אבל אני סבור שעיקר הבעיה שלנו היא חוסר הפשטות.

דווקא בגלל שאנחנו כל כך מתעמקים במה זה כל דבר אנחנו מפספסים.

בואו נזרום קצת ונראה מה קורה.

מה זה "הזה" שכולם מדברים עליו.

אולי אם עושים דברים כיפיים טובים ומחברים הזה הזה יכול להתעורר.

אני תמיד טוענת שהבעיה שלי שכל החברות שלי הנשואות אמרו שהן ישר הרגישו שזה שזה (בשיחה הראשונה,בפגישה הראשונה).

מאמינה שהרבה כן היה להם קשר שהכל היה סבבה,אבל לא הרגישו מעבר לסבבה.

אולי צריך להתספק בסבבה,ולנסות להצמיח את הרגש הזה למשהו יותר חזק נכון ואמיתי.

השאלה איך עושים את זה,עבודה על זוגיות(:

יש הרבה שלכאורה התפשרו ואח"כ גילו איזה אוצר הם קיבלו... ויש אחלה אהבה ביניהם

להסתכל במבט אוהב

סך הכל בודקים שיש מציאת חן ועם כל הבירורים שעושים לפני הפגישה.
ההחלטה עצמה היא נקודת ההתחלה של הבניה של המערכת הזוגית ביניהם.

בהחלט מעניין לדעת מהם הגורמים לאמירה הדטרמיניסטית הזאת.

למרות שכתבת שזה הדבר הכי דפוק שיצא לך להכיר אז אפשר להניח שפשוט לא יצא לך להכיר (הכירות מעמיקה מספיק) "דברים" שונים.

"שגעונות" כוונתך למחלות נפש? גם בהיכרות ארוכה יותר אפשר להסתיר, במיוחד אם מטופלים.

 אי אפשר לדעת מספיק על אדם בשביל חיי נישואין גם אחרי שישה חודשי היכרות.

 "חוץ ממתי שלא"- אין שום הוכחה מספרית ושום מחקר שמצביע על אחוזי גירושין גבוהים יותר או על חיי  

 נישואין טובים ומאושרים פחות בציבור החרדי.

שהסקתי בטעות שאת רומזת על חיי נישואין טובים ומאושרים פחות (ונובע מזה אחוזי גירושין גבוהים יותר)

במילים שלך : 

"אחרי החתונה הם הוםכים לאיש אחד
לכן הם יכולים להצגבר על הכל"
כמובן., חוץ ממתי שלא

כך שהם מכירים עוד מילדות רק בלי קשר ביניהם עד שעולה ההצעה

חבר שלי קרא ספר של מכתבים של הרב שך..  (חרדי מובהק כן?!)

והוא אומר שם שפגישה צריכה להיות לפחות 3 שעות... ומינימום 5-6 פגישות

וואלה לא ידעתי.. כי תכלס אני רואה שעושים אחרת.  לי אמרו גג חצי שעה.  (עבדו עלי )  

הרגשתי שמשהו פה חסר לי באמת... כאילו הכל מכני בלי רגש

זו הנפש התאומה שלך, להרגיש משהו מיוחד. מן קול פנימי כזה שיאפשר לך ללכת אחרי הלב.

יש מקרים שלוקח זמן להיפתח, ומה אם הבחור קצת ביישן? ומה אם הבחורה קצת שומרת על עצמה בהתחלה? צריך טיפה להכיר לפני שמחליטים שזה לא זה אם אין קליק.....

צודקת, צריך להרגיש משהו. ברור ברור!

צריך להרגיש שנעים ביחד, שכיף להיפגש, להימצא אחד בקרבת השני, לדבר.

וצריך עוד כמה דברים..

אבל

לא צריך-

להרגיש שזו ה"נפש התאומה", "קול פנימי" שיגיד לי זה זה! שהוא זה ההוא מהבת קול..

כי ממש לא בטוח שתבוא התחושה הזו.

כי יש פה מימד חשוב של בחירה.

