אז ברור שאני לא היחידה שעוברת את זה ואני בטוחה שיש כאלה עם עבר קשה יותר . אבל אני חייבת לשתף כי אין לי למי .
לפני כחודש חגגתי 13 . יש לי אחות גדולה בת 23 שהיא נמצאת בצבא , ואח גדול בן 20 שבדיוק השתחרר והתחיל ללמוד .
בדרך כלל הילדים הקטנים הם האהובים יותר והפחות מקופחים - לא במקרה הזה .
אני בטוחה שכולכם נתקלתם בחג הפסח והניקיונית הנלווים לחג , עם הניקיונות באים גם העצבים .
היום בשעה שלוש וחצי אמא שלי הגיעה הביתה וישר הלכה להחליף לבגדי עבודה , היא הגיעה לחדר שלי והודיעה שעכשיו עושים את החדר שלי . אני עליתי על בגדי עבודה -שגם על מה שלבשתי היה לה תלונות - והתחלנו לנקות את החדר .
לאמא שלי היו הרבה בקשות , מתביאי לי ספוג עד לכי לעזאזל .
איכשהו הגעתי למצב שאמא שלי אומרת לי : ״מטומטמת״ , ״אני שונאת אותך״ , ״תידרסי״ והשיא בשיא : ״תמותי ״ , ״תשרפי באש הגיהנום״ .
זוהי לא פעם ראשונה שהמילים הללו יוצאות מהפה שלה כלפי , ולצערי גם לא אחרונה .
אתם בטח חושבים מה ילדה בת 13 יכולה כבר לעבור שהיא מרגישה ככה , וכולי...
אבל זה לא חדש לי שאני לא הילדה המועדפת שלה , ולא רק שהיא לא מתגאה בי היא מתביישת בי בגלל עודף השומן , המשקפיים, מידת הנעליים , סגנון הלבוש , והמגושמת שאני . בוודאות אני לא הילדה המועדפת ואם הייתה יכולה גם לא הילדה שלה בכלליות .
לא פעם ולא פעמים עברה במוחי המחשבה לברוח, לעבור לפנימיה , ולמות כדי שתרגיש בחסרוני .
וזה לא רק אימנ שמתכחשת אליי , אחותי מתביישת בי שאני אחותה , אחי מתכחש אליי ומקלל אותי .
אני רק ילדה בת 13 שסופגת הרבה אם זה השפלה מההורים , מהאחים, מילדי הכיתה , ומהחברה בכלל .
הגעתי למסקנה שאני פשוט שותקת . במקרה אחד לא יכולתי עוד לשתוק ואמרתי את במשפט הבא : ״ לא לוקחים ללב מאנשים שאתה לא אוהב ״ אמא שלי התעצבנה והשתגעה . היא אמרה שאני כפוית טובה , ושמבחינתה אני לא הבת שלה יותר . האבא כמעט ולא בבית הוא עובד ואם הוא לא עובד הוא רב עם אמא שלי . בגיל 10 הייתי צריכה ללכת לבית הספר עם המשפט הבא שאמא שלי פנתה איתי אליו : ״ כשתחזרי מהבית ספר אחרי שתאכלי עוד ועוד ועוד , ההורים שלך יהיו גרושים״ . לא פעם ולא פעמים האשימה אותי אמא שלי בנושא .
ופעם אחת בגיל ממש צעיר ( כמעט 8) אמא שלי אמרה לי : ״אין לך למה לחזור את לא רצויה פה״. הייתי חייבת לשתף מישהו בזה , ואם זה בא מהצד של האמא , אז נלך לאבא . רשמתי לאבא שלי הודעה בוואצאפ על כל מה שהרגשתי ( שאמא שלי שונאת אותי ועוד דברים סגנון ) כשחזרתי הביתה גיליתי שאמא שלי יודעת על ההודעה ומאז היחס רק התדרדר .
והנה אני היום , ילדה בת 13 שאת הווסת הראשונה שלה לא שיתפה את אמא שלה , שיתפה אישה בשירותים ציבוריים שאני לא מכירה והיא הסבירה לי הכל על הנושא , ילדה בת 13 שעלהחבר הראשון התיעצה עם אמא של חברה .
אני בטוחה שהסיפור שלי זה כלום לעומת אנשים אחרים , אבל אני רק בת 13 , ילדה מלאה , גבוהה מידי , עם משקפיים, שיער נפוח , ומגושמת , בלי הרבה חברים , משפחה שלא תומכת , ופשוט לבד .
אף אחד לא חייב לקרוא .
מגיל קטן אני פשוט כותבת את מה שאני מרגישה בפתקים של הטלפון ואז מוחקת את זה . עכשיו הגעתי למסקנה שאני אשתף את זה.
אני אשמח אם התגובות לא יהיו שליליות כי אם הם שליליות אני מעדיפה שלא תשלחו כי גם ככה אני במצב מאוד ירוד עם ביטחון עצמי ברצפה .
לפני כחודש חגגתי 13 . יש לי אחות גדולה בת 23 שהיא נמצאת בצבא , ואח גדול בן 20 שבדיוק השתחרר והתחיל ללמוד .
בדרך כלל הילדים הקטנים הם האהובים יותר והפחות מקופחים - לא במקרה הזה .
אני בטוחה שכולכם נתקלתם בחג הפסח והניקיונית הנלווים לחג , עם הניקיונות באים גם העצבים .
היום בשעה שלוש וחצי אמא שלי הגיעה הביתה וישר הלכה להחליף לבגדי עבודה , היא הגיעה לחדר שלי והודיעה שעכשיו עושים את החדר שלי . אני עליתי על בגדי עבודה -שגם על מה שלבשתי היה לה תלונות - והתחלנו לנקות את החדר .
לאמא שלי היו הרבה בקשות , מתביאי לי ספוג עד לכי לעזאזל .
איכשהו הגעתי למצב שאמא שלי אומרת לי : ״מטומטמת״ , ״אני שונאת אותך״ , ״תידרסי״ והשיא בשיא : ״תמותי ״ , ״תשרפי באש הגיהנום״ .
זוהי לא פעם ראשונה שהמילים הללו יוצאות מהפה שלה כלפי , ולצערי גם לא אחרונה .
אתם בטח חושבים מה ילדה בת 13 יכולה כבר לעבור שהיא מרגישה ככה , וכולי...
אבל זה לא חדש לי שאני לא הילדה המועדפת שלה , ולא רק שהיא לא מתגאה בי היא מתביישת בי בגלל עודף השומן , המשקפיים, מידת הנעליים , סגנון הלבוש , והמגושמת שאני . בוודאות אני לא הילדה המועדפת ואם הייתה יכולה גם לא הילדה שלה בכלליות .
לא פעם ולא פעמים עברה במוחי המחשבה לברוח, לעבור לפנימיה , ולמות כדי שתרגיש בחסרוני .
וזה לא רק אימנ שמתכחשת אליי , אחותי מתביישת בי שאני אחותה , אחי מתכחש אליי ומקלל אותי .
אני רק ילדה בת 13 שסופגת הרבה אם זה השפלה מההורים , מהאחים, מילדי הכיתה , ומהחברה בכלל .
הגעתי למסקנה שאני פשוט שותקת . במקרה אחד לא יכולתי עוד לשתוק ואמרתי את במשפט הבא : ״ לא לוקחים ללב מאנשים שאתה לא אוהב ״ אמא שלי התעצבנה והשתגעה . היא אמרה שאני כפוית טובה , ושמבחינתה אני לא הבת שלה יותר . האבא כמעט ולא בבית הוא עובד ואם הוא לא עובד הוא רב עם אמא שלי . בגיל 10 הייתי צריכה ללכת לבית הספר עם המשפט הבא שאמא שלי פנתה איתי אליו : ״ כשתחזרי מהבית ספר אחרי שתאכלי עוד ועוד ועוד , ההורים שלך יהיו גרושים״ . לא פעם ולא פעמים האשימה אותי אמא שלי בנושא .
ופעם אחת בגיל ממש צעיר ( כמעט 8) אמא שלי אמרה לי : ״אין לך למה לחזור את לא רצויה פה״. הייתי חייבת לשתף מישהו בזה , ואם זה בא מהצד של האמא , אז נלך לאבא . רשמתי לאבא שלי הודעה בוואצאפ על כל מה שהרגשתי ( שאמא שלי שונאת אותי ועוד דברים סגנון ) כשחזרתי הביתה גיליתי שאמא שלי יודעת על ההודעה ומאז היחס רק התדרדר .
והנה אני היום , ילדה בת 13 שאת הווסת הראשונה שלה לא שיתפה את אמא שלה , שיתפה אישה בשירותים ציבוריים שאני לא מכירה והיא הסבירה לי הכל על הנושא , ילדה בת 13 שעלהחבר הראשון התיעצה עם אמא של חברה .
אני בטוחה שהסיפור שלי זה כלום לעומת אנשים אחרים , אבל אני רק בת 13 , ילדה מלאה , גבוהה מידי , עם משקפיים, שיער נפוח , ומגושמת , בלי הרבה חברים , משפחה שלא תומכת , ופשוט לבד .
אף אחד לא חייב לקרוא .
מגיל קטן אני פשוט כותבת את מה שאני מרגישה בפתקים של הטלפון ואז מוחקת את זה . עכשיו הגעתי למסקנה שאני אשתף את זה.
אני אשמח אם התגובות לא יהיו שליליות כי אם הם שליליות אני מעדיפה שלא תשלחו כי גם ככה אני במצב מאוד ירוד עם ביטחון עצמי ברצפה .
אבל קראתי מה שכתבת... את מוכנה שנדבר בפרטי?