הראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלִּי עוֹלֶה עַל הַכֹּל. וְהָיָה פֶּלֶא אֶצְלִי מֵאַחַר שֶׁהַמְּקֹרָבִים שֶׁלִּי מַאֲמִינִים לִי, וְלָמָּה לֹא יִזָּהֲרוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְקֹרָבִים אֵלַי שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אִישׁ לֹא יֵעָדֵר. כִּי כָּל עִנְיָן שֶׁלִּי הוּא רַק רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְהִזְהִיר לַעֲשֹוֹת כְּרוּז שֶׁכָּל מִי שֶׁסָּר אֶל מִשְׁמַעְתּוֹ וּמְקֹרָב אֵלָיו יִהְיֶה עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֶצְלוֹ, לֹא יֶחְסַר אִישׁ. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה רָאוּי לוֹ לִשְֹמֹחַ מְאֹד מְאֹד. "אִכְלוּ מַעֲדַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם", וְזֶה נֶאֱמַר עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה (חיי מוהרן תג)

בגדול- תפילה על ציונו ["קיבוץ"] כולם יחד- זאת הצוואה שלו
ואמר שמי שישתדל בזה [פרוטה ועשרה פרקי תהילים של "תקון הכללי" על ציונו בראש השנה]  הוא ישתדל עבורו מאד.

זאת שאלה הלכתית

את ענית מבחינה רעיונית פנימית

והרב שלי אומר שכשנוסעים לקברי צדיקים בחו"ל (אם רק נוסעים לזה בלי לטייל כלל) אז ארץ ישראל הולכת איתך ביחד לאורך כל הזמן כולל מלאכי ארץ ישראל ולא יצאתה מהארץ! אתה בארץ ישראל!

איזה לומדע'ס עשית כדי להתיר את זה? מעניין...

וכנראה את הפלפולים האלה שמעת מאלה שלא למדו הלכה

בכל אופן, כמו בכל מגזר יש מטורללים ויש יראי שמים..

איזה בעיה יש שם? ספר שנדע.. הייתי שם חמש פעמים ולא יודע על מה אתה מדבר..

לגבי מותר או אסור: כתוב בילקוט יוסף שמותר לצאת מהארץ לקברי צדיקים.

לגבי בעיות שיש שם.. אין שם!! הייתי שם חמש פעמים ולא היה שום דבר שיגרום לי להכשל במשהו.

ברור שיש כאלה שמביאים איתם אלכוהול, (אולי סמים) ואולי הולכים לעשות עבירות באיזור.

אבל מה זה קשור לאומן..?  

אם הם טסו עד לשם עם רק כדי לעשות עבירות כנראה שהם עושים את זה גם בארץ.

טסים כי הצדיק הבטיח שהוא יעזור למי שבא אליו לצאת מהסטרא אחרא...

תעשה לי טובה אחי היקר, אל תביא לי כל מיני רבנים מאני לא יודע איפה...

לא מכיר ומעדיף לא להתייחס

קודם כל, תמיד צריך להתקרב לצדיקים כדי להתקרב לה'.

לצאת מהסטרא אחרא זה היינו להתקרב לה'..

כי זה רצון ה' בעצם, שנצא מהמידות הרעות והתאוות ונעבוד רק אותו לבדו... זה לא אינטרס נפרד. השכינה בגלות זה שהרצון שלנו הוא לדברים רעים.

כל השאר שאמרת, שפע, פרנסה, שהצדיק מחזיר את ההוצאות, 

להפך ר' נחמן אמר שהוא התפלל שאנשיו יהיו עניים. ורק יהיה עשיר אחד שיעזור להם (שיח שרפי קודש)  

וזה שהצדיק מחזיר את ההוצאות זה רק כדי לדרבן...

אני לא מבזבז כסף כדי שיחזירו לי אותו, כי במקום זה אני אעדיף לא לבזבז.. הגיוני לא?

ואני לא יודע אם איזה חבר'ה אתה מסתובב או איזה חבר'ה הרב רבינוביץ' פגש..

אני מכיר מלא ברסלבים, שאם רק תתחיל לדבר איתם על שפע ופרנסה הם יתבאסו עליך קשות וישר יעבירו את הנושא לדברי תורה...

זה חבל שסתם מעלילים על ציבור בלי להכיר אותם

זה הדבר היחיד בכל ההודעה שראיתי לנכון לענות עליו

המשך יום נעים חבר...

הייתי בלוויה של ויצהנדלר ובפעם האחרונה שחזרתי מאומן לפני שלושה חודשים ישבתי ליד האחיין שלו, פנחס.

בקיצור , יש מי שחי על גוגל ויש מי שמחובר למידע מקורי.

שורה תחתונה, ברסלב זה לא חיפוש אחר שפע ופרנסה..

ומי שרואה רק רע אצל אחרים צריך מהר לשנות את הגישה

כיוון שגם אתה וגם השותף שלך לויכוח מבינים בברסלב בדיוק כמו החוזרים בתשובה המעורערים שאתם מכירים.

ברסלב היא מבנה תיאולוגי מורכב מכמה מישורים.

במישור התחתון חייבת להיות תנועה להגדלת השפע וזה קשור בראש ובראשונה לכסף.

במישורים העליונים יותר, השפע הזה גם כן מתעלה לשכבות פנימיות יותר של הבנה ומודעות ויכולות רוחניות כמו תפילה, כמו נבואה.

אבל אין לב בלי רגליים ואין ראש בלי לב, הגוף צריך להיות אחד מלמעלה למטה.

פירושו של "מבנה תיאולוגי מורכב" הוא

א. לא קשור אליך

ב. לא קשור לרמב"ם

ג. לא קשור לדת שלך

ד. לא קשור לתפילה שלך.

ה. ואידך זיל גמור.

אבל גם היא מורכבת יותר מזו שלך.

כלומר , הנצרות ממוקמת בינך ובין ברסלב, כך שזה הגיוני שברגע שתיתקל בתיאולגיה ברסלבית תחשוב שמדובר בנצרות.

אבל את הדוקטורט תשלח 

אולי אני אבין משהו

וגדול מספיק לסמוך עליו, ויש עוד שהתירו

הם עושים על האש, משתכרים ומעשנים סמים.

אולי בהזדמנות אני אצלם שם כמה תמונות שתבין במה מדובר.

בכל מקום יש כמה שעושים את זה

יש מי שמתיר לצאת לחו"ל לבקר בקברי צדיקים (לא זוכר מי)

וכמו שיש היתר לצאת בשביל לימוד תורה (אם אין בארץ..)

ככה הם מרגישים ששם הם מקבלים כוחות וחיזוקים לכל השנה שחסרים להם בארץ.

יש פה בעיה גם עקרונית, ליסוע למקום של שונאי ישראל, משתפי פעולה עם הנאצים ימ"ש.

איך אפשר לפרנס חיות אדם כאלו ועוד ביום כזה קדוש???

"אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה..."

מי שמרגיש שזה עוזר לו בעבודת ה' ולימוד תורה...   

והוא לא היחיד. תעיינו בסוגיא, יש על מי לסמוך

רבי נחמן כותב בליקוטי מוהר"ן שהקבר של הצדיק הוא בחינת א"י. וכן רבי נתן כותב את זה בליקוטי הלכות. אז אם הציון של ר' נחמן זה ארץ ישראל, ורבי נחמן אומר שמי שיגיע אליו, הוא יעשה הכל ויתקן לו את כל אשר פגם. אני מכיר אנשים שנסעו לר' סתם בגלל שזה "אתר תיירות יהודי" וחזרו בתשובה והיום הם אנשים יראיי שמיים. אני לדוג' נוסע כל שנה (לא בראש השנה, אבל בכל זאת) וכל פעם שאני שם אני בעצם "מטעין את הסוללה" של הנפש לשנה הקרובה. יש שם אור שאי אפשר להסביר, לא בכתב ולא בדיבור. 

אחרי כל זה, באמת שאני לא רואה היתר שמתיר להישאר בארץ.

כמובן שצריך להתנער בקלישאות- אומן זה לא עיר הקודש, ואוקריינה זה לא ירושלים. הציון עצמו, מקום מושבו של ר' נחמן הוא מקום נעלה ונשגב. אדם שנוסע לשם, לא צריך לשמוח ח"ו שהוא עוזב את ארץ הקודש, הפרידה צריכה להיות קשה. הוא צריך לשמוח שהוא זוכה לנסוע לציון של צדיק האמת.

התיאור הכי טוב ששמעתי לצורת הפרידה מארץ הקודש הוא התיאור של ביני לנדאו בשיר "אור בהירות הדרך":

בלי לדעת שום דבר

בלי להבין כלום מכלום

מוצאים עצמינו קמים ועוזבים את הבית

אור בהירות הדרך זורח עלינו

ואת תוהה לאן הולכים בנייך

אל נא תבכי ארץ אהובה 

כל צעד מקרב אותנו

לזכות לגלות שוב את פניך

חסד ועוד חסד

ועוד יום במתנה

אך הוא עודנו עומד שם מקשיב

וכוסף אלייך

אנו נוסעים אליו 

אל הלב שלא נדם

נוסעים עכשיו אנא חכי לנו עד שובנו

אנו נוסעים אליך צדיק יסוד עולם

נוסעים אליך 

רבינו

טיסה נעימה לכולם!!! אשריכם!!!

לצאת לחו"ל?

אז הלכתית יש על מה לסמוך אז מה יש לדון

שו"ת של הרב שלמה אבינר עלון "עולם קטן" חודש אלול תשע"ו:

שאלה: כיצד להתייחס למי שנוסע לאומן?

הרב אבינר: מי שנוסע לאומן ורוצה שנתפלל עליו בארץ הקודש, שיעביר לנו את שמו.

א. שני כיוונים, שאולי הם מחלוקת ראשונים: 1.הפרי חדש אומר שזה חלק מהכלל הרגיל שכל המצוות שכשרות ביום כשרות מהתורה מעלות השחר, וחזל תיקנו לכתחילה לחכות לנץ החמה כדי לא להתבלבל. ובקרבן הקלו כדי להספיק יותר קרבנות עד התמיד של בין הערביים (טעם שלא שייך בתפילת שחרית שרק מקבילה לתמיד). 2. באמת הזמן לכתחילה מאז שחיטת התמיד, אבל מצווה מן המובחר בנץ בגלל 'ייראוך עם שמש'

ג. לפי הרב נבנצל אין עדיפות בין תפילה לפני הנץ לתפילה אחרי הנץ, רק בנץ יש מעלה

לחלק מהראשונים (בין השאר הרמב"ם) לכתחילה יש לגמור קריאת שמע בנץ ולהתחיל עמידה מיד, וקריאת שמע אחרי/ עמידה לפני זה רק בדיעבד, וגם שם יש דיון האם לשיטתם צריך סמוך לנץ ממש או שכל הזמן שלפני הנץ (מדיוק בין השאר בלשון הרמב"ם), אבל אני לא כל כך מונח בסוגייה, ובכל מקרה להלכה לא חוששים לדעות אלו, מלבד העובדה שעל כולם מוסכם שיש מעלה גדולה בתפילה בנץ.

בנוסף, זכור לי איזה משהו שאולי יש דעות שאם אתה לא קורא ק"ש סמוך לנץ, ועמידה מיד בנץ אז לא סמכת גאולה לתפילה, אבל כאמור זה דעות מיעט קיצוניות ולגבי הדבר הזה אני בכלל לא בטוח שאכן יש דעה כזאת.

ב. שאלת למה בתפילה יש חילוק בין עלות השחר למשהאיר פני המזרח, בניגוד למצוות אחרות

באמת יש שיטות שבכל המצוות גם בדיעבד יוצא רק משאיר פני המזרח (וזה הכוונה "עמוד השחר" במשנה במגילה, או שעמוד השחר שם לאו דווקא)

לדעה שיש חילוק, בתמיד הקלו לכתחילה לפני הנץ בגלל העומס של הקרבנות (פרי חדש), אבל איחרו מעלות השחר למשהאיר פני המזרח בגלל הטעות שהייתה עם הלבנה, שמוזכרת במשנה ביומא (מגן אברהם. ובאמת בדיעבד גם תמיד כשר מעלות השחר)

[על גבי זה, יש לציין שיש שיטות שלתפילה באמת רק הנץ ועלות השחר חשובים, למרות שעלות השחר זה לא משהאיר פני המזרח]

בפשטות מדאורייתא.

מה שכתבת שבדיעבד כשר כשנשחט לפני, זה לפי המג"א.

חשבתי שכתבתי מספיק ברור, אבל אם כתבת כנראה שלא, אז טוב שהדגשת

אך טווח הזמנים לעניין 'זמן תפילה' אינו מוגדר לפי זמן הקטרת האיברים, (שמותר להקטירם אפילו בלילה, אלא שחביבה מצווה בשעתהּ) אלא מוגדר לפי הזמן הכשר (גם אם בדיעבד) - לשחיטת התמידים.

כך שמעלות השחר (לפי המגן אברהם ופרי חדש אף לפני משאיר מזרח, ולאליה רבא וגר"א דווקא משאיר המזרח) עד 4 שעות נחשב זמן תפילה כי עד אז הוא בכלל 'בוקר', וכשר לשחיטה (לפי ר' יהודה שהלכה כמותו).

ולפי דעת השו"ע שלפני הנץ החמה נחשב לזמן דיעבד, אינו משום שאין זה מוגדר 'תוך זמן תפילה', אלא ככל המצוות שביום שמצוותם אחר שתנץ החמה, (או משום שמאבד בכך את האפשרות להתפלל שחרית בזמן המובחר - עם הנץ)

גם טווח 'זמן תפילה' של תפילת המנחה נקבע לפי הזמן הכשר (אף אם בדיעבד) לשחיטת תמיד של בין הערביים, שזמנו מתחיל מחצות היום, עד הערב (לרש"י ולשו"ע- עד צאת הכוכבים, ולתר"י ולגר"א - עד השקיעה). אלא שלגבי מחצית השעה שלאחר חצות - החמירו בין לעניין שחיטת התמיד ובין לעניין תפילה - מחשש טעות. (למג"א וברכי יוסף - אף בדיעבד לא יצא, ולפר"ח וערוה"ש - יצא, וכשיטתם נראה לענ"ד מדברי הראשונים).

א. ביום הכיפורים, מחמת עומס העבודה על הכהן הגדול- שגם נשאר ער בלילה, הצום, ורצון להקדים את עבודת היום כדיי להקדים את הכפרה, הקדימו את הקרבת התמיד. ביום רגיל היה נשחט עם הנץ.

ב. בשעת הדחק ודיעבד אלו שני צדדים של אותה המטבע. פשוט לעשות את זה מראש עושים רק בשעת הדחק, ולאחר מעשה (או בארמית: דיעבד-שעשה) זה תופס. בגלל שזה היתר שקשה לסמוך עליו, סומכים רק במקום הדחק. וידוע הכלל 'שעת הדחק כדיעבד דמי', כלומר דבר שבדיעבד הוא בסדר, בשעת הדחק אפשר לעשות מראש.

ג. זכורני שכן. איני יכול לספק מקורות.

ועד שהזכרת מעשר שני תשאל על כל המצוות התלויות בארץ כולל שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות.

בארץ.

השאלה היא אם הם כדגים שקונים דגים בכספי מעשר שני, או כמלח מים פטריות וכמהין שלא.

מה הבעיה הטכנית לסוכך באצות? חוץ מזה שרבי ירמיה שאל על סיכוך ביין קפוא הבא מהחרמון...

ואם הגמרא שואלת על סיכוך בהדסים, מה הבעיה הטכנית לסכך באלמוגים? (אפשר גם לשאול על סיכוך בספוג ימי)

כתוב במשנה בכלים שכלי קיבול של שחקקו מאלמוג לא מקבל טומאה כי הוא גידול הים. וגידול הים אינו מקבל טומאה חוץ מעורות כלב המים מפני שהוא עולה ליבשה.

אם כן אינו גידול הארץ.

ראה כלים פרק יז משנה יג, כלים פרק יג משנה ו ותפארת ישראל שם, שבת דף נב ורשי ותוספות שם. מחלוקת האם טבעת אלמוג טהורה בגלל שהיא פשוטי כלי עץ או בגלל שאלמוג נחשב גידולו מהים

וברמבם הלכות כלים פרק א הלכה ג פסק שגם "צמר הגדל בים" טהור משום שנחשב גידולו מן הים)

השאלה אם יש לחלק בין אלמוג למשל שמפורש שהוא מ7 מיני ארזים אלמוג שבים. וגם ענפיו מתפצלים כמו צמח, לבין ספוג ים למשל

מה אתה שואל בעצם? האם הולכים לפי קביעות חז"ל או לפי המציאות שהתבררה?

לגבי אלמוגים ושושנת ים ודומיהם זו שאלה קצת אחרת כי המדע מגדיר אותם כבעלי חיים ולא כצמחים. מה ההגדרות בחזל לכל אחת מהקטגוריות?

לגבי אצות, לא הבנתי למה זה או דגים או פטריות דווקא? למה אצות זה לא כמו חסה או כרוב? השאלה לא מספיק מוגדרת.

אחרת אסור לנו לאכול רובדים של חיידקים נראים לעין.

השאלה שלי היא נגיד שושנת ים זזה כמו חיה, אז האם מבחינת הליכה אחרי מראה העיניים היא חיה מבחינה הלכתית, או בגלל שמחוברת לאדמה היא צמח או כמו פטריות.

