הגענו לשלב קריטי והשאלה הבלתי נמנעת הועלתה לדיון ותשובה אין.
השאלה היא; האם ועד כמה לשתף את הוריו ובני משפחתו במצב הנפשי המורכב שלי?
אוסיף ואשתף אתכם שאני מודה לקב"ה יום יום על האדם שבחר להישאר אחרי כל אלו שלא עמדו באתגר שהוא אני. אני מעדיפה לא להרחיב בנושא הזה, אבל נזקקת לעצה טובה בעניין השאלה הקשה.
לעת עתה השתדלנו לחלק את התגובות האפשריות לשתי מסגרות- האחת היא תגובות חיוביות והשנייה תגובות שליליות. בתגובות החיוביות אנו כוללים את האפשרות שהם יביעו סימפתיה לקשיים שעברתי וישמחו לפתוח את ליבם וביתם לנפש כאובה ולהיות לי למשפחה. מנגד בתגובות השליליות האפשריות אנו כוללים את האפשרות שייבהלו מכך שבנם נמצא בקשר עם אשה כל כך פגועה נפשית ויחששו איזו מין רעיה ואמא אני בכלל יכולה להיות. כי הרי לדבר על קבלה והכלה זה חשוב, אבל הכל עלול להשתנות פתאום כשמדובר באמא של הנכדים העתידיים.
בגלל החשש הכבד מהשינוי ביחסם כלפיי (כרגע הם כבר מכירים ואוהבים אותי, ובכל פעם שיש מצב שאני לא עצמי- הוא לוקח אותי משם שלא ישימו לב.) בינתיים אנו נמנעים מלתת כל מידע על מצבי, אך אני חושבת שזה בלתי נמנע שבסוף הם יגלו, וכאשר הם יגלו ירבה כעסם על ההסתרה וההונאה. האם לא עדיף להיות גלויה, להתמודד עם הסיכון, ולא לחשוש כל הזמן מגילוי במפתיע?
אשמח לעצתכם הנבונה, מה דעתכם ומה הייתם נוהגים במקומי. אם אחיכם היה מספר לכם שבת זוגו היא כמותי, כיצד הייתם מרגישים?
D.i.d
השאלה היא; האם ועד כמה לשתף את הוריו ובני משפחתו במצב הנפשי המורכב שלי?
אוסיף ואשתף אתכם שאני מודה לקב"ה יום יום על האדם שבחר להישאר אחרי כל אלו שלא עמדו באתגר שהוא אני. אני מעדיפה לא להרחיב בנושא הזה, אבל נזקקת לעצה טובה בעניין השאלה הקשה.
לעת עתה השתדלנו לחלק את התגובות האפשריות לשתי מסגרות- האחת היא תגובות חיוביות והשנייה תגובות שליליות. בתגובות החיוביות אנו כוללים את האפשרות שהם יביעו סימפתיה לקשיים שעברתי וישמחו לפתוח את ליבם וביתם לנפש כאובה ולהיות לי למשפחה. מנגד בתגובות השליליות האפשריות אנו כוללים את האפשרות שייבהלו מכך שבנם נמצא בקשר עם אשה כל כך פגועה נפשית ויחששו איזו מין רעיה ואמא אני בכלל יכולה להיות. כי הרי לדבר על קבלה והכלה זה חשוב, אבל הכל עלול להשתנות פתאום כשמדובר באמא של הנכדים העתידיים.
בגלל החשש הכבד מהשינוי ביחסם כלפיי (כרגע הם כבר מכירים ואוהבים אותי, ובכל פעם שיש מצב שאני לא עצמי- הוא לוקח אותי משם שלא ישימו לב.) בינתיים אנו נמנעים מלתת כל מידע על מצבי, אך אני חושבת שזה בלתי נמנע שבסוף הם יגלו, וכאשר הם יגלו ירבה כעסם על ההסתרה וההונאה. האם לא עדיף להיות גלויה, להתמודד עם הסיכון, ולא לחשוש כל הזמן מגילוי במפתיע?
אשמח לעצתכם הנבונה, מה דעתכם ומה הייתם נוהגים במקומי. אם אחיכם היה מספר לכם שבת זוגו היא כמותי, כיצד הייתם מרגישים?
D.i.d
).