ממעלת הפותח]

בכלליות-
רק תדע שבהחלט אתה צודק בתחושותיך.
מצאתי את עצמי מאד מזוהה עם מה שכתבת.

על קצה המזלג- כי אני לא יכולה להישאר בבטן עם המילים-

אני חושבת
שכדאי לנו לחשוב כך:

היות שאני במקום אחר כבר- [עיסוק, תחומי עניין וכו...]
ואני טוב מצד מעלותיי שלא קשורות כלל למצבי האישי
אני אשתדל לשמוח בעצמי כפי שאני.
לדעת ש"זה מה שנדרש ממני עכשיו"

פשוט

לחיות.
ולפעול

בעוצמה
בשמחה
בנינוחות
בקלות

ובע"ה ייפתחו לי שערים בזמנם המדוייק בעבורי!

לא לעסוק ב"מה יהיה" ו"למה אני לא והם כן"- פשוט - כי לכ"א יש את השביל שלו- שבשבילו הוא נברא...
וחבל על האנרגיה שמתבזבזת על מצב רוח שאחרים [שבכלל לא איתי עכשיו] גורמים לו.

ומי יודע מה האחרים עוברים...

כך שב"ה שהשם שמני במקומי זה ובהתמודדות שתהא כפי מידותיי.
והשם שמח בי . כפי שאני.


מאד הגיוני לנתק קשרים עם מי שאני לא מזוהה עם מיקומם בחיים ותחומי עניינם.
תפתח את הראש להכיר אנשים ומקומות חדשים
ומי יודע- אולי השם יזמן לך דווקא דווקא דרך הנשואים

עוד רעיון
ועוד מחשבה..

העיקר הוא לא להיות במצב רוח לא טוב- בגללם.
[[בעיניי- אם המחשבה עליהם או הקשר איתם גורם לך לתחושה שלילית כלפי עצמך- "אין הצר שווה בנזק המלך" ואולי כדאי להנמיך פרופיל כלפיהם]]

אתה כפי שאתה- אדם נפלא ויהודי יקר.

תזכה
שהשי"ת יאיר לך וישמחך בכל מילי דמיטב!

ולפותח,

לאחרונה התחלתי להזדהות עם ההרגשה הזאת לצערי...

בעיניי זה לגטימי.. אבל אם מדובר בחבר או חברה טובים מאוד, אז צריך לדעת שיהיו רגעים קשים ויהיו רגעים שאפשר יהיה להתעלם...

תגובה יפה

אשריך שיש לך קשר עם חברים נשואים...

החברות שלי ממילא עסוקות מאוד

היתה תקופה שהרגשתי צביטה בלב

אבל כרגע במצבי אני לא מרגישה בתחרות כלשהי

כי אני מזמן מחוץ לסקאלה...

הכל יבוא

בעיתו ובזמנו. 

למה אתה לא מנתק קשר עם חבר מוצלח מבחינה כלכלית?

או עם זה שסיים את התואר לפניך?

אתה מוצלח ב1001 דברים אחרים שאינם כלולים במילה "נשוי" וזה בסדר גמור

מצטרף למה שכתבה נפש חיה

ואין לדבר סוף

הפתרון שלי - להתמקד במה שיש,

ולפעול בנחת לקראת מה שעדיין אין

מי שמחפש עם מה ועם מי להשוות - תמיד ימצא.

ושלא יבינו אותי לא נכון.

למרות שהתחתנתי בגיל ממש אידיאלי [יש בכלל כזה דבר אידיאלי?!?!? אני חושבת שלכל אחד יש את האידיליה שהקב"ה יצר בעבורו..], עברתי גם את ההרגשה של לחכות, בגלל צרוף של כל מיני נתונים מסביב שאני לא מעוניינת כל כך לפרט.

הייתי לאמא עשרה חודשים אחרי החתונה. זאת מתנה מיוחדת, וזאת גם התמודדות לגמור כל כך מהר את התקופה היפה של להיות זוג צעיר רק עם עצמנו.

במקרה שלי זה עוד יותר התמודדות, כי הילד שלנו עם ליקוי תקשורתי [אוטיסט בלע"ז].

היום הוא כבר בן שנתיים וחצי, אנחנו מאוד מאוד מחכים לעוד - וזה לא מגיע, והחברים והחברות שלנו כולם מזמן כבר התקדמו הלאה הלאה.

