ממעלת הפותח]

בכלליות-
רק תדע שבהחלט אתה צודק בתחושותיך.
מצאתי את עצמי מאד מזוהה עם מה שכתבת.

על קצה המזלג- כי אני לא יכולה להישאר בבטן עם המילים-

אני חושבת
שכדאי לנו לחשוב כך:

היות שאני במקום אחר כבר- [עיסוק, תחומי עניין וכו...]
ואני טוב מצד מעלותיי שלא קשורות כלל למצבי האישי
אני אשתדל לשמוח בעצמי כפי שאני.
לדעת ש"זה מה שנדרש ממני עכשיו"

פשוט

לחיות.
ולפעול

בעוצמה
בשמחה
בנינוחות
בקלות

ובע"ה ייפתחו לי שערים בזמנם המדוייק בעבורי!

לא לעסוק ב"מה יהיה" ו"למה אני לא והם כן"- פשוט - כי לכ"א יש את השביל שלו- שבשבילו הוא נברא...
וחבל על האנרגיה שמתבזבזת על מצב רוח שאחרים [שבכלל לא איתי עכשיו] גורמים לו.

ומי יודע מה האחרים עוברים...

כך שב"ה שהשם שמני במקומי זה ובהתמודדות שתהא כפי מידותיי.
והשם שמח בי . כפי שאני.


מאד הגיוני לנתק קשרים עם מי שאני לא מזוהה עם מיקומם בחיים ותחומי עניינם.
תפתח את הראש להכיר אנשים ומקומות חדשים
ומי יודע- אולי השם יזמן לך דווקא דווקא דרך הנשואים

עוד רעיון
ועוד מחשבה..

העיקר הוא לא להיות במצב רוח לא טוב- בגללם.
[[בעיניי- אם המחשבה עליהם או הקשר איתם גורם לך לתחושה שלילית כלפי עצמך- "אין הצר שווה בנזק המלך" ואולי כדאי להנמיך פרופיל כלפיהם]]

אתה כפי שאתה- אדם נפלא ויהודי יקר.

תזכה
שהשי"ת יאיר לך וישמחך בכל מילי דמיטב!

ולפותח,

לאחרונה התחלתי להזדהות עם ההרגשה הזאת לצערי...

בעיניי זה לגטימי.. אבל אם מדובר בחבר או חברה טובים מאוד, אז צריך לדעת שיהיו רגעים קשים ויהיו רגעים שאפשר יהיה להתעלם...

תגובה יפה

אשריך שיש לך קשר עם חברים נשואים...

החברות שלי ממילא עסוקות מאוד

היתה תקופה שהרגשתי צביטה בלב

אבל כרגע במצבי אני לא מרגישה בתחרות כלשהי

כי אני מזמן מחוץ לסקאלה...

הכל יבוא

בעיתו ובזמנו. 

למה אתה לא מנתק קשר עם חבר מוצלח מבחינה כלכלית?

או עם זה שסיים את התואר לפניך?

אתה מוצלח ב1001 דברים אחרים שאינם כלולים במילה "נשוי" וזה בסדר גמור

מצטרף למה שכתבה נפש חיה

ואין לדבר סוף

הפתרון שלי - להתמקד במה שיש,

ולפעול בנחת לקראת מה שעדיין אין

מי שמחפש עם מה ועם מי להשוות - תמיד ימצא.

ושלא יבינו אותי לא נכון.

למרות שהתחתנתי בגיל ממש אידיאלי [יש בכלל כזה דבר אידיאלי?!?!? אני חושבת שלכל אחד יש את האידיליה שהקב"ה יצר בעבורו..], עברתי גם את ההרגשה של לחכות, בגלל צרוף של כל מיני נתונים מסביב שאני לא מעוניינת כל כך לפרט.

הייתי לאמא עשרה חודשים אחרי החתונה. זאת מתנה מיוחדת, וזאת גם התמודדות לגמור כל כך מהר את התקופה היפה של להיות זוג צעיר רק עם עצמנו.

במקרה שלי זה עוד יותר התמודדות, כי הילד שלנו עם ליקוי תקשורתי [אוטיסט בלע"ז].

היום הוא כבר בן שנתיים וחצי, אנחנו מאוד מאוד מחכים לעוד - וזה לא מגיע, והחברים והחברות שלנו כולם מזמן כבר התקדמו הלאה הלאה.

פשוט למדתי להפסיק להסתכל על הסביבה. יש את הנתונים שנתן לנו הקב"ה ואנחנו צריכים להגיע למצב המקסימלי שאנחנו יכולים להגיע איתם בעבודת ה'.

