אני לא הייתי רוצה להתחתן עם מישהי שהמראה שלי לא מוצא חן בעיניה.

ואם היא תתרגל למראה שלי, היא בכל זאת בשלב מסויים תאלץ להודות שהיא לא אהבה אותו בהתחלה, שזה גם מעליב.

המסקנה מבחינתי פשוטה.

עצם העובדה שאת לא רואה תמונה לפני פגישה זה בהחלט מרשים..

ואי לא יודעת, נראה לי את קשוחה קצת עם עצמך בעניין הזה חח...(אלא אם כן את מכירה את עצמך וזה חזר על עצמו הרבה פעמים)

בסופו של דבר היו כאלה שמצאו חן בעינייך נכון? אז אין מה לדאוג...

בעז"ה שהנכון יגיע את תביני כבר הכל... תביני מה את אוהבת, מה את צריכה בבעלך, איך אמורים להרגיש, וכו' וכו'

ותיהיי שמחה ומאושרת... בעזרת ה'...

בעניין של לנסות להתגבר על הצורך שלך שהבחור שיהיה בעלך יהיה מוצא חן ונאה בעינייך... 

מכל הסיפורים ששמעתי על אנשים עם דרישות הזויות, הדרישה הזאת היא כל כך בסיסית שזה לדעתי ממש בסדר. 

1. דמיונות זה דבר בריא.

    הבעיה נוצרת מתי שאת פוגשת בחור שטוב לכם ביחד,

    ואת פוסלת אותו רק בגלל שהוא לא בדיוק לפי הדמיונות שלך.

    לדעתי, אין עניין כ"כ לטפל בזה לפני שאת מגיעה לסיטואציה הזאת,

    וכשתגיעי, אז מומלץ לפנות ליועצת זוגית או לקאוצ'רית שיעזרו לך לשלוט על הדמיון.

2. זה לא רק בסדר, בעיני זה אפילו קריטי שתהיה מציאת-חן ומשיכה בין בני-הזוג.

יש לך שרשורים עם תוכן ממש חמוד בעז"ה בעלך יהיה חמוד כמוך!!!

לגבי מה ששאלת אין לי תשובות. אני רק מזדהה ממש עם מה שאת כותבת. זה בדיוק מה שגם אני מחפשת.

ואין כמו הנושא הזה כדי ללמד את חשיבות העבודה מיראה שאיננה פחותה מחשיבות העבודה מאהבה.

שלא תדעי באילו בכיות, צרחות ויללות פונים אליי לעזור לאותן אלו שבגיל שלושים ותשע מוכנות לשנות פרמטרים שהיו תקועים להן בראש בגיל שלושים.

קדימה, לעבודה.

אני לא "מנסה" להפחיד, כי מה שקיים במציאות זה עניין לפרשנות של כל אחד אם הוא מפחד או לא.
והפרשנות שלך לדבריי היא מגוחכת.

לפי זה לא יבנו גשרים כי זה נורא קשה, נורא מסובך ונורא דורש מאמצים. מה יש? סתם נקפוץ לנהר ונשתכשך בו! אולי נגיע לצד השני, אולי לא... אולי נטבע... אה ואת המכונית נשאיר בצד שהגענו אז בעצם לא נשיג כלום...
אני עניתי לה את מה שצריך - התשובה היא לעבוד.

מי שרוצה להיות עצלן או רכרוכי מוזמן.

אבל אשתמש במינוחים שלך.

כשהעבודה מיראה ופחות מאהבה:

- העבודה תהיה הרבה הרבה יותר קשה, מעיקה ומתישה.

- יהיה הרבה יותר בנאלי ומשעמם.

- המקסימום שהזוגיות תגיע אליו, זו זוגיות תקינה ברמה בינונית, ללא כיף, ללא שמחה וללא אהבה ורגש.

- והתוצאה של אהבה מיראה תהיה ש:

  היא תחזיק פחות מעמד, מכיוון שהעבודה יותר קשה, גם צריך יותר רצון, ובשביל רצון צריך שאדם ירגיש טוב.

  ובשביל שאדם ירגיש טוב, צריך שיהיה כיף, דינאמיות, שמחה, אהבה ורגש בקשר..

  ואת זה אין בעבודה מיראה.

אני מסכים שצריך לעבוד על הזוגיות, אבל העבודה הזאת חייבת לבוא מאהבה ולא מיראה!

מדברים כאן על פרקטיקה, לא על תיאוריה.
התיאוריה יפה מאוד, בפרקטיקה - כמו שאמרתי - מגיעים אליי עם הנפגעים והנפגעות מהקרב.

ועוד תוספת לסיום: בדרך כלל כבר אין איך לעזור.

השנה ניסיתי לעזור לפחות חמש פעמים עם ממוצע גיל שעובר את השלושים וחמש.

שום דבר לא הצליח.

דבר איתי על עבודה מאהבה.

ובעצם עזוב לדבר איתי, דבר עם אנשי מקצוע בתחום של לפחות חמש עשרה שנים.

א. אף פעם לא מגיעים לטופ, כך שתמיד יש לאן להתקדם..

ב. יש הרבה יותר נפגעים מאלה שעשו את העבודה שלהם מיראה.

לגבי נתונים - לא אתה ולא אני לא מחזיקים בהם, אני מתייחס למקרים שאני פוגש בהם וברובם שלא לומר (בצער עמוק) בכולם המצב הוא כפי שתיארתי. אתה מוזמן לחלוק אבל בשורה התחתונה מי שיחליט מה נשמע לו הגיוני ואיזה נתונים נשמעים נכונים יותר (שכן לא אני ולא אתה לא יכולים ממש לספק מספרים) זה הקורא.

אני ממליץ לקורא ובפרט לקוראת להיזהר ביותר ביחס שנוקטים כלפי המחלוקת הזאת, כי בסופו של דבר מדובר בדיני נפשות, ומי שתרשה לעצמה שלא להישמע לאזהרות ואתראות לא יכולה לפטור את עצמה בסופו של יום מהאחריות. הבהרתי שלדעתי בעיקר נשים נפגעות מהזרייה הנפוצה של אשליות ומהזילזול בצורך להישאר ריאליים לגבי חלומות ושברם.

מה שאתה טוען ש"לא יכול להיות" הוא בדיוק המציאות.
"לפי ההיגיון" ציפור לא יכולה לעוף מבחינה פיסיקלית.
אבל סביר להניח שיש בכל זאת איזו שהיא סיבה - שנוגדת את "ההיגיון" - שמכוחה ציפורים עפות.
אז ההיגיון - שהוא בסך הכל תפישה קוגניטיבית נוירו-קלינית - איננו מספיק.
אני ממליץ להוסיף להסתמך על ניסיון.

ציפור עפה. את זה כולם רואים. השאלה היא איך.
 

המדע עוד לא לגמרי פתר את החידה הזאת, אחרת היינו מעלים לשמיים מטוסים עם כנפיים מתנפנפות שצורכים (ביחס) את כמות האנרגיה שציפור צורכת. תבדוק אותי על זה בחיפוש מתאים של Quora.

אז "ההיגיון" הוא לא "שלי" כמו שהוא לא "שלך". אין בכלל דבר כזה "היגיון". בטח לא הוצאתי עליו בעלות. יש ניתוח מושכל של מציאות, מודלים משוערים, ומחשבה על מה שלא ברור.

האם צריך בכלל לציין שאין "סטטיסטיקה שלי", אחרי שהבהרתי שאני לא ערכתי - כמו שגם לא ערכת - שום סטטיסטיקה של שום נתונים?

זהו, סיימנו לסטות מהנושא?

יש קורא, וכאמור לעיל בעיקר קוראת, והם ישפטו.

ואם להיות בכל זאת קצת ישיר ואולי גם מעצבן, שנינו יודעים מה ניסית לעשות. ניסית לחפות על מי שחושבים שקל לשדך לכולם בגיל 20 (או שכולם יכולים בקלות למצוא שידוך), ושהפרמטרים להתאמה כשלעצמם בכלל אינם אמיתיים. מספיק ללמד שבחור צריך רק לשבת קצת בישיבה, ושבחורה צריכה לעשות שנה אחת של שירות לאומי, וזהו - מכאן עושים טבלאות אקסל של שיעור מסויים מול אולפנה מסויימת, משבצים שורות, ונשאר רק לשלוח הזמנות. במילים אחרות, מה שתיארת כשאיפה אידיאלית משמש אצל אנשים כצידוק למודל רווחי שהם מעוניינים לנצל. אבל המודל הזה נכשל, נפל, קרס. הוא כישלון מוחלט. הוא לא עובד, והוא מותיר אנשים מנוצלים ומדממים שלאף אחד לא איכפת מהם. זה אסון טוטאלי. זה מה שאני מתייחס אליו כשאני מדבר על הנפגעים והנפגעות בקרב.

אני שוב מזמין את כל מי שמעוניינת או מעוניין לדעת את המצב לאשורו לפנות למי שעוסקים בזה לפחות 15 שנים. זה יותר ממני כך שאני ממילא פוסל את עצמי מלהעיד.
 

ואני גם מודע לכך שאחרי החתונה צריך לעבוד ולהשקיע,

אבל אני חושב שהעבודה צריכה להיות מאהבה.

עבודה מיראה, זה מצב מאד מאד דיעבדי מבחינתי..

מדובר על גברים ונשים כאחד שכפי שהגדרתי זאת לא שינו בזמן פרמטרים שהיו תקועים [להם או] להן בראש בגיל שלושים. אני מבטיח לך שהאנשים והנשים האלו החלו לחפש בנות ובני זוג בגילאים רגילים וצעירים במסגרת החברה הדתית.

ודאי שזה בסדר, ואפילו טוב, לרצות מראה 'סבבה' בבעלך. זה נכון ולפעמים חשוב לזוגיות בהמשך.

