ייתכן שהבחורים מתחלקים לביינישים צרי אופקים ולדתיים לייט?איוושה
איפה אתם, דתיים שמקפידים על קלה כבחמורה אבל עולמם לא צר כעולם נמלה? שחשופים לעולם, שקוראים גם ספרות שהיא לא תורנית, בעלי ידע עולם כללי, שמטיילים, שנחשפים, שלא מפחדים... כשזה לא בא על חשבון עולמם הדתי והתקדמות רוחנית?
(אומרת את זה כי לאחרונה גיליתי שהמדוייט האחרון פסל אותי כי נסעתי לטייל עם חברה בחו"ל)
למה הביינישים חייבים להיות כל כך מצומצמים? למה?
למה כל כך קשה למצוא דתי שמהלך על התפר בין שני העולמות?
אתה לא חייב לטוס בעצמך לחו"ל, אבל להירתע בצורה כל כך חזקה? אגב, רוב הסיכויים שאם בעלי יבקש ממני לא לטוס לחו"ל, אכבד אותו ולא אטוס. אבל לא לתת צ'אנס אפילו קטן לקשר להתפתח, רק בגלל ששמעת שאני טסה?
ספרות שהיא לא תורנית - לא ברור לי בדיוק למה הכוונה, בעיקרון הבעיה בזה שזה יכול להיות מסוכן למוחין אם לא באים לזה ממקום נכון, ולכןצריך לבוא לזה במידה, על מנת "לגייר" את החכמות החיצוניות(כל אחד כפי יכולתו, במודעות לעצמו). כמו שאמר רב מסויים(שכחתי מי) במוסף בעלון קטן שבאים לאוניברסיטה מתעסקים בחומים רדיואקטיביים ולכן צריך לבוא אליהם בתודעה הזאת וכך להצליח להוציא מהם דברים טובים ולא להיפגע מהם. מטיילים - בכללי או בארץ? אם זה בחו"ל אז זה לדעתי בגלל החשיבות לארץ ישראל יוצרים אנטי בטיולים לחו"ל, יש בזה אמת לדעתי אבל אכן הגזמה. מעניין באמת להסתכל על זה במאקרו... סליחה על החפירה..מקווה שעזרתי חחח...
דווקא בישיבות הקו אין "פוזה" של השכלה ולכן לדעתי העמקות ורוחב הדעת שם - כשהם כן מופיעים - הם יותר אותנטיים ואמיתיים מאשר בישיבות שמטביעות את הסגנון הזה כמו פס ייצור בתלמידים. אני מכיר בוגרי ישיבות מכל מיני סוגים, ואני הכי מחזיק מדעתם של חבריי לישיבה (ואין פה הטייה לטובת קרובים, אני אומר את זה בהשוואה לבוגרי ישיבות שונות שגם הם חברים שלי, רק ממסגרות אחרות).
עבר עריכה על ידי אליפלט בתאריך ז' בניסן תשע"ז 00:17
יש אולי אשליה מסוימת שבישיבות ליברליות יש יותר רחבות אופקים ודעת, כי זה השיח בישיבות האלה. הטענה שלי היא שזו רק אשליה, והיחס האמיתי הוא די דומה בין כל המקומות.
הרבנים ב"קו" מ א ו ד מלומדים בפילוסופיה, אבל מצד שני עושים גם את ההבחנה בסדרי העדיפויות וכמובן שלימוד תורה בראש, ומסייגים מאוד שלא כל דבר שהודפס בספר הוא כבר שווה התייחסות. אדרבה, התלמידים יורשים גישה בריאה יותר כשהם נפגשים בתיאוריות מערביות כאלו ואחרות ומנתחים אותן בפשטות. חוץ מזה שלא צריך לקנות ספריות של פילוסופים גרמנים וצרפתים כדי לדעת מה הלך הרוח בחברה, ויש הרבה מידע באינטרנט (למי שיודע לחפש).
חוץ מזה, זה לא שהעולם בחוץ יותר אינטילקטואלי מבחורי ישיבות, הרבה חילונים הו-כה-נאורים-ומתקדמים מדברים ספקולציות וסיסמאות. בסך הכל יש הרבה אווירה של "סלון צרפתי", אבל היגיון ועקביות חסרים שם מאוד. בחורי ישיבה, לעומת זאת, באמת מקדישים מחשבה לרעיונות שלהם וככל שהבחור יותר "כבד" ככה הוא מקדיש יותר מחשבה לדבר. (ככה גם בין הישיבות, יש כאלו שמדברות בסגנון יותר מודרני, אבל אין להן בהכרח עדיפות בתוכן).
