אחדות בירושלים.

נתחיל בסיפור: ביום ירושלים האחרון, יום ירושלים ה-49, יצאנו עם הישיבה לריקוד דגלים המסורתי. כדרך כל הישיבות, גם הישיבה שלנו הוציאה חולצות עם סמל הישיבה, הכינה דגל הכי גדול שיכול להיות כדי שכולם ידעו – הישיבה שלנו נמצאת כאן, ובגדול! שרנו שירים, רקדנו והשתדלנו שכולם ישימו לב מי זה החבר'ה השמחים כאן, שרוקדים בהתלהבות ובשמחה ומאיפה הם באו.

נכנסנו למרוץ מול שאר הישיבות. הגענו לשער שכם ועשינו מעגל גדול של שירי נשמה ודבקות, ופתאום אני רואה דגל גדול של ישיבה אחרת עומד במעגל שלנו! ישר קפץ לי לראש, איפה הדגל של הישיבה שלנו?! שחס וחלילה לא יחשבו כל הצלמים (וגם הצועדים, אבל זה פחות חשוב...) שהמעגל הוא בחסות ישיבה אחרת.

פתאום תפסתי את עצמי: איזה שפל... זה מה שאני חושב באמצע מעגל של שמחה וכיסופים על ירושלים שבידינו ועל הדרך שאנחנו עושים ונעשה בדרך לגאולה שלמה? זה התכלית של הצעדה הזאת ביום הגדול והקדוש הזה? "לעשות שרירים" ולהוכיח שאנחנו הישיבה הכי טובה? לאן הגענו?! לצערי, אני לא בטוח שאני היחיד שמנסה לעשות "וואסח" ולהראות מי הכי טוב.

ירושלים, העיר הקדושה ביותר לעם היהודי, עיר הבירה שלנו, היא עיר שמאחדת את כל חלקי העם. לא סתם ירושלים שוחררה על ידי צה"ל ולא על ידי המחתרות. צריך אחדות בשביל להיות בירושלים; פירוד ושנאת חינם זה בדיוק ההיפך ממהות העיר והיום. ירושלים נמצאת ביום חגה ומתביישת.

זה לא חייב להיות ככה. אפשר להפוך את יום חגה של ירושלים ליום של אחדות, של שמחה אמיתית ונקייה בלי קטנוניות של "תראו אותי". אפשר להוציא חולצות אחידות לכל הישיבות עם אותה גלופה בלי שם או סמל של ישיבה מסוימת. אפשר לרקוד עם דגלי ישראל במקום עם דגלי ענק של הישיבות. כל כך טבעי ומתבקש.

מספיק שכמה ישיבות/אולפנות/מכינות/סניפים וכו' יחליטו להצטרף למהלך. מחליטים ביחד על גלופה משותפת ומדפיסים חולצות ביחד – והמצב כבר נהיה טוב יותר. המקומות האחרים גם יבינו את הצורך ויצטרפו ואולי נזכה ביום ירושלים ה-50 לחגוג באחדות.

מי שרוצה לקחת חלק ולעזור בתהליך שיצור קשר במספר 0532841718 -נעם (לבנים) או שירה 0545991141 (לבנות).

בעז"ה נעשה ונצליח!

יש למישו אולי?

חברה שלי מחפשת וכדאי גם סניף שהוא נורמלי ולא עכשיו ממש חילוני (סניף מעורב זה ממש אחלה)

טוב נושא קשוח אז ככה..

בתחילת ההדרכה היה לי ולמדשית שלי(נקרא לה א )בעיה עם עוד מדשית שלנו(נקרא לה ב) (אנחנו רביעיה). היה קשוח ממש. מלא אנשים התערבו בזה (הקומונרית, מהנוער ובכללי כל הצוות וכו)אומרת דוגרי הרבה מזה זה אני ומדשית א הגזמנו וחיפשנו אותה מלא ממש וכל דבר שעשתה הערנו לה ודווקא מדשית ב היתה בהקשבה וכיבדה ממש וממש השתדלה לשנות(מה שאני משה לב בדיעבד עכישו אז סתם הייתי חמה עליה ברמות לאיודעת להסביר למה). 

אחרי התערבות ודיבור הבעיה נפתרה(לפחות ככה אני ראיתי אתזה.) ביקשתי סליחה ושמנו את הדברים מאחורה.

עכשיו שמתי לב שמדשית א כל הזמן מעירה/ מחפשת את מדשית ב כאילו על סתם דברים היא איחרה טיפה כי אבא שלה במילואים ועזרה קצת בבית והיא עשתה פרצוף ואמרה לי אחכ שזה לא ניראה לה ובכללי על כל דבר היא מעירה מעקמת אף וכו.

עכשיו יש לי התלבטות אם להעיר לה ולהגיד לה כאילו היה מריבה את צודקת אבל שמנו תדברים מאחורינו תני לה קצת להוכיח את עצמה לא כל הזמן להסתכל בזכוכית מגדלת על מה שהיא עושה. או להתעלם ולראות מה יקרה ואולי להגיד לקומונרית

קיצור מקווה שיצא מובן מה אומרים?

מצרף סרט קצר שעשינו, מסוקרן לשמוע תגובות ומחשבות שלכם עליו

במשפט - יוני המדריך, חותך את הקשר עם סיגל מבני עקיבא, בשם התחזקותו הרוחנית, אך מגלה שההתמודדות רק מתחילה. 

מה עושים בחודש ארגון? לגבי צביעת קירות

רעיונות לקטעים/משפטים לקלסר הדרכה?

וכמובן רעיונות למה להכניס לבפנים (חוץ מהכנת פעולה, רעיונות לערבים וכו)

ואשמח גם לקטעים ולמה להכניס לקלסר של נחשון (קטעים על עשיה וכו)

תודה רבה!