-בוקר טוב!
- התעפצות במיטה, ואז לקום.
- ארוחת בוקר קלילה ביותר.
- יציאה החוצה לכביש, הבוס הגיע וקדימה זזים לתפוח.
בדרך הבוס מספר לי שיש סיבו"ש היום, ושואל אם אני רוצה לבוא.
התלבטתי קצת. החלטתי לזרום, בלי לשקול יותר מדי, וסיכמנו שאסע איתו.
- עבודה עבודה עבודה, הפעם נייר זכוכית 
ורק אז סופסוף קצת צביעה 
- סיימנו, תולים ת'ציוד וזזים הביתה.
- מקלחת, השלמות, בזבוז זמן. אח"כ פרסמתי פה, אם כבר אז כבר שאפגוש אנשים.
- הנה יוצאים לירושלים. הראש כבר לאט לאט במקום אחר. ירידת מתח קטנה.
הגענו, חנינו מתחת לעיר דוד והלכנו לשם. בדרך איזה נהג מיניבוס ערבי מוזר שאל אותנו לאן אנחנו הולכים, פתאום משומקום. התעלמנו. נפל עלינו, מי הוא שנענה לו... לרגע חשבתי אולי הוא סמוי שחושד בנו (שנים מהחבר'ה שהיו איתי באמת נראו מתכון לצרות 
) אבל מיד פסלנו, סתם אחד הזוי.
- פטפוטים פטפוטים. תזכורות בכל מקום שיום השואה היה אתמול, לא עושה לי טוב. כנסיות, מסגדים, ושאר גויים שהעלו את מפלס העצבים שלי.
- הגענו לכותל. לרגע עיכבו את יעקב ויחל שם. חיכיתי רגע ואז המשכנו, והתפצלנו.
- חיפשתי מניין, מהר מאוד הצטרפתי לאחד שהתחיל. החזן נראה כמו ת"ח חסידי. תפילה מעט מונוטונית. באמצע תפילת לחש שמעתי חבר'ה שרים את קדושה בקול, מנגינת שבת. הסחת דעת, אבל לפחות נחמד. טוב שהם שמחים 
-תפילה חזקה, כאובה.
- צעדתי אחורה, מנסה לראות איכשהו מעבר לכותל, אל מקום המקדש. לשווא. עצים, ואבנים דוממות חוסמות את שדה הראייה. הלב פועם בכל פסיעה, נמתח ונקרע בכל צעד מתרחק.
- רגיעה. הצטרפתי לחבר'ה שחיכו להתחלת הסיבו"ש. פרצופים מוכרים היו הרבה. ילדים מהיישוב, בני-צביקים, וסתם פרצופים מוכרים מגב ההר. ומלאמלא ילדות קטנות (אח"כ הסתבר שזה בי"ס שלם).
- פתאום ראיתי לידי את @עמירם, ומעט אחרי כן שלום שלום עם @מתיישב בנשמה. המתנה ארוכה מעט. פטפוטים פטפוטים, וסופסוף יוצאים.
- מסנג'רים אותי לשאת את המחיצה. לא התנגדתי, אבל פחות התלהבתי בהתחלה.
כשהתחילו לשיר, הכל השתנה. פתאום התמלאתי שמחה כזו, ושרתי בעוז. הבחור השפיץ שנשא איתי את המחיצה זרם עם הקפיצות והטלטולים שלי, והיה ממש שמח.
- שירים על בית המקדש. כמיהה וגעגועים, שילוב נדיר.
הרגש עולה ועולה. מדי פעם האיש שהוביל את הסיבוב אומר משהו, ואז "תגידו אמן!" ואנחנו צועקים בכל הכוח.
אמן שתיעקר ע"ז מארצנו, אמן שנבנה בית המקדש בקרוב, אמן שנשלוט ביד רמה בכל ארצנו בלי לפחד מאף אחד.
- שער ראשון, הקרוב ביותר למקדש. הלב נקרע. כ"כ קרוב, שער ירוק נאלח מפריד ביננו. אנחנו עומדים על אבני דרך, וכ"כ רחוקים. אני מביט על השוטרים מסביבנו, תוהה מה הם מרגישים, מה הם מרשים לעצמם להרגיש.
- ריקודים ושירה, אני שר לי מהצד. פרקי תהילים, שירי המעלות. יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו... עוד מילים, תקיעה תרועה תקיעה בחצוצרה, עוד שירים, וזזים.
- סיבוך לוגיסטי. רצים קדימה עם המחיצה, עוברים מהצד, ומחכים.
- שירים, דיבורים, אני בשמיים. באמצע מישהו צועק עליי כי התקדמתי מהר מדי עם המחיצה. אח"כ אני רואה ילד עם קצת דם על האצבע ומבין על מה הלחץ.
- שער השבטים. מישהו מתחיל "הטוב הטוב הטוב" במעגל ריקודים. אני רץ, רוקד עד כלות. אורות גבוהים. נכנס עם מישהו לאמצע המעגל, ורוקדים כמה דקות שנינו לבדנו, בתוך המעגל הכללי.
- התעייפנו, עוברים לריקוד רגוע יותר עם כולם. הצטרפתי לבוס, ועברו כמה שניות עד ששמתי לב שביד השניה אני עם
עמירם 
- מים. פתאום הצמא מכה בי, חיפשתי ומצאתי מעט.
- מתחילים ערבית. הפלאפון מסרב לפתוח את ערבית בתפילון, אז קדימה בע"פ. הלב כואב.
- קריאת שמע עוצמתית. ה' אחד.
- תפילת לחש. אני נשבר, בוכה מבפנים. אבל כלום לא יוצא. המסגד באורות ירוקים מולי, השער הירוק בוער בעין.
הארכתי. הרגשתי קרוב ורחוק כ"כ, בו זמנית.
-יעלה ויבוא. בדיוק כשסיימתי "רצה", המואזין לידנו מתחיל וגם החזן התחיל קדיש. כולם עונים אמן בכל כוחם, מתריסים כנגד הפולש. מי אתה שתפריע לנו. אני שותק, צועק איתם בלב. (לך דומיה תהילה.)
- שיר למעלות, כולם שרים. אני ממשיך בשקט את התפילה, מסיים בדיוק כשהתחיל החזן לברך. הצטרפתי אליהם.
"אשר קידשנו במצותיו וציוונו על ספירת העומר", כל כולי, כולם כאחד. וההוא עדיין מרעיש.
- התכוננתי. מישהו אחר אמר קדיש, אז נשארתי בשקט.
- שרים עלינו לשבח.
- ממשיכים תזוזה. אני חובר חזרה לבוס, ואחרי כמה דקות לעמירם. מפטפטים, גילוי מרעיש (אהמ אהמ). גם אני מטיל כמה פצצות. בדרך פוגשים את @נחמיה17. מעט יותר משלום שלום וממשיכים הלאה.
- פוגשים שוב את מתיישב בנשמה, יושבים בשער האשפות שניה וחצי עד שמחליטים לזוז למרכזית. הליכה ארוכה, בדרך סיבכתי אותנו קצת.
- על המסילה ברח' יפו פגשתי את @ג'ינג'י, שסופסוף הסביר לי איך הוא שוטר וכו'. (
הוא שוטר!!!!)
- המשכנו הלאה, הרגלים דואבות. הראש כואב, אז ביקשתי מעמירם לשתות. שלוק שנים וגמרנו (מסתבר שזה היה חצי בקבוק ).
- ליווינו את עמירם למרכזית, ואז את מתיישב לתחנה שלו.
*כאן נגמר הסיפור לכל מאן דבעי. ישר-כוח שהגעתם עד לכאן!! (אם דילגתם אז
תחזרו מיד למעלה ותתחילו מהתחלה!! 
)*
טויב, אם אתם באמת סקרנים מה קרה אח"כ, אז הנה לכם (חטטנים!! אבל טובנו. 
)
במהלך היום החלפתי רשמים עם @שלולית. תוך כדי כך הצלחתי לסבך את עצמי מעט, אבל ב"ה עבר בשלום (נכון? ) העיקר שעמירם יישאר בשקט לבנתיים
הגברת הנכבדה הייתה אי שם בחור עולם, ועד שתגיע לעיר הקודש ייקח שנים. הצפי היה שאחכה שעה עד שתגיע.
אחרי שמתיישב הגיע לתחנה שלו, הלכתי למרכזית לחפש שקע.
בזווית לא נוחה בכלל מצאתי (השני היה תפוס 
) אבל היה סבבה סה"כ. בנתיים עוד לא ידענו מתי ואם ניפגש.
השעון מתקדם, אני מעביר את הזמן בפורום. היא קופאת מקור בטרמפים, ואני יושב לי גולש בפורום. ממש ג'נטלמן למופת אה?
סופסוף טרמפ לעיר. כשהגיע הזמן יצאתי לכיוון גשר המיתרים.
איפה את? רכבת, אוטובוס... כדאי, לא כדאי, מגיעה, לא מגיעה...
בסוף רצה את כל הדרך.
טלפון סופסוף. אני פה ממול!! hello from the other side 
אתה פה, אני פה. |משועשע קשות|
5-10 דקות, וכבר הגיע האוטובוס הביתה. לעלות? לחכות? התלבטות קצרצרה ורצתי.
(ההמשך יו נואו כבר, לא הכל צריך לספר )
נחמיה יא יצורר!! חחח