כפי שהתפרסם בערוץ 7,  את ההיענות לפניית "האיחוד הלאומי" להסכים על שיתוף פעולה ואי התקפות הדדיות, התנה יו"ר "הבית היהודי" בשורה של התניות, שתמציתן מובאת להלן. אקדים ואומר, שהנחתי היא שהוא הקריא מסמך שלא יצא מתחת ידו. הרב פרופ' הרשקוביץ, עושה רושם הגון מדי מכדי לייצר "תרגיל" שכזה, וחכם מדי מכדי לחשוב שהציבור "יקנה" זאת בלי לתפוס מה מסתתר מאחרי המסמך. אולי הוסבר לו שהתבטאויות כאלה הן "כורח שעה" של ערב בחירות למי שרוצה להיות פוליטיקאי  ו"זה
הרב פרופ' הרשקוביץ, עושה רושם הגון מדי מכדי לייצר "תרגיל" שכזה, וחכם מדי מכדי לחשוב שהציבור "יקנה" זאת בלי לתפוס מה מסתתר מאחרי המסמך
בסדר", לאחר הבחירות אפשר ליטול את הידיים מאבק אי הנעימות וללחוץ אותן באחוה.  יש בזה משהו, לפי הנהוג לפעמים, לצערנו, במקומותינו, ובכל זאת – לטובת מי שאולי נתקשה בקריאה בין השורות, יש מקום להסביר מה נמצא שם.

ובכן, קודם כל, תמצית התנאים כפי שהוצגו כהכרחיים לחתימה לצורך אי התקפה הדדית: הכרה במדינת ישראל כראשית צמיחת גאולתנו. אחיזה בדברי רבותינו הראי"ה והרצי"ה קוק זצ"ל ששרות בצה"ל הוא משימה קדושה שיש לחנך אליה (לצורך ההגינות חייבים לציין שהראי"ה נפטר 13 שנים לפני יסוד צה"ל. אולי התכוונו לרוח משנתו). התנערות והתחייבות לא לשתף פעולה עם כל מי שמוזיל את ערך חיילי צה"ל ומוסדות המדינה, ויש גם פירוט: המנון, סמל, דגל, ימי הזיכרון והעצמאות, מערכות החקיקה והמשפט. גינוי ופעולה נגד כל אלימות פיזית ומילולית כלפי חיילים ושוטרים. פראות ואלימות אינה דרכנו.  עד כאן התנאים.

לכאורה, מסמך נפלא: המדינה, הצבא, רבותינו, עדינות – כל מה שאנחנו אוהבים. ובכן, מה הבעיה?

לפני ההסבר נשאל כמה שאלות תם (כאמור, אין הדברים מופנים אישית כלפי אף אחד. אינני יודע כלל של מי ההמצאה. יותר מזה – יש לי אישית יחס סימפטי, כמובן, גם לאנשי רשימה זו. אך לצורך בירור ציבורי, ודווקא לצורך העמדת האחווה ואי נתינת יד להמצאת פילוגים מלאכותיים והתעלמות מהעיקר – מחוייבת התייחסות):

א. נניח שרשימת "הבית היהודי" כפי שנקבעה ע"י המועצה הציבורית היתה נשארת כצורתה – האם היו אנשיה שמחים להצטרפות פעילים חב"דיים, למשל, כתומכים או היו אומרים שאינם מוכנים לשתף עימם פעולה כי אינם אומרים הלל ביום העצמאות, והם מוכנים לקבל כתומכים רק מי שחוץ מאי אמירת הלל גם אינו בא בשבת לבית כנסת (כזכור – הכללת מי שאינם חובשי כיפה)? 

כלומר: אנחנו המדינה, הצבא, רבותינו, נגד פראות ואלימות – אתם מוכנים לחתום על כך? בעצם הצגתנו את השאלה, הפסדתם בנקודות... ובכן, רבותי היקרים: נכה צה"ל -- כצל'ה, הקצין הבכיר אורי אריאל, קצין רפואה ראשי אלדד – צריכים לחתום על כך שהם מכירים בחשיבות השירות בצבא?!
ב. האם היו כוללים במצעם, למשל, "איסור אלימות מילולית" כלפי שוטרים, דבר שכולנו שואפים להגיע אליו כלפי כולנו; או שבמצב הנוכחי, בו לצערנו מיעוט אלים ואקטיבי של שוטרים מועמד לדין בתדירות מדאיגה, היו מעדיפים להתעלם בנושא זה משאלת "מי התחיל", וכך גם נמנעים מלהעליב לא מעט בוגרים ובני נוער נושאי צלקות, שהצהרה כזו רק מגבירה את טינתם?

ג. האם לא היו כוללים במצעם ביקורת נוקבת כלפי תפקוד חלק ממערכות המשפט, ביקורת שאולי היתה "מוזילה" את ערכו של הבג"ץ?

ד. למה לא נכלל במסמך העקרונות, למשל, "אנחנו נאמנים לדרך אותה הורנו הרצי"ה בדבר מחוייבות מוחלטת לשלמות הארץ", "אנחנו בעד חיזוק הישיבות בהמשך לרבותינו שהיו ראשי ישיבה", "אנחנו מתחייבים להימנע מלשתף פעולה עם כל מי שמוזיל את הערך של הצניעות, השבת, כבוד ת"ח וכו' וכו'" ובכלל – מתחייבים להימנע משיתוף פעולה (זו לשון המסמך המקורי, אגב) עם כל מי שמוזיל משהו שחשוב לנו ערכית?

נסתפק בשאלות אלו לצורך הפניית שימת הלב לשאלה כמה תום לב עומד ביסוד המסמך.  דומני ששני עקרונות יש כאן: האחד, מי שמנסח את המסמך, מנסה להעמיד אוטומאטית את השני כמי שעליו חובת הראיה. כלומר: אנחנו המדינה, הצבא, רבותינו, נגד פראות ואלימות – אתם מוכנים לחתום על כך? בעצם הצגתנו את השאלה, הפסדתם בנקודות... ובכן, רבותי היקרים: נכה צה"ל -- כצל'ה, הקצין הבכיר אורי אריאל, קצין רפואה ראשי אלדד – צריכים לחתום על כך שהם מכירים בחשיבות השירות בצבא?! או אולי אבי רט ואלון דוידי צריכים לחתום שהם נגד פראות ואלימות? מי שעד אתמול היו מועמדים בכירים של "הבית היהודי" צריכים פתאום להתחייב שהם נגד הרמת יד על נציג המדינה – מי יודע מה הם יעשו בלי זה...  המגמה הראשונה ברורה: ליצור מצג שווא כאילו אנשי האיחוד הלאומי צריכים "להוכיח" את הדברים בהם הם אלו שקוראים "אחרי" לכל המחנה.

המגמה השניה, כפי שנראה, היא להביך: לא תחתמו – מה, אתם לא בעד דברים יקרים אלו? תחתמו – הרווחנו, אולי חב"ד לא ילכו איתכם, אולי נוער הגבעות יימנעו מלהצביע, אולי כל המסתייג ממערכת המשפט לא יצביע, הרווחנו. והכל, כמובן, בשם "חיזוק המחנה הלאומי". וזו, כמובן, גם התשובה לשאלות שהצגנו לעיל:  מה שנכלל במסמך הם רק דברים שיוכלו לגרום להכרחת עזיבתם של מצביעים שמזדהים עם דרך האיחוד הלאומי בענין היהדות והארץ, ואשר מוכנים לצורך כך להתעלם לרגע מההבדלים בין השקפתם
המגמה השניה, כפי שנראה, היא להביך: לא תחתמו – מה, אתם לא בעד דברים יקרים אלו? תחתמו – הרווחנו, אולי חב"ד לא ילכו איתכם, אולי נוער הגבעות יימנעו מלהצביע, אולי כל המסתייג ממערכת המשפט לא יצביע, הרווחנו.
להשקפת מי שייצגום בכנסת, למשל בענין המדינה כראשית הגאולה.  זו הקרבה מצידם. גם אלדד, מכיוון אחר, הקריב בזמנו, וגם עכשיו, כשקיבל עליו עולה של רשימה דתית בעיקרה. לכן, כמובן, גם לא היה מוצג מסמך כזה אם היתה רק רשימה אחת. כי היו רוצים אותם. ואין צריך דווקא לומר מה שידוע לכולם, בשביל שאולי נצליח להכעיס מישהו שלא חושב כמונו בכל, ובכל זאת רוצה פוליטית ללכת איתנו. זו גם הסיבה, כנראה, שלא כללו במסמך דברים חשובים אחרים, שאולי רק יקרבו חוגים דתיים נוספים להצביע לאיחוד הלאומי.

רבותי היקרים, לא זו דרכה של אחדות, לא זו הדרך להגן על ארץ ישראל, על החינוך היהודי, ועוד דברים יקרים. איפה שמענו על "התחייבות לאי שיתוף פעולה", טוטאלית, בכל נושא, עם מי שאינו מכבד את ההימנון למשל. אמנם אנחנו מכבדים, אך סה"כ גם הרצי"ה לא ראה בו את ההמנון האידיאלי אלא בשיר "האמונה" של אביו (בכת"י שבידי). ואם מישהו לא מכבד, אז זהו – פסול לכל שיתוף פעולה? בענייני שלמות הארץ, בענייני תלמודי תורה, בענייני דמותה היהודית של המדינה, בענין הפרהסיה של השבת? חרם חמור בעוון אי כיבוד ההימנון...

זה סגנון שמתאים יותר לפשקוילים בשכונות מסוימות בירושלים מאשר למפלגה דתית לאומית נאורה. ההיפך צריך לכתוב: אנו משתפים פעולה בענין שלמות הארץ, התורה, החברה, הצדק, עם כל מי שרוצה – בלי קשר וסתירה להסתייגותנו מכל ביטוי והתנהגות שאינה לרוחנו. אגב, אם הגיעו למידה קיצונית זו של תביעת התחייבות לאי שיתוף פעולה עם כל מי שמוזיל את ערך הסמלים הלאומיים (ובעיני הם אכן יקרים), האם לא ראוי לפני כן לתבוע אי שיתוף פעולה עם כל מי שמוזיל את ערך הארץ ע"י אמירה, למשל, ש"אפשר שנסכים על הכל חוץ מנושא הנסיגות"... (ואינני מדבר כרגע על יו"ר "הבית היהודי" שחזר בו מאמירה כזו).

האם באפשרות לאי הסכמה על כשרות, למשל, לא היו רואים הוזלת התורה?   אך אנו איננו מה"מחרימים" – כל הרוצה להשתתף במשהו טוב, ובפרט כשמוכן לעשות זאת עם רשימה שכיוונה ושמה "הלאומי" ברור – ובאצילותו מוכן לוותר על דקדוק בחילוקי דעות לצורך העיקר – יבורך.

השימוש הציני באיזכור ערכים חשובים לכולנו רק כדי להרויח דחיה של כמה מצביעים מהאיחוד הלאומי – פסול. 

והערה לסיום: מי שמתבטא בשם "מה שהורנו הרצי"ה", אינו יכול לשים בשורה אחת את היחס לצבא, ליום העצמאות ולמערכת המשפט. הרב צבי יהודה זצ"ל התבטא מפורש (כולל בשיחתו המפורסמת ליום העצמאות תשכ"ז) על שני ה"חילול השם": של מערכת החינוך ומערכת המשפט – בתוך הקידוש השם של תקומת מדינת ישראל