את גדולה מהחיים אם את מצליחה להתמודד עם כזה דבר.

נשמע איום ונורא.

אולי כדאי להתייעץ עם מומחים בשלום בית וכדו' איך מתמודדים עם כזה דבר

בלי לפגוע בבעל

אבל ממש לא נשמע שייך להמשיך בצורה כזאת

חייבים או להעמיד אותה על המקום או לנתק קשר

לא הגיוני לחיות בצורה שכ"כ פוגעת בך.

שיהיה בהצלחה

ובשורות טובות

כבר התחלתי ברגשות אשמה שאני צריכה לזרום איתה ולתת לה להיות סבתא

ולשחק אותה במשחק שלה,לקנות לה בחזרה מתנות.

במקרה כזה של התנהגות מניפולטיבית שעוברת את גבול הנורמלי, את לא צריכה לזרום עם זה.

לי היו יחסים דומים עם חמותי, אומנם עם דגשים אחרים, ושאלתי רב מה לעשות.

הרב שאל אותי אם מבחינתי אני עושה את המקסימום כדי לזרום ולכבד אותה. אחרי שהרב שמע ממני על היחס וההתנהלות, הוא פסק שאם בעלי לא מעוניין להעמיד במקום, מותר לי, ואפילו עדיף שיבוא ממני, לנקוט באמצעים כדי להגן על עצמי ולהבהיר איפה הגבול עובר מבחינתי.

למשל הרב פסק שאני לא הולכת אליה, ושכשהיא באה, אני לוקחת את התינוק ויוצאת מהבית, או לא יוצאת מהחדר עם התינוק. בלי לדבר, בלי לנסות להסביר.

אחרי כמה פעמים כאלה, שאחריהן התגובה שלה היתה קשה מאוד, היא הבינה את מקומה.

אני יכולה להגיד שהיום אנחנו מתנשקות מתוך חיבה כשנפגשות בשמחות משפחתיות, הטינה שלה עברה, והתחושות הקשות שאני חוויתי של השפלה, חרדה ודיכאון בגלל הקשר הלא תקין איתה, הן מאחורי.

כלה אמורה לכבד את חמותה ככל האפשר, ואפילו למתוח את הגבול בשביל זה. אבל כלה לא אמורה לתת לחמותה להתעמר בה אם התנהגות החמות עוברת את גבול הנורמה.

תשמרי על עצמך יקרה.

רב פוסק?

את יכולה להרחיב מה הוא אמר?

לא הבנתי בדיוק

וגם לך היה חרדות?

ומה הבעיה שלה?

ואיך היא פתאום התנרמלה?

בדר"כ במחלות נפש זה לא קורה

,הם מדמינים שרודפים אותם

וזה איתם ואצלם לנצח..

לא חרדה ודיכאון במובן הקליני.

אחרי לידות, כל פעם שהיא היתה צריכה להגיע, הייתי מקבלת דלקת בשד עם חום גבוה.

חמותי מסכנה, כן סובלת מהתפרצות של דכאונות קליניים כתגובה למצבים קיצוניים (כמו פטירה או פיטורין מהעבודה), אבל עיקר הבעיה שהיא סובלת ממצבי רוח ושתלטנות, ובגלל שהיא נוטה לדיכאון, כולם הולכים סביבה על קצות האצבעות וסופגים ממנה הערות ויחס מבזה.

אני לא הייתי היחידה שסבלה ממנה, אבל אני קיבלתי יחס משפיל במיוחד כי אני חיה בסגנון חיים שונה מאוד ממה שלתפיסתה הוא סגנון החיים הנכון.

למשל - בעלי היה אברך שנים מס' אחרי הנישואין - והיא עשתה הרבה כדי להניא אותו מללמוד ולשלוח אותו לעבוד. למשל אני עובדת מהבית, מס' שעות מועט והתינוקות איתי עד גיל גן, ובשבילה זו היתה עילה לזלזל בי לחלוטין. אני גם יותר מכילה וזורמת עם הילדים וגם פחות מסודרת..כל זה גרר עלבונות ונסיונות לנהל אותי כמו שנראה לה לנכון.

כדי שהיא תרגיש בנוח אצלנו, הייתי צריכה לתת לה גישה חופשית לכביסה שלי ולמכונת הכביסה, ועוד ועוד.

הפתרון היה לא לנסות לשנות אותה, אלא להציב לה קווים אדומים: אין יותר גישה למכונה ולכביסה שלנו. אין יותר לבשל יחד לכבוד שבת תחת העין הפקוחה שלה (גם בנושאי תקציב), וכו' וכו'.

היום היא באה אלינו לשבת אחת במשך השנה (ולסעודות חגיגיות בימי חול כמו פורים, יום העצמאות, וחול המועד - ככה שאפשר בסיום הסעודה להקפיץ אותה חזרה הביתה.

 והיא יודעת שהיא לא מתקרבת לאזור המטבח כשאני מבשלת, למרות שהיא זריזה וחרוצה, ואני נסחבת עם הבישול עד סמוך לכניסת שבת.

פעם כשהיא היתה תופסת פיקוד, אני הייתי משתתקת. רק להיזכר בזה עושה לי רע.

מה שמעניין הוא שאנחנו עברנו דירה לעיר שלה מישוב מרוחק. קודם כשגרנו בישוב ונאלצנו להתארח אצלה לשבתות וחגים, הייתי זקוקה לשבוע התאוששות כשחזרנו הביתה רק מכמות העלבונות והצעקות שהייתי חוטפת.

ודווקא כשעברנו אל אותה עיר מגורים שלה, זה עזר לי לקום על הרגליים ולתקן את המצב.

עזר גם שאנחנו לא צריכים להתארח אצלה יותר בשבתות וחגים. בעלי הולך לבקר אותה הרבה, ולפעמים הוא לוקח את הילדים.

אמא שלי היתה אומרת לי - "אבל היא אישה טובה, והיא אלמנה, תכבדי אותה".

עד שיום אחד נפל לי האסימון והבנתי שלא. היא לא אישה טובה. וההתנהגות שלה מחפירה. ושאני צריכה לקום ולעשות לזה סוף, בפרט שבעלי לא היה מוכן להתערב.

הקדשתי לזה הרבה מחשבה. שאלתי את הרב שלנו אם אני צריכה לפתוח בפניה את הדלת ולהכניס אותה לבית שלי בלי להעמיד אותה במקום כי אולי זה לא כיבוד הורים.

אמרתי לרב חצי בצחוק, חצי בבכי שאני לא רוצה להיכנס לסטטיסטיקה של ימות המשיח "כלה קמה בחמותה", אבל הגיעו מים עד נפש.

מאוד רציתי לכבד את חמותי, גם בשביל בעלי, והתייסרתי בשאלה הזאת המון.

אחרי שהרב שאל כמה שאלות והבין שמדובר במקרה שחורג מהנורמה, ככה הוא פסק.

ב"ה יצא לטובה. בעלי מבין שהוא לא מסוגל או לא במקום להעיר לאמא שלו, ולכן נותן לי יד חופשית להציב את הקווים האדומים שלי.

ככה אנחנו גם זוכים שהילדים רואים שאבא מכבד את סבתא ומצד שני, אמא יודעת להגן על כבודה (כלומר כבודי ). בעבר ילדי הקטנים היו נחרדים מאיך שסבתא צועקת על אמא.

אז היא לא פתאום התנרמלה, הקווים האדומים שלי עוזרים לה לא לעבור את הגבול.

שיהיה בהצלחה.

הרב פוסק?או רב שמבין בנפש?

ממש מעריצה אותך

אני לא בכח להציב גבול

ומזדהה עם השבוע אחרי של ההתאוששות

הרב שלנו שאנחנו שואלים גם שאלות במראות נידה וטהרה, וכו'.

זה הבעיה

ועוד עם מתנות שחיבים לקלוע לטעמי

ולהגיד לה תודה אבל לא חייבים.

לא חייבים לא חיבים

 פשוט שקרים.

ניסיתי לעשות גבולות

ולא הצליח

אז אני מתעלמת ממנה

היא ברשימת דחיה.

התחילה להגיד שצריך להתקשר ולהיות בקשר

שאלתי באמת?איפה זה כתוב?

ואז ניתקה עלי

אח"כ התקשרה עוד 100 פעמים גם מחסום ולא עניתי

ואז התלוננה שאני לא עונה-

התקשרה לאישיות חינוכית שאני בקשר איתה

והלשינה עלי.

מאז אני לא בקשר לגמרי

אין לי תא קולי כי היא מפוצצת בהודעות ובמיילים.

היא מתקשרת גם באמצע הלילה ישר לתא קולי

וזה עושה רעש-

אחרי זה כתבתי לה מכתב ברור

עם גבולות.

א-ב-ל

הבעיה בעיקרה היא אחרי הלידה

כמו שכתבתי למעלה

לבקש מאותה אישיות חינוכית להתערב ולבקש ממנה לא להגיע לבי"ח אחרי לידה?

או מאמא שלך?

תגידי שאת לא מעוניינת במתנות רק בשקט. חייבת שקט ולא מוכנה לקבל אורחים.

תודה רבה

פשוט לא מתאים להם,

הראשונה כל הזמן מנסה להגי לבוא לקראתה לשחק אותה

ואמא שלי חלשלושית בעצמה

על השקט-היא תשמע מהבנות שלה שהיו אצלי

או שתפיץ שאני בדיכאון

אולי ננסה

למה שהיא מפיצה.

אם מישהי שואלת, תשאלי חזרה מאיפה לה המידע הזה? תבהירי שזה לשון הרע.

איך אנשים מוכנים לקבל לשון הרע, קשה לי להבין.

את גיבורה. תטפחי לעצמך על השכם שאת מצליחה לשמור על בטחון עצמי גם במצב המורכב הזה.

תנסי לחשוב כבר מעכשיו איך את מנטרלת את המוקש הזה.

כשרצתה לעשות מניפולציה חזרה

היה לשים  בחזרה ליד הדלת של מי שהביא את המתנה

בעלי לא יעשה את זה

ובכללי הוא מתיחס לזה כאקשן

ולי נותר רק להגיד לה שאני לא צריכה מתנות

(אבל זה גם שקר ואני לא רוצה לשקר)

אבל בעצם ממנה אני לא רוצה

תסתכלי על זה אחרת: רחמנות עליה שהיא צריכה לייצר לעצמה אקשן מהסוג הזה.

את עושה איתה חסד שאת מקבלת את המתנה ומתייחסת למתנה בצורה הגיונית, מציאותית וקורקטית - מה שהתכוונתי, שלא תייחסי למתנה משקל יותר ממה שהיא באמת עבור רוב האנשים: מתנה פשוטה בין אנשים לכבוד הלידה.

אז עדיף שתקבלי ממנה את המתנה, תגידי תודה בלב שלם, מתוך הכרת הטוב פשוטה, בלי להסתבך עם עצמך. ושהיא תסתבך עם עצמה עם איך שהיא תופסת את הענין הזה. לבריאות וכל טוב לה. מה זה נוגע אלייך.

זה מה שחשבתי עוד לפני שהכרתי אותה

מאז ששמעתי על מה שאמרה עלי שיש לי דרישות

התבלבל לי הכל

כבר פחדתי להשתמש בכל המתנות שהביאה לי

והיא הביאה הרבה

זה באמת יכול להכניס לסיחרור.

אבל את יודעת על עצמך שאין לך דרישות בכלל (ברצון היית מוותרת על מתנה שמגיעה עם ריבית דריבית רגשית כזאת ), שיש לך הכרת הטוב, ושאת משתדלת לעשות רצון ה' ולכבד את חמותך.

תחשבי רק טוב על עצמך ותתמלאי כוחות. וממילא מתוך הביטחון העצמי את יכולה לעשות איתה את החסד הזה של להודות בצורה פשוטה על מתנה.

וזהו. כל השאר תשתדלי לא להתייחס בכלל. תשתדלי להסיח את הדעת מזה ותתמקדי בדברים החשובים באמת: להתפלל על לידה קלה בשעה טובה, בידיים מלאות, תינוק בריא ושלם, החלמה מהירה, אהבה ואחווה, שלום ורעות בבית בינך לבין בעלך .

תודה לך כתבת כ"כ יפה

נשאר רק הבעיה של החרדות ממנה

אבל בטח אם אשתף אחות היא תעזור לי.

ואם היא תהיה מידי הרבה זמן תאיר לה

או שאני אזמין מישהי לזמן הזה

או אתחמק ואלך לישון או להאכיל

אבל לחייב את בעלי בטוח להיות שם

למרות העיפות.(לא כמו פעם קודמת)

כי היא הגיעה על הבוקר

אחרי שמסכנה התאפקה לא להגיע ישר אחרי הלידה

כי אמרנו לה שאין ביקורים ואני לא מרגישה טוב

ומצד אחד שוב התפדחה שהיא הראשונה ומצד שני

התעצבנה כשאחותי הגיעה(והכל ברמזים ובשקרים שלא אכפת לה)

ולצפצף  שיכנס לך מאוזן אחת ויצא מהשניה.

ולא להתייחס. תזכרי כל הזמן - זה לא נוגע אלייך. ענין שלה עם עצמה.

חג שמח יקרה .

בעלי רוצה לפגוש בה לרגל החג-וקבע כלל שלא בא אליה לבית

הוא אמר שמבין אם אני לא רוצה לבוא.אבל יקח את הנכד

(כבר אמרנו שהוא גורס שצריך קשר עם הסבתא)

אני מרגישה שבלעדי זה יהיה יותר קשה לי ומלחיץ (יפחד שהיא חוטפת)

ואיתי-זה מה שחסר לי עכשיו.(להתאושש מזה זה הרבה זמן)

מה לעשות?.

לא ראינו אותה כמה חודשים.

אני מבינה את הקושי של ההתמודדות שלך מולה, אבל באמת לא כדאי לערב בזה את הילד,

אני מניחה שבעלך הציע יום חול ולא חג ממש, נכון?

יש הרבה מקומות לצאת לבלות בהם, ועדיף לך לשחרר עכשיו מאשר אחרי הלידה,

תנוחי בזמן הזה, כולם יהנו ולא יקרה שום אסון, מקסימום הילד יחזור מלוכלך או יקבל מכה.

הוא גם עם אבא שלו...

לגבי הלחץ שלך, תנסי להרפות, ולהפריד בין התחושות הקשות שלך כלפיה (שבמידה רבה מוצדקות)

לבין הקשר של הילד עם הסבתא שלו.

בכל מקרה עדיף עכשיו מאשר אחרי הלידה,

רק שימי לב שלא ייווצר מצב של חיכוך בינך לבין בעלך בנושא הזה, לכן אחרי שאת יושבת עם עצמך ושוקלת את המצב לכאן ולשם, אני מציעה שתשבו על זה שוב ומתוך שיתוף תקבלו החלטה ביחד,

אם צריך אפשר גם לעשות את השיחה הזאת בליווי מקצועי (של יועץ זוגיות) זה מאוד עוזר

(אמנם את שואלת על מקרה נקודתי כרגע בחג, אבל מדובר פה על משהו הרבה מעבר לזה)

בשביל ללמוד שיש מי שמנהל את העניינים

זה לא טראמפ

לא ביבי

ולא שום בן תמותה אחר...

והוא עושה את זה כמו שהוא רואה לנכון

ואנחנו יכולים להוריד את הרגל מהגז,

לעזוב פרשנים וכתבות ואפילו מדרשים

להפסיק לצפות שזה יהיה כמו שאנחנו חושבים שזה אמור להיראות -

ופשוט להיות, בדרך אל הגאולה.

גם לי הייתי את תחושת הגאולה הקרבה ובאה

והתבדיתי

אבל עדיין מקווה ומאמינה 🫶

לפעמים הציפייה לגאולה ברגע גומרת לנו להיות עיוורים לצעדים ממשיים של גאולה.

לכתוב עכשיו שהתבדית - זה לעצום עיניים מול כל הניסים שהקב"ה עושה לנו.

אז נכון כשיש ציפייה גדולה למשהו מפתיע שיקרה וישנה הכל, למשיח שיופיע עם שופר ופתאום כל המציאות תתהפך, אז זה מאכזב שזה עוד לא קרה. וזה בסדר, מותר גם להתאכזב.

אבל רק שזה לא יסמא את העיניים שלנו מלראות את כל מה שכן קורה פה.

(לחזקיהו המלך זה גם קרה. הקב"ה עשה לו נס עצום בתוך מציאות מאוד לא פשוטה, והוא פספס ולא אמר שירה, ולכן לא נהיה משיח. גם שם היו סיבות למה לא להודות - האשורים בדיוק הגלו את ממלכת ישראל, והחריבו את רוב ממלכת יהודה. הנס היה שירושלים ניצלה ולא הוחרבה גם היא. אבל הקב"ה כן ציפה שחיזקיהו ידע להודות על זה. וחז"ל מספרים לנו את זה כדי שלא נחזור על אותה טעות...)

אין עוד מלבדו. ומודה לו

אני דווקא חושבת שהאכזבה הזו היא דבר מתוק ולא חלילה עצימת עיניים על הניסיון והנפלאות שהקבה עושה עם כל אחד ואחד מאיתנו ועם הכלל.

וזה דווקא מדגיש את האמונה במשיח ובגאולה .

שיהיו רק בשורות טובות בע"ה ונחת אמיתית לכולם

לק"י

אבל לי אין כח לזה.

אבל אצלינו מתחילים מחר בתשע, ואין צהרונים (וגם אם היו, יכולתי לאסוף לפני. למזלי אני בבית).

ובעבודה שלי שזה חנ"מ, כן מסיימים מוקדם.

אם היו חוזרים בלי הפסקת אש, כנראה שהייתי משאירה בבית.

בס"ד
 

חושבת שלהרבה (לרוב?) האנשים פשוט ממש אקוטי לעבוד ולכן יש צורך במסגרות. בסוף צריך להביא לחם הביתה בסוף היום.

לגבי האכזבה המטורפת של היום, אכן. אני מראש הייתי עם ציפיות מדודות מאד כי אני לא רוצה לקוות ולהתרסק. אבל עם כל הציפיה הנמוכה שלי, עדיין התאכזבתי מאד. עדיין מודה על כל הניסים שהיו ועדיין מאוכזבת ממה שהיה בסוף. או ההיפך.

ובעיקר מרגישה את הנפש שלי שזקוקה לכל-כך הרבה עיטוף וחיבוק...

חיבוק לך.

בלי קשר למלחמה

כמו יום העצמאות

אפילו שאני אשכנזיה זה נורא הגיוני שאחרי יום שחצי מעם ישראל בחגיגות אז יהיה יום שבתון

ותגידו, איך עושים הסתגלות לקטני שלא היה יותר מחודש אצל המטפלת והתפתח מאוד בזמן הזה?

מלחיץ אותי לשלוח ליום שלם אבל אין לי כ''כ ברירה

בהסכם החדש של ההסתדרות יש חופש בין יום כיפור לסוכות ותמורת זה לומדים באיסרו חג. מסכימה שחסר הגיון....

לק"י

לא רק למסגרות חינוכיות.

(גם אני בהתחלה רציתי להגיב כמוך).

וגם חג הסיגד

וממש במקום בעיניי. 

לק"י

האמת שבגלל שבתור מורה קיבלנו 2 ימי בחירה, אני שומרת 1 לאיסרו חג פסח. שיהיה לי זמן להתאפס ולכבס וכו'. וככה לא בלחץ גם עם הילדים.

(כרגע אני בחל"ד עדיין).

וכרגע נראה שלא מחזירים את הלימודים פה. בטח לא השבוע.

וזה ממש מבאס

גם אני וגם בעלי ג'ינגלנו בטירוף קודם בין עבודה, בית, ילדים וניקיונות לפסח.

כ"כ שמחתי ששמעתי שיש הפסקת אש וחוזרים לשגרה.

ואז הבנתי שאנחנו מוחרגים אוףףף

ומניחה שכבר תהיה הרבה פחות הבנה בעבודה להיעדרויות ועבודה מהבית.

כי שאר הארץ מוגדרת ירוק וכולם חוזרים במוקדם או במאוחר.

אם אתם בצפון אז חיבוק גדול!!!

בטוחה שזה קשוח ממש להיות אלה שסופגים הכי הרבה, שנצליח גם בצפון להביא לשקט ובטחה אמיתיים בע"ה!!

הבנתי כבר די מזמן שאי אפשר פשוט "לגמור את המלאכה" ושיהיו עוד סבבים בהמשך.

אני חושבת שחזרה לשגרה דוקא חשובה לבריאות הנפש של הילדים וההורים והשהיה הבלתי נגמרת בבית דוקא מזיקה.

בתור מורה את כמובן לא חייבת ללמד ממש את החומר, אפשר לדבר על מה שהיה ואיך מרגישים ולעבד את מה שעבר עלינו או סתם לשחק משחקים ולהתאוורר בהתאם לגיל. ההורים שעובדים בכל מקום אחר חוץ ממערכת החינוך חייבים להיות בעבודה כדי להרוויח את לחמנו…

רוגע מוחלט!

צריכה ללדת באלול ובניתי על רוגע נפשי....

יש את הדמיון ואת הרצון שלנו, אבל הקב"ה מנהל פה את הכל באופן הכי מדויק.

הגאולה כבר בפתח, את זה רואים בעיניים. להחזיק חזק, לא להתייאש... בקרוב ממש!!

ובגלל שאני מורה אני לא יכולה לא להגיע מצפונית

חייבת להגיע ליום מלא

איפה ההתחשבות???? איפה הרגישות? איך אפשר להגיע ליום מלא אחרי כל מה שקרה בפתח תקווה?

קודם כל - יש כמה אנשים ששומעים אותם יותר מידי שמנסים להוריד את הרוח מהמפרשים של כולנו.

אבל הם עושים את זה כבר שנתיים וחצי (ולמעשה הרבה יותר) - ותמיד יש להם ביקורת על כל דבר שהממשלה עושה, גם אם הם סותרים את עצמם מפעם לפעם.

כי בסופו של דבר המטרה שלהם זה להוכיח כמה נתניהו והממשלה גרועים, והם יבואו ויצילו את כולם אם נבחר בהם בבחירות הבאות.

אז גם אם כולם מהדהדים את הדברים שהם אומרים בתקשורת ובפייסבוק ובכל מקום אפשרי, זה לא הופך את הדיבורים שלהם לפרשנות הנכונה על המציאות. ושווה לשמוע עוד פרשנויות יותר משמחות ואופטימיות על המציאות.

לגבי ההסכם עם איראן -

למה את כותבת שאיראן לא מקבלת אותו?

ממה שאני קראתי, איראן התחננה להסכם, ולמעשה ירדה מכל הדרישות שהיו לה עד עכשיו.

זה נראה לי הרבה יותר כמו הסכם כניעה של האיראנים מאשר כמו הסכם מהסוג שאנחנו רגילים אליו עד עכשיו. עד כמה שאני מבינה, אנחנו לא ויתרנו על כלום חוץ מזה שכרגע מפסיקים לתקוף אותם (לשבועיים. לא יודעת מה יהיה אחר כך. ובלבנון אנחנו יכולים להמשיך לעשות את העבודה, למרות שהם מראש אמרו שלא יסכימו לשום הסכם שלא כולל הפסקת אש גם בלבנון). הם פותחים את מצרי הורמוז, התחייבו למסור את האורניום המועשר, ונשארו עם פגיעות קשות מאוד מכל מה שתקפנו עד עכשיו.

אז נכון - עוד לא קרס המשטר לגמרי. נתניהו אמר מראש שזה לא בידיים שלנו. אולי זה עוד יקרה. ובינתיים שינינו משמעותית את המציאות שהיתה. אנחנו ללא ספק במקום הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני כן.

ולגבי הזוית האמונית והאכזבה ממה שציפית שיקרה ולא קרה -

אני חושבת שכל ה'מקורות' שמפרסמים בכל מלחמה כזאת, שגורמים לציפיות של קפיצות דרך בגאולה שלנו, הם לרוב מזיקים יותר מאשר מוסיפים.

אנחנו ללא ספק בתהליך משמעותי של גאולה. תהליך שנמשך כבר מעל 100 שנה, וממשיך ומתקדם בקצב מואץ בשנים האחרונות.

אף אחד לא יכול להבטיח כמה זמן זה יקח, ואיך השלב הסופי ייראה. ולפעמים כשמסתכלים רק על הנקודה הנוכחית הרבה יותר קל לראות את הקשיים מאשר להבין שזו גאולה. אבל בפרספקטיבה של זמן - המצב שלנו היום הוא באמת הרבה הרבה יותר טוב ממה שהיה לנו בעבר. גם מבחינה מדינית וגם מבחינה רוחנית. (ככה אני רואה את הדברים. אני יכולה גם להסביר יותר).

לפעמים הציפייה למשיח שמגיע בבת אחת גורמת לזה שלא רואים את כל הצעדים שכבר התקדמנו. אבל גם המלחמה הזו מקדמת אותנו המון. גם אם עוד לא הגענו כבר לסוף.

ועוד מחשבה שהיתה לי -

אולי כל הדיבורים הממורמרים ששומעים על המציאות, זה גם איזושהי הכנה לגאולה.

כמו שבמצרים, השלב הראשון לגאולה היה 'ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה' - עצם זה שהם נאנחו מהעבודה, והבינו שזו לא מציאות שהם רוצים, זה היה השלב הראשון שהוביל אל הגאולה. הרב ראובן ששון מסביר שזה העניין של המרור - שההרגשה של המרירות היא כבר צד של גאולה, כי זה כבר הבנה שהמציאות הנוכחית היא לא מציאות שאנחנו רוצים, ומתוך כך מתפללים למציאות אחרת ופותחים את הפתח שהיא תוכל להגיע.

אז גם היום - יש הרבה התמרמרות על זה ש'אין ניצחון מוחלט'. אנשים מצפים שכל אויב שיש לנו ואנחנו נלחמים נגדו - נגיע מולו למצב של 'ניצחון מוחלט', שהוא לא יוכל יותר לאיים עלינו או לפגוע בנו בכלל. אבל למעשה מציאות כזו שאין לנו שום אויבים שיכולים לאיים עלינו או לפגוע בנו זו מציאות של גאולה שלמה.

עד עכשיו עמ"י אפילו לא יכל לחלום על מציאות כזו. אבל עכשיו אנחנו כן חולמים על זה.

אז זה מתבטא כרגע במרמור, וגם בכעס על הממשלה, שלא באמת מוצדק לדעתי. ואני הייתי רוצה שזה יבוא יחד עם הודיה על כל מה שכן הצלחנו ועל כל הניסים שהקב"ה עשה איתנו עד עכשיו (ומשתדלת להיות במקום כזה בעצמי).

אבל בכל אופן מנסה לראות את הצד החיובי של מה שאנחנו רואים סביבנו...

ולא ככ ישים להביא מאוחר או לאסוף מוקדם כי אז מרגישים שהפסידו התרחשויות..

ואין צהרונים.

מחזירים -למה מחזירים מיד

היו דוחים חזרה- היו מתלוננים למה לא מחזירים

לך מרגיש נכון לא להחזיר

אולי באמת כי את מורה

אבל לי מממש הצלה שמחזירים

וממש ממש היתי מתבאסת אם לא

ואגב היום יש לי חופש אבל עבדתי כל הזמן גם כשכולם היו בבית וזה היה סיןט אז כן ממש היתי כועסת שגם כשאפשר לא פותחים

יש כ"כ הרבה מה לכתוב על ישראל שלפני ה7.10 וישראל של היום.

ואפילו ישראל שלפני 28.2 וישראל של היום.

נקודה קטנה לדוגמה:

איראן במלכוד מול חיזבאללה.

אם תפר את הפסקת האש, היא יודעת שתחטוף חזק

ואם היא לא, היא מפקירה את הזרוע האפקטיבית שלה מול ישראל.

כך או כך היא מפסידה,

כך או כך, אנחנו מרוויחים.

לאיראן של ערב המלחמה היו שאיפות להיות אימפריה במזרח התיכון. היום הם עולב.

כל מדינות המפרץ נגדם כולל סעודיה.

מדינות כמו הודו עדיין מקיימות יחסי מסחר איתם, אבל גם זה ילך ויתערער כי רואים מי בצד המפסיד (ותודה לאופוזיציה המטומטמת שלנו שהחרימה את נאום ראש ממשלת הודו שמסכנת תהליכים בינלאומיים משמעותיים בשביל לקושש כמה קולות)

ישראל וארה"ב יושבים חזק על איראן בשבועיים האלו

גם מודיעינית.

האיראנים בלחץ בדוק יעשו טעויות.

בסוף אנחנו מדינה קטנה ואי אפשר לצפות שנשיא המעצמה החזקה ביותר בעולם לא יקח אינטרסים נוספים בחשבון.

מחירי הנפט יכולים להתהפך עלינו מבחינה עולמית.

ברגע שהתחלנו לתקוף תשתיות זה היה ברור שהשלב הנוכחי של המלחמה די מיצה את עצמו.

מיליון אזרחי איראן הרוגים לא היה מפיל משטר טוטאליטרי. הם בעצמם הרגו עשרות אלפים בלי למצמץ.

בסבב הנוכחי השגנו הישגים משמשעותיים מאוד מאוד.

הפסקה גם נצרכת לחידוש מלאי חץ. תחזוק מטוסים, תחקירים וכד'

וגם קשב מלא על הצפון.

המערכה הנוכחית הסתיימה, ההצגה לא תמה.

בעורף צריך לנצל את הזמן להתאושש, לצבור כוחות מחדש. מי שלא היה ערוך אז להיערך ככל האפשר לפעם הבאה.

לאיראנים לא נשארו הרבה קלפים, הרבה תלוי באיתנות העורף.

לגבי המשק, אי אפשר לפתוח את המשק בהדרגה, זה לא עובד.

זה משק קטן וכל עסק תלוי בעסק אחר.

אף אחד לא מצפה לתפקוד של 100,

אבל כן מחזירים את כולם בבת אחת כי רק ככה המשק יחזור בהמשך לפעילות.

סה"כ יצא סביר. לחזור יום אחד ליום "התארגנות" כל עסק צריך להבין אצלו מי נגד מי ומה המצב,

ואז שוב סופ"ש

ובראשון כבר המשק יפעל כסדרו.

נכון, יש מצב שנצטרך לחזור ללחימה מתישהו אבל הימים שעברו ממש לא היו סתם!

אישית לא הייתי הולכת יותר להתארח שם וגם מצמצמת קשר למינימום

והתגובה שלו קצת רעילה מעבר לזה שהוא לא הבין את חומרת הסיטואציה 

האמת שגמני לא הייתי נרגעת מהתנהגות כזו. יש להעיר וכד' ויש לנעול ילדה בחדר. באיזה קטע??

זה ממש לא התפקיד שלה כסבתא, עם כל הכבוד למרות שההתנהגות של הילדה לא במקום מן הסתם

ובאסה שבעלך לא מצדד בך

חיבוק♥️

פשוט לא רצה לפתוח את זה שוב,זו התגובה שלו כדי לא לפתוח את הנושא

למרות שמבחינתי זה הזוי!!!!

אולי הוא הרגיש סוג של האשמה כי זו אמא שלו ואין לו כלים להתמודד רגע עם הסיטואציה

אבל כן הייתי מצפה ממנו לדבר איתה ולהגיד לה שזה ממש לא במקום מבחינתו ושזה לא אמור לחזור על עצמו לעולם

והאמת אני לא יודעת איך התאפקת ולא יצאת עליה בעצמך.. כל הכבוד

גם התגובה של בעלך מאד מעצבנת אבל יש אנשים שמאד קשה להם להיות "באמצע" בין ההורים לבנזוג. תמיד יש שם מתח מסוים ולא פשוט לתפוס צד, למרות שמצופה להיות תמיד לצד הבנזוג ובמיוחד בסיטואציה כזאת חריגה.

בעיני חייב להציב גבול לסבתא.

שבעלך ידבר איתה עניינית בלי להכנס לדיונים ולשכנוע- משהו בסגנון: "אמא, כשהיינו אצלכם הענשת את... זה חמוד מאוד. רציתי לומר שמבחינתנו החינוך של הילדים שלנו הוא באחריותנו. כדי שנוכל להמשיך להגיע אני צריך להיות בטוח שדבר כזה או דומה לא יקרה לעולם". אולי לא נעים אבל הנפש של הבת והבטחון שלכם במקום שלכם כהורים יותר חשובים. ומה זה לנעול ילד בחדר? ה' ישמור!!

(בגדול יש כאן 2 עניינים: א. לקיחת סמכות שלא שלה לחנך את הנכדה. ב. סוג הענישה שבעיני לא קביל בכלל!!. לא יודעת אם הייתי נכנסת לזה ומסבירה לה כמה זה הרסני ושובר אמון לנעול ילד לבד בחדר. הייתי מתמקדת בלהציב לה עובדה שאסור לה לחנך את ילדכם. ומתוך כך כבר לא משנה מה סוג החינוך כי ממילא היא לא אמורה להתערב) וחייב לתאם עמדות עם בעלך. לנסות עניינית. ואם הנואש רגיש-אולי לעשות את זה בליווי..

תועיל למשהו.

המעשה שהוא קם אחריה מיד ופתח,

מדברת בעד עצמה הרבה יותר חזק מכל תוכחה.

הפותחת בעצמה אמרה שזה מעולם לא קרה לפני כן,

כלומר זה לא שיטת ענישה נפוצה אצל הסבתא,

אני בטוחה שגם היא מבינה שהיא הגזימה.

אם כבר לדבר איתה עדיף בסגנון:

אמא אני מבין שהיית בשעת לחץ, אחרי חג ארוך שטרחת המון, ההתנהגות של הילדה הוציאה אותך מדעתך.

על מנת שהמקרה לא יחזור על עצמו לעולם, אנחנו ננסה לשים לב מראש מתי הילדים מגיעים לקצה ואם צריך אנחנו נוציא להם אוכל או נפתור את הבעיה מולם.

במידה והם עוברים כל גבול, אחד ההורים יצא איתם מהבית/ ייכנס איתם לחדר לרגיעה וכך נצליח להרגיע את הרוחות.

אם הם ישברו או יהרסו משהו אנחנו נשלם עליו.

לא הייתי מדברת בכלל על חינוך ועונשים. וגם לא לצאת נגדה.

רק לתאם ציפיות ולקחת אחריות על הסיטואציה להבא.

ולראות את הקושי שלה זה תמיד טוב, גם מבלי לקבל את ההתנהגות שהתבטאה בעקבות הקושי.

סיטואציה קצת שונה אבל סיפור התערבות דומה.

שהכלנו והכלנו ואמרנו שבטח ''זה'' לא יחזור וגם ''זה''.. וניסינו בעדינות ונמנענו מ''לחתוך''.

ובסוף כשקיבלנו את השכל להציב את הגבול בנעימות אבל בצורה חד משמעית, זה כבר היה אחרי מחירים יקרים מדי ויש גלגלים שכבר לא יכלו לחזור אחורה..

מרוב תיאומי ציפיות נחמדים ואובר לקוחות אחריות שלנו על הסיטואציה, הגבול נחצה ונחצה עד שהתפוצץ. ואז זה כבר היה אירוע רב נפגעים..

רציתי לחסוך לפותחת את המחיר הגבוה ששילמו אצלנו 2 הצדדים, עניין שיכל להסתיים בקלות ובמהירות אם היה נחתך בהתחלה.

כמובן, יכול להיות שהמקרה פה שונה.

מניחה שהפותחת מכירה את הסבתא ותדע להתאים את התגובה.

אבל גם התגובה שלכם יכולה להיות אחרת.

קודם כל טוב שבעלך קם מייד להוציא אותה בתוך כל ההלם.

אני במקומך יוצאת עם הילדה מהבית ולא חוזרת עד שבטוחה ב100% שהרוחות של כולם נרגעו.

אם צריך גם דופקת על דלת של זרים לבקש חטיף להרגיע את הילדה.

מהצד מול בעלך אין מה להתלונן אליו וזה מכביד לקבל שק תלונות.

אפשר להבהיר גבולות ולהגיד שלא מקובל עלייך מה שקרה ואת רוצה לחשוב איתו מה היה אפשר לעשות אחרת (אם כי אני הייתי עושה את החשיבה הזאת עם עצמי כי אני יכולה לסמוך רק על עצמי ביישום המסקנה)

אבל לא בתור תלונה, ובטח לא בתור תלונה על אמא שלו.

יש מבוגרים שמאבדים עשתונות בגלל כל מיני סיבות. אנחנו יכולים ללמוד מזה איך לשנות בשורש את ההתנהגות שלנו כדי שנגיע לגיל זה לא יקרה לנו.

וגם ללמוד איך להתנהל בתוך הסיטואציה ואיך לשמור על הילדים שלנו.

אצל חמותך הטריגר היה זריקת אוכל, יש טריגרים יותר הזויים..

אחד הדברים שלמדתי עם השנים, במיוחד כשמתארחים, לא לוותר על שינה, אוכל ושתיה לילדים.

תמיד מביאה להם אוכל שהם אוהבים.

בד"כ משקיעה שיראה כמו אוכל לכולם, לפעמים מסתפקת בחטיפים וכד'.

ילדים רעבים/ צמאים/ עייפים נוטים לא לעמוד בכללי הבית המארח ומפה ועד התפרצות הדרך קצרה.

מוציאה אותם לגינה/ פיקניק ושם נותנת להם לאכול כמו שצריך.

בכל אופן כרגע חוזרים לשגרה.

לכללים של הבית, לקצב וציפיות מותאמות לילדים.

וחיבוק על התחושה הקשה!!

ותרימי לבעלך על התושיה, הוא אדם נפרד מאמא שלו, זה יעשה לכם טוב ❤️

אני לוקחת מכל אחת

וממש שמחה לדעת שאני לא סתם בהלם מזה

מבחינתי זה קו אדום לנעול ילד בחדר

אני לא נועלת את הילדים שלי בחדר

גועל נפש בעיניי שהיא עשתה את זה גם מולי אבל היא סבתא ששומרת לנו הרבה על הילדים ופתאום קולטת שיש מצב שיש דברים שאני לא מודעת אליהם

בעלי נאטם לגמרי וכרגע לא יכולה לדבר איתו על כלום בנושא הזה

אחכה לאחרי שבת כי חוששת שיצור פיצוץ בינינו

ממש לקחתי את זה קשה.לא מצליחה להירגע 

וגם התגובה שלו.

אתם בהלם.

זה תקין וטבעי התחושות שלכם ❤️

ברור ברור שזה קו אדום!!

שלא ישתמע אחרת מהדברים.

מה שכתבתי זה בהתבסס על הנחת יסוד שלנעול ילד בחדר לבד זה קו אדום!!

תני לעצמכם לפחות שבוע אם לא שבועיים. שום דבר לא בוער.

ילדים חוזרים למסגרות, יש בייביסיטר אם צריך.

תכתבי לך הכל כולל הכל.

תפרקי לדף, תפרקי פה. תפרקי לחברה (רק אם יש אחת שיודעת לשמור סודות!!)

לא לערב משפחה!!

את בהלם, מרגישה צורך לנער את העולם!

הכל תקין וטבעי ובריא.

ובכל זאת, תנסי לפרוק במקומות הנכונים, לנשום עמוק ולתת לדברים קצת לשקוע.

לא יקרה כלום אם לא תעשי משהו אקטיבי עם הסיפור בשבוע הקרוב.

תני לבעלך את הזמן לעבד עם עצמו את הדברים, במובן מסויים בגלל שזאת אמא שלו, השבר אצלו גדול יותר.

לפי זה שהוא קם ופתח מיד, את יכולה להיות רגועה שהוא לא מסכים עם המעשה בשום אופן, תהיי רגועה לגבי זה.

וגם לגבי הפעמים שהילדה הייתה שם בלעדיכם זה לא אומר כלום.

הדבר היחיד שחשוב לעשות היום, זה להגיד לילדה משפט כמו:

אף פעם לא תהיי לבד, תמיד אבא ואמא יעזרו לך.

בלי אובר דרמה.

משפט ברור שיעשה לה סדר וינסוך בה ביטחון בכם וזהו.

כל השאר יכול לחכות כמה ימים שתתאוששו 🤗

בתפיסת העולם שלי הייתי מדברת עם הילדה לתת לה כוח ולהבהיר חד משמעית שלתפיסתנו אסור לנעול ילד בחדר וזה מעשה שאסור לעשות

(אין לי שום בעיה לומר שסבתא טעתה. חושבת שזה בריא שילדים ידעו שגם מבוגרים טועים. וגם מבוגרים מתקנים)

ואנחנו תמיד איתה וכו' וכו'

ותמיד רוצים לשמוע ממנה איך היא מרגישה ומה קורה לה.. (לנסות להשאיר לה ערוץ פתוח שתשתף אם קורה משהו דומה)

בשורה תחתונה שיהיה לה ברור שהמעשה לא על דעתכם. שיהיה לה את הבטחון הזה בכם

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

לא לשון, שפה.

אצלי עד שגילינו כבר היה מאוחר להציל את ההנקה.

במקרה הזה זה יכול לתת לך פיתרון מעולה.

בשימוש נכון אחוזי המניעה ממש גבוהים.

ששימוש נכון- התאמה אצל מתאמת, שימוש בקוטל זרע והקשבה להנחיות

אבדוק עם רב

תודה!

שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)

זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי

הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות

אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו

גם מי שרזה באופן מוגזם

לא משנה אם זה יפה או לא

זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא

ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין

ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.

אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).

אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.

אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.

אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).

דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.

1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".

2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן  מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".

3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.

כבר לא,  ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף

יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד

אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות

השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב. 

שרזה רגילה בדכ לא מעיד על בעיה בריאותית או בעיה בכללי (לרוב גנטיקה/אורח חיים טוב) אז למה שזה ידאיג את ההורים??

לעומת זאת השמנה יש בזה משהו לא בריא ולכן זה מדאיג בנוסף להתמודדיות חברתיות שלצערנו זה עלול להביא

השמנה פתאומית מעידה על תזונה לא בריאה, שהיא לכשעצמה בעיה.

אם יש שינוי משמעותי בזמן קצר זה עלול להיות בעייתי מבחינה בריאותית וצריך לבדוק.

אם יש רזון קיצוני, או השמנה קיצונית, צריך לטפל.

גם הבן שלי כשהפסיק ריטלין התחיל לאכול המון ולהתנפח. בגלל שזה היה מאוד מהיר אז דיברתי איתו ואמרתי לו שלאכול זה מצויין ונהדר, אבל חשוב לשים לב להתחיל תמיד מירקות ואוכל בריא.

הוא לא רזה היום, אבל העליה נרגעה והוא ב BMI תקין, ואני לא דואגת.

אדם לא צריך להיות רזה או שמן, הוא צריך להיות בריא. 

יש משקל שנחשב תקין

והמראה שמלווה אותו הוא רזה

מעבר לעניין הבריאותי

רזון תקין הוא גם עניין של נוחות

להיות קל משקל

ויש את העניין החברתי ונראות עצמית

שאליו את מכוונת

מעבר לזה שהוא העניין השולי במכלול

הוא לא שולי בכלל בעיניי נערה מתבגרת

וכמה שהסביבה תהיה מכילה

היא תתקל באישו סביב זה

זה משתנה בין מנהגים

אם הם נוהגים שכן, אז לא יודעת לגבי סבון הכלים הספציפי.

כשכתוב *לכל* ימות השנה זה מובן שזה באמת לכל הימים, כולל פסח. אולי הם צריכים לשנות את זה... 

שהמוצר עצמו אינו כשר לפסח

כי לפסח יש חומרות אחרות שלא קשורות לכשרות של שאר ימות השנה

אולי אפשר ליצור איתם קשר ולבקש הצעת ייעול

עליו הבפירוש שהוא מאושר לפסח,

ואחד אחר שכתוב עליו 'מאושר מטעם הבדץ' עם הסמל של ירושלים בד"ץ העדה החרדית, ולמטה כתוב מאושר לכל ימות השנה. אין עוד אותיות קטנות.

אם הכוונה היא שזה לא מאושר לפסח זה ניסוח בעייתי בעיני.

כאילו אני לא חולקת עליך, פשוט אומרת שזה לא מובן מהניסוח. 

(בגדול- החומר צריך להיות כזה שפוגם את החמץ אם ישנו= הופך את האוכל/ כל דבר ללא ראוי למאכל כלב

אני לא מכירה כלבים שאוכלים את הנוזל כלים או כל חומר ניקוי שהוא ....

ככה שזה בגדול מתן כשרות לחומר כזה זו פעולה שיווקית ולא הלכתית. 

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

וקרה לי ששכחתי גם

עשינו שאלת רב והסתבר שזה בכלל לא חוצץ ואין בעיה עם זה כי זה נחשב "מקום סתר".

אז זה יכול לגרום גם לברכה לבטלה לטבול פעמיים עם ברכה, תבדקי את הנושא.  

רק אם עדיין נמצאת במקווה או קרוב

אולי אם כבר חזרה הביתה בדיעבד זה תקין

זה כנראה שאלת רב

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

יש לי דיאפרגמה קאיה

ואני לא מרגישה בטוחה איתה.. הייתי אצל מתאמת  אבל תמיד יש לי נערווים שאולי אני לא שמה נכון ושכחתי איך... פשוט מכניסה משתדלת עד הסוף עמוק+ג'ל

זה מה שאמורים לעשות נכון? לא צריך איזהשהו כיוון מסויים

ואני מרגישה עצם כשאני מכניסה

האמת שלא יודעת

הדיאפרגמה זולגת לי החוצה

היא צריכה לשבת מעל העצם ולא לזוז, ולא לזלוג

מציעה לך לתרגל שלא בזמן אמת הכנסה, וגם - בזמן אמת, בנחת עד שנכנס טוב

האמת נלחצתי מהגודל שלה והיא גם ממש קשיחה…

זה לא מפריע ביחסים? אתן מוציאות?

ועוד דבר שחשבתי עליו, שמעתי פעם שדברים מהסוג הזה פוגעים ברצפת האגן/דפנות הנרתיק כי הם מוחזקים עם השרירים. מישהי שמעה על זה?

מרגישה שזה ממש ענק לי כאילו עלול להרחיב…

לא מרגישים את זה.

ולא שמעתי או חוויתי שזה פוגע ברצפת האגן

עם פראמין/ לבקש זופרן