יש לנו בסיס רחב משותף, יש לנו הרגשה טובה ביחד (ועוד. לא ארחיב פה מה צריך שיהיה)

ועכשיו יש בידינו את הבחירה לעשות.

ממש כך.

לקחת אחריות על ההחלטה הזו. 

בלי ששום בת קול תלחש לי באוזן, ובלי שרב יגיד לי שהגימטריה של השם שלנו זה בול 'תתחתנו!'

פשוט להחליט (או לא פשוט ) החלטה שכלית לגמרי שאני בוחרת בו להקים איתי בית.

נכון, יש סיפורים על כל אלו שפשוט הרגישו את זה כ"כ ברור בתוכם.

איזה כיף להם! באמת. הלוואי על כולנו.

אבל על כל סיפור כזה יש יותר סיפורים על כל אלו שהתלבטו, והתייעצו, והיו אובדי עצות.

שאהבו את זה וזה אבל התפשרו על זה וזה ולכן לא היו בטוחים מה נכון לעשות,

או הכל מאוד התאים שכלית אבל לא הרגישו רגשות מספיק חזקים,

או הכל היה מושלם- אבל לא הגיע ההרגשה המיוחדת הזו ש..נו, זה פשוט זה!...

וכל אלו החליטו בסוף להתחתן.

אחרי התייעצויות ותפילות ותקווה שזהו הצעד הכי נכון, 

כי אף אחד לא נתן להם אישור ברגע ההחלטה- "תשובה נכונה!" (וזיקוקים של סוליטר ;)

אני אומרת את זה גם מתוך הכרות דלה וגם בשם מישהי שמייעצת להמון זוגות בשלבי טרום חתונה.

היא אמרה לי שהרוב הגדול לא מחליטים כי יש להם איזה תחושה פנימית חזקה וביטחון של 100 אחוז.

ושבסוף- צריך להגיע להחלטה הזו נטו מהשכל.

אני חושבת שאחרי שעושים את הבחירה יש כבר איזה בהירות. מעצם הבחירה.

כי זהו. זה שלי. ולכן זה כבר אהוב עלי יותר.

(מכירה את זה שיש לנו איזה חיבה לדברים ששייכים לנו? רק מעצם זה שהם שלנו? אז ככה.) 

וזה חשוב גם בשביל שבזמנים קשים שיגיעו (ושלא יגיעו בע"ה) הבחירה המושכלת תהיה נקודת האחיזה, ולא איזה רגש חולף..

זה מרגיש פשוט רע לחשוב ככה

לא אומרת שלצפות להרגיש שזה זה, זה יותר טוב, כי זה הרבה יותר לא ברור.

אבל לפחות זה יותר משמח אותי מלחשוב שאני צריכה להתחתן עם מישהו בגלל שהוא טוב לי בשכל. 

אבל בשטח זה לא ממש עובד. זה הרבה יותר מסובך ולא ברור. 

ובסופו של דבר בגלל שאנחנו מושפעים מהסביבה והזוגות שאנחנו רואים מאוד "אוהבים ומרוצים" אז קשה להכנס לנקודה של "רגע בוא נעשה רשימה אם טוב לי". 

יש פעמים שה' נותן בהירות הדעת והכל זורם קל ופשוט. אבל זה נדיר לצערי.

זה כואב לי כי אני מנסה לעבוד ב"שיטה" הזאת ולא עובד לי... 

צריך בקשר גם שכל, גם רגש. ברור לגמרי.

צריך להרגיש חיבור, רצון לקרבה, שמחה זה בזה.. פשוט לא נכנסתי לזה בהודעה הקודמת.

*את ההחלטה* אני אומרת שצריך לעשות מהשכל. 

זה לא אומר שבקשרים האלה (שהתקבלו בהחלטה שכלית) נבדקה איזה רשימת מכולת-

הוא רוצה ילדים בת"ת + הוא גם בעניין של גבעה + הוא אוהב שוקולד= הוא מתאים להיות בעלי!

פחות

אלא

שאחרי שהקשר מתקדם..ומתקדם..ומגיעים לרגע שכל אחד שואל את עצמו- אז זהו? זה זה?

אז, גם כשאין וודאות פנימית עמוקה ויש התלבטויות עוד לכאן ולכאן, כל אחד חושב עם עצמו-

האם זה מתאים למה שאני מחפש באביר/נסיכת חלומותי?

האם הוא יהיה אבא טוב לילדי? |פורשת מהתנסחויות דו מיניות|

האם אני חושבת שאוכל להכיל ולחיות בשלום גם עם החסרונות האלה והאלה שלו?

האם אני אשמח לקום איתו כל בוקר?

האם.... 

אם כן- די דיינו 

זוגות שהחליטו ככה לא חיים בפחות שמחה ואהבה.

אותי אישית זה מאוד הרגיע בזמנו כשהיועצת הנ"ל אמרה לי את זה.

כי אפשר להתבחבש עד אין קץ עם השאלה "זה או לא זה?"

ולחכות שתבוא איזה בהירות פנימית ברורה.

אבל היא לא תמיד באה!

מסתבר שלרוב לא.

אז מגיע השלב שאין מנוס מבאמת לבחור. כי החלטתי שאני רוצה אותו. 

הכי יפה שיש, לא?

ו @מוטיבציה אני מבינה שזה נשמע לא אפשרי.. אבל, ועכשיו אומרת מניסיון.. זה כן. (טוב, לא התחתנו בסוף אבל זה כבר סיפור אחר )

וחשוב לי לכתוב את זה, דווקא כי אני מכירה את הגישה הזאת מהרבה בנות.

אפילו כאלה שנראה שממש פיספסו (נכון, מי שלא בתוך הקשר לא יודע את כל הסיפור, ועדיין כך נראה בבירור מהצד)

כי טוב ביחד, ואוהבים, ומתאימים במלא בחינות אבל הן מחכות ומחכות לוודאות הזאת.

ואם היא לא באה.. אז אולי זה אומר שבעצם אנחנו לא..? ו.. צריך כנראה להיפרד..

וזה- באמת עצוב.

[מקווה שההודעות שלי לא ימשיכו להעציב את ליבכן יקרות]

רוצה לשתף? פה או באישי.. מוזמנת

שלא הגיעה להרגשה של קליק.

לא אז, בהתחלה כשהכרנו,

ולא היום כשאנחנו נשואים (פלוס) כמה שנים.

ולא, אל תכנסו לדכאון מלקרוא את השורות האלה..

אני חושבת שפשוט לא נכון לחפש את "הזה".

טוב לנו ביחד. כי נישואים זה ככה,

זה אמיתי, עם עליות וירידות.

כמו ברווקות.

החיים ממשיכים ואתה נשאר עצמך עם הטוב והפחות טוב, אבל עם בן זוג.

(אני לא רוצה שיבינו מכאן שצריך להתחתן ושאנחנו התחתנו סתם

כי פשוט ככה זה, בלי אהבה, בלי רגש וכל זה.

ממש לא. לא מה שאני מתכוונת. יש הרבה אהבה וכיף וטוב ושמח. המון.

אני לא רוצה לכתוב פה מעבר לזה כמה כן טוב לנו ביחד וכמה טוב שהתחתנו

בגלל מה שאכתוב בהמשך...)

הרבה פעמים הסתכלות מבחוץ יכולה מאוד להטעות. 

נכון שיש "פרצוף מאורסת"? נו, החיוך הענק הזורח הזה שדבוק למאורסות לפרצוף....

איכשהו תמיד כשמסתכלים על זוג מאורס הם נראים הכי שמחים ומאוהבים בעולם,

זה רק מה שנראה מבחוץ כשבעצם אף אחד לא יודע מה באמת עובר עליהם... 

איזה התבחבשויות יש להם עם עצמם ואחד עם השני,

שינוי ענק שעוברים בחיים,

קשיים והתלבטויות והחלטות שצריך לקבל פתאום

וים של רגשות שצפים ומבלבלים,

 ו... ו... ועוד הרבה...

