הפסוק הראשון- ״עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו״.
וואו.
והשני- ״ולא אותי קראת יעקב
כי יגעת בי ישראל״.
הרב יהושע שפירא מביא משל על הפסוק הזה בספר ״תשוב תחיני״
(אני מניחה שגם בגירסה לבנים- ״אשיב ממצולות״):
המגיד מדובנא היה ממשיל משלים, ושמעתי שעל שלושה מהם אמר הגר״א
שהם נכונים ומדוייקים.
״ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל״
משל לעשיר אחד שבא להתאכסן במלון מסויים,
ובמלון היה נער שהיה נושא את מזוודות האורחים לחדריהם,
ומקבל על עבודתו תשלום לפי כובד המזוודות
והמאמץ שנדרש ממנו בנשיאתן.
לעשיור היו מזוודות אחדות,
והנער נשא אותן לחדר והתייגע מאוד.
כשחזר אל העשיר, שילם לו תשלום מועט בהרבה
ממה שחשב שמגיע לו.
אמר לו הנער: הלא המזוודות היו כבדות מאוד,
ומגיע לי תשלום גדול יותר!
אמר העשיר: אם המזוודות היו כבדות, כנראה טעית ולא את המזוודות שלי נשאת.
שלי- קלות הן.
כך בעבודת ה׳, דמיונות של קדרות ושל קושי הלוחץ את הנפש
במקום לגרום לה סיפוק ושמחה- נובעים מטעות פשוטה בכתובת,
מאי-הבנה של עבודת ה׳.
היגיעה בעבודת ה׳ איננה מכבידה,
זו יגיעה נפלאה כמו היגיעה שאבא צעיר מתרוצץ ומתייגע כשנולד לו ילד,
והכל מתוך שמחה רבה.
אם כבד עליך המשא, סימן שעוד לא טעמת את הטעם האמיתי של התורה והעבודה,
וכשתטעם תראה שאין כאן לחץ ומועקה,
אלא עונג ומילוי השאיפה העמוקה ביותר של הנפש-
לחיות באמת.
