ורע לי זה מוזר כי אמור להיות לי עכשיו המצברוח הכי טוב שיש הרי השלמנו (אופ אלוקים כמה שזה נשמע טיפשי) והיה לי טוב בביס וזרמתי היום יותר מהרגיל אבלבל רע לי למה ההרגשה המגעילה הזו חייבת לבוא אני שונאת שאנשים חושבים שהם יכולים לעזור ופותחים לי את הפצעים הכי כואבים תחת המסווה הזה של רק רציתי לעזור או דאגה וואו אנשים אתם מדהימים תודה במת! פפ ושוב לבכות בגללו למה ככ אכפת לי שהיא ראתה אותו.(אכפת לי חשוב לי שונאת שרואים אותי במצב של חולשה)

וזה קורה
כשמישהו פתאום עוזב
אחד הולך שני חושב
על כל מה שבפנים
וזה קורה
כשמישהו נשאר לבד
מרגיש פתאום מעט נפחד,
מהגעגועים

והדמעות
דמעות של אהבה
דמעות של דאגה,
דמעות ששוטפות את החיוך שבלב

אז קח תרמיל
ושים בפנים את הזיכרונות
שים בפנים את החוויות
אם יש שם עוד מקום.
ואל תשכח
שאבא שוב דואג לך
ואמא היא תמיד שלך
צלצל תגיד שלום

אז קח תרמיל
ושים בפנים את השיר הזה
שמתיישב שם בחזה
עמוק בתוך הלב

אבא אני מתגעגעת אליך.לא אתה,הגשמי שלי האבא השני זה שהוא גם שלך. אני מתגעגעת לתחושת קרבה שהיתה לי פעם ולתפילות.

...

אופ נסחפתי איתה אני לא לומדת לקח אני עוד אפגע ממנה שוב. למה אני כ"כ אוהבת תילדה הזאת חשבתי שגמרתי עם הסיפור הזה! אני פשוט שונאת את עצמי. גבולות. מה לא ברור בזה מה?!

אבל לא באלי איתן אני מרגישה בחוץ לא שייכת ואז הן.. היא הולכת לישון אצלה. ובכלל לא שייכת אנחנו רק שלוש. הרביעית לא יכולה והחמישית גרה מחוץ לעיר ככה שכל מי שגרה באזור ועולה איתי באוטובוס ויכולה מסתכמת בעוד 2 בנות חוץ ממני אנלא בטוחה עד כמה אני ארגיש בעניינים. ועד כמה אני אלך אופ.

היי את,

הלכת בסוף? מקווה שמה שלא עשית היה טוב

אבל אני מפחדת שהן ירחמו הייתה לנו בכתה ילדה שאמא שלה נפטרה וכל הזמן היה את הלחשושים האלה ואת הרחמים ואת המבטי הערצה ברגע שהיא שתפה משו או סתם דברה על זה בספונטניות. היא באמת היתה ראויה להערצה ולא היה אכפת לה מזה. אבל לי אכפת אני רוצה שיסתכלו עלי בתור מי שאני ולא בתור הבת של. אופ אני בכלל לא בטוחה שזה היה נכון לספר אבל זה התפרץ הן כעסו עלי שאני משתנה הן חשבו שזה בהשפעה של מישהי זה קצת נכון וקצת לא והן לא הבינו למה יש לי מצבר עצוב מידי פעם ובשישי הן ממש כעסו עלי אני לא בדיוק יודעת להגדיר את זה אבל זה היה ארבע בנות שכועסות עלי ופתאום עוד מישהי התעצבנה עלי בגלל שהגנתי על מישהי אחרת וקיצר סיבוך בסוף בכל הסתדר אבל אני לא יודעת איך זה יראה מעכשיו הן ממש מכילות (מסתבר) ואפילו בסוף היום הן עשו חיקויים שלי על איך שסיפרתי והכל היה באווירה טובה אבל עכשיו אני יודעת שאסור לי בכלל להסגר כי אז הן ישר יקשרו את זה לאבא שלי.. ומצב ביש.

(אני סתם פורקת את לא צריכה להגיב.. תודה לך.)

ד' בבקשה תפסיק להעמיד אותי בניסיונות אני לא יכולה כבר בדברים אחרים אני מגלה את ההשגחה שלך בכל צעד בזה אני לא מצליחה לראות אפילו לא נקודה אחת טובה למה? למה ד עד מתי ימשך המצב הזה אופ שימות כבר אני זורקת לפח את כל הכיבוד הורים שלי שימות שישרף בגיהנום לא אכפת לי שהוא אבא שלי לא אכפת לי כלום רק שימותתתת ימח שמו נמאס לי נמאס!! די ד די כבר נמאס לי למה נו אז יופי עכשיו גם הדמעות יוצאות הנה יאלה מה השלב הבא למה ד בבקשה תעזור לי תעצור את המצב הזה תתן פתרון על כל דבר אני מוצאת את ההשגחה שלך למה פה לא למה שמונה שנים אני סובלת ואין פתרון למה בדבר בנושא שהכי בוער לי אני מרגישה שנעלמת?!

הוא מוציא ממני כזה רוע שונאת שונאת יופי אז יופי למה אני צריכה להיות המבוגר האחראי בבית הדפוק הזה? כאלו אם האחים הגדולים לא פה וזה רק אני וטמבל הזה מתחרפן למה היא מתחרפנת עוד יותר כאלו מה נסגר איתה מה יעזור לה לבכות עכשיו מה למה היא נותנת לו לאיים עליה אפס התמודדות במצבי לחץ כאלו בחיי יש בינינו איזה 40 שנה הפרש ואני יותר מציאותית ממנה! יאו הם מחרפנים אותי ברמה שאפילו האוזניות על פול וולים לא עוזר. יופי אז עד שאני לא אבוא וארים צעקות לא ירגעו וגם זה לא עוזר על השד הזה ימש. ממש יופי עוד יום צעקות בבית הדפוק הזה עד מתי ד עד מתי זה ימשך??

עד עכשיו היו צלילים של סערה שהלכו והתחזקו

ועלו

ונמתחו במתח מטריד

לא השאירו כמעט שקט ומרווח לנשום.

אתמול הכל התפרץ באיזה פראיות של טירוף.

עכשיו יש שקט

ומתחיל הצליל הבא.

כולם מחכים לדעת מה יהיה הצליל הבא

מה נשמע

מה נראה

מה יהיה

מי ינגן

אף אחד לא שם לב לשקט ולמרווח בין הכל.

פיזיקה של צלילים

לקחת קצת חופש

לרדת לסיני

אולי לחלק המערבי שלה

באזור חנוכה, קצת לפני

לסיני יורדים

אחר כך עולים בחזרה

מסע של חורף

למכרות הטורקיז

הצבע שלא מתאים לכלום

עם כלום

גם לא עם עצמו

כמה סמלי.

כשהכל כמו לולאה סגורה צריך לשבור אותה

שניה לפני חנוכה

רגע לפני האור

יורדים מערבה

צבעים

טעמים

צורות

צלילים

מים

חול

שמים

בעלי חיים

עננים

רוח

מממממ

יש שם עבודה זרה

לא נסתכל ולא נכנס למקדשים שלהם

סגור?

😂😂

מאנשים קרובים שאני מכיר והיו שם - התרשמתי שהודו יכולה להיות מדהימה, מיוחדת, למלא אותך בחוויות יוצאות דופן, נופים מדהימים, אך בו בזמן מאוד דוחה ומגעילה. הלם תרבותי, צפיפות, לכלוך, רעש, אשפה ברחובות, עוני מחריד….

הצבעים הריחות... החופש

באלי לטייל הרבה ועם הנופים שם

זורמת גם לסיני

מאוד פופולארי לטייל שם בשנים האחרונות- נראה לי אפילו נהיתה יותר פופולריות מהודו.

(ואחותי טסה לויטנאם בעוד כמה שבועות, לטיול של 10 ימים)

אוקי

אז הצלחתי

מה במת....?

כן

יאו

(בא')

שס תמיד עושים לי מצפון עם הרב עובדיה

וגם ג' אבל פחות

נותן לעצמי ללכת לנוסטלגיה הזולה לזרום איתה להיזכר בסבתא שקוראת תהילים ומבשלת וסבא שחוזר בערב מהעבודה ושומע שיעור של הרב.

זה לא זיכרון שלי זה זכרון שהראש שלי ממציא כשאני שומע אותם מחזירים עטרה ליושנה

הזוי

אז ביבי או שס או ג' לא יודע נראה

רק שיגמר ויעבור תחזור אהבת החינם וחיבור המחנות

שעון החורף הזה מעורר את האופטימיות קמים כשיש אור

חוזרים הביתה בחושך

מרגישים יעילות פרודוקטיבית כמו שצריך

בוגרים

הוא כתב לך משהו

לא טוב לך

תגידי לו

תחסמי יאללה ביי

ללכת ללרלר על זה עם כל העולם או בפינת קפה או לא יודע איפה בשביל עוד יחס

זה קטן ומסכן.

ולך גבר שמור על הכבוד שלך ועליה גם. אם היא לא בקטע עוף משם.

היחס של ההודעות זה בכלל אצבע כמו שיחה הדדית.

אל תכפה כלום ותזרוק את האימוג'ים לפח אלא אם כן אתה ילדי שנולד אחרי 2000 וליבי יוצא אליך

כתבת משהו היא לא ענתה או הגיבה בחיוך

שחרר

לך הלאה

אתה מחפש אישה לחתונה משהו אמיתי לא עבודה שתתהפך עליך או משהו שלא עובד.

העולם הזה כמו ג'ונגל

לא משעמם לשניה

לאידיאלים

לדרך חיים

למשהו

לאימונים

לצעדים יומיים

לא משנה

איפה עוד יש מישהי שתיזכר שלא הגיעה ל-15000-20000 צעדים שלה היום ותקום ותצא באמצע הלילה להשלים את זה?

הדברים הקטנים

המראה שלך

מראה לנפש