ישיבות ה"קו" הן בסך הכל ישיבות פתוחות, אלה ה"לייטים" שמתחו את הגבול.
זה יצא לי קצת חריף מדי. לא התכוונתי שהישיבות מחוץ לחוג של הר המור הן לייט, אלא שיש אנשים ומוסדות שהפתיחות אצלם לא מסויגת מספיק וזה נותן את אותותיו על כל הציבור שלנו, עד שמי שהיה יכול להיחשב מיינסטרים לפני כמה שנים פתאום מוקצה בתור חרד"ל. אותי זה מתמיה.
לא יודע מה המדד לפתיחות, אבל "סגורות" במובן המנותק, הלא מודע והבור בענייני העולם הזה - הן לא. זה באמת פשטני באתרי חדשות, מה שמסביר את המניעה של הרב טאו מראיונות וכו'. אני גם לא בטוח ש"פתיחות" היא ערך בכל קונסטלציה. פתיחות אמיתית היא דו-כיוונית, כשיש אפשרות לדיאלוג, ורוב התוכן המוסרי/ פרשני במדיה שאנחנו צורכים הוא חד-כיווני. כלומר, מישהו עשה שיעורי בית בשבילנו ומסר לנו מסקנות (זה תקף גם לסיוג לגבי הפילוסופיה). גם אם כן, והישיבות באמת סגורות, זה לא בהכרח רלוונטי למידת הנכונות או השלילה של השיטה שלהן. לעומת הציבור החילוני, הציבור הדתי-לאומי עדיין נחשב סגור ומסוגר בחומות יריחו מימיות יהושע בן נון. כך שההשוואה לא מקדמת אותנו בהרבה.
הציור של הקווניק הממוצע הוא הרבה פעמים קריקטורי הרבה יותר ממה שהוא במציאות, ואני נוטה להתייחס אליו באותו אופן שהגושניק הממוצע נתפס. (בין מעט מאוד לכמעט ולא).
בתור מי שהסתובב בכמה מהישיבות היותר כבדותעוגי פלצת
לא חסרים דוסים כבדים הפתוחים לעולם ולכל עשרו יפיו ותרבותו
אולי שם הם ביינישים עם הכלה גדולה של הנ"ל מצד אחד..אבל אולי התודעה שלהם במקום אחר? לא מחייב! לא עשיתי בדיקות בישיבת הגוש אחד אחד...אבל מצד שני הערת הערה מכלילה על הקו(לא שאני קוניק) לעומתם אז נראה לי יש לי זכות להכליל נגד, בהסתייגות.
עונה על הדרישות אחת לאחת. אני דתי שמקפיד על קלה כבחמורה, חשוף לעולם (כנראה מעבר לסטנרדט), קורא וקראתי ספרות מכל וכל... ולא היתי פוסל אף אחת על טיול בחו"ל. אולי היתי מציע לה לבוא איתי לדייט בחו"ל.
(לא יודע אם הייתי פוסל על טיסה לחו"ל, אני מניח שקודם הייתי מברר את העניין יותר לעומק. אבל כן, כנראה שלא הייתי מתחתן עם אחת שטסה לחו"ל, אא"כ הייתה מוכיחה לי שמותר (כי אם זה מותר, זה לא סותר הימצאותה של יראת שמיים ויש על מה לדבר)).
לפחות ככה אני חושב, אפילו יותר מזה- הרחבת האופקים היא חלק גדול מהאידאל התורני בעיניי (או שזה כבר הופך אותי חזרה לצר-אופקים אם אני מרחיב אופקים מתוך תורניות?)
ואינדיבידואלי לכל אחד. אין תשובה אחת נכונה לשאלה "מה זה?", זה תלוי באדם ובסביבה שלו. אם תשאלו אותי מדובר בפתיחות לעולם החיצון... לא להסתכל עליו מלמעלה אלא בגובה העיניים, ולקחת ממנו את כל הדברים הטובים שבו. הנופים היפהפיים של מדינות העולם שגם הם יציר כפיו של הקב"ה, ספרים וסרטים מעוררי השראה (שמסוננים היטב כמובן) שאומנם אין להם רובד תורני אבל הם כן תורמים להתעצמות ולהתגדלות בפן האנושי-אישי... ועוד ועוד.
אבל בשטחיות מצד שני...כלומר ידע בתחומים רבים אבל במבט שטחי ולא עמוק? האם זה יותר טוב מהסתכלות עמוקה על נושאים מסויימים?
**בשבילי האידיאל זה הסתכלות עמוקה על אופקים רחבים, כלומר גם וגם, פשוט רציתי להביא את הנקודה הזאת כדי שנבין את החסרונות, או הצורך להיזהר מאותם דברים כשהמגע עמם שטחי(גם עם הלכתית מסונן..) ועל זה הבאתי לדעתי בשרשור הזה את המשל של ה"חומרים הרדיואקטיביים"...
אמרתי שאני מזהה נטייה מסויימת אצל החבר'ה שאני נפגשת איתם, ופירטתי מהי ומה הייתי רוצה שיהיה. להיות חשוף לעולם לאו דווקא צריך לבוא על חשבון ההתעמקות בדברים בהם צריך להתעמק, זו הייתה הנקודה שלי מלכתחילה (ע"ע ההודעה הראשונה שלי).
יתכן אדם שלא עוסק בספרות לא-תורנית, וודאי לא חושב שישאב משהו מסרטים - שבעינייך הם מעוררים השראה - וגם לא יסע לחו"ל, על אף שהוא יודע היטב שגם את הנופים שם ה' עשה, כי הוא סובר שאין לצאת מהארץ בשביל זה -
ועדיין יהיה רחב אופקים הרבה-הרבה יותר ממה שאת מתארת עפ"י דמיונך.
בוודאי בשלב שהוא לומד בישיבה ומשקיע את כולו בתורה. אם כך הוא עושה.
רוחב אופקים אינו נמדד בראש וראשונה בדברים כאלה, אלא באישיות הפנימית.
יכול להיות אדם מלא "ידיעות" ואופקיו צרים מאד. "מחשב" כזה.
אדם שלומד תורה, על מקצועותיה השונים, ואישיותו וחשיבתו והרגשותיו נבנים מכך - הוא "רחב אופקים" הרבה מעבר למה שאת מתארת. אלא שבשביל זה, צריך בכלל להכיר את העולם הזה שבו הוא חי.
אולי הוא רואה רוחב איכותי כ"כ גדול בתוכו - שחושב שמה שבעינייך "רוחב", הוא בעצם שטחיות, אוסף של פרטים?...
זה נכון שיש מקום גם לידיעות כלליות, וגם לקחת את הטוב האנושי הכללי מכל מיני מקומות.
אבל הרבה פעמים הסדר הוא, קודם כל בנין פנימי איכותי - ועל גבי זה, גם קליטה ועיכול נכונים של דברים אחרים. ואז, זה לא "פחד", אלא זהירות במזונו הרוחני. עוסק קודם כל בבנין האיכות הפנימית, נקיה.
אני לא אומר שזו סיבה "לפסול" מישהי שנסעה עם חברה לטיול בחו"ל... אבל זו סיבה להבין שיש לפעמים רוחב פנימי, שצריך כלפיו ענוה כדי להכירו.
את רוצה מצד אחד שהוא יקפיד על קלה כבחמורה ומצד שני שיהיה פתוח,
אבל גם יש כאן צד שלישי שאת מתעלמת ממנו.
את רוצה שהוא יקפיד על קלה כבחמורה במה שאת רוצה, ואת רוצה שגם הוא יהיה פתוח במה שאת רוצה.
וזה כבר תפר מאד מאד מאד דק שקשה למצוא אותו.
נגיד במקרה שלך, את כנראה מאד תורנית אבל הלכת לטייל בחו"ל שזה ברמה מסויימת לא הקפדה על קלה כבחמורה.
ובעינייך, מי שפוסל על זה הוא לא מספיק פתוח..
ויכולים גם להיות הרבה מקרים הפוכים, למשל שהוא ילמד תנ"ך "בגובה כפות הרגליים", שבעינייך אולי זה יצטייר שהוא לא מקפיד קלה כבחמורה ובעיניו את חיה בבועה ולא מספיק חשופה לעולם.
אותו הדבר יכול להיות על שמיעת שירי אהבה, ועוד מלא מלא נושאים..
אני לא כותב לך את זה כביקורת, כי אני נמצא בדיוק באותו מקום.
וכן מחפשת בייניש אך רחב אופקים גם קשה למצוא..אז זה לא קשור לחו'ל או לא סתם שתדעי ושלא תתבאסי,באמת קשה למצוא את השילוב הזה של מקפיד מאוד אבל בעל פתיחות מחשבתית
או שאת קו פרשת המים ולכן ממילא לא תמצאי מנוחה..בסדר גמור
יש לי חברים שאם לבחורה יש פייסבוק / סמארטפון זה יהווה אצלם סינון רציני, ויש לי לעומתם חברים שאם האישה הולכת כל חודש לקולנוע לראות סרט זה לא ילחיץ אותם יותר מידי - ואלו גם אלו עוסקים בתורה ברצינות וכו'...
לבנות: אתן חייבות להפנים כל הזמן בתודעה שגבר מרגיש משיכה הכי גדולה כשמתאפשר לו לתת לך ואת מקבלת. וזה בהכל. יכול להיות דבר הכי בנאלי שיש. לרמה של לפתוח לך את התפוז או למלאות לך את הקפה. בייחוד אבל כשהוא מזמין או מכין לך משהו לאכול (כמו כן בנים בדיוק מאותה סיבה אין מצב בעולם שאתה מתחלק איתה בהוצאות על הארוחה) אז חזרה אליכן, כל פעם שהוא שואל ממך משהו
תתרגמי את זה בראש שלך ל"אני רוצה להתחבר אליך יותר תני לי את האפשרות לתת לך ותקבלי" להוציא מהראש את ה "לא לא תודה זה בסדר יש לי כבר או אני לא רעבה אכלתי" תסכימי לקבל!
מעשה שהיה כך היה (אתמול) בזולה של הרב יעקב כשנכנסתי מישהי נתנה לי חיוך חמוד אז התלבטתי לרגע ואז החלטתי לשבת לידה. היה החלפת מבטים וחיוכים ושנינו הסמקנו וכל הבררר ואזזז שלפתי את הנשק הסודי (חטיף אנרג'י) ובאלגנטיות חמודה קירבתי אותו אליה בלי לומר מילה (עם חיוך שובה נפש) והיא הסמיקה אבל סירבה!! בדיוק באותו רגע משו באנרגיה שהייתה בינינו נפל ובייחוד לי. החטיף היה סתם מבחן בישביל הכימיה קיצר הבנתן
לבנים: כשאתם בקשר ראשוני מול מישהי אתם חייבים לשדר ביטחון. ולגרום לה להרגיש שאתה הפרס ולא הפוך.
כי בוא, תכלס מכל האפשרויות שיש לך כרגע מצאת לנכון לתת לה את הצ'אנס, אתה זה שבוחר עם מי להיות. לא בקטע מתנשא של אגו או גאווה. פשוט כי ככה זה. גם אם לך באמת הרבה קשרים עם בנות תשדר את ההרגשה שאתה יכול להיות כזה אם אתה רק מחליט. בחורה אוטומטית מרגישה אם אתה חושב שהיא מעליך ואז זה מוריד לה מאד, או אם אתה מעליה. שוב, לא בקטע שוביניסטי עפעלעצמו אנאערף. פשוט גבר צריך להיות המוביל,זה שקובע זה שמחליט ובחורה חייבת להרגיש את זה.
דבר שני כשאתה מדבר איתה אל תחשוב על מה אם ייגמרו הנושאים לשיחה וכל הפחדים האלה. אם ייגמרו אז שייגמרו . לא סוף העולם אם תהיו בשקט גם. הנקודה שלי היא שאתה לא צריך לדאוג לגבי מה תאמר בדיוק כמו שאין לך את הדאגה הזאת עם חבר טובשך. תגיד את מה שעולה לך לראש (בגבול הטעם הטוב כן? ) ומשם דברים זורמים או שלא וגם זה בסדר
כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).
היו פעמים שהסכמתי.
גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.
ממני -
שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.
אף בחורה לא חייבת לקבל שום דבר מאף בחור (ולהפך)חושבת בקופסא
ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.
ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?
בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.
תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.
מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.
וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.
בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.
במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.
לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.
זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?
התשובה היא: לא.
אבל מה זה כן עושה?
זה לא הופך אותו לסיפור!
החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.
שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".
וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z
כתבת שניסית,
אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.
מעניין כיצד זיכרונות העבר מתהפכים ומשתנים כאשר נקודת המבט שלנו משתנה, בין אם בעקבות מבט מבחוץ ובין אם בעקבות שינוי פנימי.
דאגה לבן זוג יכולה להפוך בדיעבד לשתלטנות, רצון להיות שותף בחייו עלול להתפרש כתלותיות, והתעקשות שנראתה בעבר כביטוי לאכפתיות יכולה להפוך לסימן של חוסר כבוד. לפעמים מספיק שינוי אחד בנקודת המבט כדי שזיכרונות שלמים יקבלו משמעות שונה לחלוטין.
אפשר לראות זאת אצל זוגות שנפרדים עם מעט מרירות. אדם שבעבר היו יכולים להישבע שהוא קרוב למושלם הופך פתאום, בעיניהם, לאדם שתלטן, רעיל ומגעיל. כאילו כל אותן שנים נצבעו מחדש בצבע אחד.
המבט שלנו והמסקנות שאנחנו מסיקים בהווה משפיעים באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו זוכרים את העבר.
יש לכך שני היבטים מעניינים: זיכרון סלקטיבי וריפריימינג.
זיכרון סלקטיבי הוא הנטייה שלנו לזכור פרטים מסוימים ולשכוח אחרים. אנחנו עשויים לזכור היטב את הרגעים שבהם נפגענו, אך לשכוח את הפעמים שבהן אותו אדם היה שם בשבילנו. לחלופין, אנחנו עשויים לזכור דווקא את הרגעים הטובים ולהדחיק את הקשיים.
ריפריימינג, לעומת זאת, הוא שינוי המסגרת הפרשנית שדרכה אנחנו מסתכלים על אירוע. לא בהכרח שכחנו משהו או שינינו את פרטי הזיכרון, אלא שהמשמעות שאנחנו מעניקים לו השתנתה. אותה שיחת טלפון שבעבר נתפסה כדאגה יכולה להיתפס היום כניסיון לשלוט, ואותה בקשה לקרבה יכולה להיראות כתלותיות.
במובן מסוים, בכל פעם שאנחנו נזכרים במשהו אנחנו קוראים מחדש ספר שכבר קראנו. העלילה נשארת לכאורה זהה, אבל אנחנו כבר אנשים אחרים, עם ניסיון, רגשות ותפיסות שונות. לכן גם הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על העבר משתנה.
כמובן, ייתכן שנקודת המבט החדשה היא דווקא הנכונה. אולי האדם באמת היה שתלטן ורעיל, ואולי רק לאחר שהתרחקנו הצלחנו לזהות דברים שלא ראינו קודם. אבל אני חושב שלפני שמפילים על אדם, על קשר או על עצמנו פצצה, כדאי לעצור ולנסות להיזכר כיצד ראינו את הדברים בזמן אמת. לא כדי להעדיף את הפרשנות הישנה, אלא כדי לבחון אם הפרשנות החדשה שלנו אכן מוצדקת.
יכול להיות שאותו אדם באמת רק דאג, והוא כלל לא יבין מאיפה הגיעה פתאום המסקנה שהוא רעיל. כמובן, ייתכן שהוא אכן התנהג בצורה פוגענית, ואולי הפרידה הייתה הכרחית. אין כאן ניסיון להצדיק התנהגות רעה או לשמר קשרים שאינם טובים לנו, אלא ניסיון להבחין בין המציאות לבין הפרשנות שאנחנו מעניקים לה.
יש לכך גם השלכות על האדם שמקבל את ההאשמה. כאשר מאשימים אדם ברעילות, במיוחד אדם עם ביטחון עצמי נמוך או פחד מפגיעה באחרים, ההאשמה עלולה להפוך לחלק מהתפיסה העצמית שלו. הוא עלול להתחיל להאמין שהוא אכן אדם רעיל, לשחזר את הזיכרונות שלו בהתאם למסקנה הזאת ולראות גם את המעשים הטובים שלו בעבר באור שלילי.
כך הוא עלול לקחת איתו לקשרים עתידיים תחושת אשמה שאינה בהכרח מוצדקת, לחשוש מכל ביטוי של דאגה או קרבה, ואפילו לפגוע ביכולת שלו לנהל קשרים בריאים.
בסופו של דבר, אני חושב שצריך לזכור שהיכולת שלנו לפרש מחדש את העבר אינה הופכת כל פרשנות חדשה לאמת. לפעמים אנחנו מגלים דברים שלא ראינו, ולפעמים אנחנו פשוט מסתכלים על אותם דברים דרך משקפיים אחרות.
כדאי להיזהר מלהפוך את האדם שהיינו, את האדם שמולנו ואת הקשר שהיה לנו לדמויות חד-ממדיות רק מפני שכיום אנחנו רואים אותם אחרת.
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."