אבל גם א' נכון. התרבות היום דחפה לנו מראה ורושם מסוים שאנחנו מחפשים, שהוא לא נכון בכלל.

אז מצד אחד לא להתעלם מהרצון הזה, מצד שני לא להפוך אותו לעיקר.

לדעתי כדאי לנסות לשבור את התדמית שהתרבות בנתה לך. לדוגמא, לא יכולים להיות גברים נמוכים ממך ולמרות זאת נראים טוב? ודאי שכן. את זה קבעת כי כך אמרו לך שזה יפה, לא כי זה באמת יפה בעינייך.

וכן הלאה בדברים נוספים. לאט לאט לראות שאת מחפשת גבר שנראה טוב בעינייך (כמובן לא להגזים מדי), אבל בשום אופן 'נראה טוב' לא שווה ל'רושם התרבותי' שדוחפים לנו לראש.

לגבי מראה חיצוני של הבחור- למה לא לבקש תמונה לפני? בעיניי זה לא מעיד על רדידות מחשבתית, אני חושבת שלפני שיוצאים במיוחד בבליינד דייטים שגם ככה ההכרות לא בדיוק טבעית- כן צריך סימפתיה קלה- לא בהכרח לחשוב שהוא חתיך על, אבל כן- שהמראה שלו יהיה סביר + בעינייך וכך לבוא לדייט בצורה נינוחה...

משיכה זה דבר חשוב, ואל תקלי ראש בזה..  אם כי לעיתים זה יכול להתבשל לאט לאט, ולאו דווקא במיידי.

שאלת אם זה בסדר שתרצי להגיד שבעלך נראה סבבה בעינייך? תשובתי היא שאני מאחלת לך שבעלך יהיה חתיך הורס בעינייך, למה לא? מה רק סבבה וזהו?! 

חשוב שתדעי להבחין אם זה "דחייה" או "לא מה שבדמיונות שלי"- מין התבאסות כזאת.

אם את מרגישה דחייה-  (מרגישה שאינך מסוגלת לגעת בשום אופן, גם לא מגע ידידותי) אז עדיף לוותר.

אם זה "לא מה שבדמיונות שלי" - שווה להמשיך להיפגש ולפתוח לאט לאט את הראש והרגש, כי יכול להיות שכן תתפתח משיכה.

אני חושבת שכשתוכלי להבחין בין שני ההגדרות האלה יוקל לך יותר ותהיי פחות מבולבלת.

יש מין פנטזיה שגדלים עליה שרק גבר גבוה ורחב יכול לתת משענת וביטחון, אבל זה ממש לא נכון ,יש כל מיני... 

אני לא הבנתי מה הוא רוצה ממך,

אז הגבתי בצורה שגם הוא לא יבין מה אני רוצה ממנו (ות'אמת גם אני)..

ואפילו יותר מזה! זה טבעי לגמרי ולדעתי זה צורך בסיסי..להרגיש שאת אוהבת את המראה שלו. בדגש על את ולא על הסביבה.

אבל לפעמים רק צריך לראות אם זה מגיע מבררנות יתר או מדמיונות מופרזים.

אם על הפעם הראשונה שאת רואה את הבחור את כבר מחליטה שלא בגלל המראה, במידה והמראה נסבל, רק שקצת פחות לטעמך אבל המידות טובות - תנסי לצאת עוד כמה פעמים ולנסות להכיר את הפנימיות שלו. מבלי לקטלג אותו או לחשוב על הבחור שיצרת לעצמך בדמיון ולהשוות כל הזמן אליו. כי בהשוואה מהסוג הזה אף בחור שתפגשי במציאות לא ינצח.

בפגישה עצמה תנסי לא לחשוב לאן זה יוביל. פשוט תיהני מההיכרות ומהפגישות. בלי לנסות לחשוב על "לא ככה דמיינתי את בעלי ולא בא לי שזה ימשיך".

תכתבי לך לפני הפגישה איזה תכונות חשובות שיהיו בבעלך, ואת כל המאפיינים החיצוניים שדמיינת "תמחקי" ותשימי בצד לכמה שעות. תתמקדי באמת בבן אדם בלי להשוות ובלי לדמיין אותו בתור מישהו ש"אני לא רוצה כבעלי".

וסתם הערת אגב, דמות גברית לא חייבת להתבטא בגובה. זה באמת תלוי בבחור עצמו. אני זוכרת שיצאתי עם מישהו שכביכול מבחוץ נראה הכי גברי שיש וגם הרגיש ככה אבל ההרגשה הזאת לא הגיעה אליי לעומת מישהו שהיה קצת יותר גבוה ממני והרגשתי שהוא הרבה יותר גברי. זה לא מתבטא רק בגובה ונתונים חיצוניים.  זה איך שהוא נותן לך להרגיש אז אל תשללי ישר בגלל כזה דבר כי אולי תראי שזה לא כזה משנה לך

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

3 שנתונים זה קלאסי

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך