איך אני אראה עוד 4 שנים זו שאלה קלה. מפריע לי איך אראה בעוד שבוע.
בין הזמנים כאילו כלום.
וטיול עם חבר'ה לא בטוח שילך.
ומפגש עם הבנים פה. יש מצב שכן. רוצים טיול או מפגש? אפשר קומזיץ (בלי חלילית/גיטרה כי ימי אבלות ימים אלו) על הגבעה השכנה של היישוב שלי. אבל יהיה קשה לאנשים להגיע. ומצד שני- מה כבר נעשה בירושלים? אז טיול? אוף זה ממש נשמע כאילו זה חיזלוש.
צריך מישהו גבר שיגיב וינסה לעזור לזה להתממש. נו, תראו קצת תושיה!
חזרה לשאלות על עצמי.
שאלות על עצמי יכולות להיות בכל מיני צורות.
מי אני בכלל?
מה כבר התקדמתי?
מה כבר אני יכול לעשות עם עצמי?
מי בכלל חבר שלי?
איך אתקדם בחיים ככה?
מי תרצה להתחתן איתי?
כל חלומותי נפלו?
ירדו עברו?
זה כאילו מרגיש שכבר אין לי תקווה.
זה כאילו מרגיש שכבר אני חסר חיים.
זה מרגיש קצת, טוב, הרבה, אבוד.
משפט לציטוט (אני צריך לאסוף מאגר משפטים שלי)-
הבעיה הגדולה בלהיות חילוני זה ביטול תורה...
