ויש לי מלא שאלות בשבילך.

אם הולך לכם טוב, אז למה להתלבט? (בהנחה שאין על מה לפסול)

אבל אם רק אין על מה לפסול, אז למה להתחתן?

מתחתנים כי רוצים, לא מתחתנים כי אין על מה לפסול.

אם אין על מה לפסול, אז על מה ההתלבטויות שלך?

ודמיונות קיימים רק במציאות של החלומות!

בקיצור, ממליץ לך ללכת לייעוץ מקצועי, כדי שתוכלי לעזור לעצמך לסדר את המחשבות ולהחליט לאיזה כיוון להמשיך..

באופן נורמלי,

את זו שצריכה לשאול את השאלות שמתאימות למה שעובר עלייך,

וגם לענות את התשובות.

ראיתי רק שכתבת שהקשר או הבחור לא לפי הדמיונות שלך.

אני לא יודע כמה הדמיונות שלך מפורטים (ככל שהם יותר מפורטים, לרוב זה יותר בעייתי.),

ואני גם לא יודע כמה הם מפריעים לך למצוא את הבן-זוג במציאות.

אז בשורה התחתונה, אני ממליץ לך ללכת לייעוץ מקצועי.

זאת אומרת-אם נשים את הרגש- את מחכה לראות אותו? עולה בך חיוך שהוא שולח הודעה?

אם בנתיים אמרת כן,מעולה,זה כבר מראה שיש התקדמות.!

אולי לנסות קצת דייטים שוברי שגרה,בשביל לצבור חויות ביחד,ודברים שהם שלכם.

יש לך התלבטויות אמרת, הצלחת להתגבר עליהם?דיברתם בינכם על הקשר?

לי אישית היה קשר שממש נבנה מאפס, זאת אומרת פגישה שלישית,לא חיכתי לטלפון,לא חשבתי עליו במשך היום,כלום.אבל בפגישות עצמן באמת היה אחלה,ולכן באמת לא "חתכתי". ולאט לאט זה נבנה.שזה חמוד.

חברה שלי שנשואה,אמרה לי,שהיא יצאה עם בעלה כבר שלושה חודשים,כיף להם ביחד,טוב להם,הם משדרים על אותו גל,הוא חשוב לה,אבל היא גם לא הרגישה שזה זה.

עד היא החליטה שזה זה,פשוט אמרה לעצמה,זה בעלי.ומאז.. היסטוריה

לגבי דימיונות,זה עבודה,ממש,כי זה כיף לדמיין,אבל יש דימיון ויש מציאות,ובעז"ה תגלי שהמציאות הרבה יותר טובה ואמיתית. (:

א. יכול להיות אולי אולי שבגלל שהולך טוב,ואתם יוצאים כמו שאמרת תקופה לא קצרה,את אולי טיפל'ה נלחצת כי את מבינה שזה יכול להפוך להיות זה?

והרי מספרים לנו שצריך להרגיש שזה זה,אבל זה נשמע וגם אמרת שיש לך רגש מסוים,אבל לא ברמה שציפית שיהיה לך שתביני שבחיר ליבך הוא בחיר ליבך.

אגב,הדעה שלו דווקא כן חשובה לטעמי, לפעמים שהצד השני אומר מה הוא מרגיש לגביי הקשר זה עוזר,

לא דיברתי על להכריח,אלא התכוונתי שתנסי להגיד לעצמך למה זה יכול להיות זה.

מה יש בו שטוב לך איתו,שגורם לך להיות איתו,ומה יש בקשר שגורם לכם ולך להיות קשר טוב

אני לא אחת שנעלבת או בוכה מכל דבר, מהסיבה שאם מישהו לא מספיק חשוב בחיים שלי אין לי סיבה לבכות בגללו.

כשהתחלתי לבכות ולהיות רגישה יותר עם זה שאני יוצאת איתו, זה פשוט חידד לי את ההבנה שהוא חשוב לי ואכפת לי ממנו, והוא משפיע עליי.

בעיניי זה מראה רק על דברים טובים. בסופו של דבר אם את לא מתחברת רגשית לבנאדם , מאוד קשה להתחתן עם מישהו כזה..

ובעיניי, שוב. הזמן בעז"ה יעשה את שלו ובקרוב מאוד תדעי אם זה זה או לא. אם הרגש ממשיך, לאט לאט גם הוא ילמד מה מתאים לך ומה פחות ואיך להתנהג אלייך. או שהוא א יידע ואז תביני שזה לא בשבילך.

בעיניי רגישות והכלה זה המפתח להכל. אם יש את זה , ותקשורת טובה, אין סיבה שזה לא יצליח

יקרה!

כותבת לך ממ ש בקיצור בגלל השעה, אבל חשוב לי להתייחס לשאלה כי  אני מרגישה שיש כאן משהו יקר שחבל לאבד מחוסר ידע.

אני מאמנת אישית לקראת חתונה.. וכותבת לך לגמרי ממקום אישי ושל רצון לעזור, גם אם זה עלול להשמע אחרת.

מרשה לעצמי להגיד לך (וזו דעתי הלא מחייבת בכלל, את זו שתגידי מה את חושבת) שממה שכתבת, לי  זה נשמע שיש סיכוי טוב שאת בקשר שטוב לך בו אלא שיש מחשבות בתוכך שעוצרות אותך מלהפתח למקום הזה.

מחשבות כמו: זה לא מה שדמיינתי,

אני אמורה להרגיש/לא להרגיש X

וכו'.

את המחשבות האלה חשוב לברר, כדי לבחון מה בהן אמת ומה דמיון מבלבל, ואז התמונה תהיה הרבה יותר ברורה.

מה שאמיתי במחשבות האלה צריך לקבל יחס מתאים והחלטה מה נכון במקרה הזה,

ואת הדמיון צריך להזיז שלא יעצור אותך, וכך תהיי משוחררת יותר לחוות את עצמך בלי בלבולים, תוכלי לתת יותר אמון בהרגשה שלך.

זו ממש העבודה שאני עושה עם בנות.

כתבת שלא תלכי לייעוץ מקצועי ולא הסברת, אז חשוב לי רק שתדעי שבאימון בשיטה שאני עובדת בה אני מקפידה לא להביא דברים מעצמי אלא רק לשאול את המתאמנת שאלות שיעזרו לה להבין יותר טוב את העולם שלה וכך ליצור את הבהירות בממה שחשוב לה. אז אם את לא פונה לייעוץ בגלל שאת לא רוצה שיתערבו וכו', אז תדעי שיש גם דרך כזו ששומרת מאד על המקום שלך ורק תומכת בך.

אני לא מנססה לשכנע אותך לפנות אלי

אבל מרגישה שאני מכירה דרך שממש יכולה לעשות לך טוב אז כדאי שתדעי עליה.

(ובגלל שעוד אנשים קוראים חשוב לי להגיד שממש לא הסברתי כאן איך עובד האימון או מה הוא עושה למתאמנת אלא דברתי רק על נק' אחת)

וכאן כן הרשיתי לעצמי בהתחלה לכתוב לך דעה אישית שלי (מה שאני לא עושה בדרך כלל בעבודה) דווקא בגלל שאנחנו לא נפגשות ואולי זה יכול לעזור לך.

את יכולה ע"י כתיבה או שיחה עם חברה לנסות ולברר את המחשבות שלך:

מה בקשר הזה דומה למה שרציתי ומה לא? (שתי רשימות של נקודות)

מתוך מה ששונה - מה עקרוני לי ועד כמה הוא עקרוני? (אפשר לתת ציונים לדרגת החשיבות)

וגם מתוך הדומה.

ולגבי הרגישות שגורמת לבכי - את יכולה לשאול את עצמך שוב בכתב או בשיחה עם חברה כל מיני שאלות ולנסות להבין מה גורם לרגישות, למה דווקא עכשיו זה מתעורר - זה קשור אליו או לא? למה זה קשור אצלך ומאיזה מקום פנימי זה מגיע ומתי או מה גורם לך לבכי אם יש בזה איזושהי חוקיות או קביעות ואולי תצליחי לברר לעצמך על זה יותר, אם מצליחים להגדיר זה יכול ממש לעזור.

הלוואי שמה שכתבתי יעזור לך.

ואת מוזמנת ממש לשאול כל דבר, אשמח לענות כשאצליח

מאחלת לך הצלחה רבה בדרך שאת נמצאת בה והמון סיעתא דשמיא להחליט מה שנכון לך באמת!

(בסוף יצא ארוך.. ועוד הרבה דברים לא כתבתי.. אבל עוצרת בגלל השעה)

בעניין המחשבות שעוצרות אותך, כתבתי מחשבות שאת מודעת להן בגדול, אבל הגיוני שיש גם מחשבות נוספות שאת לא מרגישה אותן כמו שכתבה אפוש והן עוצרות אפילו יותר מאלו המודעות.

את יכולה לנסות להשלים את המשפט: אם זה זה אז...

ולתת מקום לכל האמירות השליליות שעולות בך (אני עלולה להפסיד.../זה מפחיד כי... וכו') וכך לנסות לגלות אותן. 

ואם את שואלת מה זה יעזור?

לפעמים עצם זה שמגדירים מחשבה כזו זה כבר עוזר להשתחרר ממנה כי הרבה מהכח שלה זה כשהיא רק מאיימת בלי להיות מוגדרת.

מחברו אין צורך בלנסות להדמות לקשרים אחרים כל אחד ומה שהוא עבר בחיים , ומה שהוא דמיין , ומה שהוא ראה, ואיך שהאחים שלו ואבא אמא וחברים וכ... להבין שאנו שונים וקשרים שונים ולהוציא דמיונות מהראש. מצד שני לא להיות פזיזים עצלנים שבמקום לברר ומחשש לקושי ממשיכים קשרים סתאם אלה להיות אמיתיים ולבחון בכנות...

אז כמה זה באורך? 

אבל לעומת מה שרציתי להגיד או לעומת תהליך אימון זה ממש קצר ;)

לכתוב הכל. תראי שזה יקח הרבה מאד זמן, אבל פתאום את מתרגמת שברי מחשבות שלך למילים וזה נותן לך הזדמנות לפתח אותם.

עובד, מנסיון.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה