ויש לי מלא שאלות בשבילך.

אם הולך לכם טוב, אז למה להתלבט? (בהנחה שאין על מה לפסול)

אבל אם רק אין על מה לפסול, אז למה להתחתן?

מתחתנים כי רוצים, לא מתחתנים כי אין על מה לפסול.

אם אין על מה לפסול, אז על מה ההתלבטויות שלך?

ודמיונות קיימים רק במציאות של החלומות!

בקיצור, ממליץ לך ללכת לייעוץ מקצועי, כדי שתוכלי לעזור לעצמך לסדר את המחשבות ולהחליט לאיזה כיוון להמשיך..

באופן נורמלי,

את זו שצריכה לשאול את השאלות שמתאימות למה שעובר עלייך,

וגם לענות את התשובות.

ראיתי רק שכתבת שהקשר או הבחור לא לפי הדמיונות שלך.

אני לא יודע כמה הדמיונות שלך מפורטים (ככל שהם יותר מפורטים, לרוב זה יותר בעייתי.),

ואני גם לא יודע כמה הם מפריעים לך למצוא את הבן-זוג במציאות.

אז בשורה התחתונה, אני ממליץ לך ללכת לייעוץ מקצועי.

זאת אומרת-אם נשים את הרגש- את מחכה לראות אותו? עולה בך חיוך שהוא שולח הודעה?

אם בנתיים אמרת כן,מעולה,זה כבר מראה שיש התקדמות.!

אולי לנסות קצת דייטים שוברי שגרה,בשביל לצבור חויות ביחד,ודברים שהם שלכם.

יש לך התלבטויות אמרת, הצלחת להתגבר עליהם?דיברתם בינכם על הקשר?

לי אישית היה קשר שממש נבנה מאפס, זאת אומרת פגישה שלישית,לא חיכתי לטלפון,לא חשבתי עליו במשך היום,כלום.אבל בפגישות עצמן באמת היה אחלה,ולכן באמת לא "חתכתי". ולאט לאט זה נבנה.שזה חמוד.

חברה שלי שנשואה,אמרה לי,שהיא יצאה עם בעלה כבר שלושה חודשים,כיף להם ביחד,טוב להם,הם משדרים על אותו גל,הוא חשוב לה,אבל היא גם לא הרגישה שזה זה.

עד היא החליטה שזה זה,פשוט אמרה לעצמה,זה בעלי.ומאז.. היסטוריה

לגבי דימיונות,זה עבודה,ממש,כי זה כיף לדמיין,אבל יש דימיון ויש מציאות,ובעז"ה תגלי שהמציאות הרבה יותר טובה ואמיתית. (:

א. יכול להיות אולי אולי שבגלל שהולך טוב,ואתם יוצאים כמו שאמרת תקופה לא קצרה,את אולי טיפל'ה נלחצת כי את מבינה שזה יכול להפוך להיות זה?

והרי מספרים לנו שצריך להרגיש שזה זה,אבל זה נשמע וגם אמרת שיש לך רגש מסוים,אבל לא ברמה שציפית שיהיה לך שתביני שבחיר ליבך הוא בחיר ליבך.

אגב,הדעה שלו דווקא כן חשובה לטעמי, לפעמים שהצד השני אומר מה הוא מרגיש לגביי הקשר זה עוזר,

לא דיברתי על להכריח,אלא התכוונתי שתנסי להגיד לעצמך למה זה יכול להיות זה.

מה יש בו שטוב לך איתו,שגורם לך להיות איתו,ומה יש בקשר שגורם לכם ולך להיות קשר טוב

אני לא אחת שנעלבת או בוכה מכל דבר, מהסיבה שאם מישהו לא מספיק חשוב בחיים שלי אין לי סיבה לבכות בגללו.

כשהתחלתי לבכות ולהיות רגישה יותר עם זה שאני יוצאת איתו, זה פשוט חידד לי את ההבנה שהוא חשוב לי ואכפת לי ממנו, והוא משפיע עליי.

בעיניי זה מראה רק על דברים טובים. בסופו של דבר אם את לא מתחברת רגשית לבנאדם , מאוד קשה להתחתן עם מישהו כזה..

ובעיניי, שוב. הזמן בעז"ה יעשה את שלו ובקרוב מאוד תדעי אם זה זה או לא. אם הרגש ממשיך, לאט לאט גם הוא ילמד מה מתאים לך ומה פחות ואיך להתנהג אלייך. או שהוא א יידע ואז תביני שזה לא בשבילך.

בעיניי רגישות והכלה זה המפתח להכל. אם יש את זה , ותקשורת טובה, אין סיבה שזה לא יצליח

יקרה!

כותבת לך ממ ש בקיצור בגלל השעה, אבל חשוב לי להתייחס לשאלה כי  אני מרגישה שיש כאן משהו יקר שחבל לאבד מחוסר ידע.

אני מאמנת אישית לקראת חתונה.. וכותבת לך לגמרי ממקום אישי ושל רצון לעזור, גם אם זה עלול להשמע אחרת.

מרשה לעצמי להגיד לך (וזו דעתי הלא מחייבת בכלל, את זו שתגידי מה את חושבת) שממה שכתבת, לי  זה נשמע שיש סיכוי טוב שאת בקשר שטוב לך בו אלא שיש מחשבות בתוכך שעוצרות אותך מלהפתח למקום הזה.

מחשבות כמו: זה לא מה שדמיינתי,

אני אמורה להרגיש/לא להרגיש X

וכו'.

את המחשבות האלה חשוב לברר, כדי לבחון מה בהן אמת ומה דמיון מבלבל, ואז התמונה תהיה הרבה יותר ברורה.

מה שאמיתי במחשבות האלה צריך לקבל יחס מתאים והחלטה מה נכון במקרה הזה,

ואת הדמיון צריך להזיז שלא יעצור אותך, וכך תהיי משוחררת יותר לחוות את עצמך בלי בלבולים, תוכלי לתת יותר אמון בהרגשה שלך.

זו ממש העבודה שאני עושה עם בנות.

כתבת שלא תלכי לייעוץ מקצועי ולא הסברת, אז חשוב לי רק שתדעי שבאימון בשיטה שאני עובדת בה אני מקפידה לא להביא דברים מעצמי אלא רק לשאול את המתאמנת שאלות שיעזרו לה להבין יותר טוב את העולם שלה וכך ליצור את הבהירות בממה שחשוב לה. אז אם את לא פונה לייעוץ בגלל שאת לא רוצה שיתערבו וכו', אז תדעי שיש גם דרך כזו ששומרת מאד על המקום שלך ורק תומכת בך.

אני לא מנססה לשכנע אותך לפנות אלי

אבל מרגישה שאני מכירה דרך שממש יכולה לעשות לך טוב אז כדאי שתדעי עליה.

(ובגלל שעוד אנשים קוראים חשוב לי להגיד שממש לא הסברתי כאן איך עובד האימון או מה הוא עושה למתאמנת אלא דברתי רק על נק' אחת)

וכאן כן הרשיתי לעצמי בהתחלה לכתוב לך דעה אישית שלי (מה שאני לא עושה בדרך כלל בעבודה) דווקא בגלל שאנחנו לא נפגשות ואולי זה יכול לעזור לך.

את יכולה ע"י כתיבה או שיחה עם חברה לנסות ולברר את המחשבות שלך:

מה בקשר הזה דומה למה שרציתי ומה לא? (שתי רשימות של נקודות)

מתוך מה ששונה - מה עקרוני לי ועד כמה הוא עקרוני? (אפשר לתת ציונים לדרגת החשיבות)

וגם מתוך הדומה.

ולגבי הרגישות שגורמת לבכי - את יכולה לשאול את עצמך שוב בכתב או בשיחה עם חברה כל מיני שאלות ולנסות להבין מה גורם לרגישות, למה דווקא עכשיו זה מתעורר - זה קשור אליו או לא? למה זה קשור אצלך ומאיזה מקום פנימי זה מגיע ומתי או מה גורם לך לבכי אם יש בזה איזושהי חוקיות או קביעות ואולי תצליחי לברר לעצמך על זה יותר, אם מצליחים להגדיר זה יכול ממש לעזור.

הלוואי שמה שכתבתי יעזור לך.

ואת מוזמנת ממש לשאול כל דבר, אשמח לענות כשאצליח

מאחלת לך הצלחה רבה בדרך שאת נמצאת בה והמון סיעתא דשמיא להחליט מה שנכון לך באמת!

(בסוף יצא ארוך.. ועוד הרבה דברים לא כתבתי.. אבל עוצרת בגלל השעה)

בעניין המחשבות שעוצרות אותך, כתבתי מחשבות שאת מודעת להן בגדול, אבל הגיוני שיש גם מחשבות נוספות שאת לא מרגישה אותן כמו שכתבה אפוש והן עוצרות אפילו יותר מאלו המודעות.

את יכולה לנסות להשלים את המשפט: אם זה זה אז...

ולתת מקום לכל האמירות השליליות שעולות בך (אני עלולה להפסיד.../זה מפחיד כי... וכו') וכך לנסות לגלות אותן. 

ואם את שואלת מה זה יעזור?

לפעמים עצם זה שמגדירים מחשבה כזו זה כבר עוזר להשתחרר ממנה כי הרבה מהכח שלה זה כשהיא רק מאיימת בלי להיות מוגדרת.

מחברו אין צורך בלנסות להדמות לקשרים אחרים כל אחד ומה שהוא עבר בחיים , ומה שהוא דמיין , ומה שהוא ראה, ואיך שהאחים שלו ואבא אמא וחברים וכ... להבין שאנו שונים וקשרים שונים ולהוציא דמיונות מהראש. מצד שני לא להיות פזיזים עצלנים שבמקום לברר ומחשש לקושי ממשיכים קשרים סתאם אלה להיות אמיתיים ולבחון בכנות...

אז כמה זה באורך? 

אבל לעומת מה שרציתי להגיד או לעומת תהליך אימון זה ממש קצר ;)

לכתוב הכל. תראי שזה יקח הרבה מאד זמן, אבל פתאום את מתרגמת שברי מחשבות שלך למילים וזה נותן לך הזדמנות לפתח אותם.

עובד, מנסיון.

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