עדיף להיות רעב מאשר להיות מת

כל הכבוד!

לפחות תהיה מזכרת מהלטאה..

אני מאלה שמעדיפים ללטף וזהו 

אבל דווקא אני אם הייתה לי אפשרות הבית שלי היה כמו ספארי...

אבל חשבתי לעצמי שאם זה קורה מול העיניים שלי, אולי מידה טובה להציל אותה

כל המרחם על הבריות וזה... 

ברררר רק לחשוב על כאב שיניים עכשיו...

רק מה, מצד שני, אני מקווה שהחתול לא הקפיד עלי 

(נראה לי )

על התנא (רבי טרפון?) שרץ אליו גדי להתחבא בגלימה שלו בשביל שלא ישחטו אותו

והוא אמר לו 'לך, כי לכך נוצרת' ושלח אותו להישחט

אאל"ט הוא נענש על זה.

אז נכון שרוע זה חלק מהחיים, אבל אולי כשיש לנו אפשות אנחנו אמורים לעצור את זה.

תודה על התיקון

למה לא ברור?

נאמר שם שבאמת סתם ככה לא צריך להציל עכשיו חיות..

אבל בגלל שהוא כבר בא לבקש עזרה, זה הפך הרחמנות לסרב.

ב. גם אם לא - הנקודה היא הרחמנות כשמזדמנת לו במקרה שהוא בורח אליו. זה לא מצד שלא יישחטו בעולם עגלים, אלא מצד זה שכאן הנקודה שהיתה צריכה להתעורר יותר, היא ה"ורחמיו על כל מעשיו". 

לא ברור אם זה לא היה עגל שלו, מהעדרים שלו. וסביר כך. שהרי מתוך המסופר נראה שזה היה בידו להחליט.

ב. גם אם היה מדובר במציאות שלא שלו, הנקודה היא מה ש"אמר" לעגל,  לכך נוצרת. וכאשר יש מקרה פרטי, שאמורים להתעורר בו רגשי חמלה ספציפיים, אז למעלתו של רבי יהודה הנשיא, זה נחשב לאי רגישות מספיקה.

[הרצי"ה היה מספר על רבי מנשה מאיליה, תלמיד הגר"א, שאמר שכל עוד יש איזו תולעת בעולם שלא מרגישה בנוח כי לחוצה בנקיק סלע, הוא לא יכול להרגיש לגמרי בנוח.. והיה אומר על כך שזו תכונה "קוסמית" כזו. הרגשת הכל. הרצי"ה עצמו, השאיר פעם למשמש שלו פתק, על יד רעל-עכברים, או מלכודת, שהניח בבית - וכתב בו: רבי, רבי יהודה הנשיא, כשראה את שפחתו עושה צרות לעכברים, אמר לה, ורחמיו על כל מעשיו...

ברור שזו לא מידתו של כל אדם. אנשי מעלה]

הבנתי שזה הקטע של הסירוב למישהו שכבר סמך עליו... סוג של שברון לב בשבילו.

מקסימום היה מוצא עגל אחר.. זה כבר לא בעיה של רבי

יש פה דיוק

ואולי לכן שמו את הסיפור הזה, כדי שנעמוד עליו (על הדיוק ולא על הסיפור ).

יש דברים שצריכים להיעשות, אבל זה לא אומר שהם נחמדים או משמחים. הם עצובים, ובכל זאת צריך לעשות אותם ('מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה' זאת דוגמה טובה. המצרים היו צריכים להיהרג, זה הגיע להם, אבל אלוקים עדיין ראה בזה מקור לצער).

כך גם אפשר להתייחס לשחיטה. זה נכון, בעלי החיים נוצרו בשביל זה, אבל זה לא סותר את הצער מהכאב שהם עוברים ומהפחד.

העניין הוא, שצריך להיות מודע לכאב הזה. 

יצא קצת צולע אבל מקווה שהובנתי.

מצד המידות שלך, כשאתה רואה - ברור שזה מעשה טוב.

זה לא אומר שאתה צריך להציב משמרות שלא יקרו כאלה דברים... יש דברים ב"שרשרת המזון" בטבע, שעדיף שאנחנו לא רואים.

אבל כשזה משהו ספציפי שאתה רואה, זה אחרת.

כלומר, באופן טבעי, אם הוא רואה מקרה כמו שתיאר, מתעוררים רחמים על הלטאה. אז לא כדאי "לכבוש" אותם.

אבל יודעים שבטבע דברים מתנהלים כך, לפחות במצב הנוכחי של העולם. עד "לא ירעו ולא ישחיתו", "ואריה כבקר יאכל תבן"..

מנוסח היטב.

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.