מה אפשר לומר? כואב לי בשבילנו. על האנשים שאיבדנו. ואולי אני קצת קרה אבל כשלאדם יש שואה משלו הוא לא יכול להתעסק בשואות של אחרים. ונכון שאני לא מתה, ואפילו לא הייתי בפולין, אבל זו בדיוק הנקודה. מותר לי לשמוע שירים כשלכם אסור. אלוהים לא הרג לי אף אחד. אסור לי להיכנס לאבל. כי אני כזו- באבל כל הזמן.
**
ואני זוכרת את החלומות. אני לא אפרט כי הם היו מזעזעים, אבל בתור ילדה חלמתי זוועות שואה. ואובססיה הייתה לי, לדעת הכול ולזכור תאריכים ושמות ולהסתכל בתמונה הזו של אייכמן עם האוזניות בתא הזכוכית.
**
אבא של אבא של אבא ברח מאירופה עוד לפני השואה. אימא של אבא של אבא עברה את כל הזוועות ויצאה עם דיכאון. אשת חסד ענקית, אבל כולם יודעים שהיא הייתה עצובה כל הימים. זה לא עצר אותה מלגדל מאות בנות שאין להן אמא ואבא. אבא של אימא של אבא גם הצליח לברוח לפני, ואחר כך הוא זה שהעלה לכאן יהודים. אמא של אמא של אבא שרדה כדי לא-לספר. או לפחות, לספר רק את הדברים הטובים. איך שהלחם שהם היו מכינים מקמח שנטחן מקליפות בצל היה טעים. איך היא זוכרת משפחתיות בגטו. זכרונות יפים. מחר בלילה היא הולכת לספר, לראשונה, את הסיפור שלה. ואני מעיזה להתלבט אם ללכת.
**
הצד של אימא גם הוא חווה שואה, שם בתוניס, בג'רבא. יש את הסיפור הידוע על סבא של אבא של סבא שלי, רבי משה כלפון, ועל הזהב שהיה צריך לאסוף בשבת. כולם מדברים על העונש שנתן לנאצים, שהתגשם במלואו, אף אחד לא זוכר שהוא אומנם נסע במכונית בשבת מרובע לרובע, אבל נזהר לא לטלטל.
**
אני זוכרת שואה יום יום. אני ניצולת שואה, לא נולדתי אז. הסבתות של אבא שלי הן שורדות שואה. אמרו לי שכשנולדתי (הייתי הנינה הראשונה) סבתא חנה התקשרה להגיד שזה הניצחון שלה על הנאצים. טוב, אם אני יכולה להיות כזו משמעותית, אני לא מתנגדת.
**
ואני זוכרת את החלומות. אני לא אפרט כי הם היו מזעזעים, אבל בתור ילדה חלמתי זוועות שואה. ואובססיה הייתה לי, לדעת הכול ולזכור תאריכים ושמות ולהסתכל בתמונה הזו של אייכמן עם האוזניות בתא הזכוכית.
**
אבא של אבא של אבא ברח מאירופה עוד לפני השואה. אימא של אבא של אבא עברה את כל הזוועות ויצאה עם דיכאון. אשת חסד ענקית, אבל כולם יודעים שהיא הייתה עצובה כל הימים. זה לא עצר אותה מלגדל מאות בנות שאין להן אמא ואבא. אבא של אימא של אבא גם הצליח לברוח לפני, ואחר כך הוא זה שהעלה לכאן יהודים. אמא של אמא של אבא שרדה כדי לא-לספר. או לפחות, לספר רק את הדברים הטובים. איך שהלחם שהם היו מכינים מקמח שנטחן מקליפות בצל היה טעים. איך היא זוכרת משפחתיות בגטו. זכרונות יפים. מחר בלילה היא הולכת לספר, לראשונה, את הסיפור שלה. ואני מעיזה להתלבט אם ללכת.
**
הצד של אימא גם הוא חווה שואה, שם בתוניס, בג'רבא. יש את הסיפור הידוע על סבא של אבא של סבא שלי, רבי משה כלפון, ועל הזהב שהיה צריך לאסוף בשבת. כולם מדברים על העונש שנתן לנאצים, שהתגשם במלואו, אף אחד לא זוכר שהוא אומנם נסע במכונית בשבת מרובע לרובע, אבל נזהר לא לטלטל.
**
אני זוכרת שואה יום יום. אני ניצולת שואה, לא נולדתי אז. הסבתות של אבא שלי הן שורדות שואה. אמרו לי שכשנולדתי (הייתי הנינה הראשונה) סבתא חנה התקשרה להגיד שזה הניצחון שלה על הנאצים. טוב, אם אני יכולה להיות כזו משמעותית, אני לא מתנגדת.
