מרגישה צורך לתת לזה מקום, להתייחס לזה.
הם כבר לא תינוקות.
מצד שני לא מבינים את משמעות המוות- וטוב שכך..
אשמח לתובנות 
מרגישה צורך לתת לזה מקום, להתייחס לזה.
הם כבר לא תינוקות.
מצד שני לא מבינים את משמעות המוות- וטוב שכך..
אשמח לתובנות 
שנתיים וחצי - שום דבר.
בן 4. ליום השואה: כשהיהודים היו בחוץ לארץ, בגלות, לפני שה' עזר לנו לחזור לארץ, אז היה זמן שהגרמנים הרעים הרגו הרבה יהודים ועשו להם צרות. שנזכור אותם, עשו צפירה ביום הזה ועומדים בצפירה. כך גם יודעים כמה צריך להגיד תודה לה' שאנחנו בארץ שלנו, ויש לנו צבא שלנו, חזק, שהגויים מפחדים להילחם נגדו.
יום הזיכרון לחללי צה"ל,אפשר לשלב עם סיפור יום העצמאות. אפשר לספר קצת "היסטוריה" של עם ישראל, בקצרה, מ"לך לך" לאברהם אבינו.. ואז כשמגיעים לקום המדינה, מספרים שהיו מלחמות שניצחנו בהן, אבל גם נהרגו חיילים כדי שאנחנו נוכל לחיות בארץ ישראל. ולזכור אותם, קבעו שביום הזה תהיה צפירה, כנ"ל. ושכך גם יש לנו תודה אליהם, ושהם מאד חשובים אצל ה', כי נלחמו בשביל עם ישראל.
זה משהו אחר.
גם לקטנצ'יק צריך להגיד, קצת לפני כן, שעוד מעט תהיה צפירה, להמחיש לו איך זה נשמע - ולומר לו שהגדולים עומדים אז בשקט (להמחיש גם). אם תרצה, אתה יכול לעמוד גם. אם לא, אז לא...
כמובן, כשמגיע, לחייך אליו: הנה, עכשיו, שומע?...
בגנון שלנו הילדים בני שנתיים, אנו מדברים איתם על השואה בדרך שתובן להם ולא תפחידם.
"פעם בארץ רחוקה-לא בארץ ישראל, היה איש רשע מאד היטלר (מזכיר את סיפורי אנטיוכוס, המן ופרעה) שרצה לעשות רע לע"י שהיה בגולה-לא כמונו בא"י. לילדים ההם לא היה אוכל, לא היה בית, לא היו הורים, לא היו צעצועים וספרים כמו שיש לנו, לא גן וחצר עם דשא שמש ופרחים.הילדים שהיו שם היו עצובים מאד,כי לא היתה להם מדינה עם דגל כמו שיש לנו ולא צבא וחיילים שישמרו עליהם כמו שיש לנו ובצפירה אנו עומדים וחושבים על הילדים העצובים וכמה טוב לנו שאצלנו זה לא כך(הרחקה מהם להרגעה, וגם הכנה ליום הזיכרון בו אנו מדברים,חושבים וזוכרים את "החיילים שנפלו" בלי להסביר מה פרוש נפלו והרי גם הם נופלים וקמים)
וכמובן מדגימים את העמידה. לא להאמין איך הזעטוטים הללו עומדים דום ברצינות ובכובד ראש שתי דקות תמימות.
כשהבת שלי הייתה קטנה, הייתי מתחילה מסיפור הפורים (בדיוק היא למדה אותו לפני חודשיים), ואז הייתי עוברת לנאצים שגם רצו להשמיד ולהרוג...
אינם מובנים להם כלל (בני שנתיים). לא "ארץ ישראל". לא "גולה". לא מדינה. ואם אומרים "נפלו" ביום הזיכרון לחללי צה"ל, אז הם בכלל מתבלבלים..
אכן, הם מבינים מההסבר הזה, שהיו ילדים עצובים בלי אוכל ובית וצעצועים וכו' ושטוב לנו שאצלנו זה לא כך.
אבל מה הענין שילדים קטנים "יבינו" דבר כזה?
אלא מה? שיש נטיה - חיובית ביסודה - שכל מי שמתעסק עם איזה גיל, רוצה "לחנך" באותו הגיל. אבל צריך לראות למה שייך ולמה לא. בשלב זה, אין צורך לספר להם על "ילדים עצובים". שישמחו...
הבת שלי אתמול התלוננה לנו בצפירה: אני לא אוהבת את השיר הזה!
ואילו לידה הבן (6) עמד בצורה רצינית מידי, שקצת הפחידה אותי.
לרגע לא הבנתי למה השם שלי מופיע תחת תגובה שלא זכורה לי![]()
כשאומרים יזכור לנשמות בבית הכנסת נהגו לעמוד.
כשרב/הורים/סתם זקן עוברים אמורים לעמוד.
כנראה שלתת כבוד על ידי עמידה זה מנהג יהודי לגמרי. ומי ראוי לכבוד הזה אם לא אנשים שמתו על קידוש השם?
א. כמו שכתבו, בוודאי שלחלוק כבוד ע"י עמידה זה מנהג יהודי. קמים בני ס"ת, הורים, תלמיד חכם.
ב. לדעתי, אין כל ענין להגיד תהילים וכו', דווקא בזמן הצפירה.
יש לפעמים כאלה, שבמשך היום מזדמן להם ביטול תורה לא מועט.. ודווקא בעת הצפירה פתאום חרדים מזה...
לא מזיק לעמוד קצת בשקט, ולעשות "חשבון הנפש" הלאומי, מי מסרו נפשם, על מה מסרו נפשם.. וכו'.
ג. גם אם כל עם ישראל היו מחליטים שברגע אחד הם מרימים יד ביחד.. מצד ה"ביחד", לדעתי המלאכים היו רועדים מזה...
יש בשו"ת הרשב"ש (שמעתי בזמנו מהר"צ טאו שליט"א) שאלה על מקום שהיו זורקים פיסות נייר בעת לוויה. כמובן, מצד עצמו חסר כל טעם. אמר לא לבטל - כי עושים את זה משום כבוד המת. כלומר, יודעים מה מתכוונים לבטא.
אלא מה? אם אתם עושים כי "כך אמרו לכם" מי שאתם נוהגים לפיהם - אז אין כ"כ מה להתווכח. ללכת לפי רב שקובעים, זה גם חשוב..
דווקא ציבור שטוען טענה כזאת סוחב המון מנהגים לא יהודיים. שמות גרמניים לדוגמא כמו גיטה ווולף, היו מאוד נפוצים בימי ביניים בגרמניה ולא רק. או לפנות לה' התברך באוקראינית מסיבה לא ברורה - מילה "טאטע " באה משפה אוקראינית.
אצל חסידים גם שמעתי בשולחן שבת שיר באוקראינית על שתייה מופרזת מלפני מאתיים שנה, כמובן לא מבינים מה הם שרים
מנגינה נורא יפה.
כמובן שיש איזה פירוש למה יש בזה משמעות נשגבת כלשהיא אבל מסכימה שזה מצחיק 
יש לך קישור?
[והם מבינים מצוי את המשמעות. כל חבדני"ק ממוצע, וגם מי שמתענין, יודע מה עניינו של השיר הזה]
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות