שהנזק ב"אזהרות" מראש, עלול להיות מרובה על התועלת "שמא יקרה משהו".

אפשר, בכללי, בדרך אגב של משהו אחר, לומר לילד שאם מישהו נוגע בו ולא נוח לו - הוא תמיד יכול לומר שהוא לא רוצה, לא משנה מי זה. כי זו ההרגשה שלו.

[ומה הבעיה אם הרב מחבק ונותן לשבת על הברכיים... אם גננת היתה עושה את זה, מישהו היה מעיר משהו? אם מדובר באדם סביר ונורמלי, אין בעיה. כמובן, לא תמיד יודעים מי כל אדם]

אבל כמובן, צריך להיות ערניים לילדים, כמו בכל ענין. 

אם אנחנו לא רוצים להבהיל את ילדינו מגנבים, נדאג שהחלונות לא יהיו כאלה שאפשר להיכנס דרכם. וכם על זה הדרך..

באמת בגלל מקרים מזעזעים כאלה, הורים חוששים איך ימנעו. מצד אחד אין להקל בכך ראש, מצד שני, ברור גם הנזק בהפרזת הערות וחשדות.

התייחסתי בכללי לענין, לא נכנסתי לפרטים.

מכל מקום, זכורני שכילד, אמרו שלא הולכים עם אנשים זרים, ואפילו אם אומרים תבוא, אני אתן לך ממתק, לא הולכים. זה היה כלל מובן ובסיסי לחלוטין, לא הכניס בראש שום דבר בעייתי, גם לא יחס חשדני לסביבה, אבל היה ברור לחלוטין שלא הולכים עם זרים, כולל הדוגמה של הממתק...

מניח, שדבר כזה היה יכול למנוע שהילדה הזו בכלל תעלה למונית..

יתכן שאפשר בסגנון דומה, גם משהו למקרה שלא מדובר בלפתות ללכת עם מישהו. צריך לחשוב. הזכרתי אופציה בהודעה הקודמת. אפשר גם להזכיר אגב שיחה, שכמובן הגוף שלך הוא שלך; לא נוח שמישהו יראה משהו, יגע, אז אין רשות לאף אחד בעולם ואומרים שלא מרשים.

למעשה, צריך לדעת היכן הילדים נמצאים ולשים לב שמדובר במקום בטוח כמידת האפשר.

ומכל מקום, לגבי לא ללכת עם מישהו, ברור שזו האזהרה היעילה.

לגבי מקומות שלא צריך "ללכת" בשבילם (לא זרים), אז כנ"ל, צריך לדעת היכן ילדים נמצאים, לפקוח עין - וגם, אפשר לומר בסגנון הנ"ל לגבי "הגוף", בצורה שאם חלילה ילד ייתקל, ידע לסרב ברור. 

גם טוב להרגיל ילדים כל דבר אפשר לספר בבית, אפילו משהו שלא בסדר, ואפילו אם מישהו אומר לא לספר. אבא ואמא תמיד יקשיבו, לא יכעסו, ויעזרו בעז"ה.

וכמובן, לזכור שעפ"י רוב המציאות היא לא כך, חלילה. בתקשורת מדווחים על המיעוט  הלא-נורמלי. לא על הרוב שכן.

אבל גם אם כך - המקרה שהוצג היה של מישהו זר, שהילדה עלתה על המונית שלו כי הציע ממתק.

לגבי דברים אחרים - כבר התייחסנו.

מנצל שנייה לעוד סיטואציה.. ואם הוא היה מספר (גם דמיוני יתברר..אבל עד אז-) שהרב נגע בו?

עם הפירוש *שלנו* *כמבוגרים* לביטוי והקונטציה השלילית..

איך היית מגיבה אז? היית מצליחה להבחין בין דימיון למציאות? (יש לציין שבלא מודעת מוקדמת, הילד פשוט מתכוון מילולית..סתם נגיעה..או שבאמת יצר/דמיין ואמר אתזה כי קיבל תרושם מהמבוגרים שזה רע/אסור/לא אמור לקרות "נגע בו")

אני במקרה עובד עם ילדים בחינוך לגיל הרך..הנושא מוכר(מאחר ואני בן ונוטים לומר לי :/ בעיקר בגלל חשש מההורים, שפחות לגעת.. וגם אני וגם הצוות יודעים ש"החוק עזר" הזה מיותר)  ולא עובד בתור מקצוע לחיים..פשוט יכולת? וכיף? אז למה לא..וכך נכנסתי.

