העולם הזה פתאום נראה לי מסכן כ"כ.
החיים החילוניים מרגישים לי ריקים מתוכן, ההוא נפגש עם ההיא, ההיא נפגשת עם ההוא...
הוא מפתח שרירים כדי להשיג כמה שיותר בנות, והיא עושה ניתוחים כדי להרגיש שווה כשמסתכלים עליה.
כשרע לה היא יוצאת לשופינג. כשרע לו הוא יוצא לבר עם חברים, לשטוף את העיניים בעוד כמה בחורות אומללות שמחפשות תשומת לב ואולי גם "אהבה" זמנית מזדמנת.
וכל העולם זועק אהבה שאף אחד לא מצליח לתת.
וכל דבר בעולם זועק בדידות גדולה, עמוקה וכואבת. הפרח הבודד, העץ המרוחק שאף פעם לא יכול להתחבק.
האיפור, המסיכות, הניתוחים הפלסטיים, הזקן שיושב לו לבד בתחנה ומסתכל על העוברים ושבים ומחכה ליום הבליה שלו בלי שידע מה יוליד יום, וידע בשביל מה הוא חי. עולם עצוב.
חבורה של בודדות שיוצאות לשופינג, לבזבז עוד קצת כסף על בגד שירשים מישהו ואולי לנצל את היציאה לצילום סלפי מנשק.
עבודה זמנית, אהבה זמנית, חיים זמניים.
בדידות גדולה. עולם מלא באנשים בודדים.
ריק, ריק. חושך כבד לא רואים אופק. חושך כבד, א"א לזוז.
האם יש מה לאהוב בי.
ועכשיו כשאני חושבת על זה,
מהו הדבק הזה שיאחד את כל הבודדים לגוש אחד שלם וחי.
כולם מחכים לקבל אותה, הגיע הזמן שנלמד להעניק אותה בלי לצפות לתמורה. אם אוהב אותך אציל את חייך במקום אם תאהבי אותי תצילי את חיי.
האם יש מה לאהוב בי.
א ה ב ה. ללא תנאים, ללא פשרות. לראות טוב, להאיר טוב שבכל בודד בעולם. א ה ב ה. היא הדבק.
שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד.
העולם צמא לאהבה, העולם צמא לאחד. אחד שהכל בו.
לכה דודי, לכה. לכו תתאחדו, תקימו משפחה. תלמדו לאהוב. תילמדו לאהוב.
די לקריירה, די לשטויות, די לבגדים, די. שקר החן והבל היופי.
בואו נאהב.
מי יודע לאהוב בעולם הזה עד אינסוף? אני רוצה להיות כזאת. חושבים שאצליח?
אמת, אהבה ונצח. זה כל מה שאנחנו צריכים.
בסיעתא דשמייא.