אז איך זה שתמיד שרואים אותם הם נראים שמחים ואוהבים?

א- בד"כ לעולם בחוץ לא נחשוף את הדאגות והספקות שלנו, אלא ננסה לשדר ביטחון.

ב- זוג מאורס באמת גם שמח (יש גם שמחה של התרת הספקות וזה התרה של ספק ענק) אז רואים עליו

אבל זה ממש לא אומר שבפנים הכל חלק וטוב.

אפשר מבחוץ להראות 100% ומבפנים להרגיש את הרצפה רועדת לך מתחת לרגליים....

בכל הנושא הזה של זוגיות אפשר בקלות ליפול למקום הזה של תבניות שנוצרות לנו (אולי אפילו בתת מודע)

של איך "זה" צריך להיות ולהיראות.

איך זוגיות צריכה להיראות

איך אירוסין צריכים להיראות

איך מאורסת צריכה להיראות

איך ההחלטה צריכה להיראות

איך בן הזוג שלי צריך להיראות

איך ה"קליק" הזה צריך להיות...

הכל רק נדמה לנו שצריך להיראות ורוד וחלומי עם פרחים פרפרים נצנצים ולבבות...

ומה שתמיד מספרים לנו

-שהטעות הזאת שנוצרת לנו לגבי איך שהדברים צריכים להיראות-

נובעת מלראות סרטים הוליוודים וכל זה... לא בהכרח.

לדעתי זה נובע פשוט יותר מלראות את המציאות

מלראות זוגות שנראה שהכל ורוד להם,

מלשמוע סיפורים על זוגיות רומנטית של זוג שהכירו כבר בכיתה ח' וישר ידעו שמפה זה לנצח.

אני לא שוללת אפשרות כזאת.. 

הלוואי שלכולם תהיה זוגיות מושלמת כמו בחלומות

והרגשה כזאת פנימית מדוייקת של חיבור וקליק מיידי

אבל הרבה פעמים זה לא כך.

הרבה זוגות מכירים, נחמד להם ביחד, סבבה כזה, לא יותר מדי,

אבל זה מספיק בשבילם להגיע להחלטה,

ויותר מזה- רק אח"כ נבנית לאט לאט אהבה, יותר אמתית, מבוססת.

מלבי אל לבכם ממש אני רוצה לומר לכם שאם הכרתם מישהי/ו נחמד/ה

עם לב טוב ומידות טובות

שטוב ונעים לכם להיות אחד עם השני,

שכיף להפגש שוב כל פעם

יאללה- זאת ההרגשה.

זה בהחלט בהחלט מספיק

זה ממש זה.

זה גם מה שמרגישים עם בן הזוג אחר כך, אחרי החתונה.

לא תמיד מאוהבים. לא תמיד נצנצים. לא תמיד מיוחד ורומנטי.

אבל נעים להיות ביחד, נעימה ההרגשה שיש מישהו/י לצידי, שותף לחיים.

ריגושים יכולים לחלוף, ביטחון בקשר לא.

אני יודעת שזה אמירות חרושות אולי, אבל כ"כ חשוב להפנים אותן...

כ"כ קל לרצות את "הזה"

המושלם, הורוד, החלומי.

לרצות את "הזה" ולפספס בגללו את הדבר האמיתי.

ואחרי כל זה, 

גם אם יש כיוון שזה מתקדם,

שבאמת זה אותו ראש,

ויש מצב,

זה נופל.

סתם ככה,

כי זה לא פרש כנפיים,

כי לא הרגשנו משהו מיוחד,

כי באיזשהו מקום,

מיצינו את מה שאפשר היה להוציא מהקשר הזה.

והכל טוב ונחמד,

במילים אחרות

את/ה באמת אחלה

והיה לי ממש כיף

אבל זה לא "זה"

אבל אולי זה לא נכון,

אולי זה נופל כי אנחנו לא באמת יודעים,

מה "זה" אומר.

מה זאת אהבה?

מה זאת זוגיות?

מה זאת חתונה?

וואו @מבולבל - כל כך יכול להיות שאתה צודק, כל כך יכול להיות שזה נופל סתם כך.

הלוואי שלא.

אנחנו התחתנו בלי ודאות מוחלטת, בלי קליק, בלי הרגשה שזהו, זה זה.

עם המון לבטים פחדים והתלבטויות.

אבל עם אמונה קטנה ופשוטה, שאם טוב לנו ביחד וה' הביא אותנו עד הלום

אז יאללה, בוא נעוף על זה ומפה הכל יהיה בסדר

אני רוצה להניח פה משהו שכתבתי לעצמי כשהייתי בשלב של הדייטים עם בעלי:

הוא פשוט כל כל טוב,

טוב מדי

שהיצר הרשע הזה מנסה

להמציא לי חסרונות ודברים רעים.

יצר מעצבן שכמוך!

אני לא אתן לך להרוס את הטוב המדהים הזה שזכיתי להתחבר אליו.

לא אתן לך!

לפעמים זה יכול להיות סתם יצר הרע שמנסה להכנס ולסכסך איפה שטוב

ובאמת שחבל לתת לו להרוס.

מזמן כבר רציתי לכתוב את דעתי בנושא הזה, אבל פחדתי לפתוח נושא רגיש

(במיוחד שיכולה להתקבל הרגשה שאני באה להתנשא בתור נשואה...)

שקראתי את השרשור רציתי לנצל את ההזדמנות החשובה הזאת כדי לומר את שיושב לי על הלב...

ועוד שראיתי שבאמת השרשור הזה נוגע לאנשים במיוחד...

והלוואי שהצלחתי לעזור, או לפחות להכניס את הנושא החשוב הזה למודעות. 

ועוד משהו, קצת דומה למה שאמרתי קודם אבל קצת שונה:

לפעמים, כשרווקים, רוצים להתחתן כי מרגישים נורא בודדים ועצובים,

מרגישים שעכשיו קשה לי ורע לי ומתגעגע לי לחצי השני שלי.

מרגישים שרק נתחתן והופ הכל יהיה מושלם וכבר לא יהיו לי יותר צרות.

לדעתי לפעמים מרוב שרוצים כבר להיות נשואים וחולמים על כמה זה יהיה מושלם,

רק מחפשים ומחפשים את המושלם הזה, את ההכי טוב הזה שיגיע כבר....

ויכולים לזרוק בדרך משהו אמיתי רק כי הוא לא מרגיש כמו המושלם שתמיד דמיינו.

כמו שילדים רוצים כבר להיות גדולים וגדולים רוצים לחזור לילדות ולא להזדקן...

בכל תקופה בחיים יש את היופי והייתרונות שלה וגם את התסבוכים והדאגות שלה..

אהבתי שרשור שנפתח פה לא מזמן שכל אחד הודה לה' על זה שהוא עוד רווק.

זה חשוב.

חשוב לשמוח ולהודות לה'.

הלוואי שנזכה לשמוח תמיד איפה שאנחנו עכשיו.

בכל שלב.

גם כשמחפשים והכל מעורפל,

גם כשכבר מוצאים, לשמוח במה שמצאנו

אז איך אפשר לבנות וליצור דבר בלי לדעת מה הוא?

פשוט להאמין בה', בעצמכם, בקשר שלכם ובטוב.

נ.ב.

אם מישהי פה נמצאת בשלב כזה של התלבטות - מוזמנת בשמחה לפנות אלי באישי.

כתיבה מדהימה, מי שיקרא ויפנים את הדברים יכול להגיע לחתונה הרבה יותר מהר בזכותך...

לפורום הזה יש כוח להשפיע, ואני בטוח שבזכות ההודעה הזו יהיו עוד זוגות שיתחתנו בלי שאפילו תדעי מזה...

הפנו אותי לשרשור הזה וזכיתי לקרוא את מה שכתבת.

תודה רבה לך!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי