למה מבחינת הלכתית או למה כדאי?

ולמה כדאי...? 

כי זה סתם יהרוס את הקשר, סתם מתאהבים, זה חבל... וזה לא אהבה אמתית

צריך וכדאי לחכות שהאבה תהיה אמיתית.  

לא לאכול מעץ הדעת לפני שמותר

בס"ד

מגע (אפילו סתמי) זה דבר מאוד מאוד חזק...! 

במגע יש עוצמה שגורמת לאנשים להרגיש קרובים זה לזה... והוא מגביר את האינטימיות בין שני אנשים שבאמת אוהבים, אך גם יכול ליצור תחושה של קירבה דמיונית כשאין למעשה קירבה כזו...

וגם כששומרים נגיעה נוצר איזשהו מרחב שבו יכול להיתפתח קשר אמיתי ומשמעותי, ואז יש אפשרות להכיר בדבר האמיתי שנוצר ולשמוח בו!

וגם אחרים מוסיפים עוד נקודות שאולי ישכנעו

שרשורים טובים הם כאלה שכתובים בהם דברים רעים?

טוב מאוד שיש קונצנזוס רחב בדברים עקרוניים.

הדיון יהיה פחות מאתגר? חד-גוני? משעמם?

שאלה יהיו הצרות שלנו.

איך הרב אבינר אומר? "אם גם הטוב וגם הרע

מקדמים את הגאולה, אולי נעשה יותר רע? לא,

אין צורך, זה בא לבד..."

מאמין שהרוב השפוי לא מסכים עם זה ,

לא הבנתי איך הגעת למסקנה שגבר שנמצא בקשר של כמה שנים עם מישהי

מנצל אותה , הם ביחד , זה הדדי , אני לא מבין מאיפה את מביאה את זה

לפי ההגיון שלך גם היא מנצלת אותו , ממה היא שונה ממנו?

זה הגיון של אישה שתמיד היא הקורבן , נו טוב .. עם זה כבר קשה מאוד להתווכח

אי אפשר להגיד שיש כאן ניצול , לא גלוי ולא מוסתר כי אין לזה סוף

ההדדיות מבטלת כל סוג של ניצול אוטומטית

אם זה לא בהכרח רע לפי מה שאת אומרת,

אז אין הבדל בין שני המינים כי אין כוונת זדון

יוצא שבת שלא שומרת נגיעה עם גבר , לא בהכרח עושה מעשה רע

אם ככה , למה בנים שלא שומרים נגיעה אשמים בניצול?

ניצול זה מעשה רע , כאן אין ניצול

אם מישהו יוצא עם מישי למטרה מאוד מוגדרת

ואחרי זה "זורק אותה" , זה ניצול , אי שמירת נגיעה כשלעצמה היא לא ניצול

שמה לעשות ממלא את התאווה שלו כיצור אנושי ,

אז לכן נקרא לו נצלן? והיא לא ממלאת את התאווה שלה?

אז אני קורא לבנות נצלניות בגלל זה?

זה הגיון מוזר

אז נגיד את זה על כל דבר ,

אני משלם לנהג מונית , אז הוא מסיע אותי 

ואני נהנה מהמוזיקה שהוא שם ולא שילמתי עליה

ומה לעשות שלא שילמתי לו על הרדיו , אז זה אומר שניצלתי אותו 

כי היתה לי תאווה לשמוע מוזיקה טובה באותם רגעים?

אין לזה סוף 

ואת מצפה שלא נחשוב שאת אומרת שבנים מנצלים?

כולם כאן הבינו את זה ,

נשמח אם תועילי בטובך להגיד בפה מלא

בנים לא מנצלים בנות , אבל זה כמובן לא יקרה ..

אני בטח יקבל עוד תשובה כמו "טוב זה וויכוח שימשך בלי סיבה , שבוע טוב/לילה טוב/בוקר טוב/חג שמח"

ולא צירפת לזה גם את הבנות .

אם זה נחשב למנצל אם הוא לא מתכוון להתחתן איתה?

לא נראה לי שאפשר להגיד את זה, כל עוד זה הדדי 

אי אפשר להגיד שצד אחד מנצל את השני , טוב להם ביחד

זה הדבר הכי נכון עבורם , את קובעת שחתונה זה הדבר הכי טוב עבורם

הם כרגע חושבים שונה ממך , זכותם 

ההפך הוא הנכון.

לפחות בקטע של נגיעה.

כזוג נמצא בקשר והבת רוצה לשמור נגיעה ומוכנה 'להתאבד על זה' כנראה שהם ישמרו נגיעה כי הגבר 'יכבד' את רצונה של האישה (לכן אני מסכים שבמקרה כזה אם הגבר ייגע זה יהיה חוסר כבוד אבל אני לא מאמין שזה יקרה בקשר במתקדם).

וכאשר הגבר רוצה לשמור נגיעה ומוכן 'להתאבד על זה' אז אם האישה פחות בקטע כנראה שהם יפלו פשוט כי האישה 'מנצלת' את זה שלגבר יש יצר. אני לא אומר את זה סתם באוויר אלא מניסיון רב שנים של חבריי.

את חושבת שבנות טיפשות?

אם מישהי תרגיש מנוצלת בכל צורה שהיא , היא לא תשאר עם הבחור רגע

ואם כן , הבעיה היא כולה שלה ,

עצם המגע בניהם הוא הדדי , ואם הוא נהנה יותר ממנה לא הופך את העניין לניצול

בהתחלה התעצלתי להגיב (כרגיל.)

אבל קראתי את מה ש@תחושה כתבה והרגשתי שאני חייב

ממש.. אבל מ-מ-ש נכון.

אני לא יודע מה החבר'ה שחולקים עליה חושבים וכמה יצא לכם להסתובב עם בנות

אבל זה ממש נכון!!! 

בס"ד

אם בחור עושה מניפולציות, משקר, מבטיח הבטחות שלא מתכוון לקיים,
מצהיר על רגשות שלא באמת מרגיש- אז הוא מנצל אותה בין אם היה מגע ובין אם לא,
(נהנה לגרום לה להתאהב בלי שזה הדדי וכ')

אם בחור ובחורה מגיעים למצבים שהלכתית לא היו רוצים להגיע אליהם,
או שאחד מהם לא היה רוצה להגיע אליהם, והשני דוחף לשם,
אז מי שדוחף הוא לא בסדר, ואולי גם נצלן או נצלנית. לא משנה אם זה בחורה או בחורה.

אבל אם שניהם מרגישים אותו דבר ונופלים- למה הבחור הוא זה שניצל??

שניהם הזיקו לעצמם ואחד לשני, באופן לגמרי הדדי.

ואם כבר שליטה עצמית, בדרך כלל בתחום הזה לבנות יש הרבה יותר שליטה,
כי עם יצר יותר קשה להתמודד מאשר עם רגש.

(כי רגש האהבה עצמו כולל בדרך כלל את הפחד לפגוע במי שאת אוהבת.
ואם את אוהבת בחור לא תרצי להוריד את מעלתו הרוחנית ולסבך אותו בחטאים,
ולא תרצי להיות זו שהוא שונא את עצמו בגללה, ולא תרצי לפגום בקדושה הקשר)

ככל שהרגש עמוק יותר כך גם האכפתיות מההשלכות עמוקה יותר,
ושומרים על הגבולות וכ'.

דווקא לי נראה שהאחריות של הצד הנשי היא לפחות כמו ל הבחור.
ובמקרים מסוימים היא גם יותר גדולה.

(במקרים מסוימים גם הפוך כמובן)

הן ממש לא טיפשות כמו שאת מתארת אותן.

א. יש אהבה גם בקשר לפני החתונה, ויש גברים שעושים את זה מאהבה

ב. יש נשים שרוצות את זה בגלל היצר שלהן ולא בגלל שהן מחפשות הוכחה לכך שאוהבים אותן

ושניהם לא יוצאי דופן..

נסכים לא להסכים

לא מת על זה אבל איך שבא לך...

מה שאת כותבת כאן בשירשור, מבוסס על חוקות התורה או חוקות הגויים?

אם זה מבוסס על התורה, נא להביא ראיות והוכחות!

אם זה מבוסס על הגיגייך האישיים או חוקות הגויים,

אז זה לא יפה לדבר ככה..

מבלי שהיא מסכימה או רוצה בזה (שאם זה ככה אז זו כבר הטרדה מינית).

ככה שאין פה צד אחד שממלא את הסיפוקים שלו והצד השני נשאר פסיבי.

אקטיביות ופסיביות כן קשורים לכאן כי באותה מידה שאת מדברת על גבר שנוגע באשה כדי לספק את היצרים שלו -(טיעון שאני לא מסכים איתו בהכרח, אבל ניחא) אפשר לומר הפוך, כי יש נשים שגם מתקרבות וגם נוגעות.

ומזלזלת באינטלגנציה 

יש גם גברים שצריכים חיבוק?

כי לבנות כמו שאמרנו , אין יצר,

כל כך מתוחכמים הגברים האלה..להשתמש ברגש בשביל להשיג יצר

אבל ..למה הם צריכים להשיג יצר ..אם כבר יש להם יצר? לא ברור

מניין לך שאשה לא עשויה להיות מונעת מיצר? ומניין לך שגבר מונע רק מיצר?

את מכלילה מדי..אין כאן כללים ברורים שאפשר לומר תמיד על משהו שככה הוא עובד ואין אחרת.

מצטער

אשמח אם תשתפי אותנו בנתונים ,

אין כאלה . אז בואי נתקדם מהתפיסה המוזרה הזאת שאומרת שבנים נולדו 

בשביל לנצל בנות , הדבר היחיד שאני יכול להסכים עליו זה שלבנים יש יותר תאווה 

אבל זה לא אומר שאם יש קשר הדדי הם מנצלים , כמו עם משל המונית שהבאתי לך למעלה

זה תוצאה ,לא מניע בהכרח

הגישה הפמיניסטית הרדיקלית ש"כל מגע הטרוסקסואלי הוא אונס" (=בתרגום לעברית: "מנצלים אותך ואל תגידי שלא").

לכן לא מצאתי כל כך טעם להתווכח איתה

אלא שעם כל ההבדלים הקיימים, הם לא עד כדי כך גדולים ולא עד כדי כך שטחיים.

אבל בסדר

הגבר ייצרו מבחוץ האישה יצרה מבפנים.

על זה אין ויכוח. נכון?

לכן לגבר קשה יותר להתגבר. 

בנוסף - האישה היא שמורה יותר. אישה שומרת על עצמה גם בשביל הסטטוס של בתולה...

הגבר הוא תכליתי ומעשי והאישה פחות. אם הוא בקשר הוא רוצה שתהיה תכלית. והאישה מסתפקת יותר במישו תומך שיהיה לצידה.

לכן לפעמים יש תחושה של ניצול. כי הגבר רוצה מהקשר משו מסוים והאישה רוצה את הצד הרגשי...

מקווה שהיטבתי להסביר.

בין לחבק ילדים קטנים או להתחבק בין נשים לבין שמירת נגיעה...

זה אסור וזה מותר, אין בכלל ספק!

(גם כתבתי זאת: " אבל אם נעזוב לרגע את הנגיעות האסורות בין בנים ובנות.")

מה שאמרתי, שעפ"י מה שראיתי באופן-כללי דווקא נשים יותר רוצות מגע..

כמובן שגם גבר רוצה מגע עם אשתו, אבל באופן כללי נשים יותר רוצות מגע,

כך שלהגיד שהאישה היא זו שדווקא מעוניינת פחות במגע, נראה לי קצת מוזר..

(למיטב הבנתי בשירשור לא מדברים על יותר מחיבוק, החזקת ידיים ומקסימום נשיקה,

 כך ש(ציטוט): "האישה היא שמורה יותר. אישה שומרת על עצמה גם בשביל הסטטוס של בתולה.."

 לא רלוונטי לשירשור בעיניי..)

התוכן לא כל כך קשור לתגובה שלי

אך כאשר יש נישואים ומחויבות ואהבה שנוצרת ומתפתחת לאט, עם השנים, ע"י עבודת המידות, החוויות, הקשיים, הוויתורים, הטעויות והרחמים של ה' -

אזי ישנה אהבה אמיתית, התעלות מעל הטבע. אזי הטבעים מזדככים. 
רק אז, אין אהבה שתלויה בדבר.

שבגלל לחץ חברתי

מי שלא שומר נגיעה , לא יגיב כאן

אני שאלתי כי יצא לי לראות משהו מסויים מתישהו לאחרונה..

ומפה השאלה ..

גם רציתי לדעת אם יש כאן כאלה שלא שומרים נגיעה

ולהבין למה 

אם בכלל ..

שלעומת כמה שמדברים שאנחנו צריכים יותר פתיחות בציבור שלנו,

בפועל אנחנו די סובלים מעודף פתיחות. וחוסר ההבחנה הזה מבלבל

הרבה אנשים וכשהם "שומעים שצריך לשנוא את הפושעים, אבל לאהוב

אותם בלי גבול" הם הרבה פעמים מתרכזים או בהתחלה או בסוף, כי

זה נשמע להם לאחוז את המקל בשתי קצותיו.

בחובות הלבבות, כמדומני בשער הבחינה, רבינו בחיי מברך על הבושה

(=לחץ חברתי, לענייננו) שבלעדיה הרבה היו עובדים עבירות ושום חוב לא

היה נפרע. אידיאלי זה לא, אבל איפה היינו בלעדיה...

ככה שאני לא חושב שפשוט להצדיק או לגנות את המושג "לחץ חברתי"

באופן מוחלט. תלוי איפה הוא בונה ואיפה הוא מחריב.

אוקי...אז..

אני מסיק מזה שאתה לא בהכרח שומר נגיעה

כלומר , רק עם הבנות שלא דורשות את זה ..

ההלכה מה איתה? 

לא מסתדרת עם זה כל כך ..

וגם משהו שהרב שלי בישיבה אמר.

יש כל מיני משפחות וכל מיני עדות ויש מקפידים יותר כפי שישנם מקפידים.

בוודאי שאסור ללחוץ ולכפות בעניין הזה.

מצד שני, בשנים האחרונות כולם מתעסקים בגוף האישה, מה מותר לה, מה אסור לה , מה טוב לה ומה רע וגם מדובר על אנשים שלא מבינים בזה כלום.

ולכן ישנה מסקנה שמחולקת לשני חלקים

א. המתלהמות והלוחמות , בדרך כלל צעירות מדי לקשר רציני.

ב. הדבר הנכון לעשות זה להשאיר את זה לנשים שינהגו איך שנוח להן ויש נשים שרוצות מגע וחום וחיבה מהארוס או מהחבר ולא רוצות להמתין שנה עד שימצאו תאריך שיתאים לכל הדודות.

לגבי הלכה, פוסק רציני לא יכניס עצמו לתחום אפור ואישי שנוגע לגבר ואישה שנמצאים בתהליך של חיבור והתקשרות. 

הנה, עכשיו הדיון הופך להיות מעניין !    כנס לכוננות ספיגה!!!

עד שסוף-סוף מישהו מכניס פה קצת פלפל (ועוד בעדינות), יוצאים פה באיומים!!

אני מחכה שהדיון ימצה את עצמו ואז אשפוך קצת שמן למדורה.

אני לדוגמא, ממש לא מתכוון לנהל דיון הלכתי באינטרנט , עם בני נוער צרחנים שיעשו לי העתק והדבק מתוך השטויות ב"עולם קטן".

זה נושא רגיש, זה נושא חשוב ואם מישהו ידון בו , אזי הדיון חייב להתבצע ביישוב דעת ובטונים מהוסים.

מדובר פה בדתיים

אני סבור שהדיון כבר מיצא את עצמו - לקראת נישואין וזוגיות

זה לא בדיוק "אפור" - אבל יש נקודות לדיון (לא פה - כאן זה לא המקום). ונכון - אף פוסק רציני לא יכנס לזה, לפחות לא בפומבי (לדיון הזה).

הבאת דוגמא יפה: אכילה ביום כיפור. אסור בכל תנאי? או שיש אופציות ויוצאים מן הכלל?

חילול שבת - כנ"ל. 

בהלכה א-י-ן שחור ולבן אלא אוסף כללים שמקובלים על ציבור כזה או אחר. לדוגמא קטניות בפסח.

כך גם בנושאינו אנו. אני מכיר "מנהגים" הלכתיים יותר או פחות, שיגרמו פה לכיפות לעוף מרוב תדהמה, אצל חלק מהיושבים המכובדים.

א-ב-ל, מאחר ורוב הציבור היקר כאן הוא נוער תמים שלא כל כך מודע למתרחש מחוץ לחממה שלו - בוא ונשאיר זאת כך.

אולי לא היתי ברור.

1. אכן איסור, שמאחוריו עומדים כל הפוסקים כולם.

2. לא, לא דומה למנהג.

3. דיון רציני בנושא לא ינוהל על ידי פה. ודיון רציני אפשרי מאוד, כבר נוהל על ידי רבים וטובים - ויש הרבה נקודות.

שאין לי שום כוונה לנהל דיון הלכתי.

אבל רק שתדע שפוסקים רציניים, נדרשים הרבה פעמים לשאלות מסובכות של חילול שבת ואכילה בצומות והם רציניים ולכן הם לא מדברים כמוך ולא חושבים כמוך.

אתה טוען שיש פוסקים שיתירו לא לשמור נגיעה?

או שכל העניין של ההתעסקות בזה מבחינה הלכתית לא רלוונטי? (!)

אפילו שאולי זה הסגנון שלך בכללי
לדעתי ראוי לשמור על נקיות לשון וסגנון!

אז אתה חושב שההלכה מתירה אי שמירת נגיעה ..

סבבה...מעניין . אני רק לא מבין למה אתה לא אומר את זה בפה מלא

נחת רוח לאגרות משה ולציץ אליעזר בדבריך.

וודאי שישנה המחלוקת בין הרמב"ן לרמב"ם בין דאורייתא לדרבנן בנגיעה של חיבה.

אבל אין שום פוסק שיתיר לך לחבק או לנשק את ארוסתך. 

ואם תמצא אחד כזה אני יותר מאשמח לראות אותו.

כמו שהגמרא שואלת בהרבה מקומות - איך פלוני אומר איסור דאורייתא ואלמוני אומר מותר לגמרי?

לא יכול להיות פער כל כך גדול בפסיקה בין יהרג ואל יעבור למותר לחלוטין.

אל תענה... אסור לפי המקובלים. 

מחכה בקוצר רוח לי"ב בניסן כדי לדעת מי הם אותם פוסקים.

אין בעד ונגד..פשוט כי הקב"ה ציווה

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"