זה חתיכת עמדה, כתובה ממש יפה וכיף לקרוא אבל..

זה שיא ההכללה, ברור שלא צריך להסתכל על כול העירוניסטים בעיין עקומה

אבל לא לכולם מתאים ההתמודדות שמציבה העיר, לחלק הי תועיל ולחלק היא סתם תפריע

יש לי חבר שבקייץ פחות חוזר שבת כי הוא לא יכול להסתובב ברחוב(למרות שעכשיו גם בחלק מהיישובים)

ויש לי חבר ששהולך למסיבות טבע עם חברה בשכונה, המצב מורכב והורים שבוחרים ללכת לעיר לוכחים סיכון, ברור שממש חשוב להתנחל בלבבות, אבל שוב, אי אפשר להכליל ולהגיד שהם על ההר רק כי הם בורחים, מבחינתם הם פשוט חיים, וזאת האמת לפעמים

שהמילה עירונסיט הפכה להיות קללה ומילת לא טובה ...

אז דייייי 

מבינה אותך לגמרי

אני עירוניסטית, ואני שיא השמחה שגדלתי בעיר!

ועזבו עיר, יש שכונה דתית ושכונה לא. אז אני בשכונה שלא. ואני מודה לקב"ה עלזה בטירוף.

נכון, פעם כעסתי על ההורים שלי רצחח והתעצבנתי עליהם שאנחנו לא ביישוב קטן וחמוד באי שם.. אבל תכלס הייתי ילדה קטנה שלא מבינה מהחיים שלה ורוצה רק שיהיה לה כיף. לא שום דבר מעבר.

ולקח לי זמן, אבל בסוף הבנתי שאנחנו גרים שם לא סתם. ממש לא. אנחנו גרים שם כדי לגרום לעוד אחים שלנו להבין כמה טוב יש ביהדות. כדי לתקוע בשופר בבית שלנו בראש השנה. כדי לחלק לכולם משלוחי מנות. כדי להזמין ת'שכנים להדלקת נרות חנוכה. וגם סתם כדי להגיד שלום ברחוב. ללכת בגאווה עם בגדי שבת כשכולם נוסעים לים. לעזור לשכנה עם הקניות וככה היא תחשוב בלב שלה "איזה חמודים הדתיים". כדי להכיר לכל הגוונים בעמ"י את "הדוסים האלה שגרים בגבעות, מסתגרים בתוך עצמם, מתנשאים, משתמטים מהצבא, שונאים תמדינה ושונאים אותנו." שיבינו שזה פשוט לא המצב, ב"ה. אבא שלי רב של בית כנסת של אנשים יקרים ואהובים, עולים חדשים, שנכון שלרובם המוחלט 'דוסים' זה רחוק מלהיות ההגדרה המתאימה, אבל הם צדיקים כ"כ בעיני! הם ציונים טירוף, מכבדים את אבא שלי אינלכם מושג כמה (זה לא שהוא צריך ת'כבוד הזה, כן? זה רק מראה על ההערכה שלהם לרבנים..), אוהבים אחד את השני ומשקיעים מאוד בקהילה.

אני יודעת שכל צעד שלי בשכונה, ובעיר בכללי, אני צכה לחשוב אם אני בסדר, אם אני עושה קידוש ה' או חלילה ההפך, וככה אני שומרת על עצמי.. וזה משו שממש לא קורה בבועות. אז זה לא שאנחנו מתנשאים ונותנים להם להרגיש אפס, ח"ו! אנחנו פשוט יודעים שאנחנו זוכים יום יום לקיים את המצווה החשובה הזאת, את צו השעה, שהוא קירוב לבבות בעם.

עוד יתרון של עיר על ישוב זה גם בקטע של החינוך של הילדים. אני אומנם עדיין לא בכיוון של חתונה ילדים חינוך וזה, אבל אני מדברת על החינוך שלי ושל האחים שלי. בטח זה נשמע שלהיות מש' דוסית רצח כמעט יחידה בין מש' שנגיד בעדינות שהם ממש לא, זה אומר שכל הילדים יהיו דתל"שים, ואם לא כולם אז לפחות חלקם, כי הם יסחפו אחרי הרחוב. אז דווקא בקטע הזה אני חושבת שבבועות הבעיה יותר חמורה. בגלל שאצלנו "הרחוב" זה משהו שברור לנו שאנחנו לא כאלה! כולם יודעים שהאנשים ברחוב הם יהודים, ונחמדים וכו' אבל אנחנו לא אמורים להראות כמותם! אנחנו דתיים! זה ברור לנו שמה שקורה בחוץ לא קשור אלינו, לכן לדעתי זה מאוד שומר עלינו מלהתדרדר ולהסחף. וכמובן שגם הקטע הזה שחינכו אותנו אליו- של קידוש ה', שאתה מרגיש שאתה במשימה ואתה לא יכול לבגוד בה. לעומת זאת, בישובים של דוסים, הרחוב הוא חלק ממנו, כולם שם דתיים, ואם יש שם אחד שהתדרדר ופחות בקטע של מצוות וזה, הוא בקלות סוחף אחריו את כולם, כי הרחוב הוא חלק מכולם. ברגע שגרים אחד בתוך השני, להורים יש כבר פחות שליטה על מה שהילדים שלהם עושים (ואני יודעת אתזה מחברות שלי שגרות בישוב) וההוכחה לזה היא התופעה העצובה כ"כ של נוער בישובים שחוזר בשאלה או נהיה לייט ממש, שהיא יותר נפוצה מאשר בערים. נכון שעדיין מוקדם לדעת מה יהיה אצלנו כי אני הבכורה, אבל אני יכולה לפחות להעיד על עצמי, שאם הייתי גרה בישוב, כנראה שהייתי פחות דוסה ממה שאני היום.

אז נכון שיש מלא יתרונות בישוב, בקטע הכיפי, ההווי וכו', שדוגרי- לפעמים אני מקנאה בכם, היישובניקים. אבל אני מבינה שאנחנו כרגע בשליחות, וזה היעוד שלנו בחיים, ואני שמחה ושלמה עם זה.

ויש גם קטעים מצחיקים.. כשאתה רואה תמבטים של אנשים שרואים מש' עם 8 ילדים (בלי עין הרעע!) ובטוחים שהרגע נחתנו לפחות ממאדים חח זה קורעע!!

סחתן למי שקרא עד לפה, זה לא מובן מאליו

כ"כ מתחברת. גם חפרתי על זה לאנשים פה כמה פעמים.

כי באיזשהו שלב נמאס, 

נמאס שאנשים שגרים במקומות פי אלף יותר קלים באים ומדברים על התרומה האידאליסטית שלהם.

נמאס שאנשים בטוחים שלחיות בעיר זה שיש לך הכל קרוב לבית (מהיישוב אתם נוסעים שעה לירושלים? ואני נוסעת שעה למרכז העיר בשביל לא מעט דברים. איפה ההבדל?)

עירוניסט זה הגדרה של... מישהו שגר בעיר?

אז כן. זו הגדרה של מה שההורים שלי בחרו, אני לא בחרתי אותה, תקראו לי ככה. 

אבל אל תיעלבו כשאני אקרא לכם בחזרה "אשכנזיה" או "גמדה"... זה בדיוק אותו הדבר.

רגע. עירוניסט זו לא הגדרה של מישהו שגר בעיר? אלא.. של אופי? 

אז ביצהר יש יותר עירוניסטיות מאצלי בכיתה.

אז לא. לגור בעיר זה לא קל.

לא רק מי שגר בעיר בתוך גרעין תורני הוא נוער איכותי "כמו המתנחלים".

כל אחד, שגר בעיר, עושה פי אלף עבודה מפשוט לגור בבית שלכם, כשההורים שלכם בחרו את המיקום ואתם לא יכולים לשנות אותו.

אחלה כתיבה.

עדיין מעכל....

כי אני גרה בעיר מגיל-3 ואני ממש מתעצבנת על ההכללה,

אז תודה שפתחת את זה,

חוץ ממה שכתבת על הר הבית והשכנה-

אני מסכימה עם כל מילה

אז תשתדלו לפני שמכלילים ואומרים מילים-

גם בלי קשר למה שכתוב כאן

לא קראתי את התגובות.. בנתיים לפחות..

בתור עירוניסטית

מסכימה איתך ממש. מלא פעמים אומרים עירוניסט וכזה בנימה מזלזלת..

בהחלט חושבת שזה לא נכון כי יש אנשים שעושים עבודת קודש מטורפת בערים.

כן יש מנטליות שונה לחבר'ה שגדלים בעיר ולחבר'ה שגדלים ביישוב, אבל אני מסכימה שלא צריך לזלזל.

אני אוהבת ממש אווירה ומנטליות שיש לרוב ביישובים (וגם קצת באיזור שלי, אבל קצת), אבל לא יודעת בכלל איפה אעדיף לגור ולחנך את הילדים שלי. גם, והרבה בגלל מה שכתבת כאן.

זהו

תודה שהעלית את זה

אשרייך!!!

כתיבה יפה..

ואני לא מצדיקה קינטורים על עירוניסטים, בכלל!!

ליישב זה לא יותר חשוב.

כבר הערתי במקום אחר שלישראלים יש זכרון קצר.

הכוח של ההתיישבות הוא מהעם שמאחוריו. בגוש קטיף היה צריך לעבוד קשה מאוד כדי שהעם ידע במה מדובר (יש באמתחתי סיפורים מעניינים בעניין).

למדינה יהיה קשה להזיק להתיישבות עם העם (כולו) יהיה עם ההתיישבות.

ההתיישבות היא המגן הביטחוני של המדינה. אבל העם שנמצא בשאר הארץ יכול להיות המגן של ההתיישבות, או חלילה המחריב שלו. השאלה היא איזה שגרירים שמנו בת"א.

מי שבכל זאת רוצה גם התיישבות מוזמן להגיע לנצרת עילית, יש שם את הכל, התיישבות, עמ"י שצמאים לפגוש אותנו (גם בזה יש באמתחתי סיפורים מעניינים). אפשר לפנות אלי באופן אישי (אם כי זה יותר מתאים למשפחות שמחפשות ליישב את חבל ארץ זה).

שלא תביאנו לידי ניסיון 

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות