שלא הגיעה להרגשה של קליק.
לא אז, בהתחלה כשהכרנו,
ולא היום כשאנחנו נשואים (פלוס) כמה שנים.
ולא, אל תכנסו לדכאון מלקרוא את השורות האלה..
אני חושבת שפשוט לא נכון לחפש את "הזה".
טוב לנו ביחד. כי נישואים זה ככה,
זה אמיתי, עם עליות וירידות.
כמו ברווקות.
החיים ממשיכים ואתה נשאר עצמך עם הטוב והפחות טוב, אבל עם בן זוג.
(אני לא רוצה שיבינו מכאן שצריך להתחתן ושאנחנו התחתנו סתם
כי פשוט ככה זה, בלי אהבה, בלי רגש וכל זה.
ממש לא. לא מה שאני מתכוונת. יש הרבה אהבה וכיף וטוב ושמח. המון.
אני לא רוצה לכתוב פה מעבר לזה כמה כן טוב לנו ביחד וכמה טוב שהתחתנו
בגלל מה שאכתוב בהמשך...)
הרבה פעמים הסתכלות מבחוץ יכולה מאוד להטעות.
נכון שיש "פרצוף מאורסת"? נו, החיוך הענק הזורח הזה שדבוק למאורסות לפרצוף....
איכשהו תמיד כשמסתכלים על זוג מאורס הם נראים הכי שמחים ומאוהבים בעולם,
זה רק מה שנראה מבחוץ כשבעצם אף אחד לא יודע מה באמת עובר עליהם...
איזה התבחבשויות יש להם עם עצמם ואחד עם השני,
שינוי ענק שעוברים בחיים,
קשיים והתלבטויות והחלטות שצריך לקבל פתאום
וים של רגשות שצפים ומבלבלים,
ו... ו... ועוד הרבה...
אז איך זה שתמיד שרואים אותם הם נראים שמחים ואוהבים?
א- בד"כ לעולם בחוץ לא נחשוף את הדאגות והספקות שלנו, אלא ננסה לשדר ביטחון.
ב- זוג מאורס באמת גם שמח (יש גם שמחה של התרת הספקות וזה התרה של ספק ענק) אז רואים עליו
אבל זה ממש לא אומר שבפנים הכל חלק וטוב.
אפשר מבחוץ להראות 100% ומבפנים להרגיש את הרצפה רועדת לך מתחת לרגליים....
בכל הנושא הזה של זוגיות אפשר בקלות ליפול למקום הזה של תבניות שנוצרות לנו (אולי אפילו בתת מודע)
של איך "זה" צריך להיות ולהיראות.
איך זוגיות צריכה להיראות
איך אירוסין צריכים להיראות
איך מאורסת צריכה להיראות
איך ההחלטה צריכה להיראות
איך בן הזוג שלי צריך להיראות
איך ה"קליק" הזה צריך להיות...
הכל רק נדמה לנו שצריך להיראות ורוד וחלומי עם פרחים פרפרים נצנצים ולבבות...
ומה שתמיד מספרים לנו
-שהטעות הזאת שנוצרת לנו לגבי איך שהדברים צריכים להיראות-
נובעת מלראות סרטים הוליוודים וכל זה... לא בהכרח.
לדעתי זה נובע פשוט יותר מלראות את המציאות
מלראות זוגות שנראה שהכל ורוד להם,
מלשמוע סיפורים על זוגיות רומנטית של זוג שהכירו כבר בכיתה ח' וישר ידעו שמפה זה לנצח.
אני לא שוללת אפשרות כזאת..
הלוואי שלכולם תהיה זוגיות מושלמת כמו בחלומות
והרגשה כזאת פנימית מדוייקת של חיבור וקליק מיידי
אבל הרבה פעמים זה לא כך.
הרבה זוגות מכירים, נחמד להם ביחד, סבבה כזה, לא יותר מדי,
אבל זה מספיק בשבילם להגיע להחלטה,
ויותר מזה- רק אח"כ נבנית לאט לאט אהבה, יותר אמתית, מבוססת.
מלבי אל לבכם ממש אני רוצה לומר לכם שאם הכרתם מישהי/ו נחמד/ה
עם לב טוב ומידות טובות
שטוב ונעים לכם להיות אחד עם השני,
שכיף להפגש שוב כל פעם
יאללה- זאת ההרגשה.
זה בהחלט בהחלט מספיק
זה ממש זה.
זה גם מה שמרגישים עם בן הזוג אחר כך, אחרי החתונה.
לא תמיד מאוהבים. לא תמיד נצנצים. לא תמיד מיוחד ורומנטי.
אבל נעים להיות ביחד, נעימה ההרגשה שיש מישהו/י לצידי, שותף לחיים.
ריגושים יכולים לחלוף, ביטחון בקשר לא.
אני יודעת שזה אמירות חרושות אולי, אבל כ"כ חשוב להפנים אותן...
כ"כ קל לרצות את "הזה"
המושלם, הורוד, החלומי.
לרצות את "הזה" ולפספס בגללו את הדבר האמיתי.
ואחרי כל זה,
גם אם יש כיוון שזה מתקדם,
שבאמת זה אותו ראש,
ויש מצב,
זה נופל.
סתם ככה,
כי זה לא פרש כנפיים,
כי לא הרגשנו משהו מיוחד,
כי באיזשהו מקום,
מיצינו את מה שאפשר היה להוציא מהקשר הזה.
והכל טוב ונחמד,
במילים אחרות
את/ה באמת אחלה
והיה לי ממש כיף
אבל זה לא "זה"
אבל אולי זה לא נכון,
אולי זה נופל כי אנחנו לא באמת יודעים,
מה "זה" אומר.
מה זאת אהבה?
מה זאת זוגיות?
מה זאת חתונה?
וואו @מבולבל - כל כך יכול להיות שאתה צודק, כל כך יכול להיות שזה נופל סתם כך.
הלוואי שלא.
אנחנו התחתנו בלי ודאות מוחלטת, בלי קליק, בלי הרגשה שזהו, זה זה.
עם המון לבטים פחדים והתלבטויות.
אבל עם אמונה קטנה ופשוטה, שאם טוב לנו ביחד וה' הביא אותנו עד הלום
אז יאללה, בוא נעוף על זה ומפה הכל יהיה בסדר
אני רוצה להניח פה משהו שכתבתי לעצמי כשהייתי בשלב של הדייטים עם בעלי:
הוא פשוט כל כל טוב,
טוב מדי
שהיצר הרשע הזה מנסה
להמציא לי חסרונות ודברים רעים.
יצר מעצבן שכמוך!
אני לא אתן לך להרוס את הטוב המדהים הזה שזכיתי להתחבר אליו.
לא אתן לך!
לפעמים זה יכול להיות סתם יצר הרע שמנסה להכנס ולסכסך איפה שטוב
ובאמת שחבל לתת לו להרוס.
מזמן כבר רציתי לכתוב את דעתי בנושא הזה, אבל פחדתי לפתוח נושא רגיש
(במיוחד שיכולה להתקבל הרגשה שאני באה להתנשא בתור נשואה...)
שקראתי את השרשור רציתי לנצל את ההזדמנות החשובה הזאת כדי לומר את שיושב לי על הלב...
ועוד שראיתי שבאמת השרשור הזה נוגע לאנשים במיוחד...
והלוואי שהצלחתי לעזור, או לפחות להכניס את הנושא החשוב הזה למודעות.
ועוד משהו, קצת דומה למה שאמרתי קודם אבל קצת שונה:
לפעמים, כשרווקים, רוצים להתחתן כי מרגישים נורא בודדים ועצובים,
מרגישים שעכשיו קשה לי ורע לי ומתגעגע לי לחצי השני שלי.
מרגישים שרק נתחתן והופ הכל יהיה מושלם וכבר לא יהיו לי יותר צרות.
לדעתי לפעמים מרוב שרוצים כבר להיות נשואים וחולמים על כמה זה יהיה מושלם,
רק מחפשים ומחפשים את המושלם הזה, את ההכי טוב הזה שיגיע כבר....
ויכולים לזרוק בדרך משהו אמיתי רק כי הוא לא מרגיש כמו המושלם שתמיד דמיינו.
כמו שילדים רוצים כבר להיות גדולים וגדולים רוצים לחזור לילדות ולא להזדקן...
בכל תקופה בחיים יש את היופי והייתרונות שלה וגם את התסבוכים והדאגות שלה..
אהבתי שרשור שנפתח פה לא מזמן שכל אחד הודה לה' על זה שהוא עוד רווק.
זה חשוב.
חשוב לשמוח ולהודות לה'.
הלוואי שנזכה לשמוח תמיד איפה שאנחנו עכשיו.
בכל שלב.
גם כשמחפשים והכל מעורפל,
גם כשכבר מוצאים, לשמוח במה שמצאנו
אז איך אפשר לבנות וליצור דבר בלי לדעת מה הוא?
פשוט להאמין בה', בעצמכם, בקשר שלכם ובטוב.
נ.ב.
אם מישהי פה נמצאת בשלב כזה של התלבטות - מוזמנת בשמחה לפנות אלי באישי.
) 
) החלטה שכלית לגמרי שאני בוחרת בו להקים איתי בית.
]
