אמא שלי לא "דוסית עולם" אבל עם כל הכבוד מדובר בסופו של דבר בחיים שלי, ויש לי בית, משפחה וחיים משלי ואם אני בוחרת בדרך מסוימת, אני מספיק בוגרת ועם שיקול דעת להחליט עבור עצמי.

כיסוי ראש חלקי- עוד לפני החתונה כשמדדתי מטפחות היא ראתה, לא העירה יותר מדי וקיבלה את זה, ונזם- יום בהיר אחד הופעתי איתו. היא לא אהבה, קיבלתי את זה, אבל הסברתי לה שזה מה שאני אוהבת ואני אשמח אם היא תתן לי לפעול לפי שיקול הדעת שלי.

לא עשיתי מזה יותר מדי סיפור, לא הפכתי את זה לביג דיל, וזה בין היתר נותן לה להתמודד יותר בקלות.

היא נשואה והיא ברשות עצמה (בעלה...) מעולם גם לא היתה מחשבה לשאול.

צניעות זה בהחלט גם בגלל שנמצאים בחברת גברים. וברור שכאשר נמצאים רק בחברת נשים, ההלכות שונות.

זו המצאה חדשה, בגלל הרצון להדגיש לבנות את הערך העצמי, שזה וודאי נכון  -שכבר הפכו את הענין לגמרי.

ולומר על "חצי כיסוי" שבוודאי לרוב הפוסקים המוחלט אינו כהלכה שזה "הכי יפה" - מלבד מה שלא שייך גם מבחינה חיצונית, כי זה ענין של טעם - 

הרי שהאמירה על מה שאינו ראוי, "הכי יפה" מעוררת תמיהה. אפשר הרי להמשיך עם זה רחוק וגם להיתמם ולומר שלא מדברים על הלכה, רק על יופי....

מעבר לכך, מי שמעיין קצת, בשכל וברגש, בעניינו של כיסוי הראש, דומני שגם באופן פשוט ממש יחוש את היופי שיש בכיסוי כהלכתו. חוש היופי החיצוני, אינו מנותק מתפיסת הענין והערך. קל וחומר מזה שאנו רואים שנשים תופסות כ"יפה", מה שמקובל באופנה של אותו זמן.

לא סתם כתב הרצי''ה -  ''הישן יתחדש והחדש יתקדש...'' וכו

תורה שלא מחוברת אל התקופה, אל האנשים, תורה שלא מספקת מענה לצרכים עכשווים, היא לא רלוונטית.

ומתפקידם של רבנים גדולים וגדולי הדור להפגיש את הדור עם העומקים הרלוונטיים, לפי צרכי הדור, שאכן חבואים בתורה.

על זה מדבר 'מאמר הדור' מאת הרב קוק.

אלא אביו, הראי"ה קוק זצ"ל.

ב. אין דבר כזה שהתורה "לא רלוונטית". המענה לצרכים גם העכשוויים, בא מתוך הבנת ערכה הנצחי של התורה שאינה משתנה. וכשגדולי דור מפגישים עם תכני התורה, אינם עושים זאת ע"י שינויים בתורה ח"ו, או ע"י עיוות שרשי ההלכות, אלא שאכן מאירים צדדים שיש בהם, אבל לא "במקום" אמיתות בסיסיות ומקובלות.

גם מאמר הדור, מדבר על שאיפות גודל שיש בדור, שצריך הארה של גודל מתוך תורה. אבל אין לכך קשר לנושא הנידון. אפשר להוסיף ולהעמיק בהסברת ערך הצניעות, למשל, אבל לא ע"י שלילה של דברים שאכן עומדים ביסוד ההלכות הללו.

ג. בלי ספק, גם הראי"ה וגם הרצי"ה, כידוע לכל מי שקצת מתמצא בדבריהם, היו נגד הכיוון שנאמר פה. הן ההתייחסות אל מנחילי הלכות צניעות כאילו "הושפעו", הן אל אופן קביעת הלכות, אל אמיתתן המוחלטת של הלכות מקובלות, וגם אל הרעיון שתקום "מועצת רבניות" שתחליט על זה, "במקום" המקובל. אם הרצי"ה - שהזכרת אותו - היה רואה דברים כאלה, היה מגיב חריף בהרבה ממה שנאמר כאן..

ידידי היקר, אם אתה חושב שההלכה נקבעה כך כי "גברים" כתבו אותה, אז אני חושב שהשמטת את הבסיס המשותף לדיון עם מרבית הקוראים/כותבים פה. שהרי הנחת הבסיס היא שחכמי התושבע"פ קבעו את פרטי ההלכות כהמשך דבר ה'.

וגם - סתירה פנימית: אז מדוע לכתוב ש"ההלכה כך כי ההרגשה של האשה" וכו'... הרי אתה סבור שבכלל גברים קבעו את זה, לטובתם...

אבל האמת אינה כך: ההלכה היא דבר ה'. וההלכות השונות של צניעות לנשים בחברת גברים, זה קודם כל כי היא מחטיאה אותם. וכמובן, זו חרפה לה מצד עצמה, ובזיון עצמי, בגלל השונות בין גברים לנשים ואיך שזה נתפס אצלם (אם היה איזה מישהו "מסורס", יש להניח שההלכה היתה אותו דבר כמו ביחס לאשה.. ז"א, זה בגלל תחושתם את השונות).

הלכות צניעות לא נקבעו בגלל "גברים שנוח להם שהאשה בבית".... (אשתו של החפץ חיים, מחבר המשנה ברורה, היתה מוכרת בחנות שלהם..) וגם לא "מחשיבה מעוותת שתפקידה של האשה להתחבא"... החשיבה והדיבור הכי מעוותים, זה להתייחס כך לחז"ל, גדולי עולם, עדיני הנפש, מכבדי כל אדם מישראל, איש ואשה, באשר הוא, ומנחי עניינם הייחודי.

"מה תעשה מי שיש לה פנים יפות"... השאלה הזו, נובעת מהטעות הקודמת. תושבע"פ, אינה "גחמות". יש גדרים ברורים. ואין הלכה שמי שפניה יפות צריכה להסתתר. ואם היא תעשה כל מאמץ שכל העולם יסתכל עליה - אז אכן הנהגתה תהיה לא צנועה..

ולא "מועצת רבניות" תקבענה הלכות צניעות.. אדרבה, אנחנו רואים שנשים צנועות באמת, לא כאלו עם יחס להלכה כאילו היא מגברים שחשבו ש"צריך להתחבא".. - אלו הכי מקבלות בשמחה את ההלכות כפי שקבעו חז"ל ברוח ה' עליהם. לרוב גם מעדיפות לא להיות "מועצת" לענין זה... מוטב שנשים תהיינה עם שאיפת היופי העדינה, כפי שה' טבע בהן, ותנתבנה אותה עפ"י ההלכה, מורשה קהילת יעקב.

אגב, יש בתלמוד הלכות איך אשה צריכה להיזהר מלהתגנות בפני בעלה, מלהתכער. וגם הלכות שמקילות על רווקות, אפילו בימי אבל ל"ע, כדי שלא תראינה לא טוב. וגם במסכת שבת חלק נכבד מהלכות טלטול בשבת, נובע מהכרת מנהג הנשים מה מייפה אותן... אז רואים שחז"ל לא חיפשו איך האשה לא תיראה טוב... זה ממש מבט מעוות. חבל על מי שמפסיד את היחס העמוק לרבותינו בגלל עיוותים כאלה.

לגבי כיסוי הראש, מה זה "הקושי שלכם לקבל דעה שלא מתאימה להלכה המקובלת"?.. "ההלכה המקובלת" היא ההלכה. שוב, זה מתחיל מהיחס להלכה בכללה, כפי שהתבטא לעיל. אז שם מתחיל הדיון. הקושי, אינו של מי שלא מוכן לקבל "דעה שלא מתאימה להלכה המקובלת" אלא של מי שאינו מוכן לקבל את ההלכה.

והמרחק בין לא לקיים הלכה לאמירת "אינו ראוי" פשוט לא קיים. מה שלא כהלכה, אכן אינו ראוי. גם אם יש סבלנות והבנה לכך שיש חולשות בעולם, ותקווה לתיקונן, אצל כולנו.

מי שהולכות כך מתוך "ראיה אמיתית של צורך בכיסוי ראש", אז יפה שחשות את הצורך. אך עדיין זו חולשה (אם "חפיפניקיות" הכוונה במזיד, בוודאי מסתבר שכאלו אינן מזידות, אלא שוגגות או קשה להן להתגבר. אם הכוונה שמתפשרות בקיום ההלכה, אכן זה מה שהן עושות, לצערנו. לפחות עפ"י ההלכה המקובלת על רוב-ככל הפוסקים המובהקים בעם ישראל).

כיסוי ראש, זה לא רק כי הוא "יפהפה", אלא כי זו הלכה. אבל נכון שמי שקולט את ההלכה, חש גם את היופי. אבל לא בגלל זה יפסקו לפי היופי.. וכפעל יוצא, מי שיותר "יפה לה" אחרת, יהיה מותר לה עפ"י ההלכה ללכת אחרת... ולכן וודאי ש"חצי" זה פחות מכובד (ולמי שחוש היופי שלו לפי ההלכה, גם פחות יפה..). "סרט" עוד פחות, אם כי כנראה גם רוצה לבטא רעיון של הבחנה בין נשואה ללא נשואה.

שנזכה לקיים הלכות בשמחה.

(לפחות אחת מהן) אתה סבור שהלכות יסודיות בעם ישראל, שנקבעו ע"י גדולי עולם, תושבע"פ, וחלקן מדרשה ישירה של משמעות הפסוקים, "הושפעה מגורמים זרים".

ואני אומר: חס ושלום.

"הגט מצפת", שבתקנתו מעורב קרוב משפחה שלי, הוא דווקא דוגמה הפוכה (אם כי, עם כל הכבוד לחכמים החשובים מכל הצדדים, גם הם אינם שמים עצמם כתנאים ואמוראים). היה פה דיון ענייני, האם ניתן להקנות גט בשם אדם שאינו בהכרה, במחשבה שזה "זכין לו" או לא. זו שאלה עצומה, מבהילה ומרעישה. מצד אחד עומד איסור אשת איש, מצד שני עיגון אשה. אינני מקנא במי שצריכים להכריע בכך. מכל הצדדים.

וכבר היו דברים מעין אלו בדורות ישראל. כמו פרשת "הגט מקליווא" לפני כמה וכמה דורות, שהסעירה את כל העולם היהודי.

אדרבה, זה שאתה סבור שאלו שערערו על גט זה, זה בגלל "לחצים חברתיים", מראה לדעתי על אי הבנה של חומר הסוגיא, ושל מעלתם של חכמים. כל גדולי ישראל, מכל הגוונים, שקדו  ושוקדים על תקנת עגונות מעולם. די לראות את הדוגמה של הרב עובדיה יוסף זצ"ל, אחרי מלחמת יו"כ, כולל הטלפון לעגונה באמצע הלילה, כדי שלא תישן עוד לילה ודמעתה על לחיה, כדי להבין עד היכן.

ההיפך, אסור ש"לחצים חברתיים" יביאו לעשות מההלכה "מישמש".. משהו כזה שצריך לנוע לפי הלכי רוח מקומיים, זמניים, שיסודם באומות העולם ובזלזול בקדושת המשפחה ח"ו.

אין השוואה בין היהדות ל"דתות אחרת". ומי שמאמין בקדושת תושבע"פ, זה כן אומר - לגמרי אומר - שאסור לחלוטין "להטיל ספק בהלכות ובדרך פסיקתן", כשמדובר על הלכות מקובלות שנקבעו מקדמת דנא ע"י כל גדולי עולם, כי אז אינך חותר ל"פסיקה הלכתית נכונה יותר"... אלא להמצאת הלכה חדשה, נגד כללי ההלכה עצמם. וממילא, אין זו "הלכה", אלא סתם הגות לב אנוש..

כללי פסיקת ההלכה, אינם פחות מכללים בכל  מדע אחר. ולמעלה מזה.

יש דרך איך פוסקים הלכה; ובשביל זה, צריך להיות מומחה גדול מאד בכך. לא כל אחד יציע "לשנות"... חכמי התורה האמיתיים, יודעים איזה הלכות מקובלות וקבועות, ובאיזה דברים, יש מציאות מתחדשת שמצריכה התייחסות עפ"י הכללים המקובלים.

ולגבי איך יש לנו גמרא וספרים אחרים - הרי שזה לא בא כי הם לא קיבלו את מה שלפניהם..

הרמב"ם כותב, שמשנתרבו התלמידים שלא שימשו כל צרכם, רבו המחלוקות. המחלוקות לא היו כי לא קיבלו את מה שנפסק קודם לכן כהלכה פסוקה, אלא דיונים מה התקבל. ומשמעויות לגבי מציאויות שהתחדשו, היקש.

התלמוד מלא בקושיות על דברי אמוראים מתנאים, בהבנה שאין אמורא יכול לחלוק על תנא.

ואז צריך ראיה מתנא אחר.

וכן, אחרי חתימת התלמוד, "האומר דבר לחלוק על קוצו של יוד מהתלמוד - לא ייחשב בכלל חכמי ישראל" (נודע ביהודה).

ואח"כ, ראשונים ואחרונים. ופוסקים שהתקבלו בכל ישראל, או בעדה מישראל. יש הירארכיה בפסיקה.

ובתוך הפוסקים, קודם כל למדו הרבה-הרבה, ידעו היטב מה מקובל ולמה. רק אח"כ מלאם ליבם לחוות דעה.

ולכן, "עולם המחשבה הולך לאיבוד" דווקא כשחושבים שאפשר ללא שמץ מומחיות, ללא ידיעת הכללים, ללא ידיעת הרוחב, "לפסוק" בלי כלום.

אדרבה, התרגלנו נכון: יש הלכות שהולכים לפיהם. נכון מאד. ומחשבתינו מעמיקה ומתרחבת כשאנו מעמיקים להבינם, לחקור בטעמיהם, ליישר עצמנו לפיהם. כשיש שאלות, יש פוסקים מובהקים שיודעים לדון בהם, כדרכה של תורה.

מי שדן על ההלכה רק "לפי הרעיונות שמאחריה" הרי זה מערב נגלה ונסתר - כלאיים כדברי החת"ס - ובמקרה ש"ממציא" רעיונות וטעמים, מערבב בין דבר ה' לבין הגות שיכולה להיות נכונה, ויכולה להיות גם המצאה קטנה. כך לא פוסקים הלכה, טעות בכתובת. וההלכה, היא הראויה בעם ישראל. אחרת - כנ"ל  הדיון לא על אותו מישור.

יש גם סוברים שבהיות שפעם להדליק אש היה קשה, והיום קל, אז "לפי הרעיון" אפשר להדליק בשבת, גם לנסוע וכו'... מה שקוראים, רפורמים.. טוב, אין חלקנו עימהם.

אלא בהיות שכתבת ב"מרחב הציבורי" דברים שיש בהם טעויות ממשיות לפי דרכה של תורה, ראיתי לנכון להגיב, לטובת הקוראים..

ואי אפשר להגיד "באוויר" שהיו ויש השפעות זרות..

צריך להבחין בין  השפעות במציאות החיים הסביבתית, וכד', שזה יכול לקרות - לבין דברים ששייכים לליבה של הפסיקה ההלכתית, של ההלכות והכללים המקובלים.

ומה שכתבת כעת לגבי הגט מצפת, משול לאדם חסר ידע ברפואה, שמתערב בקונסיליום רפואי, ואומר: אני חושב שבהחלט חיובי ההצעה של אלו שאומרים לנתח וכך יצילו מהמחלה... האחרים אומרים שכך הפציינט ימות חלילה..

הנימוק של "אשה מסכנה", הוא בהחלט מוטיווציה לנסות למצוא כל דרך מותרת להתירה, לא מעבר לכך. ולהגיד שחכמים שמתנגדים, זה "כי לא נראה להם טוב בעין"... כאילו הם מבינים פחות ממך את דלותה ועוניה, זו שטחיות ממש. אלא שהנושא של לקבוע שאשה אינה עוד אשת איש, הוא באמת כבד מאד.

יש תקדימים שבי"ד מבטל, או חולק. אלא שאכן פה, יש נימוק משפטי שהמערער הפורמלי אינו שייך לענין.

אבל מה שרצו להעלות לדיון, זה בגלל החידוש הגדול שיש בפסיקה זו, שיכולות להיות לו השלכות גם לעתיד. זו דרכה של תורה מתמיד. כשיש חידוש הלכתי גדול, דנים האם ניתן לקבלו. בפרט בהלכות חמורות מאד. ובאמת, גם החכמים שפסקו להתיר את העלובה הזו, הם חכמים גדולים, ישרים, והתייעצו עם גדולים מהם.

ואתה צודק שבשביל לקבוע הלכות יש בימ"ד. בזה אנחנו מסכימים. אבל בהיות שכתבת מה נראה לך גם ראוי לעשות בגלל הרעיון, לא רק מה היה נראה לך רעיונית "לולי דבריהם".. אז צריך לציין שה"ראוי" בבית ישראל, הוא לקיים הלכה. כזו שנקבעת בביהמ"ד.

[אמנם פנית לנשים, אבל אני רואה שענו לא רק הן..]

מעבר לכך, שלגבי מכנסיים וחצי כיסוי - יש גם דעתו של "אבא", דהיינו רבש"ע....

אבל לגבי עצם השאלה "אם היא לא רוצה" - ברור שמשלב מסויים, אדם עושה מה שבוחר, והאחריות - לטוב וההיפך -  היא עליו.

אבל אם האמא "מאוכזבת ולוקחת קשה".. מה יש להלין עליה. כמו שלך יש בחירה, גם לה יש בחירה איך להגיב ולהתייחס ולחוש. היא קיוותה שהבת שלה תלך אחרת, ולא בגלל גחמה אישית שלה כאמא, ומביעה אכזבה. 

אז תקחי בחשבון שזו התגובה, אולי תחשבי שוב למה היא מגיבה כך - ותחליטי..

(אגב, "נזם", זה לא באותה קטגוריה)

לפחות כשהוא "עדין", זה יותר ענין של הרגל.

מקום שלא נהגו, אז זה באמת "קשה לעיכול" לדור הבוגר יותר.. וגם אם זו סביבה שלא הולכים שם כך, יש בכך איזו תחושה של "החצנה" קצת בוטה (תדמייני לך מישהי בשכונת גאולה הולכת כך, אז תוכלי להבין איך זה "מרגיש" שם. סוג של התרסה ופריצת גדר).

אבל עניינית, כיום שזה כבר לא דבר כ"כ נדיר במקומות וחברות מסויימות, ראינו גם בנות יראות- שמיים, במקומות כאלו, שהולכות כך, כי סתם זה יפה בעיניהן.. כדרכן של בנות.

לדעתי ההבחנה חשובה. כי כשרואים מישהי שהולכת כך, ו"בפנים" לא התקלקל אצלה כלום - אז מתרגלים יותר בקלות.. זה לא דבר שמצד עצמו הוא נגד ההלכה, כשאינו בסביבה שזה נתפס כנ"ל. 

שוב, על התחושה של האמא לא תוכלי לשלוט. אבל יש להניח שאם זה רק בנושא כזה, ותגידי לה שתשים לב שאת הולכת כראוי עפ"י ההלכה; ורק בענין שהוא סה"כ ענין של טעם, ורבות כבר הולכות כך, את הולכת לפי מה שיפה בעינייך, ובעדינות - יש סיכוי שיהיה יותר קל לעכל.  זה באמת לא כ"כ פשוט להיתקל באכזבה של אמא, מול דבר שמבחינתך הוא ענין של יופי בלבד (בדבר כזה, גם יותר קל אולי להופיע אחרת בפניה. התחשבות בטעם..).

נכון שהלשון "מרשה" נשמעת קצת חדה,

אבל לא נכון שהאיש רק "מביע דעה" לגבי איך אשתו מסתובבת ברשות הרבים.

יש צד שכל אחד "עצמאי" ויש צד של מחוייבות זה לזה, גם בעניינים שהם לכאורה רק "של" האחד.

ולפעמים (אני מניח, כדוגמת זה שהערת אליו), דווקא כשמובן מאליו שאין שמץ של כוונה "אגרסיבית", יכול לצוץ ביטוי כזה, "היית מרשה לאשתך"... אני מעריך שאשה שחיה במכלול כזה, היתה דווקא נהנית מהביטוי.. מרגישה שממש איכפת ממנה..

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.