אמא שלי לא "דוסית עולם" אבל עם כל הכבוד מדובר בסופו של דבר בחיים שלי, ויש לי בית, משפחה וחיים משלי ואם אני בוחרת בדרך מסוימת, אני מספיק בוגרת ועם שיקול דעת להחליט עבור עצמי.

כיסוי ראש חלקי- עוד לפני החתונה כשמדדתי מטפחות היא ראתה, לא העירה יותר מדי וקיבלה את זה, ונזם- יום בהיר אחד הופעתי איתו. היא לא אהבה, קיבלתי את זה, אבל הסברתי לה שזה מה שאני אוהבת ואני אשמח אם היא תתן לי לפעול לפי שיקול הדעת שלי.

לא עשיתי מזה יותר מדי סיפור, לא הפכתי את זה לביג דיל, וזה בין היתר נותן לה להתמודד יותר בקלות.

היא נשואה והיא ברשות עצמה (בעלה...) מעולם גם לא היתה מחשבה לשאול.

צניעות זה בהחלט גם בגלל שנמצאים בחברת גברים. וברור שכאשר נמצאים רק בחברת נשים, ההלכות שונות.

זו המצאה חדשה, בגלל הרצון להדגיש לבנות את הערך העצמי, שזה וודאי נכון  -שכבר הפכו את הענין לגמרי.

ולומר על "חצי כיסוי" שבוודאי לרוב הפוסקים המוחלט אינו כהלכה שזה "הכי יפה" - מלבד מה שלא שייך גם מבחינה חיצונית, כי זה ענין של טעם - 

הרי שהאמירה על מה שאינו ראוי, "הכי יפה" מעוררת תמיהה. אפשר הרי להמשיך עם זה רחוק וגם להיתמם ולומר שלא מדברים על הלכה, רק על יופי....

מעבר לכך, מי שמעיין קצת, בשכל וברגש, בעניינו של כיסוי הראש, דומני שגם באופן פשוט ממש יחוש את היופי שיש בכיסוי כהלכתו. חוש היופי החיצוני, אינו מנותק מתפיסת הענין והערך. קל וחומר מזה שאנו רואים שנשים תופסות כ"יפה", מה שמקובל באופנה של אותו זמן.

לא סתם כתב הרצי''ה -  ''הישן יתחדש והחדש יתקדש...'' וכו

תורה שלא מחוברת אל התקופה, אל האנשים, תורה שלא מספקת מענה לצרכים עכשווים, היא לא רלוונטית.

ומתפקידם של רבנים גדולים וגדולי הדור להפגיש את הדור עם העומקים הרלוונטיים, לפי צרכי הדור, שאכן חבואים בתורה.

על זה מדבר 'מאמר הדור' מאת הרב קוק.

אלא אביו, הראי"ה קוק זצ"ל.

ב. אין דבר כזה שהתורה "לא רלוונטית". המענה לצרכים גם העכשוויים, בא מתוך הבנת ערכה הנצחי של התורה שאינה משתנה. וכשגדולי דור מפגישים עם תכני התורה, אינם עושים זאת ע"י שינויים בתורה ח"ו, או ע"י עיוות שרשי ההלכות, אלא שאכן מאירים צדדים שיש בהם, אבל לא "במקום" אמיתות בסיסיות ומקובלות.

גם מאמר הדור, מדבר על שאיפות גודל שיש בדור, שצריך הארה של גודל מתוך תורה. אבל אין לכך קשר לנושא הנידון. אפשר להוסיף ולהעמיק בהסברת ערך הצניעות, למשל, אבל לא ע"י שלילה של דברים שאכן עומדים ביסוד ההלכות הללו.

ג. בלי ספק, גם הראי"ה וגם הרצי"ה, כידוע לכל מי שקצת מתמצא בדבריהם, היו נגד הכיוון שנאמר פה. הן ההתייחסות אל מנחילי הלכות צניעות כאילו "הושפעו", הן אל אופן קביעת הלכות, אל אמיתתן המוחלטת של הלכות מקובלות, וגם אל הרעיון שתקום "מועצת רבניות" שתחליט על זה, "במקום" המקובל. אם הרצי"ה - שהזכרת אותו - היה רואה דברים כאלה, היה מגיב חריף בהרבה ממה שנאמר כאן..

ידידי היקר, אם אתה חושב שההלכה נקבעה כך כי "גברים" כתבו אותה, אז אני חושב שהשמטת את הבסיס המשותף לדיון עם מרבית הקוראים/כותבים פה. שהרי הנחת הבסיס היא שחכמי התושבע"פ קבעו את פרטי ההלכות כהמשך דבר ה'.

וגם - סתירה פנימית: אז מדוע לכתוב ש"ההלכה כך כי ההרגשה של האשה" וכו'... הרי אתה סבור שבכלל גברים קבעו את זה, לטובתם...

אבל האמת אינה כך: ההלכה היא דבר ה'. וההלכות השונות של צניעות לנשים בחברת גברים, זה קודם כל כי היא מחטיאה אותם. וכמובן, זו חרפה לה מצד עצמה, ובזיון עצמי, בגלל השונות בין גברים לנשים ואיך שזה נתפס אצלם (אם היה איזה מישהו "מסורס", יש להניח שההלכה היתה אותו דבר כמו ביחס לאשה.. ז"א, זה בגלל תחושתם את השונות).

הלכות צניעות לא נקבעו בגלל "גברים שנוח להם שהאשה בבית".... (אשתו של החפץ חיים, מחבר המשנה ברורה, היתה מוכרת בחנות שלהם..) וגם לא "מחשיבה מעוותת שתפקידה של האשה להתחבא"... החשיבה והדיבור הכי מעוותים, זה להתייחס כך לחז"ל, גדולי עולם, עדיני הנפש, מכבדי כל אדם מישראל, איש ואשה, באשר הוא, ומנחי עניינם הייחודי.

"מה תעשה מי שיש לה פנים יפות"... השאלה הזו, נובעת מהטעות הקודמת. תושבע"פ, אינה "גחמות". יש גדרים ברורים. ואין הלכה שמי שפניה יפות צריכה להסתתר. ואם היא תעשה כל מאמץ שכל העולם יסתכל עליה - אז אכן הנהגתה תהיה לא צנועה..

ולא "מועצת רבניות" תקבענה הלכות צניעות.. אדרבה, אנחנו רואים שנשים צנועות באמת, לא כאלו עם יחס להלכה כאילו היא מגברים שחשבו ש"צריך להתחבא".. - אלו הכי מקבלות בשמחה את ההלכות כפי שקבעו חז"ל ברוח ה' עליהם. לרוב גם מעדיפות לא להיות "מועצת" לענין זה... מוטב שנשים תהיינה עם שאיפת היופי העדינה, כפי שה' טבע בהן, ותנתבנה אותה עפ"י ההלכה, מורשה קהילת יעקב.

אגב, יש בתלמוד הלכות איך אשה צריכה להיזהר מלהתגנות בפני בעלה, מלהתכער. וגם הלכות שמקילות על רווקות, אפילו בימי אבל ל"ע, כדי שלא תראינה לא טוב. וגם במסכת שבת חלק נכבד מהלכות טלטול בשבת, נובע מהכרת מנהג הנשים מה מייפה אותן... אז רואים שחז"ל לא חיפשו איך האשה לא תיראה טוב... זה ממש מבט מעוות. חבל על מי שמפסיד את היחס העמוק לרבותינו בגלל עיוותים כאלה.

לגבי כיסוי הראש, מה זה "הקושי שלכם לקבל דעה שלא מתאימה להלכה המקובלת"?.. "ההלכה המקובלת" היא ההלכה. שוב, זה מתחיל מהיחס להלכה בכללה, כפי שהתבטא לעיל. אז שם מתחיל הדיון. הקושי, אינו של מי שלא מוכן לקבל "דעה שלא מתאימה להלכה המקובלת" אלא של מי שאינו מוכן לקבל את ההלכה.

והמרחק בין לא לקיים הלכה לאמירת "אינו ראוי" פשוט לא קיים. מה שלא כהלכה, אכן אינו ראוי. גם אם יש סבלנות והבנה לכך שיש חולשות בעולם, ותקווה לתיקונן, אצל כולנו.

מי שהולכות כך מתוך "ראיה אמיתית של צורך בכיסוי ראש", אז יפה שחשות את הצורך. אך עדיין זו חולשה (אם "חפיפניקיות" הכוונה במזיד, בוודאי מסתבר שכאלו אינן מזידות, אלא שוגגות או קשה להן להתגבר. אם הכוונה שמתפשרות בקיום ההלכה, אכן זה מה שהן עושות, לצערנו. לפחות עפ"י ההלכה המקובלת על רוב-ככל הפוסקים המובהקים בעם ישראל).

כיסוי ראש, זה לא רק כי הוא "יפהפה", אלא כי זו הלכה. אבל נכון שמי שקולט את ההלכה, חש גם את היופי. אבל לא בגלל זה יפסקו לפי היופי.. וכפעל יוצא, מי שיותר "יפה לה" אחרת, יהיה מותר לה עפ"י ההלכה ללכת אחרת... ולכן וודאי ש"חצי" זה פחות מכובד (ולמי שחוש היופי שלו לפי ההלכה, גם פחות יפה..). "סרט" עוד פחות, אם כי כנראה גם רוצה לבטא רעיון של הבחנה בין נשואה ללא נשואה.

שנזכה לקיים הלכות בשמחה.

(לפחות אחת מהן) אתה סבור שהלכות יסודיות בעם ישראל, שנקבעו ע"י גדולי עולם, תושבע"פ, וחלקן מדרשה ישירה של משמעות הפסוקים, "הושפעה מגורמים זרים".

ואני אומר: חס ושלום.

"הגט מצפת", שבתקנתו מעורב קרוב משפחה שלי, הוא דווקא דוגמה הפוכה (אם כי, עם כל הכבוד לחכמים החשובים מכל הצדדים, גם הם אינם שמים עצמם כתנאים ואמוראים). היה פה דיון ענייני, האם ניתן להקנות גט בשם אדם שאינו בהכרה, במחשבה שזה "זכין לו" או לא. זו שאלה עצומה, מבהילה ומרעישה. מצד אחד עומד איסור אשת איש, מצד שני עיגון אשה. אינני מקנא במי שצריכים להכריע בכך. מכל הצדדים.

וכבר היו דברים מעין אלו בדורות ישראל. כמו פרשת "הגט מקליווא" לפני כמה וכמה דורות, שהסעירה את כל העולם היהודי.

אדרבה, זה שאתה סבור שאלו שערערו על גט זה, זה בגלל "לחצים חברתיים", מראה לדעתי על אי הבנה של חומר הסוגיא, ושל מעלתם של חכמים. כל גדולי ישראל, מכל הגוונים, שקדו  ושוקדים על תקנת עגונות מעולם. די לראות את הדוגמה של הרב עובדיה יוסף זצ"ל, אחרי מלחמת יו"כ, כולל הטלפון לעגונה באמצע הלילה, כדי שלא תישן עוד לילה ודמעתה על לחיה, כדי להבין עד היכן.

ההיפך, אסור ש"לחצים חברתיים" יביאו לעשות מההלכה "מישמש".. משהו כזה שצריך לנוע לפי הלכי רוח מקומיים, זמניים, שיסודם באומות העולם ובזלזול בקדושת המשפחה ח"ו.

אין השוואה בין היהדות ל"דתות אחרת". ומי שמאמין בקדושת תושבע"פ, זה כן אומר - לגמרי אומר - שאסור לחלוטין "להטיל ספק בהלכות ובדרך פסיקתן", כשמדובר על הלכות מקובלות שנקבעו מקדמת דנא ע"י כל גדולי עולם, כי אז אינך חותר ל"פסיקה הלכתית נכונה יותר"... אלא להמצאת הלכה חדשה, נגד כללי ההלכה עצמם. וממילא, אין זו "הלכה", אלא סתם הגות לב אנוש..

כללי פסיקת ההלכה, אינם פחות מכללים בכל  מדע אחר. ולמעלה מזה.

יש דרך איך פוסקים הלכה; ובשביל זה, צריך להיות מומחה גדול מאד בכך. לא כל אחד יציע "לשנות"... חכמי התורה האמיתיים, יודעים איזה הלכות מקובלות וקבועות, ובאיזה דברים, יש מציאות מתחדשת שמצריכה התייחסות עפ"י הכללים המקובלים.

ולגבי איך יש לנו גמרא וספרים אחרים - הרי שזה לא בא כי הם לא קיבלו את מה שלפניהם..

הרמב"ם כותב, שמשנתרבו התלמידים שלא שימשו כל צרכם, רבו המחלוקות. המחלוקות לא היו כי לא קיבלו את מה שנפסק קודם לכן כהלכה פסוקה, אלא דיונים מה התקבל. ומשמעויות לגבי מציאויות שהתחדשו, היקש.

התלמוד מלא בקושיות על דברי אמוראים מתנאים, בהבנה שאין אמורא יכול לחלוק על תנא.

ואז צריך ראיה מתנא אחר.

וכן, אחרי חתימת התלמוד, "האומר דבר לחלוק על קוצו של יוד מהתלמוד - לא ייחשב בכלל חכמי ישראל" (נודע ביהודה).

ואח"כ, ראשונים ואחרונים. ופוסקים שהתקבלו בכל ישראל, או בעדה מישראל. יש הירארכיה בפסיקה.

ובתוך הפוסקים, קודם כל למדו הרבה-הרבה, ידעו היטב מה מקובל ולמה. רק אח"כ מלאם ליבם לחוות דעה.

ולכן, "עולם המחשבה הולך לאיבוד" דווקא כשחושבים שאפשר ללא שמץ מומחיות, ללא ידיעת הכללים, ללא ידיעת הרוחב, "לפסוק" בלי כלום.

אדרבה, התרגלנו נכון: יש הלכות שהולכים לפיהם. נכון מאד. ומחשבתינו מעמיקה ומתרחבת כשאנו מעמיקים להבינם, לחקור בטעמיהם, ליישר עצמנו לפיהם. כשיש שאלות, יש פוסקים מובהקים שיודעים לדון בהם, כדרכה של תורה.

מי שדן על ההלכה רק "לפי הרעיונות שמאחריה" הרי זה מערב נגלה ונסתר - כלאיים כדברי החת"ס - ובמקרה ש"ממציא" רעיונות וטעמים, מערבב בין דבר ה' לבין הגות שיכולה להיות נכונה, ויכולה להיות גם המצאה קטנה. כך לא פוסקים הלכה, טעות בכתובת. וההלכה, היא הראויה בעם ישראל. אחרת - כנ"ל  הדיון לא על אותו מישור.

יש גם סוברים שבהיות שפעם להדליק אש היה קשה, והיום קל, אז "לפי הרעיון" אפשר להדליק בשבת, גם לנסוע וכו'... מה שקוראים, רפורמים.. טוב, אין חלקנו עימהם.

אלא בהיות שכתבת ב"מרחב הציבורי" דברים שיש בהם טעויות ממשיות לפי דרכה של תורה, ראיתי לנכון להגיב, לטובת הקוראים..

ואי אפשר להגיד "באוויר" שהיו ויש השפעות זרות..

צריך להבחין בין  השפעות במציאות החיים הסביבתית, וכד', שזה יכול לקרות - לבין דברים ששייכים לליבה של הפסיקה ההלכתית, של ההלכות והכללים המקובלים.

ומה שכתבת כעת לגבי הגט מצפת, משול לאדם חסר ידע ברפואה, שמתערב בקונסיליום רפואי, ואומר: אני חושב שבהחלט חיובי ההצעה של אלו שאומרים לנתח וכך יצילו מהמחלה... האחרים אומרים שכך הפציינט ימות חלילה..

הנימוק של "אשה מסכנה", הוא בהחלט מוטיווציה לנסות למצוא כל דרך מותרת להתירה, לא מעבר לכך. ולהגיד שחכמים שמתנגדים, זה "כי לא נראה להם טוב בעין"... כאילו הם מבינים פחות ממך את דלותה ועוניה, זו שטחיות ממש. אלא שהנושא של לקבוע שאשה אינה עוד אשת איש, הוא באמת כבד מאד.

יש תקדימים שבי"ד מבטל, או חולק. אלא שאכן פה, יש נימוק משפטי שהמערער הפורמלי אינו שייך לענין.

אבל מה שרצו להעלות לדיון, זה בגלל החידוש הגדול שיש בפסיקה זו, שיכולות להיות לו השלכות גם לעתיד. זו דרכה של תורה מתמיד. כשיש חידוש הלכתי גדול, דנים האם ניתן לקבלו. בפרט בהלכות חמורות מאד. ובאמת, גם החכמים שפסקו להתיר את העלובה הזו, הם חכמים גדולים, ישרים, והתייעצו עם גדולים מהם.

ואתה צודק שבשביל לקבוע הלכות יש בימ"ד. בזה אנחנו מסכימים. אבל בהיות שכתבת מה נראה לך גם ראוי לעשות בגלל הרעיון, לא רק מה היה נראה לך רעיונית "לולי דבריהם".. אז צריך לציין שה"ראוי" בבית ישראל, הוא לקיים הלכה. כזו שנקבעת בביהמ"ד.

[אמנם פנית לנשים, אבל אני רואה שענו לא רק הן..]

מעבר לכך, שלגבי מכנסיים וחצי כיסוי - יש גם דעתו של "אבא", דהיינו רבש"ע....

אבל לגבי עצם השאלה "אם היא לא רוצה" - ברור שמשלב מסויים, אדם עושה מה שבוחר, והאחריות - לטוב וההיפך -  היא עליו.

אבל אם האמא "מאוכזבת ולוקחת קשה".. מה יש להלין עליה. כמו שלך יש בחירה, גם לה יש בחירה איך להגיב ולהתייחס ולחוש. היא קיוותה שהבת שלה תלך אחרת, ולא בגלל גחמה אישית שלה כאמא, ומביעה אכזבה. 

אז תקחי בחשבון שזו התגובה, אולי תחשבי שוב למה היא מגיבה כך - ותחליטי..

(אגב, "נזם", זה לא באותה קטגוריה)

לפחות כשהוא "עדין", זה יותר ענין של הרגל.

מקום שלא נהגו, אז זה באמת "קשה לעיכול" לדור הבוגר יותר.. וגם אם זו סביבה שלא הולכים שם כך, יש בכך איזו תחושה של "החצנה" קצת בוטה (תדמייני לך מישהי בשכונת גאולה הולכת כך, אז תוכלי להבין איך זה "מרגיש" שם. סוג של התרסה ופריצת גדר).

אבל עניינית, כיום שזה כבר לא דבר כ"כ נדיר במקומות וחברות מסויימות, ראינו גם בנות יראות- שמיים, במקומות כאלו, שהולכות כך, כי סתם זה יפה בעיניהן.. כדרכן של בנות.

לדעתי ההבחנה חשובה. כי כשרואים מישהי שהולכת כך, ו"בפנים" לא התקלקל אצלה כלום - אז מתרגלים יותר בקלות.. זה לא דבר שמצד עצמו הוא נגד ההלכה, כשאינו בסביבה שזה נתפס כנ"ל. 

שוב, על התחושה של האמא לא תוכלי לשלוט. אבל יש להניח שאם זה רק בנושא כזה, ותגידי לה שתשים לב שאת הולכת כראוי עפ"י ההלכה; ורק בענין שהוא סה"כ ענין של טעם, ורבות כבר הולכות כך, את הולכת לפי מה שיפה בעינייך, ובעדינות - יש סיכוי שיהיה יותר קל לעכל.  זה באמת לא כ"כ פשוט להיתקל באכזבה של אמא, מול דבר שמבחינתך הוא ענין של יופי בלבד (בדבר כזה, גם יותר קל אולי להופיע אחרת בפניה. התחשבות בטעם..).

נכון שהלשון "מרשה" נשמעת קצת חדה,

אבל לא נכון שהאיש רק "מביע דעה" לגבי איך אשתו מסתובבת ברשות הרבים.

יש צד שכל אחד "עצמאי" ויש צד של מחוייבות זה לזה, גם בעניינים שהם לכאורה רק "של" האחד.

ולפעמים (אני מניח, כדוגמת זה שהערת אליו), דווקא כשמובן מאליו שאין שמץ של כוונה "אגרסיבית", יכול לצוץ ביטוי כזה, "היית מרשה לאשתך"... אני מעריך שאשה שחיה במכלול כזה, היתה דווקא נהנית מהביטוי.. מרגישה שממש איכפת ממנה..

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?