בס"ד
טוב שיש את אורית וטל
הן אוהבות אותי וחושבות שאני מוכשרת
ואני יכולה להאמין שזאת דעתן הכנה
כי הן מעולם לא פגשו או שמעו את המוכשרים בחיי
אז ביחס ל אני די עלובה
אבל בשביל אורית וטל אני מושלמת
היום הקראתי לאורית מדברים שכתבתי השבוע
מסתבר שהיו לי די הרבה מאלה
ונזכרנו יחד ברננה
היינו עושות שטויות בלי לדפוק חשבון
לובשות דברים משוגעים הולכות לכל מקום בכאפיה
עושות סרטוני הדרכה מטופשים וראיונות מומצאים עם רחל אימנו ביום פטירתה
עשינו שלט 'זה פח' והדבקנו על פח שלא שמתי לב לקיומו עד כיתה יא
ישבנו ליד הגדר מאחורי החדר מורים
שמענו מוזיקה עשינו צמות ודיברנו על חיים מוות משמעות
תוך בהיה על החוץ בכמיהה כאילו לא יכולנו בכל רגע לצאת דרך השער
מבחינתינו היינו נעולות בכלא אכזר של לימודים
המצאנו שירים כמו יחזקאל פיוטים כמו ציפיה וסתם זיופים על אקורדים כמו שלמה הנגר
היינו סוגרות לאורטל את המחשוף הנדיב שלה (והלא חוקי בעליל) בטישו וסלוטייפ
מתחבקות כאילו אנחנו זוג נשוי
הולכות יד ביד ומתאמות לבוש
בכיתה ט כולם קנו לוקרים ואנחנו לא רצינו
הבאנו ארגז קולה גואש ובריסטולים
צבענו את הארגז במשך ההפסקות וכתבנו עליו שטויות
אחר כך על הקיר הדבקנו מעליו אותיות 'הפינה' וזה היה המקום שלנו
בלי לבקש רשות ממישהו השתלטנו על חלקת כיתה
בכיתה ט גם חוויתי טרואמה די גדולה ורננה הייתה שם בשבילי
הסתתרתי אצלה בבית כי פחדתי להיות אצלי
אני זוכרת פעם שהוציאו אותנו משיעור היסטוריה כי לא הפסקנו לדבר
איך בכיתי לה את הכל והיא הייתה שם בשבילי
בטיולים היינו יושבות יחד כמובן שומעות מוזיקה שרות מדברות אידיאלים ומספרות בפעם השמונים אלף סיפורים שכבר שמענו על איך ההורים שלי הכירו
פחדנו שלא נחזיק מעמד את השירות
ותכננו טיול אחרי שמינית
היינו אמורות ללכת ברגל כל הדרך מקרית שמונה עד ירושלים
לעצור בדרך אצל 'מלאכי שביל' ובאכסניות עלובות
לאכול כלום וחצי
במשך שנים הוספנו שירים לפליליסט שירים שהיה אמור להתנגן בטיול הזה
שיהיה לנו נוסטלגי
למשל 'מחכה' זה היה שיר מהתחנת אוטובוס בדרך חזרה מרננה כשהכנו יחד מצגת ליום השואה שהיה אמור להיות מוקרן בטקס
בסוף כולם אמרו וואו גדול אבל הם התרשמו מהשיר ולא מהמצגת שהייתה די אסון
ובכל זאת מאז רננה ואני תמיד לקחנו את המשימה של לעשות סרטים ומצגות
זה נתן לנו תירוץ ללכת למרתף שלה ולהיות יחד שם במקום באולפנה המדכאת
רננה רוזנברג אהבה פנטזיה ואנחנו כהרגלינו בקודש צחקנו עליה על זה
האמת היא שצחקנו על הכל
זלזול נדף מאיתנו בכמויות אבל הוא היה מהול באהבה שנטלה ממנו את הטעם הרע
אז כתבנו לה ספר פנטזיה מטופש
אני בשקט חשבתי שמאחורי כל הטמטום הוא די מעניין ומוצלח
אבל רננה אמרה שזה בצחוק אז זה בצחוק
אני הייתי איתה מעריצה קטנה בצל שלה
כשחזרתי לערוץ אחרי הפסקה בכיתה יא וגיליתי את נפלאות חדר המחשבים היא התעצבנה
פתאום במקום לבלות את הפסקה בלשבת על כיסא מולה כשהרגלים שלי על שלה ושלה על שלי ולאכול את הסנדוויץ חומוס הנצחי ישבתי בחדר מחשבים על הפורום
אז היא פתחה את כבל מאריך
(נפתלי הדג הוא מהדר גנים? אז למה קוראים לו הד"ג?)
ולפעמים היא הייתה קוראת אותי שם
היא ראתה אותי קומלת
היא ראתה אותי מתחברת לעדי
היא ראתה שזה מתחיל להגמר
ואז כשאמרו לה לקחת צעד אחורה (כי דיכאון זה מדבק כמו כינים😒) היא עשתה את זה והלכה
וחברות של 11 שנה
חברות שהייתה יותר מחברות כי היינו אחיות
נשברה
וכמובן שהסיפור לא נגמר ככה אבל
זאת לא הנקודה
אצל אורית נזכרתי רק בחלק מכל זה
העיקר הוא שנזכרתי בחלקים הטובים
ביכולת להשטתות ולשים פס על העולם
אני רוצה את זה שוב לעצמי
ואני הולכת להשיג את זה
אני ארקוד ברחוב
אני אפרסם שירים אדיוטים
אגיד שהם מטופשים אבל שהם גם שלי ונפלאים בדרכם
אני אתחתן עם בקבוקי קולה
ואני אהיה גם השירה שנקברה מתחת לרצינות הזאת
זה ההסכם
זה מה שיהיה
ואו זה ארוך
אני אעשה משהו שלא עשיתי מזמן
אם מישהו הצליח לקרוא הכל שיגיב שקרא
טוב שיש את אורית וטל
הן אוהבות אותי וחושבות שאני מוכשרת
ואני יכולה להאמין שזאת דעתן הכנה
כי הן מעולם לא פגשו או שמעו את המוכשרים בחיי
אז ביחס ל אני די עלובה
אבל בשביל אורית וטל אני מושלמת
היום הקראתי לאורית מדברים שכתבתי השבוע
מסתבר שהיו לי די הרבה מאלה
ונזכרנו יחד ברננה
היינו עושות שטויות בלי לדפוק חשבון
לובשות דברים משוגעים הולכות לכל מקום בכאפיה
עושות סרטוני הדרכה מטופשים וראיונות מומצאים עם רחל אימנו ביום פטירתה
עשינו שלט 'זה פח' והדבקנו על פח שלא שמתי לב לקיומו עד כיתה יא
ישבנו ליד הגדר מאחורי החדר מורים
שמענו מוזיקה עשינו צמות ודיברנו על חיים מוות משמעות
תוך בהיה על החוץ בכמיהה כאילו לא יכולנו בכל רגע לצאת דרך השער
מבחינתינו היינו נעולות בכלא אכזר של לימודים
המצאנו שירים כמו יחזקאל פיוטים כמו ציפיה וסתם זיופים על אקורדים כמו שלמה הנגר
היינו סוגרות לאורטל את המחשוף הנדיב שלה (והלא חוקי בעליל) בטישו וסלוטייפ
מתחבקות כאילו אנחנו זוג נשוי
הולכות יד ביד ומתאמות לבוש
בכיתה ט כולם קנו לוקרים ואנחנו לא רצינו
הבאנו ארגז קולה גואש ובריסטולים
צבענו את הארגז במשך ההפסקות וכתבנו עליו שטויות
אחר כך על הקיר הדבקנו מעליו אותיות 'הפינה' וזה היה המקום שלנו
בלי לבקש רשות ממישהו השתלטנו על חלקת כיתה
בכיתה ט גם חוויתי טרואמה די גדולה ורננה הייתה שם בשבילי
הסתתרתי אצלה בבית כי פחדתי להיות אצלי
אני זוכרת פעם שהוציאו אותנו משיעור היסטוריה כי לא הפסקנו לדבר
איך בכיתי לה את הכל והיא הייתה שם בשבילי
בטיולים היינו יושבות יחד כמובן שומעות מוזיקה שרות מדברות אידיאלים ומספרות בפעם השמונים אלף סיפורים שכבר שמענו על איך ההורים שלי הכירו
פחדנו שלא נחזיק מעמד את השירות
ותכננו טיול אחרי שמינית
היינו אמורות ללכת ברגל כל הדרך מקרית שמונה עד ירושלים
לעצור בדרך אצל 'מלאכי שביל' ובאכסניות עלובות
לאכול כלום וחצי
במשך שנים הוספנו שירים לפליליסט שירים שהיה אמור להתנגן בטיול הזה
שיהיה לנו נוסטלגי
למשל 'מחכה' זה היה שיר מהתחנת אוטובוס בדרך חזרה מרננה כשהכנו יחד מצגת ליום השואה שהיה אמור להיות מוקרן בטקס
בסוף כולם אמרו וואו גדול אבל הם התרשמו מהשיר ולא מהמצגת שהייתה די אסון
ובכל זאת מאז רננה ואני תמיד לקחנו את המשימה של לעשות סרטים ומצגות
זה נתן לנו תירוץ ללכת למרתף שלה ולהיות יחד שם במקום באולפנה המדכאת
רננה רוזנברג אהבה פנטזיה ואנחנו כהרגלינו בקודש צחקנו עליה על זה
האמת היא שצחקנו על הכל
זלזול נדף מאיתנו בכמויות אבל הוא היה מהול באהבה שנטלה ממנו את הטעם הרע
אז כתבנו לה ספר פנטזיה מטופש
אני בשקט חשבתי שמאחורי כל הטמטום הוא די מעניין ומוצלח
אבל רננה אמרה שזה בצחוק אז זה בצחוק
אני הייתי איתה מעריצה קטנה בצל שלה
כשחזרתי לערוץ אחרי הפסקה בכיתה יא וגיליתי את נפלאות חדר המחשבים היא התעצבנה
פתאום במקום לבלות את הפסקה בלשבת על כיסא מולה כשהרגלים שלי על שלה ושלה על שלי ולאכול את הסנדוויץ חומוס הנצחי ישבתי בחדר מחשבים על הפורום
אז היא פתחה את כבל מאריך
(נפתלי הדג הוא מהדר גנים? אז למה קוראים לו הד"ג?)
ולפעמים היא הייתה קוראת אותי שם
היא ראתה אותי קומלת
היא ראתה אותי מתחברת לעדי
היא ראתה שזה מתחיל להגמר
ואז כשאמרו לה לקחת צעד אחורה (כי דיכאון זה מדבק כמו כינים😒) היא עשתה את זה והלכה
וחברות של 11 שנה
חברות שהייתה יותר מחברות כי היינו אחיות
נשברה
וכמובן שהסיפור לא נגמר ככה אבל
זאת לא הנקודה
אצל אורית נזכרתי רק בחלק מכל זה
העיקר הוא שנזכרתי בחלקים הטובים
ביכולת להשטתות ולשים פס על העולם
אני רוצה את זה שוב לעצמי
ואני הולכת להשיג את זה
אני ארקוד ברחוב
אני אפרסם שירים אדיוטים
אגיד שהם מטופשים אבל שהם גם שלי ונפלאים בדרכם
אני אתחתן עם בקבוקי קולה
ואני אהיה גם השירה שנקברה מתחת לרצינות הזאת
זה ההסכם
זה מה שיהיה
ואו זה ארוך
אני אעשה משהו שלא עשיתי מזמן
אם מישהו הצליח לקרוא הכל שיגיב שקרא
