אבל אני סבור שעיקר הבעיה שלנו היא חוסר הפשטות.

דווקא בגלל שאנחנו כל כך מתעמקים במה זה כל דבר אנחנו מפספסים.

בואו נזרום קצת ונראה מה קורה.

מה זה "הזה" שכולם מדברים עליו.

אולי אם עושים דברים כיפיים טובים ומחברים הזה הזה יכול להתעורר.

אני תמיד טוענת שהבעיה שלי שכל החברות שלי הנשואות אמרו שהן ישר הרגישו שזה שזה (בשיחה הראשונה,בפגישה הראשונה).

מאמינה שהרבה כן היה להם קשר שהכל היה סבבה,אבל לא הרגישו מעבר לסבבה.

אולי צריך להתספק בסבבה,ולנסות להצמיח את הרגש הזה למשהו יותר חזק נכון ואמיתי.

השאלה איך עושים את זה,עבודה על זוגיות(:

יש הרבה שלכאורה התפשרו ואח"כ גילו איזה אוצר הם קיבלו... ויש אחלה אהבה ביניהם

להסתכל במבט אוהב

סך הכל בודקים שיש מציאת חן ועם כל הבירורים שעושים לפני הפגישה.
ההחלטה עצמה היא נקודת ההתחלה של הבניה של המערכת הזוגית ביניהם.

בהחלט מעניין לדעת מהם הגורמים לאמירה הדטרמיניסטית הזאת.

למרות שכתבת שזה הדבר הכי דפוק שיצא לך להכיר אז אפשר להניח שפשוט לא יצא לך להכיר (הכירות מעמיקה מספיק) "דברים" שונים.

"שגעונות" כוונתך למחלות נפש? גם בהיכרות ארוכה יותר אפשר להסתיר, במיוחד אם מטופלים.

 אי אפשר לדעת מספיק על אדם בשביל חיי נישואין גם אחרי שישה חודשי היכרות.

 "חוץ ממתי שלא"- אין שום הוכחה מספרית ושום מחקר שמצביע על אחוזי גירושין גבוהים יותר או על חיי  

 נישואין טובים ומאושרים פחות בציבור החרדי.

שהסקתי בטעות שאת רומזת על חיי נישואין טובים ומאושרים פחות (ונובע מזה אחוזי גירושין גבוהים יותר)

במילים שלך : 

"אחרי החתונה הם הוםכים לאיש אחד
לכן הם יכולים להצגבר על הכל"
כמובן., חוץ ממתי שלא

כך שהם מכירים עוד מילדות רק בלי קשר ביניהם עד שעולה ההצעה

חבר שלי קרא ספר של מכתבים של הרב שך..  (חרדי מובהק כן?!)

והוא אומר שם שפגישה צריכה להיות לפחות 3 שעות... ומינימום 5-6 פגישות

וואלה לא ידעתי.. כי תכלס אני רואה שעושים אחרת.  לי אמרו גג חצי שעה.  (עבדו עלי )  

הרגשתי שמשהו פה חסר לי באמת... כאילו הכל מכני בלי רגש

זו הנפש התאומה שלך, להרגיש משהו מיוחד. מן קול פנימי כזה שיאפשר לך ללכת אחרי הלב.

יש מקרים שלוקח זמן להיפתח, ומה אם הבחור קצת ביישן? ומה אם הבחורה קצת שומרת על עצמה בהתחלה? צריך טיפה להכיר לפני שמחליטים שזה לא זה אם אין קליק.....

צודקת, צריך להרגיש משהו. ברור ברור!

צריך להרגיש שנעים ביחד, שכיף להיפגש, להימצא אחד בקרבת השני, לדבר.

וצריך עוד כמה דברים..

אבל

לא צריך-

להרגיש שזו ה"נפש התאומה", "קול פנימי" שיגיד לי זה זה! שהוא זה ההוא מהבת קול..

כי ממש לא בטוח שתבוא התחושה הזו.

כי יש פה מימד חשוב של בחירה.

יש לנו בסיס רחב משותף, יש לנו הרגשה טובה ביחד (ועוד. לא ארחיב פה מה צריך שיהיה)

ועכשיו יש בידינו את הבחירה לעשות.

ממש כך.

לקחת אחריות על ההחלטה הזו. 

בלי ששום בת קול תלחש לי באוזן, ובלי שרב יגיד לי שהגימטריה של השם שלנו זה בול 'תתחתנו!'

פשוט להחליט (או לא פשוט ) החלטה שכלית לגמרי שאני בוחרת בו להקים איתי בית.

נכון, יש סיפורים על כל אלו שפשוט הרגישו את זה כ"כ ברור בתוכם.

איזה כיף להם! באמת. הלוואי על כולנו.

אבל על כל סיפור כזה יש יותר סיפורים על כל אלו שהתלבטו, והתייעצו, והיו אובדי עצות.

שאהבו את זה וזה אבל התפשרו על זה וזה ולכן לא היו בטוחים מה נכון לעשות,

או הכל מאוד התאים שכלית אבל לא הרגישו רגשות מספיק חזקים,

או הכל היה מושלם- אבל לא הגיע ההרגשה המיוחדת הזו ש..נו, זה פשוט זה!...

וכל אלו החליטו בסוף להתחתן.

אחרי התייעצויות ותפילות ותקווה שזהו הצעד הכי נכון, 

כי אף אחד לא נתן להם אישור ברגע ההחלטה- "תשובה נכונה!" (וזיקוקים של סוליטר ;)

אני אומרת את זה גם מתוך הכרות דלה וגם בשם מישהי שמייעצת להמון זוגות בשלבי טרום חתונה.

היא אמרה לי שהרוב הגדול לא מחליטים כי יש להם איזה תחושה פנימית חזקה וביטחון של 100 אחוז.

ושבסוף- צריך להגיע להחלטה הזו נטו מהשכל.

אני חושבת שאחרי שעושים את הבחירה יש כבר איזה בהירות. מעצם הבחירה.

כי זהו. זה שלי. ולכן זה כבר אהוב עלי יותר.

(מכירה את זה שיש לנו איזה חיבה לדברים ששייכים לנו? רק מעצם זה שהם שלנו? אז ככה.) 

וזה חשוב גם בשביל שבזמנים קשים שיגיעו (ושלא יגיעו בע"ה) הבחירה המושכלת תהיה נקודת האחיזה, ולא איזה רגש חולף..

זה מרגיש פשוט רע לחשוב ככה

לא אומרת שלצפות להרגיש שזה זה, זה יותר טוב, כי זה הרבה יותר לא ברור.

אבל לפחות זה יותר משמח אותי מלחשוב שאני צריכה להתחתן עם מישהו בגלל שהוא טוב לי בשכל. 

אבל בשטח זה לא ממש עובד. זה הרבה יותר מסובך ולא ברור. 

ובסופו של דבר בגלל שאנחנו מושפעים מהסביבה והזוגות שאנחנו רואים מאוד "אוהבים ומרוצים" אז קשה להכנס לנקודה של "רגע בוא נעשה רשימה אם טוב לי". 

יש פעמים שה' נותן בהירות הדעת והכל זורם קל ופשוט. אבל זה נדיר לצערי.

זה כואב לי כי אני מנסה לעבוד ב"שיטה" הזאת ולא עובד לי... 

צריך בקשר גם שכל, גם רגש. ברור לגמרי.

צריך להרגיש חיבור, רצון לקרבה, שמחה זה בזה.. פשוט לא נכנסתי לזה בהודעה הקודמת.

*את ההחלטה* אני אומרת שצריך לעשות מהשכל. 

זה לא אומר שבקשרים האלה (שהתקבלו בהחלטה שכלית) נבדקה איזה רשימת מכולת-

הוא רוצה ילדים בת"ת + הוא גם בעניין של גבעה + הוא אוהב שוקולד= הוא מתאים להיות בעלי!

פחות

אלא

שאחרי שהקשר מתקדם..ומתקדם..ומגיעים לרגע שכל אחד שואל את עצמו- אז זהו? זה זה?

אז, גם כשאין וודאות פנימית עמוקה ויש התלבטויות עוד לכאן ולכאן, כל אחד חושב עם עצמו-

האם זה מתאים למה שאני מחפש באביר/נסיכת חלומותי?

האם הוא יהיה אבא טוב לילדי? |פורשת מהתנסחויות דו מיניות|

האם אני חושבת שאוכל להכיל ולחיות בשלום גם עם החסרונות האלה והאלה שלו?

האם אני אשמח לקום איתו כל בוקר?

האם.... 

אם כן- די דיינו 

זוגות שהחליטו ככה לא חיים בפחות שמחה ואהבה.

אותי אישית זה מאוד הרגיע בזמנו כשהיועצת הנ"ל אמרה לי את זה.

כי אפשר להתבחבש עד אין קץ עם השאלה "זה או לא זה?"

ולחכות שתבוא איזה בהירות פנימית ברורה.

אבל היא לא תמיד באה!

מסתבר שלרוב לא.

אז מגיע השלב שאין מנוס מבאמת לבחור. כי החלטתי שאני רוצה אותו. 

הכי יפה שיש, לא?

ו @מוטיבציה אני מבינה שזה נשמע לא אפשרי.. אבל, ועכשיו אומרת מניסיון.. זה כן. (טוב, לא התחתנו בסוף אבל זה כבר סיפור אחר )

וחשוב לי לכתוב את זה, דווקא כי אני מכירה את הגישה הזאת מהרבה בנות.

אפילו כאלה שנראה שממש פיספסו (נכון, מי שלא בתוך הקשר לא יודע את כל הסיפור, ועדיין כך נראה בבירור מהצד)

כי טוב ביחד, ואוהבים, ומתאימים במלא בחינות אבל הן מחכות ומחכות לוודאות הזאת.

ואם היא לא באה.. אז אולי זה אומר שבעצם אנחנו לא..? ו.. צריך כנראה להיפרד..

וזה- באמת עצוב.

[מקווה שההודעות שלי לא ימשיכו להעציב את ליבכן יקרות]

רוצה לשתף? פה או באישי.. מוזמנת

שלא הגיעה להרגשה של קליק.

לא אז, בהתחלה כשהכרנו,

ולא היום כשאנחנו נשואים (פלוס) כמה שנים.

ולא, אל תכנסו לדכאון מלקרוא את השורות האלה..

אני חושבת שפשוט לא נכון לחפש את "הזה".

טוב לנו ביחד. כי נישואים זה ככה,

זה אמיתי, עם עליות וירידות.

כמו ברווקות.

החיים ממשיכים ואתה נשאר עצמך עם הטוב והפחות טוב, אבל עם בן זוג.

(אני לא רוצה שיבינו מכאן שצריך להתחתן ושאנחנו התחתנו סתם

כי פשוט ככה זה, בלי אהבה, בלי רגש וכל זה.

ממש לא. לא מה שאני מתכוונת. יש הרבה אהבה וכיף וטוב ושמח. המון.

אני לא רוצה לכתוב פה מעבר לזה כמה כן טוב לנו ביחד וכמה טוב שהתחתנו

בגלל מה שאכתוב בהמשך...)

הרבה פעמים הסתכלות מבחוץ יכולה מאוד להטעות. 

נכון שיש "פרצוף מאורסת"? נו, החיוך הענק הזורח הזה שדבוק למאורסות לפרצוף....

איכשהו תמיד כשמסתכלים על זוג מאורס הם נראים הכי שמחים ומאוהבים בעולם,

זה רק מה שנראה מבחוץ כשבעצם אף אחד לא יודע מה באמת עובר עליהם... 

איזה התבחבשויות יש להם עם עצמם ואחד עם השני,

שינוי ענק שעוברים בחיים,

קשיים והתלבטויות והחלטות שצריך לקבל פתאום

וים של רגשות שצפים ומבלבלים,

 ו... ו... ועוד הרבה...

אז איך זה שתמיד שרואים אותם הם נראים שמחים ואוהבים?

א- בד"כ לעולם בחוץ לא נחשוף את הדאגות והספקות שלנו, אלא ננסה לשדר ביטחון.

ב- זוג מאורס באמת גם שמח (יש גם שמחה של התרת הספקות וזה התרה של ספק ענק) אז רואים עליו

אבל זה ממש לא אומר שבפנים הכל חלק וטוב.

אפשר מבחוץ להראות 100% ומבפנים להרגיש את הרצפה רועדת לך מתחת לרגליים....

בכל הנושא הזה של זוגיות אפשר בקלות ליפול למקום הזה של תבניות שנוצרות לנו (אולי אפילו בתת מודע)

של איך "זה" צריך להיות ולהיראות.

איך זוגיות צריכה להיראות

איך אירוסין צריכים להיראות

איך מאורסת צריכה להיראות

איך ההחלטה צריכה להיראות

איך בן הזוג שלי צריך להיראות

איך ה"קליק" הזה צריך להיות...

הכל רק נדמה לנו שצריך להיראות ורוד וחלומי עם פרחים פרפרים נצנצים ולבבות...

ומה שתמיד מספרים לנו

-שהטעות הזאת שנוצרת לנו לגבי איך שהדברים צריכים להיראות-

נובעת מלראות סרטים הוליוודים וכל זה... לא בהכרח.

לדעתי זה נובע פשוט יותר מלראות את המציאות

מלראות זוגות שנראה שהכל ורוד להם,

מלשמוע סיפורים על זוגיות רומנטית של זוג שהכירו כבר בכיתה ח' וישר ידעו שמפה זה לנצח.

אני לא שוללת אפשרות כזאת.. 

הלוואי שלכולם תהיה זוגיות מושלמת כמו בחלומות

והרגשה כזאת פנימית מדוייקת של חיבור וקליק מיידי

אבל הרבה פעמים זה לא כך.

הרבה זוגות מכירים, נחמד להם ביחד, סבבה כזה, לא יותר מדי,

אבל זה מספיק בשבילם להגיע להחלטה,

ויותר מזה- רק אח"כ נבנית לאט לאט אהבה, יותר אמתית, מבוססת.

מלבי אל לבכם ממש אני רוצה לומר לכם שאם הכרתם מישהי/ו נחמד/ה

עם לב טוב ומידות טובות

שטוב ונעים לכם להיות אחד עם השני,

שכיף להפגש שוב כל פעם

יאללה- זאת ההרגשה.

זה בהחלט בהחלט מספיק

זה ממש זה.

זה גם מה שמרגישים עם בן הזוג אחר כך, אחרי החתונה.

לא תמיד מאוהבים. לא תמיד נצנצים. לא תמיד מיוחד ורומנטי.

אבל נעים להיות ביחד, נעימה ההרגשה שיש מישהו/י לצידי, שותף לחיים.

ריגושים יכולים לחלוף, ביטחון בקשר לא.

אני יודעת שזה אמירות חרושות אולי, אבל כ"כ חשוב להפנים אותן...

כ"כ קל לרצות את "הזה"

המושלם, הורוד, החלומי.

לרצות את "הזה" ולפספס בגללו את הדבר האמיתי.

ואחרי כל זה, 

גם אם יש כיוון שזה מתקדם,

שבאמת זה אותו ראש,

ויש מצב,

זה נופל.

סתם ככה,

כי זה לא פרש כנפיים,

כי לא הרגשנו משהו מיוחד,

כי באיזשהו מקום,

מיצינו את מה שאפשר היה להוציא מהקשר הזה.

והכל טוב ונחמד,

במילים אחרות

את/ה באמת אחלה

והיה לי ממש כיף

אבל זה לא "זה"

אבל אולי זה לא נכון,

אולי זה נופל כי אנחנו לא באמת יודעים,

מה "זה" אומר.

