אחדות בירושלים.
נתחיל בסיפור: ביום ירושלים האחרון, יום ירושלים ה-49, יצאנו עם הישיבה לריקוד דגלים המסורתי. כדרך כל הישיבות, גם הישיבה שלנו הוציאה חולצות עם סמל הישיבה, הכינה דגל הכי גדול שיכול להיות כדי שכולם ידעו – הישיבה שלנו נמצאת כאן, ובגדול! שרנו שירים, רקדנו והשתדלנו שכולם ישימו לב מי זה החבר'ה השמחים כאן, שרוקדים בהתלהבות ובשמחה ומאיפה הם באו.
נכנסנו למרוץ מול שאר הישיבות. הגענו לשער שכם ועשינו מעגל גדול של שירי נשמה ודבקות, ופתאום אני רואה דגל גדול של ישיבה אחרת עומד במעגל שלנו! ישר קפץ לי לראש, איפה הדגל של הישיבה שלנו?! שחס וחלילה לא יחשבו כל הצלמים (וגם הצועדים, אבל זה פחות חשוב...) שהמעגל הוא בחסות ישיבה אחרת.
פתאום תפסתי את עצמי: איזה שפל... זה מה שאני חושב באמצע מעגל של שמחה וכיסופים על ירושלים שבידינו ועל הדרך שאנחנו עושים ונעשה בדרך לגאולה שלמה? זה התכלית של הצעדה הזאת ביום הגדול והקדוש הזה? "לעשות שרירים" ולהוכיח שאנחנו הישיבה הכי טובה? לאן הגענו?! לצערי, אני לא בטוח שאני היחיד שמנסה לעשות "וואסח" ולהראות מי הכי טוב.
ירושלים, העיר הקדושה ביותר לעם היהודי, עיר הבירה שלנו, היא עיר שמאחדת את כל חלקי העם. לא סתם ירושלים שוחררה על ידי צה"ל ולא על ידי המחתרות. צריך אחדות בשביל להיות בירושלים; פירוד ושנאת חינם זה בדיוק ההיפך ממהות העיר והיום. ירושלים נמצאת ביום חגה ומתביישת.
זה לא חייב להיות ככה. אפשר להפוך את יום חגה של ירושלים ליום של אחדות, של שמחה אמיתית ונקייה בלי קטנוניות של "תראו אותי". אפשר להוציא חולצות אחידות לכל הישיבות עם אותה גלופה בלי שם או סמל של ישיבה מסוימת. אפשר לרקוד עם דגלי ישראל במקום עם דגלי ענק של הישיבות. כל כך טבעי ומתבקש.
מספיק שכמה ישיבות/אולפנות/מכינות/סניפים וכו' יחליטו להצטרף למהלך. מחליטים ביחד על גלופה משותפת ומדפיסים חולצות ביחד – והמצב כבר נהיה טוב יותר. המקומות האחרים גם יבינו את הצורך ויצטרפו ואולי נזכה ביום ירושלים ה-50 לחגוג באחדות.
מי שרוצה לקחת חלק ולעזור בתהליך שיצור קשר במספר 0545991141-שירה.
בעז"ה נעשה ונצליח!