למדנו לשמוח עם עצמנו ולהנות מכל מצב.

נכון, יש רגעים קשים, וזה נורמלי ומתבקש ואף אחד לא אמר שאסור לבכות לפעמים או להיות עצובים.

אבל כככל אני לא רואה מה מקום יש לנתק קשר עם חברים נשואים.

אז מה? אחרי שתתחתן תנתק קשר עם כל מי שילד ילדים לפניך?....

יש לי חברות רווקות עדיין ויש לי קשר מצויין וקרוב מאוד עם חלק מהן, ואני יכולה לדבר איתן על נושאים שקשורים רק לבחורות, והן יכולות לדבר איתי על נושאים שקשורים רק לנשואות.

וגם יש לי חברות טובות שמחכות כבר שנים לילדים, והשיחות איתן זורמות, והן יכולות להתענין ולהתדיין על המון נושאים שקשורים לילדים.

הכל עניין של מבט ובחירה.

ואני מאחלת ל-בעוז ובענווה שתמצא מהר את זיווגך ויהיו לכם חיים מאושרים.

אבל אתה מדבר באופן רציונלי.

זה לא מה שאני צריך כרגע.

ואתה מדבר כשאתה (כבר) לא נמצא במקום הזה, עם מישהו שנמצא כבר המון זמן באותו המקום.

אני שמח על מי שאני ועל מה שיש לי, ולא הייתי מתחלף עם אף אחד בחיים שלי.

ב"ה.

אבל תכלס, כשזה מגיע לתחום הזה, הכל מתגמד. 

כי מה הטעם בלעשות כסף כשאין במי להשקיע אותו.

מה הטעם בלעבור חוויות אם אין את מי לשתף בזה.

ואין מה להשוות בין חבר טוב לשותפה לחיים.

גם לך, ולכל מי שצריך

קינאה - מה טוב בה

מיכל וולשטיין, שיעור לנשים

שלא כדאי לנתק קשרים עם חברים,

כי זה קצת אגואיסטי... לנתק קשר עד שאני לא אקנא בך... קצת לא יפה.

אתה צריך לעבוד על הקנאה, לא להרחיק את מה שאתה חושב שגורם לך את זה...

אני גם הייתי רווקה עד גיל לא מוקדם (אני בכוונה לא אומרת מאוחר כי יש לי עוד חברות רווקות וזה כבר גיל מאוחר...אז הכל יחסי), ולא ניתקתי קשרים עם חברות נשואות (השתדלתי לפחות... לא באופן מוצהר בכל אופן), אני פשוט לא חושבת שזה היה עושה לי טוב להשאר לבד באמת...

זה שהיא התחתנה עכשיו, זה לא אומר עלי משהו לא טוב. אני גם רוצה, נכון, אבל זה לא סותר את השמחה על החברה שהתחתנה.. 

גם אם מנתקים קשרים- מי אמר שאח"כ הם יחזרו?

לגבי התוכן אני ממש מסכים איתך

(ואם כל מי שכתב באותו כיוון)

זוג צעיר בגיל שלי פחות או יותר

התחתנו צעירים ויפים בחתונה מאוד מפוארת וכו׳

ונולדו להם שני ילדים די מהר

והבת הקטנה נולדת פגי תבשלב מוקדם של ההיריון

והיא נכה.

דווקא אחרי שמתחתנים מנסים לשדך יותר

בעיקר חברות של האשה.

אולי זה תלוי באיזה ציבור מדובר

או בגלל שאנחנו לומדים באותה ישיבה

אז האברכים לא שוכחים את הרווקים

בפועל אני רואה שדווקא האברכים משדכים יותר מהרווקים

מה שהתכוונתי בציבורים השונים-

לפני שמתחתנים לא מכירים כ"כ בנות, ואח"כ האשה מציעה את חברות שלה

(חבר שלי הכיר למישהו חברה של ארוסתו לפני שהם התארסו אפילו, יש מצב שהם יתחתנו לפנייהם..)

אז אין כ"כ חילוק בין הבעל לאשה כי שנייהם מציעים ביחד..

אבל בפועל זה נכנס דרך אוזן אחת ויוצא מהשנייה.

בטוח שלא מרוע. אבל פשוט עסוקים.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.

בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

האולם קטן, 400 - 350 איש.

מעריך את הבדיקה.

נבדוק אם רלוונטי

שלא יהיה אופציה בפנים?

לא תמיד יש גשם בחורף ולא תמיד כה קר

ונבחר באותו יום או יום לפני

בס"ד

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה