אני כאן מפצלש ישן נושן, כי לא אוהבת לכתוב מהניק המוכר שלי.
אז ככה.
אני בת 20 בערך, וישן לי אחות גדולה לא נשואה. אני כבר התחלתי לצאת והכל, וזה מאוד מפריע לי. אני לא חושבת שאני צריכה לחכות לה, היא גם הבהירה לי את זה בשמחה ובאהבה וברגישות (באמת אין עליה) אבל עדיין זה קשה. גם ההורים שלי אני יודעת שקשה להם עם זה.
יש בנינו כמה אחים, חלקם נשואים חלקם לא. אני ממש מהקטנים בבית היא מהגדולים. זה מוזר שאני אעקוף אותה..
אז רציתי לשמוע מה אתם אומרים. כל אחד מנקודת מבטו
אם אתם עקפתם. או שעקפו אותכם. או שאתם במצב כמו שלי.
אפילו את אתם לא נשואים והאחים שלכם לא אבל למשל יש לכם אח/ות קטן/ה מכם שכבר יוצא/ת והגיוני שיתחתן לפניכם.
אחי גדול ממני בארבע שנים , לא יש חברה כבר שנתיים והוא יוצא עוד מעט לשנה שליחות , בקצב הזה כנראה שאתחתן לפניו .. מרגיש סבבה עם זה ולא נראה לי שישפיע על מישהו אבל אני חושב שזה תלוי גם באווירה במשפחה ..
אני אמנם "ילדונת" אבל אם אחותי היתה נשואה ,אחוז גדול שגם אני .. היא גדולה ממני ב3 שנים ורק עכשיו היא התחילה לשמוע, אמנם היא הסכימה שאני יעקוף אבל אני מאמינה שזה יצבוט אותה (מה גם שהיא תאומה..אז זה יותר קשה).. בקיצור. .החלטתי לחכות לה קצת. (ואכלתי את הראש..)
אבל מה שעוד יותר ברור לי זה שלא הייתי רוצה שאחים שלי ירגישו צורך לחכות לי (עוד יותר מלחיץ, לא?).
אז אני אומרת- לכי על זה, במיוחד כשיש לך אישור כזה לבבי ממנה (לא ברור מאליו!) ורק תשמרי תמיד על מידה ראויה של רגישות מצד אחד, ובלי לתת הרגשה של רחמים מצד שני.
בהצלחה לשתיכן!
אין ברירה. את לא תשבי בחיבוק ידיים עד שהיא תמצא את האחד שלהבסדר גמור
למצוא בן זוג ראוי לחתונה לא בא ברגע. עדיף להתחיל כשאת מוכנה כי לא תדעי מתי, איפה ואיך תסיימי.
נמצא ברקע איפהשהו.. המתח הזה בין הקטנים לגדולים ביחס לחתונה, מי יהיה קודם וכו' אבל נראה לי שבסוף בגלל שכל אחד מהמשפחה באמת רוצה בטובת האחים והאחיות, אז יהיה שמח גם אם האח/ות הקטנים עקפו קצת... כי גם האח הגדול מעוכב השידוך (ה' ישמור) יתחתן בסוף.., אז כן יש פה איזה קטע אבל עם דיבור ושיתוף אפשר לעשות את זה בכיף
לא חייבים שיחת נפש, אפשר סתם לזרוק כמה מילים בעניין.
אבל חשוב לתת להם תחושה שאת מודעת לכך שהסיטואציה לא אידיאלית ושאת לא מתעלמת מהם אלא מכבדת את זה שהם היו אמורים להיות לפנייך בתור.
אם אפשר אפילו תבקשי מכל אחד מהם רשות לעקוף. זאת בעצם לא תהיה באמת בקשה כי הרי ברור שהם יסכימו אלא זה יהיה סוג של מחווה של התחשבות. זה עושה את כל ההבדל.
אמרתי לאחים שלי שהם מוזמנים לעקוף בכיף ובשמחהאליפלא
ואני באמת מתכוונת לזה.
א ב ל - כל אחד והסיפור שלו. אני למשל לא כזה גדולה ככה שזה לא מלחיץ אותי. יש אחים גדולים שזה בהחלט עושה להם צביטה בלב וזה עצוב.
אבל אני מרגישה שעם כל הכאב זו ההתמודדות שלהם ולא שלך.
אני לא יודעת איך אחותך ועד כמה הדרך שלה ארוכה או מתישה לזיווגה אבל מאמינה שאם תראי איכפתיות ורגישות יהיה בסדר. מה גם שתמיד אפשר לבקש ממנה טיפים ולהוריד פרופיל לידה כשזה מגיע לשלב מתלהב...
אחותי התחתנה בגיל 29, אחרי 8 וחצי שנים בעולם הדייטים ויותר מ100 בחורים שיצאה איתם.
כשהתחתנה- הייתי בת 19, ואני זוכרת את הפחד שהיה לי קודם- שאני אתחיל לצאת לפני שהיא תתחתן, ואולי אפילו אתחתן לפניה- כמו 3 אחים צעירים ממנה שהתחתנו לפניה, ולא רק שהתחתנו לפניה- מצאו את זיווגם ממש ממש מהר ובקלות! זה היה נראה לי שאני ארגיש רק אשמה אם וכאשר זה יקרה לי, ומצד שני הייתי בטוחה שזה יקרה- כי באמת שהיה כבר מייאש ונראה שאין סיכוי...
בסוף ב"ה היא פגשה את בעלה, קצת אחרי שאחי שהיה צעיר ממנה בהרבה התחתן.
ובחתונה שלהם-
היו לה 3 אחים צעירים ממנה נשואים, עם כמה אחינים מהם ב"ה.
ואני זוכרת שאמא שלי אמרה-
תארו לכם שכולם היו מחכים לה, ועכשיו כל אחד מהם היה צריך להתחיל את המסלול שלו...
ב"ה- היא התחתנה, ואין לנו אף רווק בבית.
יש לנו ילדים נשואים ב"ה, עם זוגיות מעולה, ונכדים מקסימים.
אין קשר בין התאריך שאלוקים קבע לה להתחתן, ובין התאריך שקבע לך.
ולהפך-
אחותי רק רצתה שהאחים הקטנים ממנה יצאו, כדי לא להרגיש אשמה שבגללה הם נתקעים.
ועוד דבר-
אחרי שהיא התארסה, אמרתי לחברה טובה שלי שהייתי בטוחה שאני אתחתן לפניה, אבל לא דמיינתי את עצמי עם כוחות לעמוד בזה.
וחברה שלי ענתה שכנראה באמת אין לי כוחות...
הייתי בהלם בשניה הראשונה, אבל היא הסבירה לי דבר כ"כ נכון:
את לא הייתי צריכה לעמוד בנסיון הזה, ולכן לא קבלת כוחות לעמוד בו. אבל אם היית מתנסה- היית גם מקבלת את הכוחות!!
זה נכון כלפי האח המבוגר וכלפי האח הצעיר.
תזכרי את זה,
ואל תחליטי שלא.
תצאי, תעשי את ההשתדלות שלך,
ואלוקים בעז"ה יחליט בשביל שתיכן מה התאריך והסדר הטוב ביותר בשביל שתיכן!!
וסוג של "עקפתי" את כולם, הכי הפריע לי והכאיב לי על אחותי אבל, הייתי צעירה וגם היא אז פחות "לחץ". כמו כן אנחנו בקשר מדהים אז שיתפתי אותה בהכל, לעתים רק אותה וזה ממש עזר. ב"הצלחות.לשתיכן!
אני ממש עודדתי את אחותי הקטנה שתעקוף אותי ושתתחתןרותה החמודה
זה נכון שטבעי שתרגישי רע עם זה, אבל הכי טוב בשביל אחותך ועצמך גם- שתתחתני,
זה לא אומר שאת יותר מעליה שאת מתחתנת והיא לא.
אם את מסתכלת על החיים ממבט של אמונה בה'- את מבינה שכל אחד ואחת יש לו את המסלול שלו מלמעלה, ומה שהוא וצאצאיו צריכים לעבור
יש לי אח שמבוגר ממני בכמה וכמה שנים. וזה מאד לא נעים, לפחות בהרגשה שלי. לא נעים לי לשתף אותו בעיניונים והאם אני יוצא ועם מי ואיך הולך..זה לא פשוט.. לפני שהתחלתי לצאת חשבתי על העניין (ואני עדיין חושב)- מצד אחד זה לא נעים, מצד שני- אני לא מתכוון לחכות..זה לא עובד ככה. אי אפשר לשים את החיים שלנו על Hold. צריך לחיות את חיינו כפי שאנו רוצים. ברגישות המתאימה, בתבונה, בעדינות, כמה שאפשר. אבל זה לא אומר לוותר על מה שחשוב לנו. ותתפללי בעבורה..זה בעיקר מה שאנו יכולים לעשות (חוץ מלנסות להכיר לה). ב"הצלחה גדולה! לך ולאחותך.
לדעתי יהיה הרבה יותר לא נעים אם הוא יגלהתפוח יונתן
זה שמפריע לך, רק מראה שאת אחות טובה (תכונה של רגישות, זה גם טוב לקראת נישואין..).
"תצאי" בנחת. את לא יכולה לדעת מתי תמצאי. נקוה שממש בקרוב, מישהו מתאים ומעולה.
מה שאחותך עושה, זה עניינה. לא צריך להיכנס לזה. לפעמים, אדבה, מזיק לה אם צריכה להילחץ כי "מחכים לה".. עלול לגרום לה לטעויות. לכן, את מיטיבה גם לה שאת יוצאת לפי הקצב שלך.
מה שחשוב, שאם תמצאי בעז"ה, תגשי אליה, "תבקשי את רשותה", שתינתן כמובן בשמחה. תבקשי את ברכתה. זה יעשה לה הרגשה מאד טובה.
אין מה לעשות, כל אחד צועד במסלול שה' הכין לו, ושתיכן עוד צעירות ולא יודעות מה מצפה בהמשך החיים וזה בסדר,
כל הכבוד לך שאת חושבת על זה, אבל זה לא צריך לעצור אותך מלזכות בשפע שה' מזמן לך.
יהיו בחיים עוד התמודדויות חוץ מחתונה- הריון, עבודה, משכורת, בריאות וכו'
תקווי בשביל כל המשפחה שיהיה הכי טוב שאפשר לכל אחד מהמקום שלו,
תשתדלי להיות רגישה כלפיה, כלומר לא להתהדר בדייטים ובכל הנלווה, ואם את מתארגנת בבית והיא בסביבה תשתדלי לעשות את זה קצת בדיסקרטיות ובלי שואו, גם לא להיסחף לצד של ההסתרה, אבל להיות רגישה.
ואם מעניין אותך מה נקודת המבט שלי- אז התחתנתי לפני אחותי הגדולה, וגם תמיד הציונים שלי היו יותר טובים משלה אז למדתי במוסד יותר "נחשב" ובמקצוע יותר "נחשב", וגם הייתי יותר חברותית ממנה, יותר פעילה ממנה (מדריכה, מתנדבת, יוזמת), וגם טיפה יותר גבוהה ממנה- כל מיני דברים שנורא קל להשוות חיצונית- אז התקבלה מן האחרים תחושה שאני יותר "מוצלחת" ממנה, מה שכמובן לא נכון, כי א"א באמת להשוות אדם אחד לשני, אדם הוא הרבה הרבה יותר מכל מיני קטגוריות.
יחד עם זאת, אני לא חושבת שהייתי צריכה לוותר על הפוטנציאל שלי בכל אחד מהתחומים שהזכרתי בגלל השלכה כלשהי שקשורה אליה.
מהצד השני, אחותי הקטנה יש תחומים שהיא מאפילה עלי, וזה בסדר גמור, היא אחותי ואני גאה בה על ההישגים שלה, ושמחה ומודה לה' על היכולות שחנן אותי באותם קטגוריות ועל המקום שאני מגיעה אליו, גם אם היא מגיעה למקום גבוה יותר, כי זה פשוט לא קשור. כל אחד צריך להסתכל על המסלול שלו בלי לפזול למסלול של האחרים, ואת זה לומדים עם החיים.
הרב אמר שלמרות שזה מנהג שלכאורה אנחנו מכירים מלבן הארמי שלא לחתן את הצעירה לפני הבכירה- זה מנהג טוב. עם זאת הוא ציין שאם האח הגדול מתעכב לא צריך לעכב את אחיו הקטנים בגלל זה. כמובן לעשות זאת ברשותו, את ציינת שאחותך בסדר גמור עם זה. והרב ציין שאדרבה יכול להיות שזה יפתח את המזל לאח הגדול במקרה של עיכוב. חוץ מזה אין לי ניסיון אישי לתת בנושא, מלבד מקרים במשפחה המורחבת שזה כן קרה...
אל תחכי לאחותך, את צריכה אמנם להתחשב בה, להיות רגישה אליה, אבל את צריכה לחיות גם את החיים שלך.
מקרה דומה אצלנו, האחות השניה התחתנה לפני הבכורה, ואפילו הרבה לפניה, וב"ה שלא חיכתה לה כל השנים. בסופו של דבר שתיהן נשואות. כל אחת ואחת בזמן המתאים והטוב לה., לפי ההרגשה האישית שלה ולפי קצב החיים שלה.
מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.
מעניין כיצד זיכרונות העבר מתהפכים ומשתנים כאשר נקודת המבט שלנו משתנה, בין אם בעקבות מבט מבחוץ ובין אם בעקבות שינוי פנימי.
דאגה לבן זוג יכולה להפוך בדיעבד לשתלטנות, רצון להיות שותף בחייו עלול להתפרש כתלותיות, והתעקשות שנראתה בעבר כביטוי לאכפתיות יכולה להפוך לסימן של חוסר כבוד. לפעמים מספיק שינוי אחד בנקודת המבט כדי שזיכרונות שלמים יקבלו משמעות שונה לחלוטין.
אפשר לראות זאת אצל זוגות שנפרדים עם מעט מרירות. אדם שבעבר היו יכולים להישבע שהוא קרוב למושלם הופך פתאום, בעיניהם, לאדם שתלטן, רעיל ומגעיל. כאילו כל אותן שנים נצבעו מחדש בצבע אחד.
המבט שלנו והמסקנות שאנחנו מסיקים בהווה משפיעים באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו זוכרים את העבר.
יש לכך שני היבטים מעניינים: זיכרון סלקטיבי וריפריימינג.
זיכרון סלקטיבי הוא הנטייה שלנו לזכור פרטים מסוימים ולשכוח אחרים. אנחנו עשויים לזכור היטב את הרגעים שבהם נפגענו, אך לשכוח את הפעמים שבהן אותו אדם היה שם בשבילנו. לחלופין, אנחנו עשויים לזכור דווקא את הרגעים הטובים ולהדחיק את הקשיים.
ריפריימינג, לעומת זאת, הוא שינוי המסגרת הפרשנית שדרכה אנחנו מסתכלים על אירוע. לא בהכרח שכחנו משהו או שינינו את פרטי הזיכרון, אלא שהמשמעות שאנחנו מעניקים לו השתנתה. אותה שיחת טלפון שבעבר נתפסה כדאגה יכולה להיתפס היום כניסיון לשלוט, ואותה בקשה לקרבה יכולה להיראות כתלותיות.
במובן מסוים, בכל פעם שאנחנו נזכרים במשהו אנחנו קוראים מחדש ספר שכבר קראנו. העלילה נשארת לכאורה זהה, אבל אנחנו כבר אנשים אחרים, עם ניסיון, רגשות ותפיסות שונות. לכן גם הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על העבר משתנה.
כמובן, ייתכן שנקודת המבט החדשה היא דווקא הנכונה. אולי האדם באמת היה שתלטן ורעיל, ואולי רק לאחר שהתרחקנו הצלחנו לזהות דברים שלא ראינו קודם. אבל אני חושב שלפני שמפילים על אדם, על קשר או על עצמנו פצצה, כדאי לעצור ולנסות להיזכר כיצד ראינו את הדברים בזמן אמת. לא כדי להעדיף את הפרשנות הישנה, אלא כדי לבחון אם הפרשנות החדשה שלנו אכן מוצדקת.
