הלכתי לבקש ממך רשות שהכל יעבוד כשורה כשנתחתן
לא תמיד הרגשתי מוכן לזה, אבל כשזה הגיע הייתי מצוחצח באור יקרות.
ולא הסכמת לי
שאלתי אותך: "אבל למה?" ולא בדיוק ידעת לענות
"אבל אתה בעצמך נשמע מהסס" אמרתי
"נכון, אבל זאת החלטתי"
"אבל כואב לי"
"אממ" ,הוא היסס, "זה עוד כלום, יכאב לך עוד יותר"
"מה?!" צעקתי בכאב
"כן" הוא נאנח "אני יודע, מכיר את זה"
"אתה יודע שזה לא פעם ראשונה שזה כואב!"
"רשום לי על זה, נכון", הוא הזכיר.
והוא המשיך: "תדע, תדע שיכאב כשתראה פאות ארוכות, יכאב שתזכר בצחוק החינני, יכאב שתזכר במבט העמוק, יכאב ש-"
"טוב, די, הבנתי"
"ויש עוד," הוא לא הרפה
"מה? מה זה?" לא הייתי סגור אם אני מוכן לשמוע, אבל כאילו שאכפת לו
"אז, יש רגש שנקרא קנאה, הוא הקשה מכולם..." עוד אנחה
אתה יודע יותר טוב מכולם מה הולך לקרות, את התהליך הכואב והמוכר...אתה יודע הכל
ולי נשאר רק להרגיש
שיחה בין הלב למוח...
עצוב ממש


