בס"ד
מאיפה בא הרעיון שכדי להכיר את האדם צריך לדעת כל מה שעבר עליו?
ויותר מזה, למה נראה לכם שאם תדעו מה האדם עבר בוודאות תכירו אותו טוב יותר??
חתונה זה לא משחק ילדים. ממש לא.
אבל בן זוג הוא גם לא ספר קורות חיים שצריך למלא ולכתוב בו כל דבר.
רוצה להכיר את מי שמולך?
תקשיב למה שהוא בוחר לספר לך.
תקשיב אופן שבו הוא מדבר.
תהייה קשוב למי שהוא, למה שהוא.
ההתנהלות, ההתנהגות, הניואנסים.
ברור שאחות שהתאבדה לפני שבע שנים השפיעה עם המעשה שלה על האחות הקטנה ועל כל הבית.
ברור עוד יותר שקדמו לזה מאורעות נוספים, שחלקם גם השפיעו.
מה זה משנה כעת??
כעת משנה איך היא לקחה את זה והתקדמה עם זה ומה נותר בה.
ואת זה אתה יכול לראות גם ככה.
זה שזה השפיע זה ברור. אבל על כל אחד זה משפיע אחרת.
מה המדוייט כבר יכול להסיק מזה??
כך וכך האחות בחרה לעשות.
עכשיו אתה מכיר יותר טוב את הבחורה??
הדבר הכי מקומם זה כשאנשים לוקחים מידע כזה,
וחושבים שממנו יכולים לגזור מסקנות.
או על פיו לפרש דברים בהתנהגות או בהתנהלות וכ'.
זאת האישיות שנמצאת מולך. לבניית בית פחות משמעותי מה עיצב את האישיות הזאת,
והרבה יותר משמעותי זה להיות קשוב ופתוח להכיר את מי שמולך בלי לפרש עליו פירושים.
וחתונה בהחלט לא משחק ילדים.
צריך ללמוד להכיל את האדם שמולך במלא מורכבותו-
ולהיות בוגר זה גם להבין שיש לאדם חלק שלו פרטי עם עצמו.
לספר דברים אישיים ובייחוד הכואבים שבהם יכול מאד להעצים את המקום הזוגי-
אבל זה כאשר יש זוגיות. לא באופן מלאכותי, וממש לא לפני שמגיע הזמן הנכון.
ומי שמרגיש שאם לא יספרו לו דבר כזה זה "מקח טעות", שיברר טוב לפני.
שכבר בבירורים ישאל על העיסוק של כל אחד מהאחים,
ההורים, וכל מה שמעניין אותו. אבל שלא יצפה מבחורה שכל פעם שהיא יוצאת לדייט עם בחור חדש,
היא צריכה לפתוח את כל הפצעים.
גם נפש של אדם היא לא משחק ילדים.