ומאחר והנושא הזה מאוד לא מעניין אותי אעפ שאני בן, אנלא כזה מבין בנושא..אבל מה שכן שמעתי, שיש איזה הצגה שאיזה אחת/ארגון מעביר לילדים בנושא הזה של שמירת הגוף משו..כך שאם תמצאי אותה באינטרנט תוכלי גם להתייעץ עם אני מאמין גורם מוסמך.. אם אמצא תהצגה אגיב אותה כאן.

הם כנראה לא מודעים(וחלק דווקא טבעית כן) ולכן יש עניין לידע אותם..וכמו שאמרו, לשים לב שלא עושים מנמלה פיל כי אחרי הכל זה לא קורה כל שני וחמישי. -לא שזה בא להקל, פשוט ניהול סיכונים..סיכוי שיקרה כנראה נמוך אבל אם קורה-בעייתי מאוד אומרים.

לגבי סוף דברייך, חולק עלייך רעיונית, קרי- נראה שאת מהציבור החרדי ומאחר ואנלא בו או מבין בו וחינוכו(חיידר גילאי 6-5 עם רב ומה נורמת המגע שם) אני לא מביע דעה בעניין וכנראה אסכים איתך שאין סיבה שילד ישב על בן אחר אם זה לא מנהג המקום. כך שאם זה יקרה-הייתי גם מרים גבה ומודעות. בציבור הדתי/חילוני זה פחות עניין וחשש..ואומר אתזה בתור אחד שנמצא בשניהם.

תהמשך כאן לא חייבת לקרוא..התאוריה משו שלי (וכנראה של שאר המעודדים) לגבי מקום הבנים בתחום החינוך לגיל הרך וכן מגע שנוצר,

מצרף בתור התחלה כתבה על בנים בגן למרות שכל גוגל יביא אחת,

גנן גדול גדל בגן

מנסה להסביר את דעתי בתור בן שנמצא בגן וכו', למה לא אמור להיות הבדל במגע לילדים קטנים כשהאיש חינוך/צוות הוא בן בחינוך לגיל הרך(ולא חיידר), ותאמת זה לא בדיוק רק דעתי, אלא פשוט הגיון בריא. וכן אנשי הצוות שהכרתי וכל ההורים שברכו על הנוכחות, תראי בהמשך.

חשוב לי להוסיף שאני סטודנט אך ממש לא לחינוך כך שלא מנסה לשכנע אפחד ולא מרוויח מזה דבר והכל נאמר בניחותא, פשוט מאיר את הצריך ביאור אולי, בתור אחד שבפנים ולא אכפת לו מהעניין כי בשונה מהעשרות גננים ומטפלים שיש כבר בארץ (רק בי-ם יש 10 גננים) בי זה לא יפגע/יפריע.

קראתי פעם בשירשור אמהות בפורום שיש אמהות שאוהבות רק את הילדים שלהן, ויש שאוהבות גם את של אחרים. אוסיף לזה שכנראה כך גם אצל בנים..רק עם פער קצת יותר קיצוני-סטריאוטיפי:  אם יש בן שאוהב ילדים-כנראה הוא אבא שלהם . ויש ממש קצת, (כנראה ''רק'' בנים בחינוך לגיל הרך) שאוהבים ילדים בכללי ולאו דווקא שלהם. למה זה חשוב? כי לעבוד בזה יהיה קשה אם לא תאהב אותם כך שמן הסתם ישלהם אתזה ולכן בחרו ברוח השכל הישר והפתיחות המחשבתית- לעבוד בזה.

בציבור הכללי העניין יותר פתוח כך נראה..(לא100%, אבל ברמותת יותר מבין) כשהעיקרון המנחה, החדש, והתקדימי הוא- כדברי ד. כאן: 

"ומה הבעיה אם הרב מחבק ונותן לשבת על הברכיים... אם גננת היתה עושה את זה, מישהו היה מעיר משהו?"

כשסתם אדם בחזקת כשר. וחוזר ואומר את מקודם: יכול להיות שבציבור החרדי זה לא נורמה שהילד ישב על הרב לכן במקום רב אשים בן רגיל בהשוואה לגננת.

הכל מבוסס על אמון טהור אחרי ההבנה שלא כל בן הוא פדופ'..

כך שאם הוא לא כזה-כל הדיון לא מתחיל בכלל. איך נדע אם הוא כזה? לא נדע. כמו שלא נדע האם בעלינו/אחינו/אבינו וכו' הוא חס ושלום כזה(ואין דרך לדעת). ועדיין לא נראהלי שמי מהנוכחים חוששים מהם..למרות שפגיעה מקרובי משפחה היא ברמותת יותר גבוהה מהשניים וחצי בנים גננים/מטפלים שנמצאים עם עוד אנשי צוות ובמבנה שנבנה בצורה חשופה יחסית(שירותים וילון-במקום דלת/דלת לא ננעלת עם רווח גדול מלמטה, אין מקומות מסתור או חדרים ננעלים) וכן לא שמעתי על אף איש צוות שיתנגד שישימו לו מצלמה בגלל התחום הזה.

זה כאילו שעד שאחת הצליחה לעבור את קורס טייס, נפיל אותה רק בגלל שהיא בת כי לא מצינו בנות בתחום..שהרי בשאר הכישורים, אני מניח שהגננים אינם נופלים מהבנות..אחרת לא היו מצליחים כנראה להקים להם גנים.

כך שלסיכום, אם אין חשש=ישר יש אמון, וזה אותם ילדים בגן או במעון, שבגיל הזה עולם הרגש שלהם מאוד דומיננטי ותחושת הביטחון שלהם מסופקת לעיתים בצורת חיבוק או ישיבה ליד או על איש/אשת חינוך בשעת פעילות-הקראת סיפור וכדומה, אין סיבה שבן שאוהב אותם ואינו חשוד על העריות לא יהיה איתם..במה הוא שונה מאביהם דודם וכו'? לילדים האנשים בעולם מתחלקים לשניים: מוכרים וזרים. איש/אשת הצוות נכנסים להם לקטגוריית המוכרים, ונראה שעם הבדל דק בינם לבין ההורים מבחינת גילויי חיבה..שכן הם הולכים לגננת ומחבקים ויושבים עליה וכו..וכן לגנן..אם יש בינו להורים אמון והיכרות, אני לדוגמה בגן לא מנשק אותם או משו..גם כי יש הורים חוששים וסבבה וואטאבר, וגם מנסה ליצור להם גבול והבדל ביני לבין ההורים. מספיק אני מתפדח במעון שכמה פעוטות רואים אותי ורצים אלי ויושבים אצלי ומתעלמים בצורה קשה מההורים שלהם ליד. אני וההורה בוכים ביחד ח, הוא/היא מצער ואני מבושה.

שוב, כל אחד ודעתו ובעיקר הרגשתו..לא באנו לשנות אחד תשני רק להשמיע  

ספציפית לגבי מה שקרה- הייתי חושב פעמיים 

הפגיעות היום הם שכיחות. וגם בציבור הדתי. לכן לע"ד חשוב להעביר את הנושא בטוב דעת ולפי העניין הגיל וכו'

מומלצת ממש! ומסבירה בנעימות ובדרכים שמתחברות לילד.

בגיל כזה הייתי בהחלט מתחילה להסביר את הנושא. כמובן לפי יכולת הילד לקלוט, ובהתאם לרמתו

ילד שיגדל עם הודעה שלאף אחד אחר אסור לראות אותם..

מה יהיה כשילך לבריכה ויתלבש שם? למקוה?.. 

הרעיון טוב,אבל צריך קצת "שכלול".

וגם בנים במלתחה בבריכה אינם מקפידים, למיטב ידיעתי.

בוודאי במקוה.

ומה זה "היית משנה את הנוהג"?.. זה בדיוק מראה איך הדברים נתפסים. כשמה שיוצא מהחינוך הזה, הוא שבנים צריכים באופן מופרז "להתבייש" בינם לבין עצמם, על אף שזו בכללי מידה טובה - אז צריך עיון.

הרי הדברים הללו מוזכרים כבר בהלכה. בלי להיכנס לפרטים. 

אני לא דיברתי כרגע על טכנית מה הוא יעשה, אלא על מה שזה "מקבע" לו בראש. לפעמים, ההגזמה בענין זה, גורמת לא מעט מהתופעות שמפניהן את רוצה להתריע.  אנשים שהתרגלו כאילו כל דבר זה "מי יודע מה", אז נהיתה סקרנות מוגזמת /חולנית לגבי עניינים כאלו.

צריך איזה איזון בין חינוך בריא לצניעות, באופן טבעי, לבין יצירת מושגים שיכולים בעצמם להזיק.

זו ענ"ד.

המשנה ברורה, על שולחן ערוך אורח-חיים סימן ב', סעיף קטן א' (שם מוזכר שאפילו כשאדם מתלבש בינו לבין עצמו, זה צריך להיות בצניעות בגלל כבוד ה'), אומר ש"צריך ליזהר תמיד מחמת טעם זה שלא במקום ההכרח מלגלות בשרו ואפילו מעט, על מה שדרכו להיות מכוסה בבגדים לעולם" (זה על גברים אפילו).

וממשיך: "אם לא בגילוי הגוף שלא לצורך שאי אפשר בענין אחר. וכן בבית המרחץ (מקווה גברים לענייננו) שדרכם של בני אדם לילך שם ערומים ואי אפשר בענין אחר, אין בזה משום פריצות. וכן כשרוחץ בנהר הדין כן, רק יזהר לפשוט וללבוש סמוך לנהר כל מה שאפשר, בכדי שלא ילך בגילוי הגוף שלא לצורך. 

יש שם עוד פרטים, אפשר לעיין.

רואים ברור, שיש צניעות ראויה, מפני כבוד ה', וכן טבעית כששייך בין בני אדם. והיכן שהמציאות מצריכה כך, אין בעיה בנושא המדובר (מקום רחצה של גברים). 

נראה הדבר, שזה גם מחנך לבריאות נפשית נכונה, הן של תחושת הצניעות הטבעית והן של אי יצירת "ענין" מזווית שאין לגביה "ענין".

האחד, מה שכתוב שם על  "בית מרחץ", שזו המקבילה מבחינה זאת.

השני, סמוך לנהר, שזה מדובר על שטח פתוח, שלפני כן לא היו צריכים להתרחץ וכד'.

אדרבה - בפשטות, לכאורה, ה"מחמירים" זו אכן חומרא ולא מה שעולה מפשט הדברים. וכן מהמתואר בגמ' ובהלכה, לגבי שאילת שלום בבית המרחץ, שיש שלושה "מתחמים" שם.

ופוק חזי מאי עמא דבר..

אם אתה רוצה, יכול לכתוב את השגותיך במסר.

[ולדעתי, זה דווקא קלאסי לפוק חזי..]

איך מתבגרים היו מתיישבים עם בנים יותר קטנים בקרוסלה ומחבקים אותם. ומכירה סיפור על הטרדה בהסעה, כשילד בן 12 הטריד בני 6-7. זה יכול לקרות לכל אחד וילד צריך לדעת שזה לא בסדר ולדעת שאימא ואבא מובנים להקשיב ולהתערב. 

בקשר לילד שדמיין את הסיטואציה. אני אימא לכמה ילדי גן וילדים ביסודי. הם לא מדמיינים. או שקרה או שהם ראו משהו דומה איפה שהוא , הם לא יכולים להמציא סיפור מאוויר. 

ומסכימה אתך לגמרי - אין שום סיבה שילד יישב על ברכי רב. הוא יכול ללחוץ יד וזה לגמרי לגמרי מספיק. 

כתבו פה על מקווה גברים וברכה. אח שלי סיפר במפורש שיש לו שני מכרים על רצף והם באים לשם לראות. כך שלילד קטן או חסר מודעות אין מה לחפש שם. 

בקשר לבתי מרחץ - עד לפני חמישים- שמונים  שנה- תלוי איפה-  לא היו חדרי אמבטיה בבית ואנשים התרחצו בבית מרחץ ציבורי והתייחסו אחרת למראה גוף. אנחנו חיים במציאות אחרת וכדאי להתייחס לזה. 

ילד לא ממציא דבר כזה מעצמו.

ורב לא אמור לומר לתלמיד (גם רך  בשנים) שהוא אוהב אותו כ"כ כ"כ ולהושיב על הברכיים.

לא נשמע טוב. הייתי שואלת בטבעיות האם זה היה במפגש הבוקר או בחדר אחר. או- האם יש לרב מקום פרטי שהוא יכול לספר סודות לילדים?

סליחה על ההלחצה. 

ואני כותבת מלב כואב.

שימו לב שלפעמים דברים יכולים להיות מתום לב.

זה טבע אנושי של אנשים חמים שאוהבים ילדים, לחבק ולנשק אותם.

במיוחד אם זה ילדים בגן ומטה...

יש גיל אולי שזה כבר פחות מקובל. אבל ילדים קטנים צריכים את היחס הזה.

בתור אחת שעבדה הרבה שנים עם ילדים קטנים.

ההצגה חשובה מאד אבל צריך לשים לב לא להיכנס ללחץ וחוסר פרופורציה.

אני מכירה טוב מאד אשה, מדהימה וצדיקה, שעובדת בגן, שבעקבות הצגה בנושא זה להורים וילדים (בגן) האמא שאלה את הילד אם הגננת מחבקת/ מנשקת וכו' והוא כמובן אמר שכן.. עשו מזה סיפור של הטרדה שהגיע עד למועצה אצלנו (הלכו ישר למועצה, בלי לברר!!) כמובן שאמרו להורים בסוף שהם מגזימים, אבל בדרך כבר הספיקו לשמוע הורים והיחס אליה השתנה ויצא לה מזה עוגמת נפש גדולה.

הרבה חברות שלה שעובדות בגנים ובמקומות אחרים פשוט מפחדות להתנהג בצורה טבעית ושמחה עם הילדים ושומרות כל תנועה ומילה, העיקר לא להסתבך..

אבל מכיון שזה מורכב, עדיף להביע חיבה ואהבה בדרכים אחרות

חיבוק ונשיקה עדיף לשמור להורים

וחייצ'ו ממש הפתיעה אותי לרעה עכשיו.

אפילו לגננת אסור לחבק או לנשק אותם?? זה ממש רף חדש של אנערף מה 

ללא ספק מוציא תרוח מהמפרשים

וילדים בני 3 ומטה בהחלט מחרטטים לא מעט,(ולפעמים באופן חמור!)

ומצאתי שגם גן ומטה לא כאלה תמימים, באמת התפלאתי מאיפה הביטחון של אותה ילדה לומר משו שידעתי שלא עשתה.

אפשר להרגיש חום ממילים לדוגמא.

אבל לע"ד זה לא מספיק.

אם כבר אני שמה את ילדי  בגילהם השונים אצל מטפלות, אני בפירוש מחפשת 

מישהי שתוכל ל'מלא' את החלל שאני לא איתם במספיק חום ואהבה..

אך כדברי חייצ'ו, ובדיוק בגיל הזה של 5, *עדיין* הם צורכים חום ואהבה שמתבטאיםמעבר למילים וצאפחה.

ולא מחזיקים כלכך מעמד בגן של גילאי 5 עם הבעות חיבה של פינת ליטוף, הילדים דורשים טבעית יותר,.

בתור היותי בן, מאז ומעולם לא יזמתי פעולות חיבה מצידי (בגלל חשש שאולי יהיה להורים), לעומת הגננות שחופשי "חוטפות" ילד ונותנות לו חיבוק או משו (מעבר לחיבוק בוקר טוב שבנורמה), כך שהם באים אלי. ולדוגמה, השבוע באמצע פעילות משו עם שתי ילדות ובן(גילאי 5), "בלי קשר לעולם" הילד פתאום מחבק לי תרגל. וזה עוד אחרי שהוא צירף את עצמו לפעילות לפני דקה וחצי- מה שמצביע על גילוי חיבה רגעי ממנו שלא בא מעצם הפעילות, שהרי לא עשינו עדיין דבר. 

ואיזה הסבר יתלוש אותו ממני? אחד שהוא יבין.. כמו שחייצו אמרה ואגיד במילים שלי, ילדים בגיל הזה עדיין מחפשים חום ואהבה מכל מי שהם יודעים שאחראי עליהם-המבוגרים ובהם הם נותנים ביטחון.

כך שזה בדיוק המעבר. בגיל היסודי יש כבר נתק במוסד בין הקשר התומך רגשי שנשאר בבית לבין הקשר הלימודי אינטלקטואלי שעליו ורק בו שמים דגש. בגן, מילים טובות וכו' ושות' לא מנחמים ותומכים כלכך ילד בן 5,

כשיגדל יותר כבר יגיע הזמן לזה ויתנו לו צאפחה ומילים שתהיה חזק גבר

ולא שאני בא מהמקום הזה ובשם זה, אשאיר תמקום למי שזה באמת עיסוקו העיקרי, -יש ילדים לצערי שלא זכו לקבל את החיבוק ונשיקה שהילדים שלך מקבלים ב"ה..אז למנוע מהם אתזה בגן?

באמת מעניין הנושא..לפעמים אני מקבל חוסר הבנה מגילויי החיבה המוגזמים מהם.. שאני חושב כבר או שהם שופעים אהבה בבית או שלא מקבלים נאדה.

וגם יכול לקרות הפוך..ובאמת אעשה מחקר שטח קטן ולא אמיתי..סתם עלתה בי סצנה דורשת עיון,. ישלי בגן ילדה אחת שהיא היחידה נראהלי מכולן שלא ניסתה/טיפסה עלי מעולם לעומת השאר שמנסות חדשות לבקרים, ומהסתכלות על ההגעה שלה עם אביה בבוקר והפרידה-המאוד קרה ולא דומה לשאר(חיבוקים נשיקות טקס עוד שנייה) כזכור לי, אולי מודחק אצלה עניין החיבה? סתם השערה, וכן כן לוידע מה הולך בבית, ופה ושם, כן אמרתי שהשערתי לא הלכה למשה מסיני. 

וידוע שגן זה מקום טוב להשלים חסכים מבית..לא? או לתקן את מה שלא הולך בבית אם אקח למקרה דוגמה של ונדליסט קטן בגן כי בבית לא מציבים לו גבולות. (*ולא שמחנכים בניגוד לבית,* רק במקרים כמו האחרון לדוגמה, שמחוייבים להציב לו גבולות למען הסדר הטוב בגן ואורך החיים של הוילון)

אגב, ברור שאצל גננות לא פעם זה לגמרי גם "הנאת עצמן", אלא שאצל נשים זה נתפס טבעי..

אז מצד המטפלים- ממליצה לעשות זאת בדרכים קצת פחות גלויות וחשופות

מטבע הדברים, אפילו בלי לשים לב, היא הופכת להיות כביכול "בעלת ענין" להציג תמונה קיצונית.

צריך למצוא דרך שילד יוכל לומר בקלות לא על מגע שאינו נוח לו - ועם זה לא יהפוך לחשדן אובססיבי. וגם לא ההורים.

אפילו בסיפור המקורי, הוא אמר שהרב אוהב אותו. ותיאר שהושיב אותו על הברכיים.

למה רב "לא אמור להושיב על הברכיים" ילד קטן? איפה חיים? אם גננת עושה את זה, זה בסדר?

לדעתי, זה דווקא נשמע טוב מאד. 

אם לא מתברר חלילה שמדובר במישהו עם בעיה מיוחדת, אז יופי. תמיד היו רוצים שמחנכים יתייחסו לילדים בחום ואהבה - כעת בגלל כמה סיפורים בתקשורת, חמורים מאד אבל מן הסתם חריגים שבחריגים - הפך כל אחד ל"חשוד" אצל חלק מהאנשים.. חבל מאד.

[השאלות שהצעת, הן לכאורה טובות. אבל מה, למשל, אם הרב הזה מלמד יחידנית ילדים בחדרו. כמו כל מיני כחות עזר שעובדות עם ילדים? 

נכון, שחשוב מאד לזהות "בעייתיים", אבל לא פחות חשוב לא לעשות מאנשים נורמליים שיש להם יחס חם וטוב לילדים, משהו לא נורמלי, בגלל דברים שיש בראש של אחרים..]

בגלל מיעוט לא נורמלי ומגעיל,

כבר הופכים ל"חשודים" דווקא כאלה שהם מחנכים מעולים.

הרי היה מקובל, שמורה טוב, זה מי שמרגישם אליו "כמו אל אבא", בגלל התנהלותו האיכפתית והחמה לילדים.

ולכן, בוודאי שבעלך שיחי' - שירבו מלמדים כמותו בישראל - אינו צריך לחשוב שזה "בעייתי". אלא כל השאלה היא פרקטית, שמא יקפוץ מישהו שלו עצמו יש דברים בעייתיים בראש, ויחיל אותם עליו....

וזה אחד הנזקים לדברים החמורים הללו - שמלבד עצם הגועל שבהם, זה גורם שאנשים נורמליים, עם יחס חם ונורמלי לילדים, שיכול ממש לתת להם חום, ביטחון שמחה, עלולים להימנע מכך "שמא יגידו"....  ה' ירחם.

כשמדובר על גן או כיתות יסוד, זו לא שום "חציית גבול". אלו מושגים מעוותים שנכנסו היום.

אלא מה, שצריך להעריך מה המציאות. אם  המציאות היא כזו, שעלולים לפרש כך - יהו הסיבות אשר יהיו - אז מה הוא צריך להסתבך...

לילד.

זה לא מעוות,

לפעמים- זו המציאות.

נכון שלא כל המורים הם כאלה

אבל "לטובת" אלה שעלולים.. או שחלילה כן

עדיף להיות מתונים יותר בעניין הזה

א. התכוונתי ש"אובייקטיבית", כלומר מצד האמת - זו לא חציית גבול. אדרבה, נחמד מאד.

ב. לגבי החששות - מה נעשה... אכן עלולים להיות מיעוט קטן שינצלו. זו באמת בעיה קשה.

אחד הדברים הכאובים, שמפסידים דווקא את ביטוי היחס של המלמדים היותר טובים, בגלל מי שאינם בסדר.

אני לא יודע אם הפוטנציאל לנזק הוא "עצום", סה"כ, אמורה להיות שימת לב את מי לוקחים ללמד. ויש אפשרות למי שאחראי, אם הוא אדם מנוסה, להבחין אם צריך להזהיר מישהו לא לנהוג קרבה יתירה.

אבל אני מסכים, שגם אם בפוטנציאל כלל לא "עצום", בשביל מישהו שנפגע חלילה, זה המאה אחוז...

ג. הקושי הוא לא "של הרב". אם הוא מלמד נורמלי, אין לו כל קושי לשדר חום גם  בלי זה. 

אולי ה"נפקא מינה" כמו שאומרים, היא לגבי השיפוט של הדברים:

לדעת שבאמת זה יכול להיות מאה אחוז.  לפתח כלים לשימת לב. ויתכן - בצער רב - שבמציאות שנוצרה כיום, צריך במקומות מסויימים לחשוש ל"מראית עין". חבל..

אם הוא לוקח את כולם על הברכיים זה אומר שהוא עסוק רק בזה כל היום. ומורה וגם גננת הם אנשים זרים , הם לא במקום הורים, הם לא מכירים את הילד ויש ילדים שהם פחות מתחברים אליהם וכל שנה שנתיים ילדים מתחלפים. החיבוק הזה ריק מתוכן, למראית עין. שמתי לב שדווקא מורה שהכריזה על עצמה כ"אימא בבית ספר" לא ראתה את הבנות ממטר. אותו דבר עם גננות.

מורה לא יכול ולא צריך להיות "אבא" בגן.

אגב גם חיבוק או כמות חיבוקים זה מנטליות נטו. יש ונהוג להתחבק בפגישה, זה לא שיש שם אהבה גדולה. סתם נוהג והרגל.

והיא בהחלט חיונית לילד. 

אבל ממש לא בטוח שהיא צריכה להעשות על ידי רב/ מורה המלמד במופגנות כזו.

כשזה נוגע אליהם- צריך להיות מדודים יותר.

ובכלל- אם מדובר בגן מעורב בנים ובנות- יש גם הלכה בנדון..

אני  נתקלתי ברב גן כזה, אדם מיושב לגמרי, חם ונחמד. מכיר אותו היטב (לא יודע אם "חיבק", אבל שמעתי שהיתה כבר אמא שהיו לה טענות..)

זה לא או "כולם" או אף אחד. אדם מבחין, מי זקוק לכך יותר, מי לא. זה בשום אופן לא "ריק מתוכן, למראית עין".

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....