לעיון ולא למעשה.
הגמרא במסכת פסחים מביאה כלל כל המצוות "מברך, עובר לעשייתן".
הכוונה- אני רוצה לשתות, מברך שהכל ואחר כך שותה וכך כל המקרים לגבי ברכת המצוות.
הגמרא מביאה סייג אחד, חוץ מהגר. מדוע?
מפני שעדיין לא צווה לפני הטבילה אז עוד לא יכול לברך אשר קדשנו במצוותיו וצוונו עד לאחר הטבילה, ורק אז יברך.
אך נטילת ידיים, מהי המצווה? מתי היא מתחילה ונגמרת?
אם אתה מברך לפני אז באמת פתרת את כל הבעיות. ברכה- נטילה- ניגוב.
אך אם אתה מברך אחרי או תוך כדי מתי לברך?
אם הניגוב הוא חלק מהמצווה אז בין הנטילה לניגוב עדיין נקרא "קצת" [לפי ציטוט הרא"ש על מסכת ברכות פרק ז' סימן לד ופסחים ז':] עובר לעשייתן ותוכל לברך גם כן. לאחר הניגוב כבר נגמרה כל המצווה וז כבר מחלוקת גדולה בעניין אחר.
[לגבי ברכת המצוות לאחר סיום המצווה מסיבה כלשהי].
הרב עובדיה זצ"ל ביביע אומר חלק ח' סימן כ' דן דרך אגב בנידון זה בתשובה על:
"הנוטל ידיו לסעודה האם מותר לו להפסיק לענות אמן וכל דבר שבקדושה בין הנטילה לניגוב"?
בדף פב' לאחר הבאת דברים לכאן ולכאן כותב הרב כך את דבריו האישיים בין השיטין:
"ומ"מ [ומכל מקום] מרן הב"י ס"ל [סבירא ליה, סובר] שגם קודם נטילה חשיב עובר לעשייתן, שהרי הרא"ש כתב שהברכה שקודם הניגוב חשיב "קצת"עובר לעשייתן. הילכך עדיף לברך קודם נטילה".
בדף פג לאחר הבאת דברי ה'מטה יהודה' שאומר:
"כתב המטה יהודה שאף שהעיקר כד' הרמב"ם ומרן לברך קודם נטילה,מ"מ נהגו שלא לברך אלא אחר נטילה קודם ניגוב. אך מי שירצה לברך קודם נטילה שפיר עביד... ומיהו אין ראוי לעשות כן בפני רבים דהוי כעין אגודות אגודות, ורק כשיושב בביתו על שלחנו יוכל לברך קודם נטילה... ע"כ."
ולאחר מכן הרב עובדיה מוסיף ומבהיר:
"הילכך דברי המטה יהודה נכונים לדינא. וכן כתב המשנה ברורה בביאור הלכה ומ"מ פשט המנהג לברך אחר הנטילה קודם הניגוב. פוק חזי מאי עמא דבר. וכ"כ הגרי"ח בבן איש חי."
מהי דעתו של הרב עובדיה לפי דעתכם לדינא ולמעשה?
האם יש הבדל ולמה?
הרב עובדיה בחר לומר 'נכונים לדינא' דווקא על דברי המטה יהודה שחילק בין אדם שנמצא לבדו ובין אדם הנמצא בציבור בגלל כבוד המנהג והציבור ולא בגלל שככה נכון לעשות [אך כמובן לא אסור לברך לפני ניגוב, אם היה אסור לא היה עושה חילוק כזה כלל]
האם זה נראה לימוד אקדמי??? [@אניוהוא]
