מרגישה צורך לתת לזה מקום, להתייחס לזה.
הם כבר לא תינוקות.
מצד שני לא מבינים את משמעות המוות- וטוב שכך..
אשמח לתובנות 
מרגישה צורך לתת לזה מקום, להתייחס לזה.
הם כבר לא תינוקות.
מצד שני לא מבינים את משמעות המוות- וטוב שכך..
אשמח לתובנות 
שנתיים וחצי - שום דבר.
בן 4. ליום השואה: כשהיהודים היו בחוץ לארץ, בגלות, לפני שה' עזר לנו לחזור לארץ, אז היה זמן שהגרמנים הרעים הרגו הרבה יהודים ועשו להם צרות. שנזכור אותם, עשו צפירה ביום הזה ועומדים בצפירה. כך גם יודעים כמה צריך להגיד תודה לה' שאנחנו בארץ שלנו, ויש לנו צבא שלנו, חזק, שהגויים מפחדים להילחם נגדו.
יום הזיכרון לחללי צה"ל,אפשר לשלב עם סיפור יום העצמאות. אפשר לספר קצת "היסטוריה" של עם ישראל, בקצרה, מ"לך לך" לאברהם אבינו.. ואז כשמגיעים לקום המדינה, מספרים שהיו מלחמות שניצחנו בהן, אבל גם נהרגו חיילים כדי שאנחנו נוכל לחיות בארץ ישראל. ולזכור אותם, קבעו שביום הזה תהיה צפירה, כנ"ל. ושכך גם יש לנו תודה אליהם, ושהם מאד חשובים אצל ה', כי נלחמו בשביל עם ישראל.
זה משהו אחר.
גם לקטנצ'יק צריך להגיד, קצת לפני כן, שעוד מעט תהיה צפירה, להמחיש לו איך זה נשמע - ולומר לו שהגדולים עומדים אז בשקט (להמחיש גם). אם תרצה, אתה יכול לעמוד גם. אם לא, אז לא...
כמובן, כשמגיע, לחייך אליו: הנה, עכשיו, שומע?...
בגנון שלנו הילדים בני שנתיים, אנו מדברים איתם על השואה בדרך שתובן להם ולא תפחידם.
"פעם בארץ רחוקה-לא בארץ ישראל, היה איש רשע מאד היטלר (מזכיר את סיפורי אנטיוכוס, המן ופרעה) שרצה לעשות רע לע"י שהיה בגולה-לא כמונו בא"י. לילדים ההם לא היה אוכל, לא היה בית, לא היו הורים, לא היו צעצועים וספרים כמו שיש לנו, לא גן וחצר עם דשא שמש ופרחים.הילדים שהיו שם היו עצובים מאד,כי לא היתה להם מדינה עם דגל כמו שיש לנו ולא צבא וחיילים שישמרו עליהם כמו שיש לנו ובצפירה אנו עומדים וחושבים על הילדים העצובים וכמה טוב לנו שאצלנו זה לא כך(הרחקה מהם להרגעה, וגם הכנה ליום הזיכרון בו אנו מדברים,חושבים וזוכרים את "החיילים שנפלו" בלי להסביר מה פרוש נפלו והרי גם הם נופלים וקמים)
וכמובן מדגימים את העמידה. לא להאמין איך הזעטוטים הללו עומדים דום ברצינות ובכובד ראש שתי דקות תמימות.
כשהבת שלי הייתה קטנה, הייתי מתחילה מסיפור הפורים (בדיוק היא למדה אותו לפני חודשיים), ואז הייתי עוברת לנאצים שגם רצו להשמיד ולהרוג...
אינם מובנים להם כלל (בני שנתיים). לא "ארץ ישראל". לא "גולה". לא מדינה. ואם אומרים "נפלו" ביום הזיכרון לחללי צה"ל, אז הם בכלל מתבלבלים..
אכן, הם מבינים מההסבר הזה, שהיו ילדים עצובים בלי אוכל ובית וצעצועים וכו' ושטוב לנו שאצלנו זה לא כך.
אבל מה הענין שילדים קטנים "יבינו" דבר כזה?
אלא מה? שיש נטיה - חיובית ביסודה - שכל מי שמתעסק עם איזה גיל, רוצה "לחנך" באותו הגיל. אבל צריך לראות למה שייך ולמה לא. בשלב זה, אין צורך לספר להם על "ילדים עצובים". שישמחו...
הבת שלי אתמול התלוננה לנו בצפירה: אני לא אוהבת את השיר הזה!
ואילו לידה הבן (6) עמד בצורה רצינית מידי, שקצת הפחידה אותי.
![]()
כשאומרים יזכור לנשמות בבית הכנסת נהגו לעמוד.
כשרב/הורים/סתם זקן עוברים אמורים לעמוד.
כנראה שלתת כבוד על ידי עמידה זה מנהג יהודי לגמרי. ומי ראוי לכבוד הזה אם לא אנשים שמתו על קידוש השם?
א. כמו שכתבו, בוודאי שלחלוק כבוד ע"י עמידה זה מנהג יהודי. קמים בני ס"ת, הורים, תלמיד חכם.
ב. לדעתי, אין כל ענין להגיד תהילים וכו', דווקא בזמן הצפירה.
יש לפעמים כאלה, שבמשך היום מזדמן להם ביטול תורה לא מועט.. ודווקא בעת הצפירה פתאום חרדים מזה...
לא מזיק לעמוד קצת בשקט, ולעשות "חשבון הנפש" הלאומי, מי מסרו נפשם, על מה מסרו נפשם.. וכו'.
ג. גם אם כל עם ישראל היו מחליטים שברגע אחד הם מרימים יד ביחד.. מצד ה"ביחד", לדעתי המלאכים היו רועדים מזה...
יש בשו"ת הרשב"ש (שמעתי בזמנו מהר"צ טאו שליט"א) שאלה על מקום שהיו זורקים פיסות נייר בעת לוויה. כמובן, מצד עצמו חסר כל טעם. אמר לא לבטל - כי עושים את זה משום כבוד המת. כלומר, יודעים מה מתכוונים לבטא.
אלא מה? אם אתם עושים כי "כך אמרו לכם" מי שאתם נוהגים לפיהם - אז אין כ"כ מה להתווכח. ללכת לפי רב שקובעים, זה גם חשוב..
דווקא ציבור שטוען טענה כזאת סוחב המון מנהגים לא יהודיים. שמות גרמניים לדוגמא כמו גיטה ווולף, היו מאוד נפוצים בימי ביניים בגרמניה ולא רק. או לפנות לה' התברך באוקראינית מסיבה לא ברורה - מילה "טאטע " באה משפה אוקראינית.
אצל חסידים גם שמעתי בשולחן שבת שיר באוקראינית על שתייה מופרזת מלפני מאתיים שנה, כמובן לא מבינים מה הם שרים
מנגינה נורא יפה.
כמובן שיש איזה פירוש למה יש בזה משמעות נשגבת כלשהיא אבל מסכימה שזה מצחיק 
יש לך קישור?
[והם מבינים מצוי את המשמעות. כל חבדני"ק ממוצע, וגם מי שמתענין, יודע מה עניינו של השיר הזה]
שלום לכם.
יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה
והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.
יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.
אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית
תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.
פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7
(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).
שלום לכולם\ן
אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים
יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)
ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי
תודה לעונים ושבת שלום
גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.
אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.
הוא יותר פעיל.
בהצלחה!!
אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.
יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.
כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.
אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.
לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.
אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...
אנחנו הורים ל 7 ילדים גרים היום בשכירות ברמלה, בגרעין התורני ומחפשים להשתקע במקום עם קהילה תורנית אבל לא לוחצת. בגלל שאני עובד בבני ברק, מחפשים מקום שמצד אחד המחירים עדיין שפויים ומצד שני לא רחוק מידי מהעבודה. חשוב לנו קהילה תורנית שמשקיעה בילדים ונוער.
נשמח מאד להמלצות ☺️
לא מצאתי פורום מתאים מקווה שפה אפשרי
שלום בעלי נפטר יש לו ילדים קודמים
לנו משותפים
הכל היה בסדר לא ראיתי את זה בא
סעדתי את בעלי בזמן שילדיו קודמו בעבודות
אימא שלהם הילה חכמה הגיע חטפח בו בבית חוליל לגבות טת הילדים מול המשפחה שלא תראה שלא באים
ואני לא יכלתי לעבוד
כי גם לא רציתי בעלי קודם להכל
מבעל חזק שלא היה חולה אף פעם לא ראיתי אותו שוכב עם חום או משהו דומה לא כדורים כלום
עובד פיזית קשה כל חייו
לא יכולה לפרט הכל
שמר הכל בפנים עד שהגיע למחלה ומהר הלך
ילדיו רצו מידע על כל דבר
על עורך דין שמטפל אפלו אני ובעלי לא התענינו
לא הבנתי מה ילד שבקושי רואה את אבא שלו מתענין בקצבה
מאשים אותי שאני יודעל אל כל המידע
אין לי תו ירודה לא נותנים מידע גם לאישה
אבל הם בשלהם
עכשיו הכל מובן הכינו את הקרקע
ילד שכל חייו לא הספיק לו מה שנתן רצה עוד
עגשיו מרגיש שיכול להכניס לי
אני לא בתחרות
הם יושבים מולי ומחלקים את הבית
החלק שהם לא הבינו שאטאמטית הבית נאשם על שמםץ מי שמדריך אותם מהמשפחה לא מבין ולא אמר להם
הם אמרו לא נוציא אותך מהבית
לא בטוב לב,בהתנשאות
פה שתקתי
שאני רצתי עליו בעלי עבד ואני נלחמתי לקנות אותו כן מפרנבס עיקרי
כי לא היה שעות בבית וכל עול הבית היה עלי עד שהתמוטטתי בעבודה
ועבדתי פחות
לא היה לו עזרה משום צד
המשפחה שלו ידעה על מצבו הקשה
ולא באו לבקר פעם אחת
לא יצאו לקפה או שהבאו אליהם
רק רצו שנפכש במסעדה פעם בחודשים
אבל הוא לא יכח רצו לעשות וי
התנהגו אלי לא מכבד בבית חולים
קראו לי בשמה של,גרושתו
ולא אמרתי כלום
בעלי גוסס והם אבים איתי מולו
שתקתי
אבל הילדים שלו איתם יד ביד
אז גם אני שינתי את גישתי ואהיה בקשר עם משםלתן גם לי יש,ילדים
אימא שלהם השחקנית הראשית פה
הראתה לי שהיא איתי
ותקעה לי סכין בגב חיממה את הילדים שלא מבינים הרבה
על התערבות בכל נישא
לקחה את הפיקוד על משפחת בעלי לא ידעתי שהיא כל יום מדווחת עלי היתה מגיעה כאלו לעזור
ומדווחת הכל לא הבנתי למה המשפחה שלו לא מתיחסת
אלי
אני איתו בכל הטיפול והם לא מתיחסים אלי רק לגרושתן אפלו קוראים לי בשם שלה
בשבעה היא לא יכלה לראות שברים חברים של בעלי הכל רצתה לדעץ להתערב
היום הילגים שלו מתנהגים אלי כאלו זהו
הוא מת את כלום
רוצים את חלקם לא מוותרים על כלום
אני לא גרה בבית ויש להם פה זכות
הכי כאב לי שהם התנתקו מאחים שלהם
ובקשר טוב עם המחה שלא ביקרה את האבא כי הם בדיור כמוהם
לא הבנתי איך אני הרעה פה
מה עושים אין לי עורך דין כל מי שהגעתי אליו לא היה בטוח במצב
חיבת עורך דין שיתן לי בטחון
אין פה מיילוינים אבל יש לי ילדים קטנים ואני לא בריאה מצבי לא ממד טוב נםשי פיזי
תפני לעורך דין.
לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.
אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.
שלום וברכה,
חשוב לי מאוד לשתף בנס עצום שנעשה לנו.
לביתי הקטנה חולשת שריר בעין הגורמת לפזילה, לאחרונה הפזילה החמירה ונוירולוג מומחה הפנה אותנו לבדיקת הדמיה של המוח בהרדמה.
הילדים הם האוצר הגדול ביותר שלי והתפללתי לבורא עולם שיעזור לי לחזק את הביטחון והאמונה ולהילחם בפחד ובחששות שהרי הכל מאיתו יתברך מאבא מלך העולם.
ב"ה הבדיקה חזרה תקינה וקיבלנו את התוצאות מבלי להמתין את כל זמן ההמתנה המקובל.
"הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו" תודה רבה ריבונו של עולם,
כמה חשובה ויקרה הבריאות , כלום לא מובן מאליו .
בתפילה לבשורות טובות ישועות וחיזוק הביטחון והאמונה והקשר התמידי לריבונו של עולם והבנה והכרה בכל הטוב שבורא עולם עושה איתנו.