בס"ד
המצווה להקים משפחה בגיל מוקדם יותר הרבה יותר גדולה מאשר לעשות שירות לאומי...
והאמת שעל השאלה שלך הרב אליעזר מלמד כתב מאמר שמדבר בדיוק על זה :
בהצלחה
חשיבה מחודשת על השירות-הלאומי / הרב אליעזר מלמד
אב תשע"ב
יולי 2012
דעות 57
חשיבה מחודשת על השירות-הלאומי
הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד הוא ראש ישיבת ההסדר ורב היישוב הר-ברכה
אפיק השירות המרכזי לבנות בחברה הדתית הוא השירות-הלאומי. היחס אליו מובן כמעט מאליו. אך האם לשירות-הלאומי יש באמת תרומה משמעותית לחברה הישראלית ולמדינת ישראל? בהתבוננות חדשה ומרתקת, מבקש הרב אליעזר מלמד לבחון מראשיתם את ההצדקה והצורך בקיומה של מסגרת השירות-הלאומי ומגיע למסקנות חד-משמעיות ומפתיעות.
הזמנה לחשיבה מחודשת
לפני הכול, ברצוני להביע חשש שמא בנות המתגייסות בלב טהור למען העם והארץ ומתנדבות לסייע לזולת יחשבו שאיני מעריך אותן ואת פועלן. לפיכך, הנני מודיע כי ברור שכל מי שמסייעת לזקן או לחולה, עוזרת לילדים בלימודיהם או תורמת לביטחון ישראל – מקיימת מצווה. נוסף על כך, יש בשירות-הלאומי ביטוי למחויבות של היחיד כלפי החברה; הוא מחזק את הלכידות הלאומית ומסייע בהשגת יעדים לאומיים כמו קליטת עלייה, חינוך, התיישבות ועזרה לזולת. לכן, איני מתנגד לשירות-הלאומי.
למרות זאת, ראוי לערוך חשבון נפש מעת לעת, לשקול את הרווחים לעומת ההפסדים ולבחון האם המציאות השתנתה: האם אותם היעדים שהיו נכונים לפני כשלושים או חמישים שנה נכונים גם היום, או שמא יש מקום ליצור שינוי במערכת ההתנדבות ובדרך זו לתרום יותר למדינת ישראל?
דחיית גיל הלימודים הגבוהים וההתנגשות עם הנישואין
אחת הבעיות המרכזיות שנוצרת בעקבות השירות-הלאומי היא דחייה של כשנתיים בתחילת לימודי ההשכלה הגבוהה. אמנם יש משרתות שנה, אבל חלק מאלו מוסיפות שנת מדרשה. התוצאה בפועל היא כי רוב הבנות מתחילות כיום את הלימודים באוניברסיטאות ובמכללות בערך בגיל עשרים או עשרים ואחת. כיוון שמגיל עשרים ואילך מגיע השלב שבו מתאים לחשוב על נישואין, נוצרת התנגשות משמעותית בין הנישואין והלימודים.
הצורך בהשכלה גבוהה
כדי שהבעיה תובן, צריך לציין את העובדה הידועה: רמת ההכנסה תלויה בדרך-כלל ברמת ההשכלה. גם מבחינה לאומית, ככל שירבו האנשים שרמת השכלתם והשתכרותם גבוהה, תתפתח המדינה יותר מבחינה חברתית, כלכלית ומדעית. לכן, חשוב לנו מאוד הן מצד הדאגה לבת עצמה, הן מצד הרצון לפתח את מדינת ישראל, שהבנות ילמדו מקצוע – כל אחת לפי הכישרון שבו חנן אותה ה'.
מול ערכי המשפחה
חשוב להדגיש: ברור שבניית המשפחה היא הדבר החשוב ביותר, ואליו, בראש ובראשונה, צריכים להפנות את מיטב הכישרונות. אולם ההגשמה האישית בתחום המקצועי נמצאת במקום השני בחשיבותו; כל אחת כפי שמתאים לה – אם ברמה של תואר ראשון, אם ברמה של תואר שני או שלישי.
עלינו לעשות את כל שביכולתנו כדי לאפשר לבנות להגשים את שתי המטרות הללו כאחד.
הסכנה שבדחיית גיל הנישואין
גיל צעיר הוא הזמן המתאים לנישואין. כיום, כשהחיים נעשו מורכבים יותר, הזמן הטוב לנישואין בעבור בנות הציבור הדתי-הלאומי הוא בסביבות גיל עשרים או עשרים ואחת. שתי סיבות עיקריות לכך: ראשית, ככל שהגיל עולה – מבחר הבנים מצטמצם; שנית, הגיל האופטימלי מבחינה רגשית לנישואין הוא צעיר. אז הרצון להינשא עז ואמיץ. מנגד, כאשר דוחים את גיל הנישואין לכיוון גיל עשרים וחמש, ההצעות מתמעטות והקושי להחליט גובר. הספקות מתרבים. בפועל, דחיית הנישואין בכמה שנים עלולה לגרום לקושי במציאת חתן. לאחוז מסוים מן הבנות, דחייה זו מסתיימת בטרגדיה של רווקות עד מעבר לגיל ארבעים.
עקב דחיית גיל הנישואין, ישנן כיום בחברה הדתית אלפי בנות רווקות שמתקשות מאוד למצוא את זיווגן (בחברה החילונית המצב קשה יותר). החלטה על דחיית גיל הנישואין עלולה להיות גורלית.
בנות ממשפחות מעוטות הכנסה
לבנות שגדלו במשפחות מעוטות הכנסה הבעיה כאובה במיוחד. פעמים שהחלטה על נישואין בגיל צעיר תשלול מהן את האפשרות ללמוד מקצוע מכובד, ופעמים שהחלטה על לימוד מקצוע מכובד תגרום להן שיישארו רווקות למשך שנים רבות ומיעוטן אף לא יזכו להינשא כלל.
לבנות ממשפחות מבוססות יותר, דחיית תחילת הלימודים הגבוהים עלולה ליצור התנגשות בעיקר בין נישואין לבין התואר השני (למתאימות לכך), מפני שהסיוע שהוריהן יעניקו להן יאפשר להן, מן הסתם, גם להתחתן ולהתחיל לגדל את המשפחה וגם לסיים תואר ראשון.
אבל לבנות ממשפחות מעוטות הכנסה, דחיית הלימודים הגבוהים עלולה לסכן את העתיד המקצועי. בהגיען לגיל עשרים הן ניצבות בפני החלטה קשה וגורלית: אם יתחתנו, יצטרכו לממן את לימודיהן בכוחות עצמן. בדרך-כלל, גם בעליהן יצטרכו ללמוד באותן השנים ונוסף על כך יצטרכו לממן את חייהם השוטפים, את הדיור והמחיה. במצב זה, יעדיפו בנות רבות לעבוד בעבודות מזדמנות ולא לרכוש השכלה גבוהה. לעתים, גם הבעל נאלץ לוותר על לימודי מקצוע. כתוצאה מכך, גם כשיהיה להן פנאי, הן לא יוכל להשיג עבודה טובה, וכך יקימו דור נוסף של משפחות מעוטות הכנסה; אולם, אם יחלטו שלא לחשוב על חתונה עד לסיום התואר הראשון או השני, הן יסכנו במידה זו או אחרת את הסיכוי שלהן למצוא חתן.
אם מערכת החינוך שלנו הצליחה, לאחר מאמצים רבים, לצמצם במידה רבה את הפערים ולסייע לבנות רבות ממשפחות מעוטות הכנסה לעבור את מבחני הבגרות בהצלחה, באות השנתיים של השירות-הלאומי וגורמות להנצחת הפער. אלו שהוריהן לא יוכלו לעזור להן בלימודים ובמימון שוטף בשנות הנישואין הראשונות יתקשו לסיים את לימודיהן המקצועיים או שיתקשו להינשא.
הדילמה הקשה והכואבת
מצבן של אותן בנות שהמתינו עד סיום תקופת לימודיהן ועקב כך הפסידו את הסיכוי הטוב שלהן להינשא, כואב מנשוא. הן אמנם סיימו את לימודיהן, אבל הבדידות והתסכול קורעים את הלב. בשעה שרוב חברותיהן המבוססות כבר נשואות ושולחות את ילדיהן לבית-הספר, הן ממתינות לצלצול הטלפון שאולי יבשר להן על הצעה להיפגש עם רווק מתוסבך.
ברשימת מקבלות התואר באחת מן המכללות הטובות ניתן היה לראות שרובן המוחלט של הבנות שנותרו רווקות באו ממשפחות מעוטות הכנסה. כפי הנראה, אחת הסיבות לכך היא חששן שאם יתחתנו, לא יוכלו לסיים את לימודיהן. הן ידעו שהוריהן לא יוכלו לעזור להן ורצו לצאת ממעגל העוני על-ידי רכישת מקצוע מכובד, אבל יש מהן שהקריבו לשם כך את הסיכוי שלהן להקים משפחה.
גם מצבן של אלו שהתחתנו וויתרו על לימודיהן המקצועיים אינו טוב. מה תועלת צמחה מזה שהתנדבו במשך שנתיים, אם אחר כך יצטרכו לחיות את כל חייהן בתסכול ובעוני מפני שלא סיימו את לימודיהן? כיצד יביטו אישה כזו או בעלה אל חבריהם, שלא היו מוכשרים מהם אך לומדים מקצוע מכובד ומתבססים, בעוד הם נאלצים להסתפק בעבודה שאינה הולמת את כישוריהם?
אילו לא היו משרתות שנתיים בשירות-הלאומי, היו יכולות לסיים בקלות יחסית את לימודיהן האקדמיים ולהינשא בגיל צעיר, עשרים או עשרים ואחת.
הצדקה הגדולה ביותר היא: "וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ" – להחזיק בו כדי שיוכל לעמוד אחר כך בכוחות עצמו; לדאוג שיהיה לו מקצוע שיוכל להתפרנס בכבוד על-ידו. חובתנו, כחברה, לדאוג לכך שגם הבנות הבאות ממשפחות מעוטות הכנסה או מרובות ילדים יוכלו להתחתן ולהשיג מקצוע, כל בת לפי כישרונותיה.
האם אפשר להתנדב, ללמוד מקצוע ולהינשא במקביל?
אמנם, רוב הבנות מצליחות ללמוד מקצוע ולהתחתן, אבל בעקבות השירות-הלאומי הדבר נעשה קשה יותר. בחשבון כולל, הקושי הזה משפיע על כעשירית מהבנות, והן לא ילמדו מקצוע מועיל בעקבות החלטתן להינשא בגיל עשרים או עשרים ואחת, ועל עוד כעשירית מהן שיבחרו להקדים את לימוד המקצוע לנישואין, וכתוצאה מכך, לא יתחתנו או יתקשו מאוד להתחתן.
מבחינה לאומית, ההשלכות של האבדן הזה חמורות מאוד, והשאלה היא אם ההקרבה הזו שווה את התרומה שבשירות-הלאומי.
ניתוח עלות מול תועלת
שירות של בת בשירות-לאומי עולה למדינה הרבה כסף: כ-3,500 ש"ח לחודש. העלות כוללת דיור לחלק מהבנות, נסיעות, דמי מחיה וליווי, מענק ופיקדון, כמו גם הכשרת הבנות בקיץ לקראת השירות. אם מוסיפים לכך את ההשקעה הנדרשת מצד המערכת הקולטת את בת השירות-הלאומי, העלות הממוצעת לבת היא יותר מ-3,500 ש"ח לחודש.
לעומת זאת, תפוקת העבודה הממוצעת של בנות השירות פחותה מתפוקתן של עובדות בשכר. ראשית, מפני שהן מתנדבות, וכדברי הפתגם המפורסם: "אסיא דמגן – מגן שוויא" (רפואה בחינם – חינם שווה). ואף שיש בהתנדבות התלהבות, העובדות בשכר מחויבות יותר לעבודתן, ועל כן הן מקפידות יותר לעבוד בחריצות, לבוא בזמן ולהעדר פחות. כמובן שגם מקרב בנות השירות-הלאומי ישנן רבות שהן חרוצות ומסורות ועבודתן אינה נופלת מזו של עובדות בשכר; אולם, בסך הכול, התועלת הממוצעת של כלל בנות השירות פחותה באופן משמעותי מעבודתן הממוצעת של עובדות בשכר.
נוסף על כך, במקומות רבים חולפים חודש או חודשיים עד שהבנות לומדות ויודעות כיצד למלא את תפקידן כראוי; וכאשר הבנות מתחלפות מדי שנה, משמעות הדבר היא כי אחוז מסוים מתקופת השירות אובד בשל הזמן המוקדש להכשרת הבנות. גם המערכת הקולטת את הבנות בעבודתן, צריכה להשקיע בהדרכתן יותר זמן ומאמץ מאשר בהדרכת עובד רגיל.
מקצועיות
ההבדל שבין מדינות מפותחות לנחשלות תלוי במידת המיומנות של כוח העבודה שלהן: מורה שלמדה היטב את מה שהיא מלמדת מועילה יותר ממתנדבת שלא למדה; אחות שלמדה בבית-ספר לאחיות תורמת יותר ממי שלא למדה.
לפי הערכתם של מספר מנהלים אשר בנות שירות-לאומי משרתות במוסדותיהם, תרומתה הממוצעת של בת שירות היא פחות ממחצית תרומתה של עובדת קבועה ומקצועית בשכר. העסקתה של מורה מוסמכת עולה בתחילת עבודתה (בעלות מעביד) כ- 5,000 ש"ח לחודש, וכן אחות. מדוע אם כן שהכסף המושקע בשירות-הלאומי, בעלות של כ-3,500 ש"ח לחודש, לא יופנה ישירות לבתי-הספר ולבתי-החולים כך שיוכלו להעסיק בו מספר עובדים מיומנים נוספים בשכר?
אבטלה
ככל המדינות, גם מדינת ישראל מתמודדת עם בעיית אבטלה. אבטלה יוצרת תסכול נורא ומשברים אישיים ומשפחתיים, העלולים להשפיע לרעה על הדור הבא. גם מבחינה כלכלית, האבטלה גורמת נזק למדינה, הנדרשת לשלם לרבים מהמובטלים דמי אבטלה של כ-2,000 ש"ח ויותר לחודש. האבטלה גורמת גם לאבדן רב של הכנסות ממִסים ומארנונות. אם במקום להחזיק את המתנדבות בעלות של 3,500 ש"ח לחודש, היו משלמים סכום זה למובטלות שהיו עובדות במקום בנות השירות-הלאומי, היה בכך משום תרומה לפתרון בעיית האבטלה וחסכון משמעותי של לפחות 2,000 ש"ח לחודש לאוצר המדינה, על כל מובטל המקבל דמי אבטלה, שיעבוד במקום בת שירות לאומי .
סיכום: עלות מול תועלת
לפי הערכתם של כמה אישים המעסיקים בנות שירות-לאומי, עבודתן הממוצעת שווה כ-2,000 ש"ח לחודש. כלומר, בתשלום של 2,000 ש"ח, אפשר היה להעסיק עובדת בחצי משרה שתתרום את אותה התרומה של בת השירות-הלאומי. לעומת זאת, המדינה מוציאה על בת השירות-הלאומי כ-3,500 ש"ח, ועוד מפסידה כ-2,000 ש"ח עקב כל מובטל שרוצה לעבוד ואינו מוצא מקום, ויש לשלם לו דמי אבטלה ולפוטרו ממיסים וארנונות. נמצא שההפסד הממוצע לחודש על בת שירות-לאומי נע בין 1,500 ל-3,500 ש"ח.
אגב, פקידי האוצר יודעים שהחזקת השירות-הלאומי אינה משתלמת לקופת המדינה, אלא שנציגי הציבור הדתי בכנסת עומדים על זכותן של הבנות הדתיות לשרת שירות-לאומי, ופועלים להכנסת תקציב ייחודי של כמה עשרות מיליוני ש"ח בכל שנה להחזקת הבנות.
כדי שלא תיפול רוחן של בנות השירות-הלאומי לעומת חברותיהן שבצבא, נציין כי עלות שירותה של בת המשרתת בצבא למדינה, בממוצע, כפולה כמעט מזו של בת שירות-לאומי, ולעומת זאת תרומתה הממוצעת פחותה בשל האבטלה העצומה בקרב החיילות.
מבט לאומי רחב
הדבר החשוב ביותר למדינה מבחינה כלכלית-חברתית הוא שיהיו בה כמה שיותר עובדים משכילים. התל"ג (התוצר הלאומי הגולמי) של מדינת ישראל, לדוגמה, שווה בערך לתל"ג של עיראק, ירדן וסוריה גם יחד. זאת, כאשר במדינת ישראל מתגוררים רק כחמישה מיליון יהודים, ואילו בארצות הללו מתגוררים יותר משישים מיליון ערבים, ולמרות שלמדינת ישראל שטחים מזעריים, ואילו למדינות הללו שטחים נרחבים ובהם נפט ושאר מחצבים. כלומר, העובד היהודי במדינת ישראל שווה מבחינה כלכלית פי-עשרה משכנו.
כפי שכל עובד משכיל נוסף מעצים את כוחה של מדינת ישראל – כך תוספת שתי שנות עבודה של עובד משכיל ומקצועי, מעצימה גם היא את כוחה. כלומר, אם אדם עובד כארבעים שנה בטרם יצא לפנסיה, תוספת עבודה של שנתיים היא תוספת של חמישה אחוזים לכוח העבודה המשכיל והמקצועי – דבר שיש לו משקל אדיר לעצמתה הכלכלית של ישראל.
במשפחות הדתיות, ברוכות הילדים, רבות מהאימהות נשארות בבית בחלק מהשנים. עובדה זו רק מעצימה את משקלן היחסי של אותן שנתיים לעומת שאר שנות עבודתן.
רמת ההשכלה הלאומית
כפי שכבר הזכרתי, איחור גיל הלימודים האקדמיים גורם לכעשרה אחוזים מהבנות המתאימות ללימודים גבוהים שלא להתחיל בלימודים הללו או שלא לסיימם.
חשוב לציין, שאין בדברים אלו פגיעה חס וחלילה באותם אנשים טובים ויקרים שאינם מתאימים ללימודים אקדמיים. כל ציבור מורכב ממגוון של אנשים, בעלי כישרונות שונים, וכל קבוצה תורמת ומעשירה את כלל הציבור (לא כאן המקום להרחיב בנושא חשוב זה). אולם מבחינה כלכלית, המנוע המרכזי הוא רמת ההשכלה, ולאחר שהמנוע הזה פותח כראוי – כל שאר המרכיבים של החברה משגשגים גם הם יחד איתו. לכן, על החברה לדאוג כי המתאימים ללמוד לימודים גבוהים בתחומים התורמים לחברה ולכלכלה – ילמדו; וככל שיתחילו ללמוד מוקדם יותר, כך יזכו רבים יותר להשכלה גבוהה ואיכותית.
בנות רבות טוענות כי הנה הן שירתו בשירות-לאומי וסיימו תואר ראשון. אבל, ייתכן שהיה ביכולתן לסיים גם תואר שני ואולי שלישי, ואם כך היה הדבר, הייתה תרומתן למדינה גדולה יותר. ועוד, מה על אותן בנות שבעקבות השירות-הלאומי או הצבאי לא הוציאו תואר כלל? להערכתי, מדובר בעשרה אחוזים לפחות מן הבנות.
שמירה על ערך ההתנדבות
אמנם, השיקולים הכלכליים אינם משקפים את מכלול השיקולים. לעתים מוטב למדינה להמשיך את מסורת ההתנדבות, למרות שאין בה תועלת מעשית, כדי לחזק את הלכידות החברתית. אולם לשם כך, אפשר להציע כי כל אותן בנות המעוניינות בלימודים אקדמיים ישרתו את השירות-הלאומי שלהן לאחר תום לימודיהן. בכך יתרמו תרומה איכותית יותר למדינה ותפוקת עבודתן תעלה על עלות אחזקתן. בוגרות המכללות, למשל, יתנדבו בבתי-ספר, משפטניות יתנדבו בעזרה משפטית לחלשים ועובדות סוציאליות יסייעו בחיזוק משפחות חלשות. אפשר גם שההתנדבות תתבצע במקביל לשנות הלימודים.
גיל הנישואין משפיע על גידול האוכלוסייה
היבט נוסף שראוי להסב את תשומת-הלב אליו הוא ההיבט הדמוגרפי. עובדה מפתיעה היא כי גידול האוכלוסייה מושפע מגיל הנישואין לא פחות מאשר ממספר הילדים. כאשר זוג הורים מוליד יותר משני ילדים, הרי שבכל דור האוכלוסייה גדלה; כמו כן, ככל שמתחתנים בגיל צעיר יותר, כך אורך הדור מתקצר, וממילא הגידול מהיר יותר. ככל שמספר הילדים רב יותר, כך ההשפעה של קיצור אורך הדור רבה יותר.
גיל הנישואין מושפע ממועד סיום תקופת הלימודים המקצועיים
גיל הנישואין הממוצע באוכלוסייה מושפע מכמה גורמים, אבל כמדומה שהגורם הדומיננטי ביותר לאיחור גיל הנישואין הוא מועד סיום תקופת הלימודים הגבוהים המקצועיים. גם בהלכה יש לכך סימוכין, ולא כאן המקום להרחיב בזה. בפועל, רוב הצעירות הדתיות מעדיפות לדחות את נישואיהן עד לקראת סיום לימודיהן המקצועיים. לכן, בנות רבות אינן מעוניינות להשתדך בגיל עשרים, ורק כשהן מתקרבות לסיום לימודיהן הן מעוניינות להתחתן מפני שבזמן זה הנישואין כבר לא יפריעו ללימודיהן. ככלל אפשר לומר, כי שנתיים של שירות-לאומי, או שנת שירות ושנת מדרשה, גורמים לדחיית גיל הנישואין הממוצע בשנתיים: מגיל עשרים ועשרים ואחת בערך לגיל עשרים שתיים ועשרים ושלוש.
המשמעות הדמוגרפית של דחיית הנישואין בשנתיים
למשפחה ממוצעת בציבור הדתי-הלאומי יש כיום חמישה ילדים וההפרש הממוצע שבין לידה ללידה הוא שלוש שנים. אם ממוצע גיל הנישואין יהיה עשרים, כשיהיו ההורים בני שמונים, יהיו להם שמונים ושלושה צאצאים; אם גיל הנישואין הממוצע יהיה עשרים ושתיים – יהיו לבת בגיל זה חמישים צאצאים.
אילו אלפיים בנות (מתוך כ-6,000 בכל שנתון) היו מתחילות מיד בלימודיהן המקצועיים ומקדימות את נישואיהן בשנתיים, במקום לשרת בשירות-הלאומי, הרי שבעוד שישים שנה היו בעם ישראל עוד 16,500 יהודים; ואם כך היו עושות במהלך עשרה מחזורים – היו מתווספים עוד 165,000 יהודים.
ואם אותן אלפיים בנות הן מהציבור התורני – שממוצע הילדים במשפחותיו הוא כשישה וההפרש הממוצע בין הלידות הוא של שנתיים – אזי אם יינשאו בגיל עשרים ושתיים, הרי שבגיל שמונים יהיו לכל בת תשעים ושמונה צאצאים; אם יינשאו בגיל עשרים, יהיו לה מאה שבעים ושבעה צאצאים (שבעים ותשעה צאצאים נוספים עקב הצערת גיל הנישואין). משמעותם של עשרה מחזורים כאלה, לאחר שישים שנה, היא תוספת של 397,500 יהודים. זאת, רק בזכות הקדמת גיל הנישואין בשנתיים ומבלי להניח שהקדמת הנישואין עשויה גם להגדיל במידה מסוימת את מספר הילדים הממוצע לכל אישה.
המשמעות הלאומית
אל תקל בעינינו משמעותו של נתון זה. מדינת ישראל משקיעה מאמצים רבים כדי להעלות יהודים מחוץ-לארץ. רבים מודאגים מעתידה הדמוגרפי של המדינה ותוהים אם הרוב היהודי ישמר בה. גם הגירוש וחורבן היישובים מגוש-קטיף ומצפון השומרון התרחשו בתואנה כי הדבר הכרחי כדי לשמור על הרוב היהודי במדינת ישראל. אם יש בידינו דרך פשוטה למדי להגדיל את העם היהודי – מדוע שלא נשקול אותה? כך נהיה שותפים להתגשמות הברכה (בראשית כב, יז): "כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם, וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו".
האחריות על מנהיגי הציבור
מנהיגי המדינה צריכים ליצור את התנאים הטובים לריבויו של העם היהודי. ואם הם מתרשלים בתפקידם, אין זה פוטר את מנהיגי הציבור הדתי מלפעול באמצעים העומדים לרשותם למען עידוד הילודה. אחת הדרכים המרכזיות לכך היא להעמיד את הבחירה בפני הבנות ולאפשר להן להכריע אם להתחיל בלימודים גבוהים מיד לאחר סיום התיכון כדי להקדים את גיל הנישואין.
הבחירה החופשית
חובה להדגיש כי אין בדברים אלו תביעה כלפי כל בחור ובחורה לאבד את אישיותם המיוחדת, לבטל את כל תכניותיהם ולהתייצב בשורה לקראת הנישואין מבלי לייחס חשיבות לשאלה עם מי מתחתנים – העיקר להתחתן למען הגדלתו של העם היהודי. האדם אינו מספר סטטיסטי. הבחירה החופשית היא צלם אלוקים שבו, וכל אדם צריך לממש את כישרונותיו לטובה.
ישנם ערכים רבים, כמו לימוד התורה, גמילות חסדים, פיתוח המידות הטובות, בירורים אישיים, יישוב הארץ, לימוד מדע ועוד. אחד מהערכים החשובים הוא הולדת הילדים, אבל הוא בהחלט אינו היחיד. התביעה אינה כלפי הבנות, אלא כלפי המנהיגים, הנדרשים ליצור מציאות נוחה לבנות החפצות להקדים את נישואיהן בשנתיים בלא לפגוע באפשרות לרכוש מקצוע מכובד.
***
ישנם היבטים נוספים לסוגיה, כמו אחוז מסוים מהבנות, המתדרדרות מבחינה דתית עקב שירותן, ומנגד הטענה כי ישנו חוסר שוויון ביחס לבנות החילוניות, החייבות לשרת בצבא שנתיים.
לענות על כל זה אי-אפשר, ורק אסיים בהצגת התפקיד העצום המוטל עלינו, המשתייכים לציבור הדתי-הלאומי: לחבר שמים וארץ. להראות שהאמונה, התורה והמצוות מביאים ברכה למדע, לפרנסה, למשפחה, לחברה, לעם ולעולם. אם נסתפק בחיקוי הציבור החילוני – נמעל בשליחותנו; עלינו לבחון את הדברים לגופם, לעשות את המיטב שביכולתנו ולסלול דרך לתפארת התורה, העם והארץ.
* * *
ואחרי סיום – אבקש לשתף במכתב שקיבלתי לאחר פרסום השיקול הדמוגרפי: "כבוד הרב, האמת, קשה לי לכבד אותך אחר הדברים שכתבת בקשר ל'שירות-הלאומי'. אתה רואה את האישה כמכונת הולדה, כאילו כל תפקידה בחיים הוא ללדת. ומה על הרגשות שלה? ומה אם היא תרצה לפתח קריירה? אולי היא רוצה ללמוד באוניברסיטה? אתה לא חושב שזה מאוד פוגע לחשב חישובים כאלה? כנראה שאתם לא מבינים מה זאת אישה. אתם מפחדים שנשים יצליחו יותר מהגברים, ולכן אתם רוצים להחזירן למטבח".