פשוט למדתי להפסיק להסתכל על הסביבה. יש את הנתונים שנתן לנו הקב"ה ואנחנו צריכים להגיע למצב המקסימלי שאנחנו יכולים להגיע איתם בעבודת ה'.

למדנו לשמוח עם עצמנו ולהנות מכל מצב.

נכון, יש רגעים קשים, וזה נורמלי ומתבקש ואף אחד לא אמר שאסור לבכות לפעמים או להיות עצובים.

אבל כככל אני לא רואה מה מקום יש לנתק קשר עם חברים נשואים.

אז מה? אחרי שתתחתן תנתק קשר עם כל מי שילד ילדים לפניך?....

יש לי חברות רווקות עדיין ויש לי קשר מצויין וקרוב מאוד עם חלק מהן, ואני יכולה לדבר איתן על נושאים שקשורים רק לבחורות, והן יכולות לדבר איתי על נושאים שקשורים רק לנשואות.

וגם יש לי חברות טובות שמחכות כבר שנים לילדים, והשיחות איתן זורמות, והן יכולות להתענין ולהתדיין על המון נושאים שקשורים לילדים.

הכל עניין של מבט ובחירה.

ואני מאחלת ל-בעוז ובענווה שתמצא מהר את זיווגך ויהיו לכם חיים מאושרים.

אבל אתה מדבר באופן רציונלי.

זה לא מה שאני צריך כרגע.

ואתה מדבר כשאתה (כבר) לא נמצא במקום הזה, עם מישהו שנמצא כבר המון זמן באותו המקום.

אני שמח על מי שאני ועל מה שיש לי, ולא הייתי מתחלף עם אף אחד בחיים שלי.

ב"ה.

אבל תכלס, כשזה מגיע לתחום הזה, הכל מתגמד. 

כי מה הטעם בלעשות כסף כשאין במי להשקיע אותו.

מה הטעם בלעבור חוויות אם אין את מי לשתף בזה.

ואין מה להשוות בין חבר טוב לשותפה לחיים.

גם לך, ולכל מי שצריך

קינאה - מה טוב בה

מיכל וולשטיין, שיעור לנשים

שלא כדאי לנתק קשרים עם חברים,

כי זה קצת אגואיסטי... לנתק קשר עד שאני לא אקנא בך... קצת לא יפה.

אתה צריך לעבוד על הקנאה, לא להרחיק את מה שאתה חושב שגורם לך את זה...

אני גם הייתי רווקה עד גיל לא מוקדם (אני בכוונה לא אומרת מאוחר כי יש לי עוד חברות רווקות וזה כבר גיל מאוחר...אז הכל יחסי), ולא ניתקתי קשרים עם חברות נשואות (השתדלתי לפחות... לא באופן מוצהר בכל אופן), אני פשוט לא חושבת שזה היה עושה לי טוב להשאר לבד באמת...

זה שהיא התחתנה עכשיו, זה לא אומר עלי משהו לא טוב. אני גם רוצה, נכון, אבל זה לא סותר את השמחה על החברה שהתחתנה.. 

גם אם מנתקים קשרים- מי אמר שאח"כ הם יחזרו?

לגבי התוכן אני ממש מסכים איתך

(ואם כל מי שכתב באותו כיוון)

זוג צעיר בגיל שלי פחות או יותר

התחתנו צעירים ויפים בחתונה מאוד מפוארת וכו׳

ונולדו להם שני ילדים די מהר

והבת הקטנה נולדת פגי תבשלב מוקדם של ההיריון

והיא נכה.

דווקא אחרי שמתחתנים מנסים לשדך יותר

בעיקר חברות של האשה.

אולי זה תלוי באיזה ציבור מדובר

או בגלל שאנחנו לומדים באותה ישיבה

אז האברכים לא שוכחים את הרווקים

בפועל אני רואה שדווקא האברכים משדכים יותר מהרווקים

מה שהתכוונתי בציבורים השונים-

לפני שמתחתנים לא מכירים כ"כ בנות, ואח"כ האשה מציעה את חברות שלה

(חבר שלי הכיר למישהו חברה של ארוסתו לפני שהם התארסו אפילו, יש מצב שהם יתחתנו לפנייהם..)

אז אין כ"כ חילוק בין הבעל לאשה כי שנייהם מציעים ביחד..

אבל בפועל זה נכנס דרך אוזן אחת ויוצא מהשנייה.

בטוח שלא מרוע. אבל פשוט עסוקים.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.