גם אשתי כמוך...

חגים שלגברים יש יותר "פעילות" מאשר לנשים (כנ"ל שמחת תורה).

אולי לחשוב על סעודה שגם לך יש בה חברות...ותרויחי זמן פטפוט איתן

א. בדר"כ הולכים לחברים של הבעל כי שם הוא יכול להשתכר בכיף. הוא לא מרגיש בנוח עם בעלים של חברות של אשתו
ב. איך אפשר לפטפט בנחת כשככככל הילדים איתנו ואחנו רק עסוקות בלשמור עליהם\ לחתל, לדאוג שיאכלו משהו\ לשמור שלא יהרסו את הצעצועים של הבית המארח\ לעזור להם להתחבר עם ילדים אחרים וכו'... השולחן נשים וילדים לא מאוייש רוב הזמן...

ג.ממש לא רוצה שחג פורים יהפוך להיות חג של פטפוטים בנחת. האם לא מגיע גם לנשים שיצליחו להתגדל בחג הזה??

א. לכן אמרתי שצריך למצוא מקום שגם לך נוח

ב. כנ"ל, כשהולכים למקום נוח פחות מתעסקים עם הילדים.

ג. יש דרכים לגדל את חג הפורים גם לנשים...מסיבה שלכן, קריאת מגילה שלכן, לימוד לקראת וכו'

והאישה עם הילדים לבד..

וכל מקום ועניינו...

וכל חג ועניינו, 

ואשה שרוצה לשמוח בחג זו מצווה, ואם זה "מתנגש עם שמחת הבעל עליהן לפתור זאת כמו כל התנגשות זוגית, שיושבים מדברים חושבים ופותרים.

השואלת תיארה מציאות מסויימת, ואליה התייחסתי. אינני חושב שהיא אדיאלית, אך היא קיימת...

וכדאי להיות ריאליים, היא שיקפה מציאות שנהוגה בלא מעט מקומות.

דעתי האישית, לא נכתבה פה. אל רק תגובה לשאלה

אז מה עם הסעודה הזאת חשובה לבעלך? כלומר מה שחשוב לו זה חשוב אבל איפה את? מי החליט שאת צריכה לשבת עם נשים שהן לא חברות שלך ולרדוף אחרי ילדים?

אם לא מתאים לך ולא כיף לך בסעודה הזאת כנראה שהיא לא מתאימה לכם כזוג. 

מקום שמתאים רק לאחד מהצדדים לא מתאים נקודה.

ומה זה "הוא מצידו אומר שאת יכולה ללכת לבית הורייך"? מה? בפורים את כבר לא חשובה? 

אני קצת מקצין את העניין (ממש קצת) כדי שתביני שכל התפיסה שלך שגויה ושלו בכלל.. אתם זוג ועם כל הכבוד למצווה להשתכר לא כתוב בשום מקום שהיא באה על חשבון האישה או הילדים וכזוג אתם צריכים לעשות משהו ביחד גם אם זה קצת פחות גורם להתגדלות התעלות או כל ציפייה אחרת מפורים.

לא נובע מהתעלמות מרצונתיו של האחר.. רק לתסכול שבסוף מתפוצץ עם השנים... 

שלום בית מגיע כאשר שני הצדדים מוותרים קצת על מנת להגיע למקום שבו טוב לשניהם יחד כזוג. 

בתור אחת שהיתה במקום הזה..

זה ממש לא נקרא שלום בית להבליג ולהבליג יותר מדי

כשהצד השני לא עושה כלום ולא מראה אכפתיות

גם אם יש דברים שהוא בא לקראת..

במצב כזה שזה כל כך מפריע יש מקום להתחשב יותר

אם באמת רוצים אפשר למצו משהו שמקובל על 2 הצדדים

וגם אם יש צדק בדבריו, ככה לא מדברים, סליחה.

דיבור כזה מלבה סיכסוך ומוסיף כעס ותיסכול ולא מאיר שום דבר חשוב.

היא כמה שעות מכל השנה,

ובכל זוגיות יש ויתורים הדדיים...

ייתכן ויש זוגות שפה האשה תוותר לבעל ובמהלך השנה הוא יוותר לה, ויש זוגות שלהם לא מתאים לוותר פה ויצטרכו להגיע לפשרה...בכל מקרה זה סיבה לשבת לכוס קפה משותף  

אבל גם הקורא שמתייעץ צריך להיות מספיק חכם לקחת את הדברים למקום חיובי וטוב

בעלי הוא בחור מתחשב! לפני פורים ניסינו לחשוב הרבה והיה לו הכי חשוב שאני ארגיש בנוח ושיהיה לי טוב...

האמירה שאני יכולה ללכת לבית הוריי הגיעה תוך כדי שיחה שלנו, כשאני עצמי אמרתי שעם צורה כזו של פורים בה אני לא מצליחה להפיק כלום מהסעודה, אולי עדיף כבר שנחגוג בנפרד: הוא ייהנה עם חבריו ואני גם אהיה בסדר ולפחות ארגיש יותר בנוח. ברור לשנינו שזו לא האידיאל אבל אנחנו לא מצליחים למצוא נוסחה נכונה.

אני באמת בסדר עם זה שסעודה אחת בשנה נאכל בנפרד (במיוחד כשזה די מה שקורה עכשיו. אומנם אנחנו באותו מתחם אבל חוץ מכמה החלפות מבטים ומילים אין ביננו יותר מדי קשר תוך כדי הארוחה), אבל עוד פעם- זה לא מרגיש לי נכון. בטח לא כשהילדים יגדלו.

הוא מבחינתו מוכן ללכת לבית הוריי אבל לא כשהוא היחיד שהולך לשתות שם. אני ממש מבינה את זה. אצל הוריי זו מן עוד סעודת שבת רק עם תחפושות. סעודת פורים מבחינתו זה אירוע אחר לגמרי..

לא חוכמה שצד אחד מסכים למשהו אבל הצד השני לא מרגיש עם זה בנוח ואז מוותר..

צריך למצוא פיתרון ש2 הצדדים ירצו וימחו בו

ויש כזה..

ורק אתם שניכם יכולים למצוא אותו

פורים מציף שאלות יותר רחבות ולדעתי כדאי לקחת את הדיון הזה למקומות נוספים, ולדון בין בני הזוג במהלך כל השנה (ובעצם כל החיים), יש מצב שהפתרונות יהיו יותר "נוחים לעיכול" ואפילו משמחים כאשר פורים (או שמחת תורה) הם חלק מתהליך ולא אירוע נקודתי.

השאלות שצפות בעיני קשורות למספר תחומים:

תורני -

מה זה התגדלות?  רגש? שכל? גם וגם? משהו אחר?

מי צריך להתגדל?  הבעל? האישה? שניהם? הילדים?

דרכים להתגדל-  בכל השנה, בזמנים מיוחדים, דרכים שונות לבעל, לאישה, לילדים?

זוגי - ומשפחתי
בזוגיות צריך ללכת לקראת השני - האם במבט כללי מרגישים שההליכה לקראת היא הדדית? (רמז: כשאחד מרגיש שהוא יותר משקיע - הרבה פעמים זו בדיוק תהיה התחושה של השני... מעניין...)

האם צד אחד מרגיש שבשאלות של ההלכה/אמונה יצא שדעתו/צרכיו לא יקבלו מענה שמתיישב על ליבו?   (לרוב זו שאלה של התנהלות זוגית ופחות של התנהלות הלכתית)

עד כמה מתאים להתאמץ על חברים משותפים?

מה מתאים לכל ילד (גם הילדים הם לא מקשה אחת)?

גילוי נאות: אני 25 שנה בעולם הישיבות וטרם מצאתי פתרון שמתאים לכולם... אבל שאלות מעין אלו במשך כל השנה עזרו לי ולעוד רבים ורבות

ושנה אחת אצל ההורים שלך...

ככה כל צד מבין את הצד השני...

ואולי יעזור בסעודה עם החברים שלו אם יהיה איזה תוכנית או תעסוקה לילדים ?

ובעלי למחרת פורים אמר שהוא כל כך נהנה השנה. ואני התאפקתי לא לפרוץ בבכי.

גם אני צריכה ללדת. ומרגישה לא טוב בכלל

ואני שונאת את החג הזה בגללו. בגלל החרדות שיש לי סביב כל הסיפור של השיכרות  אני שבוע קודם כבר לא ישנה מרוב לחצים ואיך אני הולכת לעבור את החג הזה

אומנם שנתיים אחרונות הוא עושה יותר השתדלות בשבילי שארגיש יותר טוב. פחות משתכר. יוצאים יותר מוקדם מהמסיבה. אבל עדין...

שילך לבד וישתכר עם החברים שלו.

אין שום סיבה להתלוות אליו לאירועים מהסוג הזה

כנראה שכל זוג והסיפור שלו עם פורים...

אבל החברות האחרות שלך לא היו בביתן הפרטי...

וגם לך כמארחת היו חסרונות כפי שכתבת...

א. לא צריך שהמארחת תכין הכל. אפשר לחלק את האוכל בין כל המוזמנים וגם את ההיערכות מראש והניקיונות שאחרי.

ב. להכין פעילות לילדים חוברות צביעה, חידונים, צופרים תוך כדי (שלוקים זה הצופר הכי טוב ביום כזה ממתקים הם כבר אכלו מלא),  

ג. עוד נקודה שאצלנו ממש עזרה השנה - לילדים היו חברי בני גילם ככה שהם היו מאד עסוקים ומרוצים.

ד. חשוב שבסעודה תהיינה גם נשים שיש לך דיבור טוב איתן ואפילו ליצור סוג של לימוד משותף, משהו סדנאי יותר וכו'. בגדול אני חושבת שגם בשמחת תורה וגם בפורים זה חגים שנחוגים יותר מידי לגברים אבל לגמרי אפשר לשנות את זה ולהוסיף את הפן הנשי. 

בשמחת תורה הילדים רוקדים עם האבות והם בבית הכנסת בלי צורך להיות בשקט וכו'.  ככה שהנשים יכולות להתכנס לשיעור / התוועדות או כל דבר אחר. 

ובפורים כאמור - לפחות אצלינו שהישיבה נפרדת זו הזדמנות מקסימה ליצור שיח נשי על פורים ועל המשמעויות ואם כבד מידי אז להיעזר בקלפים וכד'. בעצם כל אחת יכולה לצאת מזה הרבה יותר מלאה ומסופקת. 

בהצלחה רבה ובעזרת ה' שרק נתקדם ונתעלה

אם מתפצלים מתוך התחשבות ורצון שלכל הצדדים יהיה טוב, לא רואה בזה בעיה,

לא חייבים כולם להנות באותה דרך,

ולגבי מאוכזב שאת לא מצליחה להתבשם ולהתגדל- תנסי להסביר לו שזה לא תפקיד האישה, ויש לך ילדים לטפל בהם והכי חשוב שתהיה אווירה טובה לילדים וכולם יהיו מרוצים.

אז אצלי זה לא היה ברמה כזו, כי הייתי עם משפחה וסה"כ הסעודה הייתה בסדר. אבל כל הפורים הוא חג רק של גברים, נשים צריכות להכין משלוחי מנות, לחפש את הילדים, להשגיח על הילדים (שיתלכלכו בגבול הטעם הטוב, שלא יאכלו יותר מדי ממתקים וכנגד-שיאכלו גם קצת אוכל נורמלי, ושלא יתקרבו לשיכורים), ויש גם נשים שמכינות ביום הזה סעודה!!! אני עדיין זוכרת במעומעם שפעם חיכיתי לחג הזה, היום אני חוששת ממנו ורק מחכה שהוא יעבור. אם יש למשהו הצעה איך נשים יכולות לשפר את החג הזה בשבילן-נשמח לשמוע.

כתבתי כבר למעלה אבל הדברים שכתבת היו מבאסים. אכן. פורים (ושמחתורה) מסתמנים כחגים של גברים אבל לגמרי אפשר לשנות אותו. וזה תלוי גם בהיערכות שלנו - הנשים. 

לדג' בליל פורים אפשר לעשות התוועדות והרקדות לנשים. לחשוב ולדבר בדברי תורה ושמח פורים - הרי זה מה שהגברים עושים בסעודה אז למה לא לעשות את זה גם. 

גם בסעודה שולחן נפרד לנשים נותן מקום לשיח ולהתחברות בלי קשר למה שקורה בצד השני. (אם הספקנו לקרוא משהו קודם, ללמוד משהו ברור שזה יעשיר) 

משלוחי מנות: השנה היו כמה משלוחי מנות שהיה חשוב לי למסור בעצמי. בעלי נשאר עם הילדים ואני הלכתי לפחות ל5 בתים לחלק משלוחי מנות. 

אני מודה שהעיקר אצלי במשלוחי המנות הוא השיתוף וההתחלקות בשמחה שיש.  ולכן ההשקעה שלי במשלוחי המנות היא ממש מינורית יחסית ואני כמובן ממחזרת משלוחים ממה שקיבלתי. ככה שבבסיס אני מכינה כ10 משלוחי מנות אולי קצת יותר וכל השאר ממוחזר ממשלוחים שקיבלנו.  (כמו שאמרה לי שכנה "מזל שהבאת את המשלוח מנות מאוחר ככה היו לנו משלוח מנות מוכן לאחיינים שלי"- אני לגמרי בעד הגישה)

לגבי הילדים: אני חושבת שיש יום אחד בשנה שבו שמחת הילדים זה הממתקים והתחפושות. זה יום אחד בשנה שבו אני לא מגבילה אותם בממתקים שמחה ושמחת משלוחי המנות שלהם - זה העדלאידע שלהם. השחרור שלהם ישחרר גם אותך מהצורך להשגיח עליהם ולהקפיד עליהם מכל "ההפקרות" של הממתקים. פשוט קחי את זה כחלק מהוויית היום. וכן - זה גם מוביל להורדת האוכל שהם אוכלים בסעודה כי הם שבעים מהממתקים אבל - אז מה? זה יום אחד בשנה (ובערב בסוף הסעודה הם תמיד מחפשים איזה "אוכל אמיתי" - כהגדרתם, לאכול. 

מהניסיון שלי לקראת הערב גם הילדים עייפים והם ממש ישמחו לפעילות שקטה שתאסוף אותם ותרגיע אותם. כמו ציור, חוברות צביעה משחקי קופסא וכו'. 

שיהיו נקיונות טובים לפסח ושבשנה הבאה הפורים ימלא אותך באור, טוב ושמחה

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

 לא מילאת 101 והורידו לך 47% מס במקור?

אני מכיר כאלה שעושים את זה בכוונה לקבל עם ריבית והצמדה. זה המקרה?

ליתר דיוק:

בתחילת 2025 שילמתי מאות אלפי שקלים מיסים בגלל מימוש ביטקוין, כמה ימים לאחר המימוש קניתי דרך הבנק קרן מחקה ביטקוין, ובגלל שהקרן הזאת הפסידה - ביצעתי מכירה בשביל שאוכל לקבל בחזרה חלק מהמס ששילמתי בתחילת השנה. כמה ימים לאחר המכירה רכשתי מחדש כמובן, אבל זה כבר לא קשור להחזר שקיבלתי אלא לאדם המטורף שאני.

אבל לזכרוני כתבתי בעבר על זה. שכל ההשקעה במטבעות דיגיטלים זה משהו מאוד ספקולטיבי.

לדעתי רוב מי שמשקיע במטבעות דיגיטליים לא עושה את זה בגלל שהוא מאמין בטכנולוגיה אלא כי הוא רואה שהערך עולה ואז זה השקעה "שווה"

לכן זה מאוד תנודתי.

כי שזה עולה, זה עולה חזק כי עוד אנשים מצטרפים לחגיגה

ושזה יורד, זה יורד חזק מאוד. כי אנשים בורחים מזה.

ואני בכלל חושב שזה הונאת פונזי הגדולה בעולם.

יכול להיות שעוד 20 שנים אני אוכל את כובע בצער.

נכון לכרגע עדיין לא השתכנעתי שזה שווה השקעה.

יש פה משתמש בפורום שקנה דירה  בכסף שהוא הרוויח ממכירת ביטקויין. דעתי על המטבע הזה לא השתנתה מאז.

לא יודע מה יוליד יום, אבל נכון להיום - הביטקוין מנצח בענק... 

רווח הכוונה כסף מזומן ביד.

לא החזקת מטבעות מבלי לממש (כי אם כולם יממשו. זה יפול והאחרון יקבל הרבה פחות מאשר הראשון)

ואני לוקח בחשבון שבלוטו רק מעל זכיה מעל 30+ אלף יש מס.

בשאר השקעות (גם לא קריפטו) יש 25% מס מהשקל הראשון.

ואני לוקח בחשבון שכדי להיות להרוויח הרבה בקריפטו אתה צריך "לסכן" הרבה כסף.

לעומת בלוטו, שמספיק להכנס בסכום זעום כדי שיהיה סיכוי (נמוך מאוד אבל קיים)

לא שאני חושב שכדאי להשקיע בלוטו

אבל גם לא חושב שכדאי בקריפטו

כי כמו בלוטו.

כדי שהמשחק יהיה רווחי. מישהו צריך להפסיד

גם בקריפטו

בניגוד לחברה בורסאית שמייצרת הכנסות ולכן השווי שלה גדל

הקריפטו (וזה לא משנה איזה מטבע) לא מייצר שום הכנסות. לכן אין לו באמת שווי שוק אמיתי.

אלא תופח ויורד בהתאם לגחמות השוק

קשה להאמין. מי שנכנס מוקדם לפני שנים וזכה לראות את הנסיקה לשמיים, זכה.

אבל האם יהיה שוב עליות של אלפי אחוזים? אפילו מאה אחוז נשמע כמו פנטזיה. אפילו 50 אחוז נשמע כמו דמיון. כיום.

ועדיין, 50 או 100 אחוזים, בכלל לא נחשב לדמיוני.

אז אם כך אל תשקיע בשום דבר, שים מזומן מתחת לבלטות וזהו.

אבל אתה כן יודע שאיזהו חכם הרואה את הנולד.

אתה יודע את ההיסטוריה של הטוליפ מאניה למיניה.

אתה מודע לסיכון שלא ישאר כלום מההשקעה הזו ותישאר זקן יסר כל.

אתה יודע מה המשמעות של פיזור.

אתה יודע מה המשמעות של תיק סולידי ומאוזן.

אתה בכל זאת מחליט להמר על הכסף שלך ועל הכסף של המשפחה שלך.

זה כסף שלך זה עניין שלך וזו אחריות שלך.

התלבטתי אם להגיב כיוון שלא נשאלתי ישירות לדעתי אבל עניין הנבואה שהזכרת בבא בתרא יב:  פשוט לא מתאים כאן כשם שאדם לא יצא ביום קיץ עם מעיל ומטריה כי הנבואה ניתנה לשוטים  

אני מבקש שלא תשתמש בגמרא כדי להצדיק את חוסר האחריות שלך.

תודה

אבל לטובת הקוראים. נחשב בגדול.

הסיכוי לפרס נמוך ביותר בלוטו הוא כ3.3%

ולזכרוני הוא מגלם פי  500% מסכום ההימור. 400% רווח נקי. עד 30 אלף בערך.

אז בגדול. 400%×3.3%= 13% לרווח כלשהו

על זה יש גם פרסים גבוהים יותר. של אלפי ומאות אלפי אחוזי רווח.

עם כל הסיכויים לזכיות אחרות × גובה הפרס.

זה מגיע לסביב 20-30% לסיכוי לזכות ברווח כלשהו (תלוי אם זאת הגרלה של 5 מיליון או של 80 מיליון)

זה בגדול...

בקריפטו. יש לך בדיוק 50% לזכות. כי על כל שקל שאתה מרוויח, מישהו אחר מפסיד (זאת מערכת סגורה של היצע וביקוש)

וכל שקל שתרוויח. יקבל אוטומטית מס של 25%

אז בגדול. סיכוי רווח הם 37.5%

אז נכון.

יש יותר סיכוי בקריפטו לזכות

אבל לא בסדרי גודל שאתה חושב.

לא מנצח בענק. מנצח.

ההבדל בינו לבין חברות בורסאיות.

שבחברה בורסאית רגילה ערכה יכול לעלות גם בלי שמכניסים כסף למערכת. אלא על סמך ביצועי החברה (וככה גם יכול לרדת. מבלי שמשכו כסף. אלא על סמך ביצועים שליליים של החברה)

לקריפטו. בגדול.

אין באמת ערך ממשי.

אלא סתם מוסכמה בין הרבה אנשים שהוא שווה משהו. לכן הוא שווה (בניגוד לכסף פיאט של מדינה. שהמדינה עומדת מאחוריו)

א. נניח, רק נניח, שהסיכוי להרוויח מביטקוין הוא 50%.

הוצאות מיסים לא יכולות בשום דרך להוריד את זה, כי המס חל רק על הרווח.

זה מוריד את סכום הרווח ותוחלת הרווח, אבל לא את הסיכוי להרוויח. הרי לא יכול להיות שסיימת עם רווח ברוטו, והמס יגרום לך לעבור מרווח להפסד.

ב. השקעה בביטקוין היא לא משחק סכום 0, זה לא נכון שאם אני מרוויח מישהו אחר מפסיד.

המוכר שמכר לי לא בהכרח הפסיד: יכול להיות שהוא קנה את הנכס נמוך בהרבה, עשה סיבוב רווח יפה, והחליט לפדות אותו. שנינו הרווחנו. 

עובדתית, נכון להיום, רוב מוחלט של משקיעי הביטקוין נמצאים ברווח. אתה יכול לטעון שזה רק על הנייר כי אם כולם יחליטו למכור מחר, אז האחרונים שימכרו יגלו ששווי השוק של ההשקעה שלהם ירד ב99%. אבל אותו הדבר נכון גם לגבי כל מניה של כל חברה בעולם: אם כולם יחליטו למכור בבת אחת, השווי יצנח אפילו אם החברה עצמה ממשיכה להיות רווחית. זה לא רק תיאורטי, זה קרה בכל פעם שהיה משבר גדול בשוק. אנשים משכו בלחץ את כל הכסף שלהם מהבורסה, וגם חברות טובות שממשיכות להרוויח חוו ירידות חדות בשווי המניות שלהן.
 

ג. שער של מניה רגילה לא נקבע לפי כמה כסף נכנס או לא נכנס למערכת, ולא נקבע לפי האם החברה רווחית או לא. מה שחשוב זה כמה אנשים מוכנים לשלם על אותה מניה ובכמה בעלי המניות מסכימים למכור אותן, זה הדבר היחיד שקובע את המחיר שלה.

האמת היא שזה שונה כי במניה אתה מרוויח גם דיבידנדים, אבל לצורך נוחות ופשטות אני מתעלם מזה, מה גם שהרבה חברות לא מחלקות דיבידבדים, והרבה אנשים לא מחפשים להשקיע דווקא בחברות שמחלקות.
 

כלומר לפי שיטתך, גם במניות הרווח שלי הוא הפסד של מישהו אחר, כי אם אני קונה ומרוויח אז מישהו אחר הפסיד מהעסקה הזאת, וזה לא נכון.

אבל כוונתי היתה לתוחלת רווח

ב. לדעתי כן משחק סכום אפס. אשמח להבין למה לדעתך לא.

ג. מניות מחלקות דיבידנדים וגם חברה תחשב מוצלחת יותר אם הצליחה בשוק יותר. ערך החברה עולה  וכך המניה שלה עולה. גם בלי שיש עסקת מכירה/קניה

בנוסף, שיש לך ערך ממשי במניה.

לדוגמה אם תקנה את כל מניות אפל. כל רווחי אפל יהיו שלך.

לעומת זאת. אם תקנה את כל הביטקויין בעולם. לא תמשיך להרוויח כסף 

אין דבר כזה תוחלת רווח של 37%.

וערך של מניה בבורסה לא עולה אם אין עסקת מכירה/קנייה, הערך נקבע רק לפי עסקאות שבוצעו בפועל. כמובן יש גם ערך שלא נקבע בבורסה, אבל פה אנחנו מדברים על נכסים סחירים.

בנוסף, אתה משווה מניה של חברה לנכס שמתיימר להיות מטבע, ולכן ההשוואה אפילו לא מתחילה.

הרי גם אם תחזיק אצלך במזוודה את כל השקלים שיש בעולם, אין לזה ערך פנימי ולא תקבל מזה תזרים מזומנים קבוע, בניגוד למצב שאתה מחזיק בכל מניות חברת אפל.

אז מה הכיף בלהחזיק את כל השקלים בעולם?

שיש אנשים שחושבים ששקל שווה ממתק ושני מיליון שקלים שווים דירת 4 חדרים בחדרה, ולכן אתה תוכל לקנות את הדברים האלה עם השקלים שלך. למה? פשוט כי יש אנשים שנותנים בזה אמון.

אין לכסף פיאט שום ערך פנימי, אלא רק אמון חברתי ואנשים שמוכנים לקבל ממך את הכזף בתמורה למשהו אחר שאתה רוצה.

לא חשבתי שזה יהפוך להיות דיון על ביטקוין, אני באמת לא חסיד גדול של העניין הזה, ולא תשמע אותי משכנע אנשים שזה העתיד של האנושות. אני לא גורו של כלכלה מבוזרת ואני לא מבין מספיק במדעי המחשב בשביל להבין איך הטכנולוגיה בכלל עובדת.

