אבל מה שעוד יותר ברור לי זה שלא הייתי רוצה שאחים שלי ירגישו צורך לחכות לי (עוד יותר מלחיץ, לא?). 

אז אני אומרת- לכי על זה, במיוחד כשיש לך אישור כזה לבבי ממנה (לא ברור מאליו!) ורק תשמרי תמיד על מידה ראויה של רגישות מצד אחד, ובלי לתת הרגשה של רחמים מצד שני.

בהצלחה לשתיכן!

לא חייבים שיחת נפש, אפשר סתם לזרוק כמה מילים בעניין.

אבל חשוב לתת להם תחושה שאת מודעת לכך שהסיטואציה לא אידיאלית ושאת לא מתעלמת מהם אלא מכבדת את זה שהם היו אמורים להיות לפנייך בתור.

אם אפשר אפילו תבקשי מכל אחד מהם רשות לעקוף. זאת בעצם לא תהיה באמת בקשה כי הרי ברור שהם יסכימו אלא זה יהיה סוג של מחווה של התחשבות. זה עושה את כל ההבדל.

שכל אדם הזיווג שלו מגיע בדיוק בזמן וברגע הנכון.

אז הכל זה מזל 

ולכן אם אדם נגזר עליו להתעכב עם הזיווג 

על האח לא נגזר ולכן הוא לא צריך להתעכב גם כן. 

אח שלי הקטן התחתן לפניי וב"ה אני ממש שמחה בשבילו

פעם גיסתי שאלה אותי אם לא הפריע לי ועניתי לה

מה' אישה לאיש זה לא בידי, ברגע הנכון ה' ימציא לי את האדם המתאים לי

אבל לשמוח זה כן בידי ולכן אני בוחרת לשמוח  

אם כן זאת תהיה גאולה לכל יושבי הפורום. 

עושים השתדלות ומאמינים.

אבל לומר שההשתדלות בטוח מביאה את הזיווג. זה לא נכון.

אני מאמינה שמה' אישה לאיש

אני מכירה הרבה אנשים שלא עשו השתדלות והתחתנו

ואני מכירה אנשים שעשו המון המון השתדלות וכשהם הרפו מההשתדלות זה הגיע 

ואני באמת מתכוונת לזה.

א ב ל - כל אחד והסיפור שלו. אני למשל לא כזה גדולה ככה שזה לא מלחיץ אותי. יש אחים גדולים שזה בהחלט עושה להם צביטה בלב וזה עצוב.

אבל אני מרגישה שעם כל הכאב זו ההתמודדות שלהם ולא שלך. 

אני לא יודעת איך אחותך ועד כמה הדרך שלה ארוכה או מתישה לזיווגה אבל מאמינה שאם תראי איכפתיות ורגישות יהיה בסדר. מה גם שתמיד אפשר לבקש ממנה טיפים ולהוריד פרופיל לידה כשזה מגיע לשלב מתלהב... 

בהצלחה רבה בעז"ה!

אחותי התחתנה בגיל 29, אחרי 8 וחצי שנים בעולם הדייטים ויותר מ100 בחורים שיצאה איתם.

כשהתחתנה- הייתי בת 19, ואני זוכרת את הפחד שהיה לי קודם- שאני אתחיל לצאת לפני שהיא תתחתן, ואולי אפילו אתחתן לפניה- כמו 3 אחים צעירים ממנה שהתחתנו לפניה, ולא רק שהתחתנו לפניה- מצאו את זיווגם ממש ממש מהר ובקלות! זה היה נראה לי שאני ארגיש רק אשמה אם וכאשר זה יקרה לי, ומצד שני הייתי בטוחה שזה יקרה- כי באמת שהיה כבר מייאש ונראה שאין סיכוי...

בסוף ב"ה היא פגשה את בעלה, קצת אחרי שאחי שהיה צעיר ממנה בהרבה התחתן.

ובחתונה שלהם-

היו לה 3 אחים צעירים ממנה נשואים, עם כמה אחינים מהם ב"ה.

ואני זוכרת שאמא שלי אמרה-

תארו לכם שכולם היו מחכים לה, ועכשיו כל אחד מהם היה צריך להתחיל את המסלול שלו...

ב"ה- היא התחתנה, ואין לנו אף רווק בבית.

יש לנו ילדים נשואים ב"ה, עם זוגיות מעולה, ונכדים מקסימים.

אין קשר בין התאריך שאלוקים קבע לה להתחתן, ובין התאריך שקבע לך.

ולהפך-

אחותי רק רצתה שהאחים הקטנים ממנה יצאו, כדי לא להרגיש אשמה שבגללה הם נתקעים.

ועוד דבר-

אחרי שהיא התארסה, אמרתי לחברה טובה שלי שהייתי בטוחה שאני אתחתן לפניה, אבל לא דמיינתי את עצמי עם כוחות לעמוד בזה.

וחברה שלי ענתה שכנראה באמת אין לי כוחות...

הייתי בהלם בשניה הראשונה, אבל היא הסבירה לי דבר כ"כ נכון:

את לא הייתי צריכה לעמוד בנסיון הזה, ולכן לא קבלת כוחות לעמוד בו. אבל אם היית מתנסה- היית גם מקבלת את הכוחות!! 

זה נכון כלפי האח המבוגר וכלפי האח הצעיר.

תזכרי את זה,

ואל תחליטי שלא.

תצאי, תעשי את ההשתדלות שלך,

ואלוקים בעז"ה יחליט בשביל שתיכן מה התאריך והסדר הטוב ביותר בשביל שתיכן!!

ויתן לשתיכן כוחות להתמודד עם מה שהוא יחליט.

בהצלחה לשתיכן!!

ושילך בקלות ובשמחה ומהר מהר!!

בחיים לכל אחד הדרך שלו והשליחות שלו שהקב"ה נותן לו. 

נראה לי שמי שמרגיש שלא בנוח שאח "עוקף" אותו צריך לתקן את הטעות בחשיבה. זאת לא תחרות ואף אחד לא מקבל מדליות. 

כל אחד והדרך שלו. כמו שכתבו פה יפה שמה' אשה לאיש, ואנחנו עושים את שלנו והקב"ה עושה את שלו ובזמנו.

אז אם הזמן של האחות הקטנה הגיע לפני הזמן של אחות הגדולה. היא צריכה להתחתן ולא לחכות.

האחות הגדולה מתעכבת ואנחנו לא יודעים חשבונות שמיים, בטח לטובה.

אח של בעלי התחתן בגיל 19 ב"ה, ואנחנו התחתנו כשבעלי היה בן 37. לפני כן לא יכולנו להתחתן. עוד לא היינו מוכנים מכל מיני סיבות. לא אפרט, אבל היו סיבות רציניות.

 אז היום אנחנו מגדלים תינוקות וגיסי כבר חיתן את הבכור שלו. אז מה? הכל בסדר.

ככה נקבע מאת ה'.

אף פעם בעלי לא הרגיש ש"עקפו" אותו. הוא שמח בשביל אחיו.

זה כמו שאני אתעצבן שמישהו ירד לפני מהאוטובוס בגלל שהוא עלה אחרי...

זה התחנה שלו.. התחנה שלי יותר רחוקה מה לעשות..

ככה הקב"ה קבע כמה כל אחד יתעכב ומתי הוא יתחתן.  מה זה שקטן ממני אשם?

זה נכון שטבעי שתרגישי רע עם זה, אבל הכי טוב בשביל אחותך ועצמך גם- שתתחתני, 

זה לא אומר שאת יותר מעליה שאת מתחתנת והיא לא.

אם את מסתכלת על החיים ממבט של אמונה בה'- את מבינה שכל אחד ואחת יש לו את המסלול שלו מלמעלה, ומה שהוא וצאצאיו צריכים לעבור

זה שמפריע לך, רק מראה שאת אחות טובה (תכונה של רגישות, זה גם טוב לקראת נישואין..).

"תצאי" בנחת. את לא יכולה לדעת מתי תמצאי. נקוה שממש בקרוב, מישהו מתאים ומעולה.

מה שאחותך עושה, זה עניינה. לא צריך להיכנס לזה. לפעמים, אדבה, מזיק לה אם צריכה להילחץ כי "מחכים לה".. עלול לגרום לה לטעויות. לכן, את מיטיבה גם לה שאת יוצאת לפי הקצב שלך.

מה שחשוב, שאם תמצאי בעז"ה, תגשי אליה, "תבקשי את רשותה", שתינתן כמובן בשמחה. תבקשי את ברכתה. זה יעשה לה הרגשה מאד טובה.

אין מה לעשות, כל אחד צועד במסלול שה' הכין לו, ושתיכן עוד צעירות ולא יודעות מה מצפה בהמשך החיים וזה בסדר,

כל הכבוד לך שאת חושבת על זה, אבל זה לא צריך לעצור אותך מלזכות בשפע שה' מזמן לך.

יהיו בחיים עוד התמודדויות חוץ מחתונה- הריון, עבודה, משכורת, בריאות וכו'

תקווי בשביל כל המשפחה שיהיה הכי טוב שאפשר לכל אחד מהמקום שלו,

תשתדלי להיות רגישה כלפיה, כלומר לא להתהדר בדייטים ובכל הנלווה, ואם את מתארגנת בבית והיא בסביבה תשתדלי לעשות את זה קצת בדיסקרטיות ובלי שואו, גם לא להיסחף לצד של ההסתרה, אבל להיות רגישה.

ואם מעניין אותך מה נקודת המבט שלי- אז התחתנתי לפני אחותי הגדולה, וגם תמיד הציונים שלי היו יותר טובים משלה אז למדתי במוסד יותר "נחשב" ובמקצוע יותר "נחשב", וגם הייתי יותר חברותית ממנה, יותר פעילה ממנה (מדריכה, מתנדבת, יוזמת), וגם טיפה יותר גבוהה ממנה- כל מיני דברים שנורא קל להשוות חיצונית- אז התקבלה מן האחרים תחושה שאני יותר "מוצלחת" ממנה, מה שכמובן לא נכון, כי א"א באמת להשוות אדם אחד לשני, אדם הוא הרבה הרבה יותר מכל מיני קטגוריות.

יחד עם זאת, אני לא חושבת שהייתי צריכה לוותר על הפוטנציאל שלי בכל אחד מהתחומים שהזכרתי בגלל השלכה כלשהי שקשורה אליה.

מהצד השני, אחותי הקטנה יש תחומים שהיא מאפילה עלי, וזה בסדר גמור, היא אחותי ואני גאה בה על ההישגים שלה, ושמחה ומודה לה' על היכולות שחנן אותי באותם קטגוריות ועל המקום שאני מגיעה אליו, גם אם היא מגיעה למקום גבוה יותר, כי זה פשוט לא קשור. כל אחד צריך להסתכל על המסלול שלו בלי לפזול למסלול של האחרים, ואת זה לומדים עם החיים.

אבל כמו שאמרו פה- היא תשמח בך. ומי יודע, אולי דווקא זה יפתח את המקום שלה למצוא...

הרב אמר שלמרות שזה מנהג שלכאורה אנחנו מכירים מלבן הארמי שלא לחתן את הצעירה לפני הבכירה- זה מנהג טוב. עם זאת הוא ציין שאם האח הגדול מתעכב לא צריך לעכב את אחיו הקטנים בגלל זה. כמובן לעשות זאת ברשותו, את ציינת שאחותך בסדר גמור עם זה. והרב ציין שאדרבה יכול להיות שזה יפתח את המזל לאח הגדול במקרה של עיכוב. חוץ מזה אין לי ניסיון אישי לתת בנושא, מלבד מקרים במשפחה המורחבת שזה כן קרה... 

אל תחכי לאחותך, את צריכה אמנם להתחשב בה, להיות רגישה אליה, אבל את צריכה לחיות גם את החיים שלך.

מקרה דומה אצלנו, האחות השניה התחתנה לפני הבכורה, ואפילו הרבה לפניה, וב"ה שלא חיכתה לה כל השנים. בסופו של דבר שתיהן נשואות.  כל אחת ואחת בזמן המתאים והטוב לה., לפי ההרגשה האישית שלה ולפי קצב החיים שלה.

זה באמת מקום לרחף בו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

עם הזמן זה צריך להתאזן לדעתי ושהאישה גם תתפוס פיקוד לפעמים ותביא רעיונות טובים, לפחות זו הזוגיות אליה אני מכוון.

אם אתם כבר יוצאים תקופה, אפשר קצת לבחון את הקשר. לבדוק שהיא מעריכה את המאמצים שלך עד כה, ושהיא מחוברת לקשר, חשוב שלא תיקח אותך כמובן מאליו..

אתה יכול להוריד טיפה מהגז, לראות איך היא תגיב.

לא לכתוב איזה יומיים ולחכות לראות: האם היא מתעניינת? חושבת עליך? מצפה לדייט הבא?

לא ממקום נידי שלך, שאתה מחכה לאישור שלה.. אתה לא זקוק לה. רק תן לה להיות מושקעת יותר בקשר בניכם.

אם היא אכן בעניין ולא סתם זורמת כי למה לא, אז היא תגיב ותתעניין.

ויותר מזה, לא רק שההשקעה שלה תעיד על רצון חיובי, אלא ההירתמות שלה לקשר היא שתעורר יותר חיבור ואהבה מצידה!

אנחנו כבני אדם אוהבים את מה שאנו מטפחים. וגם יודעים להעריך יותר את מה שבא במאמץ על פני מתנת חינם..

היא תעריך יותר כשתבין שאתה כגבר לא מובן מאליו בחיה.. אתה מישהו שראוי לרצות אותו.

כל זה במידה שאתה אכן רוצה לפתח את הקשר הזה הלאה. אבל אם אתה לא מתלהב כל כך אז זאת נקודה אחרת..

מה שכן, ברגע שתפעל ככה גם קשר מנומנם יכול להתעורר מחדש. גם מצידך.

אני אוסיף שיש הבדלי אופי בין בחורות, יש כאלו שמצפות שיחזרו סביבם הרבה, וכאלה שמההתחלה מסורות לעניין.

כדאי לחשוב על זה טוב, מיהי ובאיזה שלב אתם בקשר. האם הגיע הזמן לערב אותה יותר או להמשיך עוד במתכונת הזו..

קרה לי בעבר שלא חישבתי נכון את המצב ובחנתי מוקדם מדי את הבחורה.. היא לא ממש הבינה למה ניתקתי מגע. מבחינתה היא נהנתה בקשר וציפתה שאמשיך לקחת את המושכות.

בקיצור צריך רגישות והטיימינג חשוב. אבל זה בהחלט צעד שיכול להקפיץ קדימה קשר תקוע

זוגיות, היא, ובכן, משהו זוגי.

זה אמור להיות אינטרס של שנינו להיפגש.

אני לא מצפה שהוא יקבע עבורי איפה ומתי נפגשים. ("אם" מבחינתי כן תלוי בו, כי אם הוא לא מעוניין אין טעם שניפגש).

בעיני זה צריך להיות קביעה משותפת, שבאה מתוך שיח של שני הצדדים.

לגבי השיחות בין לבין - אם זה מפריע לך שאתה שולח ראשון - דבר איתה על זה! ככה יוצרים קשר של קרבה - מדברים ומשתפים (גם) על הדברים שפחות נעימים לנו.

כמובן שיש דרך וצורה לעשות את זה, ברגישות. לשתף אותה שאתה מרגיש שאתה יוזם כל דבר, ושזה לא המקום שהיית רוצה בקשר. ותשאל אותה איך היא מרגישה עם זה, ואיך היא רואה את הקשר.

זה הזדמנות לצלול לעומק גדול יותר. יכול להיות שהיא רואה את הדברים אחרת לגמרי, שהיא מגיעה מתרבות\מנטליות שונה לחלוטין, ואולי תופתע לשמוע מה היא מרגישה ומה היא חושבת על הקשר.

אם קשה לו לשלוח הודעה

יאללה בכיינים

בוא נשים את הדברים על השולחן אתה חייב לשלוח הודעה אחרי הדייט ראשון 

ככה לפחות בכל שלב הדייטים.

לגבי הפגישות איפה לעשות זה צריך להיות משותף דברו בניכם תגיעו בכיף למה שבא לכם .

לפני שתגיד לה מה אתה מעדיף שאל אותה "איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם?" תראה מה זה בשבילה, תן לה לפרש את זה.

אם זה קשה לך מבחינה כזו או אחרת או שאתה תשמח למוערבות שלה, אתה יכול גם לשתף.. ככה זה נראה לי בזוגיות.

נ.ב - 

העולם אומר שנשים אוהבות שמחמאים להן.. אפשר לפתוח בכמה מילים טובות ;)

הניסוח: איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם.

נשמה אתה רושם לאישה לא לגבר אתה זוכר את זה?

(זה עקיצה המשפט שלך 

מה עם עדינות?

וגם למה להיכנס לזה מראש

אם אפשר להגיד מה בא לך 

תגיד פשוט בצורה נכונה: " ואי את יודעת ממש עושה לי טוב לקבל ממך הודעה 

או 

"שאת משתפת איפה את רוצה להיפגש .. " 

ככה פשוט

אלא כדי להבין את המקום שלה. זה צריך להיות בשיחה ולא בהודעה, עם האינטונציה הנכונה והתעניינת כנה, להבין מאיזה מקום זה מגיע מבחינתה. (אישית לא חושבת שיש בעיה לומר קודם מה חסר לו ולא חושבת שיש בעיה קודם לשאול מה דעתה, רק רציתי לומר איך הבנתי את ההודעה)

אך ניסוח אחר שיותר טוב הוא יכול להשאל.

"זה כיף שאת זורמת עם הרעיונות והדברים שאני מביא, תודה לך היית רוצה להביא דברים והעלות רעיונות בעצמך? איך את מרגישה ביחס למה שאני מביא וליוזמות שלי?"

זה יותר טוב?

בהחלט לא טוב אם זה נשמע עקיצה. לא עלה על דעתי.. 

וכן, לא התכוונתי לאותם מילים.. אולי בגלל שאני אוהב קצת להתבטא בצורה צינית וזה מה שיצא חח

כאילו, אני כתבתי את זה בלי פילטרים, כי רק רציתי להעביר את המסר בצורה ברורה.

כמובן שצריך לשאול בצורה נעימה וחמודה.

תודה על החידוד

ואם אתה מרגיש שהדייטים שלכם -באמת- סבבה ויש פידבק ממש ממש טוב ממנה בזמן הדייטים,

אז לא הייתי מתעסק במי יוזם הודעה ראשון ומי יוזם לאן הולכים ומתי, לפחות לא בחודשים הקרובים.

אם כיף לה ככה, וכל עוד היא מתנהגת אליך יפה בדייטים וומשדרת שהיא בעניין לגמרי, אז זה דבר טוב.  אין טעם לנסות לשנות משהו כרגע.

זה בסה"כ חודש. אתה בונה את הבסיס כרגע. אח"כ תוכל לבקש ממנה מה שתרצה וכשיש בסיס, זה לא יפריע לה בכלל. הסבלנות במקרה הזה משתלמת.

אבל אם הדייטים עצמם גם לא משהו.

אז זו הבעיה העיקרית כאן ועדיף שתברר כאן יותר. תנסה לגשש מה היא חושבת עד עכשיו על הקשר..וכו'...

ושם תדע יותר אם באמת אכפת לה או לא ואם תבין שאכפת לה, שם תנסה להכניס לפחות את שליחת ההודעה (הייתי משחרר לגמרי את נושא מי מחליט איפה ומתי נפגשים).

בהצלחה.

שווה לתת לה גם להתאמץ על הקשר (כשמתאמצים ויש ניגוד מסוים זה מראה לה שאתה לא 'מובן מאליו' בעולם שלה, וזה מקנה למציאות שלך איתה, ולזמן הזה כשאתם בפועל ביחד, יותר ערך). אפשר להעלות את זה באופן מילולי כמו שהציעו, אבל אני חושב שכדאי להיות חכם ולגרום שזה יעלה מצידה. לא ב'פאסיב-אגרסיב' אלא בכנות. ברור שיש זמנים שברגעל אתה לא זמין לשוחח/להתכתב/להפגש עם חברים - וכרגע היא לא אמורה להיות מאוד שונה מהגדר הזה (מבחינת הזמינות שלך).

אז תעשה בחכמה, בלי לנסות להפוך את היוצרות, אבל לפעמים לתת לה לקחת אחריות וכו'.