פשיטא שאלמוג לא נחשב חיה הלכתית שהרי היצרוים שבתוכו מיקרוסקופים כמו חיידקים (ומה שאנ רואים כאלמוג זה ההפרשה הגירנית שלהם , ולא ניתן לומר היוצא מהטמא טמא, שהרי הם מיקרוסקופים ולא מתחשבים בדבר מיקוסקופי הלכתיית). השאלה אם הוא צומח או דומם. ואם הוא צומח, השאלה אם נחשב גדבר שגידולו מהארץ או מהים (או לא משניהם כמו פטריות). נפקא מינא לקבלת טומאה אם עשו ממנו כלי, לסיכוך בסכך ולקניית בכספי מעשר שני.

לגבי אצות, מכיוון שהן גדלות במים ואין להן שורשים בקרקע אלא רק נאחזות בתפר דק לסלע הקרקעית, השאלה אם נחשבות צומח או כמו פטריות שאין גידולן מהארץ

בכל מקרה, השאלה שלך אכן יותר מוגדרת כרגע - אבל עדיין חסרות ההגדרות ההלכתיות. בהיעדר כאלה, הזואוחוגיה חוזרת לסייע.

מניין הקביעה שלא ייתכן יצור חי שצריך להיות אחוז חזק באדמה? צמח לא רק אחוז בה אלא ניזון ממנה. אלה אחיזות שונות.

לא הכרתי את המושג דבר שגידולו מן הים. תרחיב על זה.

מה שלא זז?

מה שאחוז באדמה?

מה שיונק מהאדמה?

אני לא חושב שבדיקה גנטית המסווגת את האבלוציה של אטתו יצור בעץ הפילוגנטית תהיה נפקא מינא להלכה, כשם שהאדם אינו קוף לפי ההלכה.

ב. מה שאמרתי הוא שמכיוון שאצה לא באמת יונקת מהאדמה אלא רק דבוקה אליה ביתד ואין לה שורשים, השאלה אם היא כמו צמח הלכתית או כמו פטריה (שאין דינה כצמח כי לא גדלה מהקרקע לפי הגמרא), או כמו דומם שגידולו מן הים (כל דבר שגידולו מן הים (נאמר על חיות) כל מה שמפיקים מהם לא מקבל טומאה לפי המשנה , חוץ מכלב המים מפני שפורש ליבשה לעיתים. משנה כלים).

צמח יונק מהאדמה ואינו מוגדר "חיה" הלכתית אלא צמח, גם צמח טורף.

אם אצות נכללות בעשב והעץ שנבראו ביום שלישי, או בשרץ נפש חיה של המים ביום הרביעי

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדת עם יצורים ימיים שמטשטשים את הגבול בין צמח לבעל חיים.

שאצות ושושנות ים (שנראה די פשוט שמותרות הן באכילה ואינן בכלל שרץ המים, אם כי למעשה הייתי מברר זאת בצורה יסודית יותר ולא ממהר לאכלם).

דינן כמו כמהין ופטריות וברכתן שהכל ואינן ניקחות בכסף מעשר ואין מערבין בהן (עירובי תחומין).

וממצוות התלויות בארץ פשוט לי שפטורות.

מחוברת לקרקע.

ויש יצור דמוי שושנת ים שמחובר לקרקע שהוא בעצם מדוזה שזזה וטורפת, והוא מתחלק לכמה מדוזות שמשתחררות ממנו ומשייטות בים בחפשיות. מה דינו כשמחובר לקרקע?

ומה לגבי דין סיכוך בסכך?

אצות כמובן פשיטא שאינן שרץ

התברר לי שחלק ממיני שושנות הים הן בעלות יכולות תנועה שאינן מאפיינות צמחים כלל, ונראה ברור שמינים אלו מסווגים כ"שרץ המים".

יש מינים שיכולים לנטר ממקומן, ויש שבאפשרות לזחול ממקומם על קרקעית הים.

תנועה או חיבור לקרקע?

ואם כן, מה דין צמח טורף? (הוא גם נע קצת כשטורף).

ברור לי שצמח טורף אינו 'שורץ'. דבר שלעולם אינו נעקר כלל ממקום גידולו אינו שרץ. אך אם עוקר את עצמו, באמצעות יכולת התנועה העצמית שלו, נראה לענ"ד שנחשב שורץ, גם אם זה נעשה באיטיות רבה.

לרב ארל'ה הראל שיעורים בעפרה

נראה לי שגם בגבעת אסף

הוא מדבר רהוט, לעניין, מתבל בהרבה אנקדוטות, ועוסק ביסודיות בהרבה נושאים מעניינים ופיקנטיים, בהלכה ובאגדה.