רק רציתי להעלות את המודעות לבקשות החזר מס...

אני אישית משקיע נטו מתוך רצון לגרוף רווחים, במובן הכי לא עמוק של המילה. כן, אני קונה במחיר מסוים מתוך תקווה שבעוד כמה שנים אוכל למכור במחיר גבוה יותר. הנה אמרתי את זה.

אני מבין היטב שביטקוין הוא לא מניה עם ערך פנימי, אבל אני לא מחפש ערך פנימי. אני מחפש נכס שבעתיד יהיה שווה יותר מאשר היום, זה הכל.

אף אחד לא מבטיח לי שזה יצליח לי, אבל אני מקווה ומאמין שכן. 

לכן "לדעתי" זה משחק מסוכן מדי.

כי זה יכול לקרוס בזמן קצר עם סיכוי גדול לאיבוד כולל של הכסף.

ואני נותן את דעת הנגד

כי אנשים (וגם אני) מעריכים את דעתך

ויש סיכוי כלשהו שמישהו ילך לקנות ביטקוין כי אתה קנית. כי סומכים עליך

לכן אני מציב את הדעת הנגד

לא שיש לי משהו ספציפית נגד ביטקוין

(חוץ מזה שאני חושב שזה במקרה הטוב בועה עצומה ובמקרה הפחות טוב, הונאת פונזי)

מכיר אנשים שהרוויחו היטב מזה

ומכיר גם כאלה הפוכים.

מהחישובים שלי זה סיכון גדול מדי

אבל כגודל הסיכון גודל הרווח.

לכן יכול להבין למה אתה משקיע שם מתוך כוונה לרצון לרווח מהיר וגדול.

אתה אדם עם ראש על הכתפיים ואני בטוח שאתה משקיע באחריות

כאמור. הדיון הוא לא מולך.

אלא מול כל הקוראים הסמויים

ולא כל המשקיעים כמוני, יש כאלה שהם באמת חסידים גדולים של מהות הביטקוין.

אם היה חשוב לך להבהיר שזה מסוכן, אני מצטרף אליך בפה מלא. אין לי ויכוח בנושא הזה.

אני מנסה כבר בערך שנתיים ולא עבד

באופן פרטי, שלא דרך המעסיק - ואז מגיע זיכוי מס של 25% מסכום הפרמיה ששולם, ו 'רק' שכיר יכול להיות זכאי להחזרי מס בזכות תרומות לעמותות מוכרות למס לפי סעיף 46 (החזר של 35% מגובה התרומות, בתנאי שסך התרומות

השנתיות מעל לרף המינימום), להיות שכיר ביותר ממקום עבודה אחד בלי שהתבצע תאום מס בין המעסיקים, וכמו כן 'רק' שכיר יכול להשקיע בשוק ההון ויכולים להיווצר תנאים לזיכוי מס, מהמס במקור ששולם על מכירות ברווחים (דוגמאות - המקרה שהביא פותח השרשור, או שאם משקיעים דרך יותר מגוף השקעות אחד, ומצד אחד נוצרו רווחים ושולם מס רווחי הון, והגוף השקעות אחר היו הפסדים - ואז אפשר לקזז בין הרווחים וההפסדים שהיו לאותו אדם).  

אבל אם אם אין ל 'רק' שכיר שום דבר מאלו שציינתי, אז כנראה שאין מה להתעסק עם דוח שנתי וניסיונות להחזרי מס.  

אישה עם כמות יפה של ילדים צריכה להרוויח יפה בשביל שתעבור את סף המס ובשביל שכל הפרוצדורה תהיה לה משתלמת. ואם היא מתכננת ללדת בקרוב לפעמים עדיף לא להגיש הוצאות מוכרות.

חישוב מס הכנסה הוא בגדול נפרד מבחינה חוקית (לא לגמרי, זה לא מדוייק), גם אם הדו"ח הוא דו"ח לזוג.

ההבדל בין הבעל לאישה בנקודות זיכוי הוא מינורי. למה ההנחה שאישה לא משלמת והגבר כן? 

זה נכון שהיום במידה רבה הושוו נקודות הזיכוי לגבר ולאישה. בממוצע נשים נשואות עם ילדים לא מגיעות לסף המס.

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.