בס"ד
אם כרגע בעולם היו נמצאים רק שני אנשים,
אז אין כל כך הרבה מקום לסגנון שונה,
כי סגנון מושפע מחברה, משפחה, מסגרת, וכ'.
אם נמצאים רק שניים בעולם,
אז אותם השניים הם ההשפעה החברתית,
האחד של השני, ואין שום נורמות חברתיות אחרות,
ואין שום ציפיות להיות כמו (המורה מהאולפנא ובעלה או לחלופין סינדרלה והנסיך וכ'),
ויש הרבה יותר קבלת השני כמו שהוא, ובנייה יצירתית של מערכת היחסים,
כמו שבני הזוג ממציאים את עצמם, ללא קשר לשום מודל קודם.
(כי הם הריי היחידים בעולם...)
וודאי שחיצוניות לא הייתה משחקת תפקיד, כי לעומת השימפנזות,הגורילות,
הפילים והיענים כל בן אדם ובת אדם יראו זה לזו הכי יפים בעולם.
כאשר יש רק שני אנשים, יש מלכתחילה הרבה פחות סיבות לא להסתדר.
לכן אגב אומרים כשמחך יצירך מגן עדן מקדם-
כמו שאדם ידע בוודאות שחווה היא אשתו,
וכן לה לא היו לבטים האם עשתה בחירה נכונה,
אלא הם היו היחידים בעולם.
קיצור לענ"ד במקרה כזה זוגיות בין כל שני אנשים הכי אקראיים בעולם,
(אם הם נולדו לתוך המציאות הזאת של אי בודד ולא מכירים שום דבר חוץ מאשר זה את זו.)
תהייה הרבה יותר מאושרת מספקת, מכילה וכ',
מאשר כל זוגיות הכי מושלמת בעולמינו המורכב,
כשיש ציפיות על בסיס מודלים מציאותיים ודמיוניים,
וכ' וכ'
