אני מבין שמן הראוי לא לערב את הילדים בסיבת הגט על מנת

שלא להשניא או למשוך ילד לתוך התהום הזה

אבל מצלד שני הילדים לא טיפשים והם ישמרו איבה על ההורים שדפקו להם את החיים

ומכיון שבמקרה דידן אשמה רבה על המשפחה המשטינה ומחרחרת ריב של האשה

ישנה עדיפות שיהיו מעודכנים בנושא ויידעו שאת התיסכול יוציאו כלפי האשמים האמיתיים

תודה על היחס

לא מביא שום תועלת. מנסיון- של מי שהייתה בצד הילדה..

נכון, קשה עם הגירושין, ויש איזשהו כעס בפנים שצריך להיות מודעים אליו ולטפל בו. אבל התססה של הכעס הזה ולכיוון מסויים ומוגדר רק מביאה נזק, לעניות דעתי.

הכסע הזה יכול בהחלט להרגע ואפילו לא להיות מורגש במקרים מסויימים, וזאת בדרך כלל, הודות ליחס חם ומקבל של ההורה \ ההורים. הודות להבנה של הילד למצבו ולכעס שקיים אצלו. ובעקבות יחס כזה, מבין, מקבל, אוהב, כשמראים לילד כל הזמן כמה שאוהבים אותו ודואגים לו, אז לפי איך שאני מרגישה, אפילו שאני מדברת בצורה תיאורטית לכאורה, הילד ירגיש טוב עם ההורה \ ההורים. והכעס יחלש, ירגע, ואולי יעלם לחלוטין או לפחות לא יורגש כלל..

בקימור, זה שיש כעס, זה נכון. אבל זה לא מראה שעדיף כבר 'שידעו' ויכוונו אותו למקום האשם. זה הרי לא העיניין שלנו כאן, ואני מאמינה שגם לא שלך, להוסיף רק כעס וקושי וכאב לילדים שלך. ולפי נסיוני, זה רק מה שזה עושה.

דווקא לחזק אצלם את המחשבות והרגשות החיוביים כלפי הצד השני. בעיקר בעיקר כלפי אמא שלהם. ואם זה מאד קשה אז רק לפחות כלפי האמא, ועל המשפחה שלה לא לדבר פשוט. ואם גם זה קשה- אז לא לומר כלום.. רק לא להרוס יותר.

מה שטוב לילדים שלך זה לראות את הטוב והחיובי שבהורים שלהם. ובמשפחה שלהם בכלל. אני ממליצה- אל תיקח להם את זה.. לא חבל?

בהצלחה בכל ההתמודדויות! רק טוב ושמחה, נחת ושלווה! בעזרת ה'! וראיית הטוב!

בע"ה אשתדל

זכותם לדעת, וזכותך להגיד להם, מה עדיף שישנאו את שתיכם, שאתה פחות אשם, או שישנאו יותר את האמא??
שידעו את האמת ויעשו איתה מה שהם רוצים,
אבל הבעיה מתחילה עם האישה שלךף לא חושבת שזה היתה הבעיה (המשפחה שלה)
כי אז בעצם אתה אומר לילדים רק את הצד שלך, וזה לא הוגן, לתת להם רק חצי תמונה ואז שישנאו בגלל זה את האמא!?
הבנת!?!?!

גם אם בנסיבות לא משהו...

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

אחרת זה עוד יותר מוזר...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?