סיפור קצר שכתבתי על טיול שעשיתי אתמול עם המשפחה..אשמח לביקורת בונה
המעיין/יהודה
השמש קופחת בעז על ראשי. בתחזית מזג האוויר דווקא אמרו שיירד גשם. היכן הוא?
התיק כבד. אבא אמר שיש בריכות שחלקן עמוקות וחלקן רק לשכשוך. הבגד ים והמגבת נמצאים בו, יחד עם כמות מים סבירה ואוכל כשר לפסח.
פלגי זיעה ניגרים ממני. אבל זה שווה! יהיו מעיינות טובים במסלול.
מתקדמים בקצב איטי, אנחנו לא הראשונים שחושבים ללכת כאן. לא צריך תמיד להאמין לפרסומים בעלונים. אפשר למצוא מקומות טובים מהם.
אבל הבטיחו מעיינות שווים.
עוקפים את המשפחה שלפנינו, 5 ילדים חמודים מזדחלים להם לאיטם. מקפצים מאבן לאבן, ועוקפים זוג עם כלב. רעש והמולה. בטח זה המעיין הראשון.
בריכה נאה, מלאה ילדים קופצניים. כדאי לוותר עליה, בהמשך בטח תהיה אחת יותר טובה.
משאירים חמישים אנשים מיואשים אחרינו שמתעצלים להתקדם מפני השמש ומסתפקים בשלולית מים שנקראת בריכה. לנו הבטיחו מעיינות שווים.
הנה אדם מוכר. "שלום שלום, חג שמח".
התיק מכביד, החום עולה והיובש מציק. הספק מתחיל לפעפע כמו ארס של נחש. יהיה? אזורים באמונה שבמעיין יהיה קריר וכיף.
התקהלות גדולה לפנינו. מבט מהיר מגלה עוד מעיין. חביב. אבל..חצי מטר זה לא שווה. הבטיחו מעיין שווה! שאפשר לשחות בו!
השביל מתקדם ואנחנו נאמנים לו. אולי בעצם הטעו אותנו? אבל אם הגענו עד לכאן-נמשיך לחפש את המעיין השווה. אנחנו לא בכיינים, שווה את המאמץ.
ליד המעיין הבא, פוגשים חבר של אבא. הם כבר סיימו את המסלול וחזרו לאכול בחיק הטבע ארוחת צהריים.
"זה המעיין הכי טוב שיש כאן, אל תצפו ליותר טוב ממנו." אבל? איה המעיין שהבטיחו?
ממשיכים בספקנות במסלול המעגלי. אנחנו נמצא אותו! או שאולי הוא כן צודק?
מגיעים לתחילת המסלול שוב.
"למקורות העליונים המשך כאן" מורה שלט. נעלה. יש מה להפסיד? הרי הבטיחו מעיין שווה.
החום מתגבר והספק כבר משתלט. כאן כנראה לא יהיה משו מיוחד. הרי ראינו כבר את כל המעיינות.
עוד עליה קטנה מראה לנו התקהלות של אנשים יושבים ועושים פיקניק וילדים קטנים קופצים למים. הנה המעיין!
קופץ למים.
מטר וקצת. קרירים ומלאים בוץ. יוצא ומתנגב. אכול אכזבה.
איפה המעיין השווה שהבטיחו?..