מה זאת אהבה?

מה זאת זוגיות?

מה זאת חתונה?

וואו @מבולבל - כל כך יכול להיות שאתה צודק, כל כך יכול להיות שזה נופל סתם כך.

הלוואי שלא.

אנחנו התחתנו בלי ודאות מוחלטת, בלי קליק, בלי הרגשה שזהו, זה זה.

עם המון לבטים פחדים והתלבטויות.

אבל עם אמונה קטנה ופשוטה, שאם טוב לנו ביחד וה' הביא אותנו עד הלום

אז יאללה, בוא נעוף על זה ומפה הכל יהיה בסדר

אני רוצה להניח פה משהו שכתבתי לעצמי כשהייתי בשלב של הדייטים עם בעלי:

הוא פשוט כל כל טוב,

טוב מדי

שהיצר הרשע הזה מנסה

להמציא לי חסרונות ודברים רעים.

יצר מעצבן שכמוך!

אני לא אתן לך להרוס את הטוב המדהים הזה שזכיתי להתחבר אליו.

לא אתן לך!

לפעמים זה יכול להיות סתם יצר הרע שמנסה להכנס ולסכסך איפה שטוב

ובאמת שחבל לתת לו להרוס.

מזמן כבר רציתי לכתוב את דעתי בנושא הזה, אבל פחדתי לפתוח נושא רגיש

(במיוחד שיכולה להתקבל הרגשה שאני באה להתנשא בתור נשואה...)

שקראתי את השרשור רציתי לנצל את ההזדמנות החשובה הזאת כדי לומר את שיושב לי על הלב...

ועוד שראיתי שבאמת השרשור הזה נוגע לאנשים במיוחד...

והלוואי שהצלחתי לעזור, או לפחות להכניס את הנושא החשוב הזה למודעות. 

ועוד משהו, קצת דומה למה שאמרתי קודם אבל קצת שונה:

לפעמים, כשרווקים, רוצים להתחתן כי מרגישים נורא בודדים ועצובים,

מרגישים שעכשיו קשה לי ורע לי ומתגעגע לי לחצי השני שלי.

מרגישים שרק נתחתן והופ הכל יהיה מושלם וכבר לא יהיו לי יותר צרות.

לדעתי לפעמים מרוב שרוצים כבר להיות נשואים וחולמים על כמה זה יהיה מושלם,

רק מחפשים ומחפשים את המושלם הזה, את ההכי טוב הזה שיגיע כבר....

ויכולים לזרוק בדרך משהו אמיתי רק כי הוא לא מרגיש כמו המושלם שתמיד דמיינו.

כמו שילדים רוצים כבר להיות גדולים וגדולים רוצים לחזור לילדות ולא להזדקן...

בכל תקופה בחיים יש את היופי והייתרונות שלה וגם את התסבוכים והדאגות שלה..

אהבתי שרשור שנפתח פה לא מזמן שכל אחד הודה לה' על זה שהוא עוד רווק.

זה חשוב.

חשוב לשמוח ולהודות לה'.

הלוואי שנזכה לשמוח תמיד איפה שאנחנו עכשיו.

בכל שלב.

גם כשמחפשים והכל מעורפל,

גם כשכבר מוצאים, לשמוח במה שמצאנו

אז איך אפשר לבנות וליצור דבר בלי לדעת מה הוא?

פשוט להאמין בה', בעצמכם, בקשר שלכם ובטוב.

נ.ב.

אם מישהי פה נמצאת בשלב כזה של התלבטות - מוזמנת בשמחה לפנות אלי באישי.

כתיבה מדהימה, מי שיקרא ויפנים את הדברים יכול להגיע לחתונה הרבה יותר מהר בזכותך...

לפורום הזה יש כוח להשפיע, ואני בטוח שבזכות ההודעה הזו יהיו עוד זוגות שיתחתנו בלי שאפילו תדעי מזה...

הפנו אותי לשרשור הזה וזכיתי לקרוא את מה שכתבת.

תודה רבה לך!

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו