גם אשתי כמוך...

חגים שלגברים יש יותר "פעילות" מאשר לנשים (כנ"ל שמחת תורה).

אולי לחשוב על סעודה שגם לך יש בה חברות...ותרויחי זמן פטפוט איתן

א. בדר"כ הולכים לחברים של הבעל כי שם הוא יכול להשתכר בכיף. הוא לא מרגיש בנוח עם בעלים של חברות של אשתו
ב. איך אפשר לפטפט בנחת כשככככל הילדים איתנו ואחנו רק עסוקות בלשמור עליהם\ לחתל, לדאוג שיאכלו משהו\ לשמור שלא יהרסו את הצעצועים של הבית המארח\ לעזור להם להתחבר עם ילדים אחרים וכו'... השולחן נשים וילדים לא מאוייש רוב הזמן...

ג.ממש לא רוצה שחג פורים יהפוך להיות חג של פטפוטים בנחת. האם לא מגיע גם לנשים שיצליחו להתגדל בחג הזה??

א. לכן אמרתי שצריך למצוא מקום שגם לך נוח

ב. כנ"ל, כשהולכים למקום נוח פחות מתעסקים עם הילדים.

ג. יש דרכים לגדל את חג הפורים גם לנשים...מסיבה שלכן, קריאת מגילה שלכן, לימוד לקראת וכו'

והאישה עם הילדים לבד..

וכל מקום ועניינו...

וכל חג ועניינו, 

ואשה שרוצה לשמוח בחג זו מצווה, ואם זה "מתנגש עם שמחת הבעל עליהן לפתור זאת כמו כל התנגשות זוגית, שיושבים מדברים חושבים ופותרים.

השואלת תיארה מציאות מסויימת, ואליה התייחסתי. אינני חושב שהיא אדיאלית, אך היא קיימת...

וכדאי להיות ריאליים, היא שיקפה מציאות שנהוגה בלא מעט מקומות.

דעתי האישית, לא נכתבה פה. אל רק תגובה לשאלה

אז מה עם הסעודה הזאת חשובה לבעלך? כלומר מה שחשוב לו זה חשוב אבל איפה את? מי החליט שאת צריכה לשבת עם נשים שהן לא חברות שלך ולרדוף אחרי ילדים?

אם לא מתאים לך ולא כיף לך בסעודה הזאת כנראה שהיא לא מתאימה לכם כזוג. 

מקום שמתאים רק לאחד מהצדדים לא מתאים נקודה.

ומה זה "הוא מצידו אומר שאת יכולה ללכת לבית הורייך"? מה? בפורים את כבר לא חשובה? 

אני קצת מקצין את העניין (ממש קצת) כדי שתביני שכל התפיסה שלך שגויה ושלו בכלל.. אתם זוג ועם כל הכבוד למצווה להשתכר לא כתוב בשום מקום שהיא באה על חשבון האישה או הילדים וכזוג אתם צריכים לעשות משהו ביחד גם אם זה קצת פחות גורם להתגדלות התעלות או כל ציפייה אחרת מפורים.

לא נובע מהתעלמות מרצונתיו של האחר.. רק לתסכול שבסוף מתפוצץ עם השנים... 

שלום בית מגיע כאשר שני הצדדים מוותרים קצת על מנת להגיע למקום שבו טוב לשניהם יחד כזוג. 

בתור אחת שהיתה במקום הזה..

זה ממש לא נקרא שלום בית להבליג ולהבליג יותר מדי

כשהצד השני לא עושה כלום ולא מראה אכפתיות

גם אם יש דברים שהוא בא לקראת..

במצב כזה שזה כל כך מפריע יש מקום להתחשב יותר

אם באמת רוצים אפשר למצו משהו שמקובל על 2 הצדדים

וגם אם יש צדק בדבריו, ככה לא מדברים, סליחה.

דיבור כזה מלבה סיכסוך ומוסיף כעס ותיסכול ולא מאיר שום דבר חשוב.

היא כמה שעות מכל השנה,

ובכל זוגיות יש ויתורים הדדיים...

ייתכן ויש זוגות שפה האשה תוותר לבעל ובמהלך השנה הוא יוותר לה, ויש זוגות שלהם לא מתאים לוותר פה ויצטרכו להגיע לפשרה...בכל מקרה זה סיבה לשבת לכוס קפה משותף  

אבל גם הקורא שמתייעץ צריך להיות מספיק חכם לקחת את הדברים למקום חיובי וטוב

בעלי הוא בחור מתחשב! לפני פורים ניסינו לחשוב הרבה והיה לו הכי חשוב שאני ארגיש בנוח ושיהיה לי טוב...

האמירה שאני יכולה ללכת לבית הוריי הגיעה תוך כדי שיחה שלנו, כשאני עצמי אמרתי שעם צורה כזו של פורים בה אני לא מצליחה להפיק כלום מהסעודה, אולי עדיף כבר שנחגוג בנפרד: הוא ייהנה עם חבריו ואני גם אהיה בסדר ולפחות ארגיש יותר בנוח. ברור לשנינו שזו לא האידיאל אבל אנחנו לא מצליחים למצוא נוסחה נכונה.

אני באמת בסדר עם זה שסעודה אחת בשנה נאכל בנפרד (במיוחד כשזה די מה שקורה עכשיו. אומנם אנחנו באותו מתחם אבל חוץ מכמה החלפות מבטים ומילים אין ביננו יותר מדי קשר תוך כדי הארוחה), אבל עוד פעם- זה לא מרגיש לי נכון. בטח לא כשהילדים יגדלו.

הוא מבחינתו מוכן ללכת לבית הוריי אבל לא כשהוא היחיד שהולך לשתות שם. אני ממש מבינה את זה. אצל הוריי זו מן עוד סעודת שבת רק עם תחפושות. סעודת פורים מבחינתו זה אירוע אחר לגמרי..

לא חוכמה שצד אחד מסכים למשהו אבל הצד השני לא מרגיש עם זה בנוח ואז מוותר..

צריך למצוא פיתרון ש2 הצדדים ירצו וימחו בו

ויש כזה..

ורק אתם שניכם יכולים למצוא אותו

פורים מציף שאלות יותר רחבות ולדעתי כדאי לקחת את הדיון הזה למקומות נוספים, ולדון בין בני הזוג במהלך כל השנה (ובעצם כל החיים), יש מצב שהפתרונות יהיו יותר "נוחים לעיכול" ואפילו משמחים כאשר פורים (או שמחת תורה) הם חלק מתהליך ולא אירוע נקודתי.

השאלות שצפות בעיני קשורות למספר תחומים:

תורני -

מה זה התגדלות?  רגש? שכל? גם וגם? משהו אחר?

מי צריך להתגדל?  הבעל? האישה? שניהם? הילדים?

דרכים להתגדל-  בכל השנה, בזמנים מיוחדים, דרכים שונות לבעל, לאישה, לילדים?

זוגי - ומשפחתי
בזוגיות צריך ללכת לקראת השני - האם במבט כללי מרגישים שההליכה לקראת היא הדדית? (רמז: כשאחד מרגיש שהוא יותר משקיע - הרבה פעמים זו בדיוק תהיה התחושה של השני... מעניין...)

האם צד אחד מרגיש שבשאלות של ההלכה/אמונה יצא שדעתו/צרכיו לא יקבלו מענה שמתיישב על ליבו?   (לרוב זו שאלה של התנהלות זוגית ופחות של התנהלות הלכתית)

עד כמה מתאים להתאמץ על חברים משותפים?

מה מתאים לכל ילד (גם הילדים הם לא מקשה אחת)?

גילוי נאות: אני 25 שנה בעולם הישיבות וטרם מצאתי פתרון שמתאים לכולם... אבל שאלות מעין אלו במשך כל השנה עזרו לי ולעוד רבים ורבות

ושנה אחת אצל ההורים שלך...

ככה כל צד מבין את הצד השני...

ואולי יעזור בסעודה עם החברים שלו אם יהיה איזה תוכנית או תעסוקה לילדים ?

ובעלי למחרת פורים אמר שהוא כל כך נהנה השנה. ואני התאפקתי לא לפרוץ בבכי.

גם אני צריכה ללדת. ומרגישה לא טוב בכלל

ואני שונאת את החג הזה בגללו. בגלל החרדות שיש לי סביב כל הסיפור של השיכרות  אני שבוע קודם כבר לא ישנה מרוב לחצים ואיך אני הולכת לעבור את החג הזה

אומנם שנתיים אחרונות הוא עושה יותר השתדלות בשבילי שארגיש יותר טוב. פחות משתכר. יוצאים יותר מוקדם מהמסיבה. אבל עדין...

שילך לבד וישתכר עם החברים שלו.

אין שום סיבה להתלוות אליו לאירועים מהסוג הזה

כנראה שכל זוג והסיפור שלו עם פורים...

אבל החברות האחרות שלך לא היו בביתן הפרטי...

וגם לך כמארחת היו חסרונות כפי שכתבת...

א. לא צריך שהמארחת תכין הכל. אפשר לחלק את האוכל בין כל המוזמנים וגם את ההיערכות מראש והניקיונות שאחרי.

ב. להכין פעילות לילדים חוברות צביעה, חידונים, צופרים תוך כדי (שלוקים זה הצופר הכי טוב ביום כזה ממתקים הם כבר אכלו מלא),  

ג. עוד נקודה שאצלנו ממש עזרה השנה - לילדים היו חברי בני גילם ככה שהם היו מאד עסוקים ומרוצים.

ד. חשוב שבסעודה תהיינה גם נשים שיש לך דיבור טוב איתן ואפילו ליצור סוג של לימוד משותף, משהו סדנאי יותר וכו'. בגדול אני חושבת שגם בשמחת תורה וגם בפורים זה חגים שנחוגים יותר מידי לגברים אבל לגמרי אפשר לשנות את זה ולהוסיף את הפן הנשי. 

בשמחת תורה הילדים רוקדים עם האבות והם בבית הכנסת בלי צורך להיות בשקט וכו'.  ככה שהנשים יכולות להתכנס לשיעור / התוועדות או כל דבר אחר. 

ובפורים כאמור - לפחות אצלינו שהישיבה נפרדת זו הזדמנות מקסימה ליצור שיח נשי על פורים ועל המשמעויות ואם כבד מידי אז להיעזר בקלפים וכד'. בעצם כל אחת יכולה לצאת מזה הרבה יותר מלאה ומסופקת. 

בהצלחה רבה ובעזרת ה' שרק נתקדם ונתעלה

אם מתפצלים מתוך התחשבות ורצון שלכל הצדדים יהיה טוב, לא רואה בזה בעיה,

לא חייבים כולם להנות באותה דרך,

ולגבי מאוכזב שאת לא מצליחה להתבשם ולהתגדל- תנסי להסביר לו שזה לא תפקיד האישה, ויש לך ילדים לטפל בהם והכי חשוב שתהיה אווירה טובה לילדים וכולם יהיו מרוצים.

אז אצלי זה לא היה ברמה כזו, כי הייתי עם משפחה וסה"כ הסעודה הייתה בסדר. אבל כל הפורים הוא חג רק של גברים, נשים צריכות להכין משלוחי מנות, לחפש את הילדים, להשגיח על הילדים (שיתלכלכו בגבול הטעם הטוב, שלא יאכלו יותר מדי ממתקים וכנגד-שיאכלו גם קצת אוכל נורמלי, ושלא יתקרבו לשיכורים), ויש גם נשים שמכינות ביום הזה סעודה!!! אני עדיין זוכרת במעומעם שפעם חיכיתי לחג הזה, היום אני חוששת ממנו ורק מחכה שהוא יעבור. אם יש למשהו הצעה איך נשים יכולות לשפר את החג הזה בשבילן-נשמח לשמוע.

כתבתי כבר למעלה אבל הדברים שכתבת היו מבאסים. אכן. פורים (ושמחתורה) מסתמנים כחגים של גברים אבל לגמרי אפשר לשנות אותו. וזה תלוי גם בהיערכות שלנו - הנשים. 

לדג' בליל פורים אפשר לעשות התוועדות והרקדות לנשים. לחשוב ולדבר בדברי תורה ושמח פורים - הרי זה מה שהגברים עושים בסעודה אז למה לא לעשות את זה גם. 

גם בסעודה שולחן נפרד לנשים נותן מקום לשיח ולהתחברות בלי קשר למה שקורה בצד השני. (אם הספקנו לקרוא משהו קודם, ללמוד משהו ברור שזה יעשיר) 

משלוחי מנות: השנה היו כמה משלוחי מנות שהיה חשוב לי למסור בעצמי. בעלי נשאר עם הילדים ואני הלכתי לפחות ל5 בתים לחלק משלוחי מנות. 

אני מודה שהעיקר אצלי במשלוחי המנות הוא השיתוף וההתחלקות בשמחה שיש.  ולכן ההשקעה שלי במשלוחי המנות היא ממש מינורית יחסית ואני כמובן ממחזרת משלוחים ממה שקיבלתי. ככה שבבסיס אני מכינה כ10 משלוחי מנות אולי קצת יותר וכל השאר ממוחזר ממשלוחים שקיבלנו.  (כמו שאמרה לי שכנה "מזל שהבאת את המשלוח מנות מאוחר ככה היו לנו משלוח מנות מוכן לאחיינים שלי"- אני לגמרי בעד הגישה)

לגבי הילדים: אני חושבת שיש יום אחד בשנה שבו שמחת הילדים זה הממתקים והתחפושות. זה יום אחד בשנה שבו אני לא מגבילה אותם בממתקים שמחה ושמחת משלוחי המנות שלהם - זה העדלאידע שלהם. השחרור שלהם ישחרר גם אותך מהצורך להשגיח עליהם ולהקפיד עליהם מכל "ההפקרות" של הממתקים. פשוט קחי את זה כחלק מהוויית היום. וכן - זה גם מוביל להורדת האוכל שהם אוכלים בסעודה כי הם שבעים מהממתקים אבל - אז מה? זה יום אחד בשנה (ובערב בסוף הסעודה הם תמיד מחפשים איזה "אוכל אמיתי" - כהגדרתם, לאכול. 

מהניסיון שלי לקראת הערב גם הילדים עייפים והם ממש ישמחו לפעילות שקטה שתאסוף אותם ותרגיע אותם. כמו ציור, חוברות צביעה משחקי קופסא וכו'. 

שיהיו נקיונות טובים לפסח ושבשנה הבאה הפורים ימלא אותך באור, טוב ושמחה

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.