בנאדם זה בנאדם, וצריך לדבר אליו ולא להסתפק בהודעה.

אבל אם ההגיון של מי שמולך לא ככה, מה תעשי? תפגעי בו? ככה זה אצל הרוב...

של מי שמולך? מאיפה אמורים לדעת מה הצד השני מרגיש וחושב.?

לכן עושים מה שמקובל בחברה...

אצל החרדים חותכים דרך השדכן, רעיון אדיר!! תחשבו כמה אי נעימות זה חוסך...

המקובל הוא שהודעות לא נועדו לדברים רציניים אלא רק שיחה.

האמת לדעתי שמי ששולח הודעה הוא 'מנסה להתחמק' משיחה ישירה בגלל מבוכה. אבל זה ממש לא יפה לעשות את זה

הלך אחר הרוב - והרוב נוהגים לחתוך בשיחה, אם עושים את זה בשיחה זה פשוט נראה לא טוב...

ותעשי סקר, נראה אם יש 50% שיעדיפו בהודעה, אני מאמין שלא...

תשאלי אותו איך הוא מעדיף לפני ההודעה/שיחה ותפעלי 

אם היתה הרגשה זוועתית.

זאת ועוד: ההודעה הרבה יותר מפתיעה, ובשיחה אפשר לברר את הסיבה, מה שיותר קשה נפשית בהודעה.

לא אמרתי שכולם חושבים כמוני.

עדיף לעשות את זה בשיחה אפילו רק בשביל לומר להתראות נורמלי,

בהודעה זה מרגיש שרוצים כבר להיפטר ממך.

יכול להיות שהצד השני נרתע מהטלפון ורק רוצה לסגור, לא חייב להגיד ולהסביר לו למה. אפשר לשאול מה שלומו? לשאול מה הוא חושב, ואז להגיד את מה שכותבים בהודעה רק בטלפון. להגיד תראה חשבתי על זה ואנחנו שונים ולא חושבת להמשיך. אם הוא ישאל למה? לתת סיבה.אבל אם לא אז לא. זה שזה לא מתאים זה לא הופך את הצד השני לצד רע בסיפור.

מאיפה הוודאות שרבים נוהגים אחרת? יצאתי עם לא מעט בחורים ואף אחד מהם ב"ה לא חתך אותי בהודעה. לא יודעת מאיזה מגזר את באה אבל זה לא מקובל. מסכימה לגמרי עם האי נעימות שבשיחת טלפון אבל זה מראה על כבוד בסיסי לאדם, הודעה נתפסת כזלזול וחוסר אומץ להתקשר. מבינה את הרצון שלך למנוע השפלה של הבחור אבל הודעה לא פותרת את זה אלא אפילו מחמירה את ההשפלה. מבוכה ואי נעימות בכל מקרה תמיד יהיה כשמדובר ברצון שהוא רק חד הדדי ובשיחה אפשר לעשות זאת ברוך ובעדינות כי מתרשמים מדיבור עם האדם, מה שלא כן בהודעה.

איך בחורים לוקחים את זה שאת חותכת אותם בהודעה?

לא התכוונתי לפגוע רק באמת ניסיתי להבין,פוגע ככה לתקוף...

יכולה כמובן לנהוג איך שאת רוצה, לא כופה עלייך כלום. 

בהצלחה

זה מה שמקובל בחברה שלנו, ואם לא נוהגים ככה זה נתפס כזלזול...

אם תיכנס נורמה חדשה שעד 3 פגישות חותכים בהודעה הדברים ייראו אחרת (וזה באמת יקל עלינו...)

מוזר לי שבסרטון של אנדרדוס אחלה חסודה היא חותכת בהודעה

אם היינו לומדים איך להתנהג מאנדרדוס......

אבל אני חושב שבגדול הם משקפים את המציאות שהם מכירים

לא אומר כמובן שצריך ללמוד מהם..

וגם לא צריך לתפוס אותם על קטנות כאלה, סתם שמתי לב

וגם
ואהבת לרעך כמוך- מה ששנוא עליך אל תעשה וחברך וכד'.

רק היא אומרת שלדעתה רוב האנשים יפגעו דווקא אם יקבלו שיחה.

אבל איוושה חושבת שהמציאות היא שלרוב האנשים הפגיעה תהיה חמורה יותר בשיחה.

משפיעה.

ובגלל שאין לנו מושג מי מעדיף מה והרוב מרגישים שמכבדים אותם יותר כשזה בטלפון - עדיף לעשות את זה ככה

פעם אחת קרה לי שאחרי פגישה ראשונה מישהו שלח לי הודעה "היה נחמד מאד נהנתי וכו' מה את אומרת?.."

ואני רציתי לחתוך אז בגלל שהוא שלח הודעה אז גם חתכתי בהודעה,ואני חייבת להגיד לך

זה היה הרבה יותר נעים אני חושבת שגם לי וגם לו אבל בד"כ זה לא קורה..

ואם מישהו רוצה לחתוך איתי אחרי פגישה ראשונה ,הייתי מעדיפה בהודעה ,אבל בגדול זאת לא הדרך..

יותר נימוסי להתקשר.

ואצל בנים זה אחרת בדבר הזה משום מה.

שהרגשתי אז.

היו לו עוד כמה קטעים מזעזעים.


והכי נורא
שלא ציפיתי את זה מבן תורה.

לא היית אמור לדעת שזה כואב.

ראשונה שלך לשם קצוץ אאל"ט.

נשמע קשה... 

כלומר מצידה, היא מרגישה שאין כימיה. 

ובגלל שזה משהו ריגשי יחסית, אז לכן בקשר זה יתבטא בעליות וירידות... יכול להיות שכיף לה ונחמד ואולי אפילו מצחיק, אבל היא צריכה להרגיש התאמה לחתונה...

והכואב, שלפעמים רק צד אחד מרגיש שאין כימיה. והצד השני מרגיש הפוך שיש הרבה חיבור וכימיה. 

וגם הכאב בכל הסיפור שבשלבים מתקדמים כבר מתפתח רגש (ולפעמים יכול להתפתח רגש גם אם אין כימיה מושלמת), והבחורה יכולה להתנהג כאילו היא בעניין. ובסוף לחתוך...

לא מאחלת לאף בחור ובחורה בישראל 

בנות לא בעייתיות, ממש לא. פשוט לפעמים לוקח לנו יותר זמן להחליט או להבין דברים כשהרגש מעורב או לא מעורב כמו שרצינו... ופשוט לבנתיים הצד השני נפגע... וזה כואב.

"ואת דכאי רוח יושיע" מה אני אגיד לך...

אני מקווה בשבילן שיתעשתו בזמן...

הודעה ממש לא באה בחשבון. מעליב מאד ולא יפה! 

אז רק בשיחה, אם זה קשר ארוך אז פנים מול פנים.

מה שחשוב, זה לחתוך באופן שיבהיר חד משמעי שנגמר.. זה החסד הכי גדול שאפשר לעשות.

מה העניין לחתוך פנים מול פנים? שיהיה יותר כואב??

יש עניין בלכבד את האדם איתו נפגשת במשך תקופה ונוצר בינכם איזשהו קשר בזה שאתם יושבים ומדברים על הקשר ולמה לא להמשיך.

לפי דעתי זה בריא לשני הצדדים.

מתקשרים אומרים היי מה נישמע וכו ואז אומרים תיראי חשבתי על זה וזה לא ניראלי וזה לא שאת לא טובה את טובה מאוד רק שלי זה לא ממש מתאים אבל אני מאחל שתימצאי את ה..ושיהיה לך...זה בסדר מיבחנתך?...יאללה ביי כל טוב..אתהפשוט תנהל את השיחה שזה יהיה בעדינות וברוגע ואל תיתן לה שאלות שהיא צריכה לענות או קטעי זמן לעיכול שהיא אמורה לענות לך אחרי מה שהודעת לה..תנהל אתה את השיחה בעדינות ובנעימות

בנים חותכים סתאם . על מראה חיצוני תחושה וכל מיני כאלה אני בתור בן מאישים את הבנים בבעית הרווקות (אני גם כזה אבל אני מודע לבעיה) בנים באים בפחות רצינות פחות מתרגשים פחות לוקחים ללב . בנות יותר משתדלות בשביל זה נותנות הזדמנות אמיתית . בנים באים אם רצון להשיג במקום לנסות לפתוח את הלב . אשה נאמר אליה "טב למיתב תן דו" והיא באמת כזאת בנים ברובם לא רציני חיים בסרט הולווידי ומצפים שהאשה תכסה להם את כל החלומות...

וסגנון שונה.. ובהצלחה רבה..

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה