שלום לכולם!
כבר כמה פורימים שאני חוגגת במתכונת מסויימת ואני מרגישה שלא זו הדרך אך איני יודעת מה החלופה..
ברקע- משפחתי במקור עורכת סעודת פורים רגילה עם קצת שתיה אבל ממש לא השתכרות. סעודה מכובדת שכולם מגיעים מחופשים, שותים טיפה, דברי תורה וכו'.. קצת יבשה אבל לפחות כולם שותפים בה.
מאז שהתחתנתי, נוסעת עם בעלי לחברים שלו. שם יושבים בשתי שולחנות נפרדים. כל הגברים מבושמים\ שיכורים, מבסוטים עד גג העולם (חמודים באמת. מנסים להגיד דבר תורה ארוך שנמשך לאורך כל הארוחה, קצת שרים, הרבה צעקות) והנשים בשולחן נפרד עם כללל הילדים.
משנה לשנה אני מבינה עד כמה אין לי כבר חג פורים. כל מה שעשיתי בסעודה זה רק להרגיע את שני הילדים שלי שממש היו בחרדות מהגברים השיכורים ומהצעקות הלא מרוסנות. הילדים כמעט ולא התענייננו בסעודה ורק התרוצצו שם ואני מצאתי את עצמי יושבת כל פעם לשלוש דקות (וכך גם כל הנשים, לא הייתה אווירה בשולחן שלנו), בכלל לא נהנית מהסעודה, מתאפקת שעות שלא ללכת לשירותים כי בחור הקיא שם (לפחות בשירותים
), מחכה שייגמר ותוהה לעצמי מה אני בכלל מפיקה מסעודה כזו ולמה שלא אעשה כבר סעודה בבית הוריי..
אנחנו ממשיכים ללכת לסעודות האלו כי לבעלי הסעודה הזו ממש חשובה והוא ממש נהנה בה. סעודה משפחתית קטנה לא באה בחשבון כי הוא צריך עוד גברים להתבשם איתם.הוא אמר מצידו שאני יכולה ללכת לבית הוריי אבל היה מאוכזב שאני לא מצליחה 'להתבשם' ולהתגדל ממנו... תוהה אם יש פה נשים שמרגישות כמוני? מהי הדרך הנכונה לחגוג את פורים לפי דעתכם? גברים, מה דעתכם?
-מציינת עוד שכרגע ילדיי קטנים, אבל רוצה שגם הם יצליחו להפיק מפורים ולהתגדל. אפילו לשיר איתם בנחת שירים לא הצלחתי...