בס"ד

כל המהלך נעשה כי איבדת אותו לגמרי בכחות עצמך, כי בעמקי פנימיותך רצית כבר הזדמנות להודות לי כשתמצאי אותו"

בס"ד

האמת שאני לא בטוח. אבל יש בחינה שזה נכון. אפילו יש לי מקורות. (ובטח יותר מההסתכלות דלעיל).

ובעצם גם בפנים זה לא נוח אז אני אוותר על זה.

(אני לא באמת חושבת שעשיתי את זה

כלומר די בטוחה שלא. על איזה מקורות אתה מדבר?

ומה זו ההסתכלות דלעיל)

בס"ד

(למרות שאולי בלא מודע) אבל שצרות מגיעות בעקבות צורך פנימי להתקרבות לה', ולתפילה אליו. לא זוכר איפה, אבל ההקדמה לעולת ראיה זה אפשרות מבטיחה.

בכל אופן, יש גם את הקטע הלא רציני, אז היה יותר מגניב לכתוב ככה.

והתפיסה שהצגת בשאלה שלך.

טוב, זה נשמע מעניין.

שו הדא עולות ראיה ואיפה אני מוצאת אותו?

בס"ד

עולת ראיה (סידור) – ויקיפדיה

נראה לי שעדיף שלא אתוודה

יסקלו אותי

בס"ד

@פסידונית!

מצאתי! זה באמת בעולת ראיה, חלק א' עמוד כה פסקה ב:

""אר"ח בר"ח, אם רואה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, שנאמר קוה אל ד' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ד'". תכלית התפילה והשגת המבוקש שבאה על ידה היא ביחוד כדי להוציא שלימות מיוחדת מן הכח אל הפועל, לגדל כחות הנפש בציורי קדושה ושלימות. ודרכי הציורים רבים הם ורחבים ומסתעפים לפרטים רבים שאין להם קץ. וצור העולמים לפניו נגלו כל תעלומות איזה ציור מיוחד ראוי וחסר לכל נפש פרטית שתשתלם בה, וכפי אותו הציור שראוי להיות נשלם מזמין לפניו בראשי מסידור חכמתו העליונה, אותו חסרון וצורך תפילה. ולפעמים, כשלא יספיק הציור להשתלם כראוי בכל עמקו בנפש ובכל גופו, עד שיהי' נשנה ונכפל כמה פעמים, כערכו תתאחר התקבלות התפילה. ע"כ האדם שלא נענה, עליו רק לחזור ולהתפלל ולא לאמר נואש חלילה, כי הקצר קצרה ידו ית' מפדות. אלא שהוא חושב מחשבות לתן לאדם אחרית ותקוה, ושכל הדברים הזמניים יוסיפו לו ערך נצחי ושלימות גמורה וחשובה. והנה כך היא המדה באדם כשהוא עושה פעולות ואינו בא למטרתו מתחלש לבבו, אבל כשיודע שכל פעולה תקרבהו למטרתו אלא שלפי רוממות המטרה צריך המון פעולות, לבבו מתאמץ להוסיף בעבודתו. ע"כ אמר "קוה אל ד'", והתקוה היא שלימות בעצמה, ויסוד התקוה היא השלימות הראוי' להמשך מכשרון המעשים המוקדמים לה וזהו כל יסוד ההנהגה ותכלית פעולת התפילה. ע"כ נאמנה תדע כי בכל ציור של תקוה לד' נתקרבת אל המטרה, אלא שלא הגיעך עדיין מצד שעוד לא השלמת, ע"כ "חזק ויאמץ לבך" להשלים, "וקוה אל ד'"."