יכול להיות שאותו אדם באמת רק דאג, והוא כלל לא יבין מאיפה הגיעה פתאום המסקנה שהוא רעיל. כמובן, ייתכן שהוא אכן התנהג בצורה פוגענית, ואולי הפרידה הייתה הכרחית. אין כאן ניסיון להצדיק התנהגות רעה או לשמר קשרים שאינם טובים לנו, אלא ניסיון להבחין בין המציאות לבין הפרשנות שאנחנו מעניקים לה.
יש לכך גם השלכות על האדם שמקבל את ההאשמה. כאשר מאשימים אדם ברעילות, במיוחד אדם עם ביטחון עצמי נמוך או פחד מפגיעה באחרים, ההאשמה עלולה להפוך לחלק מהתפיסה העצמית שלו. הוא עלול להתחיל להאמין שהוא אכן אדם רעיל, לשחזר את הזיכרונות שלו בהתאם למסקנה הזאת ולראות גם את המעשים הטובים שלו בעבר באור שלילי.
כך הוא עלול לקחת איתו לקשרים עתידיים תחושת אשמה שאינה בהכרח מוצדקת, לחשוש מכל ביטוי של דאגה או קרבה, ואפילו לפגוע ביכולת שלו לנהל קשרים בריאים.
בסופו של דבר, אני חושב שצריך לזכור שהיכולת שלנו לפרש מחדש את העבר אינה הופכת כל פרשנות חדשה לאמת. לפעמים אנחנו מגלים דברים שלא ראינו, ולפעמים אנחנו פשוט מסתכלים על אותם דברים דרך משקפיים אחרות.
כדאי להיזהר מלהפוך את האדם שהיינו, את האדם שמולנו ואת הקשר שהיה לנו לדמויות חד-ממדיות רק מפני שכיום אנחנו רואים אותם אחרת.
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.
וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.
בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.
במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.
לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.
זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?
התשובה היא: לא.
אבל מה זה כן עושה?
זה לא הופך אותו לסיפור!
החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.
שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".
וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z
כתבת שניסית,
אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.
אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.
אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.
האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.
אבל
כמה מהם הם מסורתיים?
עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.
זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.
לצורך העניין,
מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.
השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.
א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.
ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.
אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.
איך לא נותנים לקשר בשלב של לפני הצעה בכלל להעיק?אונמר
שואלת בשביל זוג אחר. (אני נשואה ולא עברתי שלב של קשר ודייטים)
הם בקשר כבר חודשיים. שמחים ואוהבים מאד.
אממה?
הוא בצבא, יוצא סופש פעם בשבועיים.
יוצא שהקשר מורכב הרבה על הטלפון.
בנוסף, עד שהוא כן יוצא יש מלא מימד של התשה. גם פיזית אחרי כל השבועיים בצבא,
וגם נפשית אחרי שבועיים שמדברים ומחכים ויוצא שהדייט מלא פעמים דיי נפול.
גם בשבועיים שהקשר הוא יותר טלפוני, יש מלא שעולים דברים שפחות כיפיים,
כמו התלבטויות ומחשבות על האם נכון ומה נכון, והכל הם משתפים אחד את השני / שניה,
מה שבסופו של יום יוצר שהרבה מהקשר מורכב על פתרון בעיות או מחשבה על מה נכון.
יש להם ציפיה שדברים יהיו יותר חביבים ונחמדים ושמחים,
אבל הם לא מצליחים לייצר את זה.
הם לא מתקדמים להצעה ולהתארס, כי הם כן רוצים להישאר בקשר להמשיך להכיר ולהבין יותר.
אבל איך נשארים בשלב כזה שאין בו ביטחון בקשר?
איך מייצרים את זה שהקשר יהיה מלא בטוב ולא מלא בחוסר ביטחון של זה ש'עדיין לא התארסנו אז מי אמר שזה יהיה זה בטוח'?
אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.
חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.
קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.
חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.
וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.
לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.
ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.
ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.
יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.
לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.
התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.
היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.
לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!
המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.
בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.
לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.
כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.
מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.
ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.
שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..
אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.
הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..
אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.
) אבל עדיין זה קשה. גם ההורים שלי אני יודעת שקשה להם עם זה.
)
