציגה אותה.

אם זה היה קיים, הייתה אמורה להיות כאן לפחות תגובה אחת לדרך שכולנו מסכימים אליה.

בכלל לא פשוט...

אני חושבת שיש לי תשובה, להרגיש את הבן אדם. אבל זאת לא תשובה פרקטית... 

מן הסתם שאם היו באים ומסבירים לי סיטואציה ספציפית ושואלים אותי איך לעשות הייתי מנסה לענות לסיטואציה הספציפית הזאת...

ואני כן חושבת שקרירות ולחתוך בבשר החי זאת לא דרך לסיים קשר...  

מה שחותך לך בבשר החי, לאחר זה ליטוף.

ומה שלך זה ליטוף, לאחר זה חיתוך בבשר החי.

ואלא אם את קוראת מחשבות, רוב הסיכויים שיהיה לך קשה להרגיש מה נכון.

לא נראה לי שאחרי שחתכת עשית תשאול ע"י גורם שלישי שיבדוק איך הבחורים הרגישו,

כך שאין לך מדד באמת שיבדוק את היכולת הוירטואוזית שלך להרגיש את מי שמולך.

בגלל שזה נושא רחב כמו הים... אני מבינה את הצדדים השונים...

אני עדיין בבירורים על הנושא.. כרגע זאת החשיבה שלי.

אבל אני יודעת מבחינה פסיכולוגית, שכאשר נפרדים, בכדי לא להשאיר משקעים צריך לדבר על זה יפה... זה מה שמדריכים היום זוגות שמעוניינים להתגרש להבדיל... 

אז לקחתי את זה לכיוון קצת אחר, אבל העקרון לדעתי נשאר אותו עיקרון...

כמו שלא ידריכו זוג שרוצה להתגרש לחתוך בבשר החי, אז לטעמי כך צריך, רק בפרופורציות שונות, גם עם זוג לא נשוי שרוצה לסיים את הקשר...  

@גמדיתלאגמדה דיברה כאן על 2 דברים ואת איחדת אותם לדבר אחד.

היא דיברה על מקרה ספציפי שבו התנהגות לא הולמת מצד הבחור עזרה לה להשתקם,

אבל היא ממש לא ממליצה להתנהג בצורה הזאת, אלא רק במקרה הספציפי הזה ההשגחה של הקב"ה גרמה שממעשה רע יצא טוב..

הדבר השני שעליו היא דיברה, שלא כל מה שאת חושבת שהוא טוב, הוא טוב לכולם!

יש דברים שאת חושבת שהם טובים ולאחרים זה לא טוב, ולהיפך..

ולכן, אין עניין לבקש מכולם להתנהג לפי מה שאת מבקשת, כי לא לכולם זה מתאים ונכון..

את איחדת את שני הדברים ביחד, ולענ"ד בצורה לא נכונה.

מה שאת חושבת זה ה-טוב, ומה שלא לפי בקשתך בפוסט - זה רע.

וטענת שהיא אומרת שרע זה בעצם טוב בגלל שפעם אחת זה עזר לה..

אז זהו, שאני חושב שלא זאת הייתה כוונתה..

ואני מסכימה

אני חושבת שזה נכון לשני המינים. 

תמיד כשרוצים לא להמשיך ולא משנה מי הצד שלא מעוניין חשוב לעשות את זה ברגישות. 

לי מאוד הפריעה, שלפעמים יוצאים לפגישה וצד אחד מגיע באמת להכיר. 

והצד השני מגיע בשביל לבחון (לצורך העניין הבחור).

ואז כשלא מתאים לו הוא מתקשר, כמו אחרי ראיון עבודה.  

"שלום, אהה תראי חשבתי על זה, זה לא מתאים"

במקרה הפטטי הוא יוסיף את באמת בחורה טובה ו....אבל....

מי שמגיע להכיר באמת בדרך כלל באמת נותן הזדמנות להכיר. הוא גם רואה בקשר שותפות. 

ולכן יהיה חשוב לו מה הצד השני חושב מרגיש. איך היה לו.

"הלוואי שנזכה לראות מעלת משודכינו ולא חסרונן" 

מה יעשה מישהו שברור לו אחרי פגישה אחת שחתונה לא תצא מזה?

הוא יכול כמובן ללכת לעוד פגישה בשביל לתת לה תחושה טובה אבל ע"י כך הוא ישלה אותה.

במקרים כאלה אני לא שואל בטלפון מה היא חשבה ואיך הרגישה כי אם היא תגיד שהיה לה נחמד והיא תשמח להמשיך, זה מאוד יפגע בכבוד שלה אם אני אגיד פתאום שאני דווקא מעדיף להיפרד, לכן אני אומר לה על ההתחלה מה החלטתי בלי לשאול לדעתה.

מבינה אותך כל כך!!!

חוויתי את זה על בשרי!!!!!

כל השרשור הזה בכללי באלי בטוב... 

רציתי לשתף שהיה באמת בחור שרצה מאוד את הקשר בהתחלה והראה את זה מאוד. אם בסגנון הדיבור הפתוח, ובנעימות ובהתחשבות וכו' וכו' ופתאום ביום בהיר (אחרי משהו שהוא לא אהב אבל לא בדיוק שיתף) התקשר ואמר בצורה קרירה כאילו אני אדם זר שהוא בחיים לא פגש, שזה לא מתאים. ככה סתם. ופשוט לא יכלתי להרגע מהסיפור הזה.. והיום אני יודעת שזה לא מתאים לי..  אבל הדרך ה', קצת רגישות.!

אז @געוואלד אשמח שתקרא... למרות שאני מבינה גם את הסיטואציה שאתה מדבר עליה...

חושבת שגם שרוצים לחתוך בפרט שזה לא אחרי פגישה ראשונה ויש כבר התקשרות מסויימת והבעת רגשות,

לעשות זאת ברגישות. נכון זאת מומחיות ממש, וצריך הרבה חוכמה. אבל הכל שווה כדי כמה שפחות לצער יהודי.

אפשר לחתוך ולהשאר עם קול חם.... לפחות לדעתי... וגם זה מנסיון כואב... 

ותודה על הסמפטיה... 

אני בטוחה שכל צד לוקח בחשבון שייתכן שהצד השני לא ירצה להמשיך

ועדיין יש הרגשה הרבה יותר טובה כשמישהו שאל ונתן לי מקום לומר מה אני חושבת. 

גם אם זה שונה וגם אם לכאורה זה ייצא כאילו שאני יכולה להיפגע. 

לדעתי הרבה יותר לא נעים כשלא שואלים בכלל ורק קובעים לי שזה לא מתאים. 

גם אם חושבים שזה לא מתאים זה עדיין נותן הרגשה יותר טובה כששואלים מה אני חושבת מרגישה. 

זו דעתי  

כנראה לשאלה מהסוג הזה את מתכוונת.

אבל אני לא אשאל אותה אם היא מרגישה שהיא רוצה להמשיך להיפגש או משהו כזה.

ואפשר פשוט

לשאול איך היה לך?

או

מה את חושבת? 

גם לומר,

חשבתי על זה ונראה לי פחות מתאים, מה את חושבת? - זה אחלה לדעתי. 

בד"כ אם היא רצתה להמשיך היא תגיד 

"אני חשבתי שאפשר להמשיך, אבל אני מכבדת את ההחלטה שלך " 

הוא לא מכיר אותך ואת לא מכירה אותו.

ברוב המיקרים, כנראה שגם לא תיפגשו עוד.

לכל אחד יש את המטענים שלו..

לי למשל נורא קשה לקבל מחמאות מאנשים שאני לא מעריך,

ובעיקר מבנות שחותכות אותי..

אז לכן כשאת אומרת: "תעצור רגע לחשוב איך היית רוצה שינהגו כלפיך אילו היית בצד הנגדי."

אז אני הייתי רוצה לרוב שזה יהיה טכני, פשוט, ברור וקצר.

מבחינתי זו סתם שיחה מאולצת, שהמטרה שלה זה להגיד לצד השני שמעכשיו אתם כבר לא ביחד, וזהו!

לכל אחד ואחת יש את הרצונות שלו ושלה, ואי-אפשר לעשות את זה בחיתוך כהזמנתך..

דרך אגב, בנים הם פחות רגשנים מבנות, אבל לאו-דווקא פחות רגישים לזולת.

בנות גם לא יותר טובות ורגישות בחיתוכים מבנים.

גם אין קשר בין הבקשה שלך לעבודת המידות!

צריך להבין שתמיד חיתוך זה לא נעים (בד"כ לשני הצדדים),

ולא משנה איך החיתוך יעשה תמיד תהיינה תלונות.

כשפעם מישהי חתכה אותי בהדרגה, חשבתי לעצמי למה היא לא התחשבה בי וחתכה מהר.

וכשמישהי חתכה אותי מהר, חשבתי לעצמי למה היא לא התחשבה בי וחתכה בהדרגה.

הראשונה שאני חתכתי אותה שאלתי אותה ככה בתמימות בתחילת השיחה "מה שלומך?",

היא נתנה לי הרצאה שלמה על איך עבר עליה כל היום,

ובסוף השיחה היא התעצבנה על זה ששאלתי אותה "מה שלומך?",

כי זה אומר שממשיכים ואז אני פתאום חותך.

הבאה אחריה, העירה לי בסוף השיחה על זה שלא שאלתי "מה שלומך?",

היא אמרה שאמנם נפרדים אבל צריך להיות בן-אדם ולהתעניין בשלומה..

ועוד סיפור אמיתי שקרה לי:

אחת המדוייטות שלי אמרה לי (בערך בפגישה רביעית), שהחל מפגישה שלישית - חייבים לחתוך בפגישה פנים אל פנים!

אחרי בערך חודש החלטתי לחתוך,

נסעתי במיוחד 3.5 שעות נסיעה כל צד (סה"כ 7 שעות), ביזבזתי כ-80 ש"ח על נסיעות,

הייתי צריך גם למצוא לעצמי מקום לישון בלילה בין ה-"דייט פרידה" לבין הנסיעה חזור (למחרת בבוקר).

עשיתי את תהליך הפרידה בפרוטרוט לפי איך שהיא אמרה שצריך לעשות במהלך הדייטים.

ובסוף היא התלוננה לשדכן על זה שחתכתי בפגישה ולא בטלפון - תודה באמת..

מסקנה שלי:

בקיצור, לא משנה מה אעשה, אני תמיד לא בן-אדם וגם לא רגיש.

אז פשוט לחתוך, להשתדל לא לומר דברים מעליבים (כמו "את מכוערת") או להיות חסרי טאקט,

לאחל בהצלחה בהמשך, וזהו!

הביטוי לחתוך או חותכים. לי מרגיש קצת רחוק מהמטרה. 

אני משתמשת בלהפסיק. או להיפרד. 

אנחנו לא מחפשים דמות.

אנחנו מחפשים קשר. קשר אנושי.  

וקשר אנושי שייך לשני הצדדים.

חוץ מזה נשמע לי, שלפי איך שנפרדת מהאנשות שיצאת איתם דווקא נהגת בהמון רגישות. 

וכנראה שלא לאנשים כמוך היא התכוונה  

א. מדובר לחתוך את הקשר, לא את הבן-אדם.

ב. נכנסתי לכמה שיעורים של הראש-ישיבה שלי, בענייני "פגישות".

    הוא אמר שאצלנו אסור להשתמש במילה "דייט" אלא רק במילה "פגישה",

    או כלשונו: "אנחנו לא יוצאים לדייטים!"

    בראשונות שיצאתי איתן זה נורא הפריע לי שהן השתמשו במונח "דייט",

    אבל אז הבנתי שזו שפת העולם והטרמינולוגיה לא באמת תשנה כאן משהו מהותי,

    ולכן אפשר פשוט להשלים עם זה, וכנ"ל לכאן..

ג. הרצון לקשר הוא כל עוד רוצים להיפגש,

   כשכבר לא רוצים להיפגש, אז גם אין שייכות ורצון לקשר.

ד. את צריכה לזכור שהבנות שאני נפגש איתן רואות רק את הישורת התחתונה,

    בלי לראות את המכלול (נגיד זאת שנסעתי במיוחד בשבילה, לא ידעה שעשיתי זאת בגלל רצונה.)

    ולכן לכל אחת נוח לתרץ את הכאב בלהגיד שאני לא רגיש.

    ברור לי שגם @Atara, נמצאת כנראה במקום הזה.

    את כרגע ראית את המכלול, ולכן את יכולה להגיד את זה, אבל זה רק בגלל שנקודת המבט שלך שונה.

ה. מה שאחרים אומרים עלי, אף פעם לא הפריע לתדמית שלי בעיני עצמי.

    כך שכמעט תמיד לא מפריע לי מה אחרים אומרים עלי.

    סתם מבאס זה הניסיון להמעיט בכאב של האחר עפ"י רצונותיו ולראות שהוא שופט אותך לרעה.

    אבל כמו שכתבתי, הסיטואציה הזאת לא פשוטה ולכן גם אני לפחות בהתחלה נפלתי בזה.

    (אם כי, אף פעם לא הערתי לבנות על איך שהן חתכו, אלא רק חשבתי בראש.)

נשמע שיש לך בהחלט נסיון חיים... 

ואני מסכימה עם העובדה שכל אחד מרגיש אחרת לגבי מה שטוב לו ובגלל שלחתוך זה לא נעים, אז אפעם לא באמת מרוצים.

אבל להגיד שהוא לא מכיר אותך ואת לא מכירה אותו. זה אולי נכון לפעמים שחותכים אחרי פגישה אחת או שתיים.

אבל לצערינו יש מקרים של קשרים ארוכים שלא צלחו בסופו של דבר, ופה לדעתי חייב רגישות פשוט חייב...

אבל נכון יש באמת אנשים שלא באמת יודעים מה טוב להם, לדוג' הבחורה שחשבה שטוב להפרד בפגישה זה באמת לא מומלץ... אבל טוב נו לפעמים קשה להבין את כולם... 

צריך הרבה תפילות שאם חותכים לעשות את זה בצורה שתפגע כמה שפחות בצד השני...

"מכיוון שרוב העולם אוחז במגדר אחד, תמיד הדברים יהיו ככה." (דהיינו, לא קיימת אפשרות להיות אובייקטיבי.)

ואז

"ומנקודת מבט די אובייקטיבית(?) אני אומרת את הדברים"

לדעתי, כן אפשר להיות אובייקטיבי, אבל לא בצורה שאת מציגה.

גם אני שמעתי עשרות סיפורים על בחורות שהתנהגו בצורה לא הולמת,

אז את רוצה שנשווה סיפורים ונבדוק מי פחות רגיש?

זה לא עובד ככה, כי אני שומע סיפורים מחברים על הבנות שהם פוגשים,

ואת שומעת סיפורים מחברות על הבנים שהם פוגשים.

אני לא שומע כמעט סיפורים הזויים על בנים, כי אני לא מדבר על זה עם בנות,

ואת לא שומעת כמעט סיפורים הזויים על בנות כי מן הסתם את לא מדברת עם בנים על זה.

כדי לבדוק זאת, צריך לעשות מחקר סטטיסטי מעמיק ולא מסיפורים של חברות..

@Atara

שאת מגיבה רק למי שהסכים איתך או למי שאת מצליחה "לתפוס אותו על המילה" גם כשדי ברור שהוא לא התכוון אליה.

עד כה פשוט התעלמת מניקים שהגיבו לך בתגובות ענייניות.

אז אם כבר את מדברת על רגישות..

דווקא בעיקר הפריעה לי היחס שלך אל גמדיתלאגמדה ואל געוואלד.

ובאופן כללי, אין בעיה שתעני רק לחלק.

אבל זה שלא הגבת תגובה עניינית לאף אחד מאלה שלא הסכים איתך,

לענ"ד זה מעיד על בעייה מסויימת.

היחידה שלא הסכמת איתה והגבת לה, זו הייתה גמדיתלאגמדה,

וגם לה הגבת בצורה לא עניינית ולא יפה בעיניי.

את "תפסת אותה על המילה", למשהו שהיה ברור שהיא לא התכוונה אליו.

ולמעשה הצגת אותה בצורה מעוותת, רק כדי "להגדיל" את עצמך על חשבונה.

(להציג אותה כאילו היא מזוכיסטית)

אני מציע לך לחשוב על זה..

כולנו (כולל אותי) צריכים כל הזמן ללמוד ולהשתפר ולהשתדל להיות אנשים טובים יותר.

בהצלחה!

@Atara

@לב אוהב (אמנם מופנה ל-Atara, אבל אולי גם לך זה יעזור להבין.)

לענ"ד זה חשוב שתקראי עד הסוף,

כי זה יכול לעזור לך להבין מה עובר על מי שחתך אותך בצורה לא ראוייה בעינייך..

שימי-לב למה שקרה בהודעה הזאת שלך..

אני ביקשתי ממך להגיב בצורה עניינית גם למתנגדים לפוסט שלך.

ואת בתמורה ענית לי רק בשביל ההרגשה הטובה (את כתבת בעצמך).

כלומר, מבחינתי התייחסת אליי כמו אל ילד קטנטן שמסכן שאף-אחד לא מגיב לו,

אז נזרוק לו תגובה רק כדי שיפסיק להתבכיין..

מבחינתי את הגבת אלי בזלזול ובחוסר רגישות.

בעיקרון, מבחינת המציאות שאני רואה, ואפילו כנראה כל מי שיקרא את ההודעה שלך,

יש לי הצדקה לתקוף אותך על הזלזול שהפגנת ועל חוסר הרגישות שלך.

למעשה, אני יכול בקלות להפנות את הפוסט הראשון שכתבת כנגדך.

(*)הערה למטה
 

אממה, אני צריך להבין שאני הכנסתי אותך לסיטואציה מסויימת שהיא לא כ"כ נעימה (הפניתי כלפייך האשמה).

ובנוסף, גם היה לך לחץ מסויים של זמן כדי להגיב, כי מבחינתך אם היית מגיבה מחר מתוך שיקול דעת,

אני כבר הייתי נעלב מאד מאד שאפילו מההודעה הזאת את מתעלמת.

אז האופן שבו הגבת היה מתוך התגוננות תוך לחץ של זמן..

כך גם בזמן החיתוך, מי שחותך אותך נמצא בסיטואציה מאד לא נעימה (של עצם החיתוך),

והוא גם נמצא תחת לחץ מסויים של זמן, כי הוא לא יכול למרוח אותך,

או כי את מחכה כבר לשיחת טלפון או שאתם אפילו כבר תוך כדי השיחה.

אז כמו שקרה לך עכשיו, גם לו אין את הפריבלגיה לדבר איתך מתוך חשיבה צלולה ורגישה.

ה-"חוסר רגישות" שלו לא נובעת מתוך חוסר במידת הרגישות, אלא פשוט מעצם הלחץ והסיטואציה..

לכל אחד יש את הדרכים שלו להתמודד עם הסיטואציה והלחץ,

יש כאלה שישחקו אותה מנוכרים, יש כאלו שיהיו לא רגישים, יש כאלו שיתנו לנחתך שפע של מחמאות וכו' וכו'.

כל אחד והדרך שלו..

העניין הוא שכשאנו עושים זאת לאחרים, אנחנו בתת-מודע או במודע מבינים את מה שגרם לנו להתנהג בצורה מסויימת.

אבל כשאחרים עושים זאת לנו, אנחנו שוכחים שיש סיטואציות שגורמות גם לנו להתנהג כך.

אני מקוה שעכשיו יותר קל לך להבין מה חווה מי שמעבר לקו..

_____________________________________________________

(*) האמת שגם באתי לעשות זאת, אבל תפסתי את עצמי.

     מה שגם רואים שבהודעה שהגבת אח"כ, גם את הצלחת לתפוס את עצמך.

בדיוק עצרתי קשר בתקופה האחרונה, קשר ארוך... 

והדבר שהיה הכי חשוב לי זה לעשות את זה יפה... והצלחנו ב"ה.. אני אומרת הצלחנו כי גם לו היה חלק בזה...

במידה ואתה מדבר על קשר ארוך שנחתך אז לא הייתי מסתכלת על הנתון של הלחץ, כי אפשר לקחת כמה שעות של חשיבה, לשבת עם עצמך, לכתוב נקודות, להתייעץ עם אנשים. כמו שאנחנו משקיעים בקשר עצמו, אני חושבת שזה חשוב להשקיע להפרד יפה, ככה שאפאחד לא ייצא עם משקעים.

שמתי לב שלפעמים בגלל שמדובר באנשים דתיים, אז כשנפרדים רוצים לשמור על דיסטנס. וגם כשנפרדים אז נפרדים לגמרי, אי אפשר להישאר באמת ידידים. ובשעת הפרידה המחשבה הזאת (כשיש רגשות כמובן, כשאין רגשות, זה לא כזה נורא) ממש ממש קשה... אבל לדעתי ברגע שנפרדים בצורה חמה ונעימה, נשאר טעם טוב. ואם מבינים בשכל שזה לא מתאים, אז הזמן יעשה את שלו לתת לשכל לגבור על הרגש.

אבל אם גם בשכל הייתה התאמה וגם ברגש והצד השני חתך שה' יינחם כי זה באמת קושי מטורף...  

זה מורכב, רק ה' יודע כמה זה מורכב...

ח"ו, בגלל ש"לא אוהב מראה של בחורה" - צריך לעשות תשובה, וגם תיקון פנימי.

יש לקוות שזה לא קיים. לפחות לא מצוי.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב