אופ דיבוחרת.

די כבר למה למה זה צריך לקרות כל פעם?

למה הדפוק בזה לא מת כבר למה נמאס לי יופי אז היא בוכה יופי שמונה שנים היא מטפלת בדפוק הזה מתי היא נזכרת להתחרט בזמן שכולם כבר עם בעיות נפשיות בגלל שהאבא הדפוק שלהם דפוווווקק דפוק שימות כבר די די די כבר נמאס לי עד שאיכשהו אני מרגישה שטוב לי יש את הירידות האלה נמאס לי לראות את אמא שלי בוכה ולדעת שאין לי מה לעשות ודווקא עכשיו שבאלי שירים בפול ווליום בלי לשמוע כלום רק אני האמפי והאוזניות דווקא עכשיו אסור אסור פשוט אסור אופ כבר לא אוהבת ווקאלי אני צכה שירים אני צכה לבכות למה אני כזאת ציניקנית אדישה יאללה תבכי תשחררי תוציאי תפסיקי לשמור בפנים! אופ איתי פשוט אופ.

תמיד אומרים שרק אחרי שמאבדים משובוחרת.

(או מישהי) מרגישים כמה הוא היה חשוב לך מה קורה

שהיא  שהיתה חשובה לי יותר מכל אדם אחר בעולם ועכשיו כשאנחנו רחוקות היא לא חסרה לי בכלל. או שהיא כן חסרה. אני אוהבת לדחוק ולהדחיק אבל אותה אני לא מדחיקה קיבלתי את זה שאנחנו כבר לא חברות וטוב לי איך שעכשיו אני נפתחת לעוד בנות חוץ ממנה ורק המבט שלה מלווה אותי מידי פעם כבר למדתי להתעלם ממנו ורק מידי פעם הדקירה הזאת מפריעה לי ההרגשה הזאת שמישהו תופס לי את הבטן מכווץ וסוחט אותה ההרגשה הזאת שמופיעה דווקא כשאני מחליטה ששיחררתי אותה לגמרי אני נזכרת באיך שהינו פעם וכמה היה לי טוב אבל זה לא היה כל הזמן הרגעים שבהם הייתי מתוסכלת ממנה היו הרבה יותר מהרגעים שהיה לי טוב איתה היא בוחנת אותי אני משערת שהיא די מופתעת אני לא הטיפוס שמתנהג לפי הכללים במריבות 9 ימים אנחנו כבר לא מדברות יותר נכון היא לא מדברת אני עוד לא תפסתי תקטע של הלא לדבר מה זה למען ה' יועיל לי אם אני לא אדבר עם בת מההה אנחנו לא משיגות כלום בשתיקה המטופשת הזו! אתמול היא התעצבנה שלכלכנו לה את המקום והתחילה לקטר הגזימה זה לא שעשינו שמה טרור הגזימה אז אמרתי תרגיעי אנחנו ננקה את זה היא ישבה עם הגב אלי ולא הגיבה בדרך כלשהיא היתי בטוחה שהיא לא שמעה והלכתי להביא מטאטא אחרי זה ההיא ספרה לי שהיא התעצבנה וגלגלה עיניים.. בוגראפאטי היא אמרה גם שאני באמת לא יודעת לריב כי אם רבתי איתה אני לא אמורה לומר לה כלום אפילו אם היא מעצבנת אותי ממשהו אבל היא עצבנה אותי!! אני באמת לא יודעת לריב ואני גם לא רוצה לדעת זה כזה תינוקי אם יש בעיה כלשהיא שתדבר!! מצידי שתצרח עלי למה היא שותקת מה זה עוזר לה מילא זה לא היה משפיע עליה אבל אני רואה שזה משפיע עליה אני רואה איך היא מקנאה שאני ממשיכה כרגיל וצוחקת איתה ואיתה ואיתה אני רואה את המבטים האלה שלה ולמרות שברגע שאני מרימה את הראש היא מסיטה תמבט כן אני עדין רואה ומרגישה אותו אני לא טפשה אני גם ראיתי אותה מתעצבנת בשקט כשכיביתי תמזגן פה זה זבשה! אני לא הייתי דופקת חשבון ואומרת להדליק גם לא היתה לי בעיה לתת לה דף מהפנקס כשהיא שאלה למי יש דף אז לא נתתי בידים העברתי לה לא כזה מפריע לי אם היא נמצאת באיזור מסויים היא לא קנתה אותו וזה שהיא הלכה שניה אחרי שבאתי לגמרי הפסד שלה אני לא אמורה לחשבן על איפה מותר לי ללכת מתי ומי נמצא שם זה גם לא אומר שאסור לי לדבר עם החברות נקרא לזה, שלה זה ש*** ו*** חברות טובות שלה לא אומר שאם רבתי איתה אסור לי לדבר איתן ואני רואה את המבטי כעס שהיא מפנה אלי כל פעם שאחת מהן נגשת אלי אפילו סתם לבקש שפיץ

 

זה לא כזה משנה לי אם אני מדברת או לא אבל אני כמו שאמרנו לא יודעת לריב אז עד שאני אלמד אני אהיה ילדה שאומנם מישהי לא מדברת איתה (דגש על המישהי כי אם היא תבוא ותדבר אני אדבר איתה אולי לא כמו היא או היא אבל כן אדבר איתה) אני לא אשנה משו מעצמי ואני עדיין אמשיך להיות אותה אחת עם השריטות שלה והאהבה לצרוח מורלים בהפסקות ולעשות השפרצות מים אפילו שבוע ברצף אבל היא לא אני היא נסתה בהתחלה להראות שהכל טוב ויצאה עם החבורה הזו שלה בהפסקות היא חשבה שזה ישפיע עלי אבל עם כמה שהיא מכירה היא לא באמת מכירה אותי אני רואה אותה איך זה  משפיע עליה ואיך היא עומדת בצד כשאני עם כולן יש רגעים כמו ביום ההוא שהיא הורידה תראש על השולחן ושרבטה עליו משו שהצטערתי על המריבה המטופשת הזו אבל אז היא הרימה את הראש ועשתה את המבט השחצני הזה שלה ברגע הזה לא הצטערתי.

...בוחרת.
איך ***אמרה לי; יש בינכן חוט דק ושקוף כמעט בלתי מורגש שלא משנה מה יקרה תמיד תמצאו אותו והוא יוביל את הדרך שלכן לחזור להיות חברות.

למה אני עדין לא הבנתי את הקטע של לריב? מה זה היה נחוץ
רבנו יופי כפים השלמנו יופי כפים סוערות מה עכשיו? לא היה פשוט יותר לדבר על זה
אני מפחדת.
מפחדת שהקשר שלי איתה יחזור אתמול נסחפתי איתה הרגשתי יותר מידי פתוח גם בבהיס וגם בטלפון עכשיו אני מרגישה רע עם זה.
אני ממוכרת לילדה הזו. אני אוהבת ושונאת אותה ביחד לא משנה כמה נתרחק בסוף נתקרב אבל זה בתנאים שלה כשלה מתאים. וואלה לא מתאים לי. בשכל. בלב עדין פועם הרגש הזה שנהיה כמו פעם. אני עדין לא החלטתי, גיליתי,הבנתי מה אני יותר שכלית או רגשית?

אופ זה כולה חברה!! ביסודי. (חטיבה מה שלא יהיה) למה זה ככ מפריע לי?!
עצוב ליבוחרת.

ורע לי זה מוזר כי אמור להיות לי עכשיו המצברוח הכי טוב שיש הרי השלמנו (אופ אלוקים כמה שזה נשמע טיפשי) והיה לי טוב בביס וזרמתי היום יותר מהרגיל אבלבל רע לי למה ההרגשה המגעילה הזו חייבת לבוא אני שונאת שאנשים חושבים שהם יכולים לעזור ופותחים לי את הפצעים הכי כואבים תחת המסווה הזה של רק רציתי לעזור או דאגה וואו אנשים אתם מדהימים תודה במת! פפ ושוב לבכות בגללו למה ככ אכפת לי שהיא ראתה אותו.(אכפת לי חשוב לי שונאת שרואים אותי במצב של חולשה)

 

 

 

 

 

 

וזה קורה
כשמישהו פתאום עוזב
אחד הולך שני חושב
על כל מה שבפנים
וזה קורה
כשמישהו נשאר לבד
מרגיש פתאום מעט נפחד,
מהגעגועים

והדמעות
דמעות של אהבה
דמעות של דאגה,
דמעות ששוטפות את החיוך שבלב

אז קח תרמיל
ושים בפנים את הזיכרונות
שים בפנים את החוויות
אם יש שם עוד מקום.
ואל תשכח
שאבא שוב דואג לך
ואמא היא תמיד שלך
צלצל תגיד שלום

אז קח תרמיל
ושים בפנים את השיר הזה
שמתיישב שם בחזה
עמוק בתוך הלב

 

 

אבא אני מתגעגעת אליך.לא אתה,הגשמי שלי האבא השני זה שהוא גם שלך. אני מתגעגעת לתחושת קרבה שהיתה לי פעם ולתפילות.

שוקו וניל
עבר עריכה על ידי שוקו וניל בתאריך כ"ט בתמוז תשע"ז 14:36

...

 

 

 

הגזמתי.בוחרת.

אופ נסחפתי איתה אני לא לומדת לקח אני עוד אפגע ממנה שוב. למה אני כ"כ אוהבת תילדה הזאת חשבתי שגמרתי עם הסיפור הזה! אני פשוט שונאת את עצמי. גבולות. מה לא ברור בזה מה?!

במוצש אפשר שירים. |מאושר|בוחרת.

לג בעומר בבית. לבד. השנה השניה ברצף כייפאפאטי

פפפפפפפפפפ בא לי לצעוק לצרוח לשבור משו אבל אני יושבת קפואה בלי לזוז.

יום מזעזע והיתה לי הרגשה רעה מהבוקר ידעתי שלא הייתי צריכה ללכת לבית ספר פשוט ידעתי אבל האמא החמודה שלי החליטה שהברזתי מספיק השנה.. אז בכלל לא השתתפתי בפעילות ושוב בכיתי בבית ספר אחרי שהחלטתי שאני לא בוכה יותר והשלמתי את כל ההתאמצות הזאת היום יופי במת.

 

 

סיפרתי להן עליו.

בכלל לא רציתי אבל ככה יצא וכבר אין לי אפשרות לשנות. עוד לא החלטתי אם זה טוב או רע אני מקווה שטוב והן קצת יותר יבינו את המצברי"ם שלי לפחות היום הן קלטו מה עובר עלי הן טוענות שאני משתנה. איך לא אני משתגעת נו במת מה נראה אותן יום אחד בנעלים שלי יום אחד לא מאמינה שמישהי תסתדר לא שאני אסתדר יום אחד בנעלים אחרות אבל שיבינו שיכילו קצת אני לא יכולה קפיץ כל היום יש פעמים שגם לי יורד המצבר והן פשוט לא יודעות להכיל אותי זה לא שאני בוכה להן או משו אני פשוט שקטה יותר למה זה ככ מפריע להן פפפפפ אופ.

 

היא בכתה כשסיפרתי את זה. ממש אבל הן עמדו סביבי תלשתי תעלים בשיח לי עד שכמעט לא נשארו בו עלים לא הסתכלתי עליהן לא יכולתי וכשגמרתי הרמתי תראש היא בכתה. זה הרג אותי.

בסופ הכל הסתדר חוץ מההיא שעדין לא הבנתי מה היא תפסה עלי קריזה מה היא קשורה בכלל איך היא נכנסה אל הסיפור הזה אנלא קלטתי והיא לא מדברת איתי זתומרת מדברת אבל עצבנית יעבור לה תרגע ותדבר אם לא זבשה אין לי כוח לשטיות האלה בחיי שאין לי כוח.

 

היא התקשרה לבקש סליחה שהיא הבינה אותי לא נכוןבוחרת.

אמרתי לה סליחה שנשמתי לידה היום. חושף שיניים

היא חמודה.

נראלי שהתמונה שלה יושבת על הברזל ובוכה לא תצא לי מהראש בקרוב.

 

אז יש איפה לעשות לג.בוחרת.

אבל לא באלי איתן אני מרגישה בחוץ לא שייכת ואז הן.. היא הולכת לישון אצלה. ובכלל לא שייכת אנחנו רק שלוש. הרביעית לא יכולה והחמישית גרה מחוץ לעיר ככה שכל מי שגרה באזור ועולה איתי באוטובוס ויכולה מסתכמת בעוד 2 בנות חוץ ממני אנלא בטוחה עד כמה אני ארגיש בעניינים. ועד כמה אני אלך אופ.

..משתדלת יותר

היי את,

הלכת בסוף? מקווה שמה שלא עשית היה טוב

הלכתי..בוחרת.

די התפקשש לנוחצי חיוך אבל בסהכ היה בסדר...

הסתרתי מכמה חברות כבר מלא שנים ועכשיו סיפרתי אני עוד לא החלטתי אם זה טוב או רע והיה סיפור מסגרת לזה שסיפרתי שבו הרגשתי מזעזע. [היו לי שמה כמה טעויות בתפעול, אני צריכה להפסיק להיות לוחמת הצדק בשביל החברות שלי אני סתם נפגעת מזה.]

 

 

 

 

(תודה)

..משתדלת יותר

שמחה שהיה בסדר חצי חיוך

 

כבר ספרת, אז לפחות נשאר לראות את הצד החיובי. הן יותר יבינו אותך או ינסו להבין, והורדת את הסיפור מעצמך. לשתף זה משחרר גם אם התוצאות לא הכי טובות. [את החלט לא צריכה להפגע, את חשובה יותר. ואם יש מקום להלחם תלחמי. לא יודעים על בעיות בתפעול עד שבאמת מפעילים] 

 

ואת

נשיקה

זה משחרר כןבוחרת.

אבל אני מפחדת שהן ירחמו הייתה לנו בכתה ילדה שאמא שלה נפטרה וכל הזמן היה את הלחשושים האלה ואת הרחמים ואת המבטי הערצה ברגע שהיא שתפה משו או סתם דברה על זה בספונטניות. היא באמת היתה ראויה להערצה ולא היה אכפת לה מזה. אבל לי אכפת אני רוצה שיסתכלו עלי בתור מי שאני ולא בתור הבת של. אופ אני בכלל לא בטוחה שזה היה נכון לספר אבל זה התפרץ הן כעסו עלי שאני משתנה הן חשבו שזה בהשפעה של מישהי זה קצת נכון וקצת לא והן לא הבינו למה יש לי מצבר עצוב מידי פעם ובשישי הן ממש כעסו עלי אני לא בדיוק יודעת להגדיר את זה אבל זה היה ארבע בנות שכועסות עלי ופתאום עוד מישהי התעצבנה עלי בגלל שהגנתי על מישהי אחרת וקיצר סיבוך בסוף בכל הסתדר אבל אני לא יודעת איך זה יראה מעכשיו הן ממש מכילות (מסתבר) ואפילו בסוף היום הן עשו חיקויים שלי על איך שסיפרתי והכל היה באווירה טובה אבל עכשיו אני יודעת שאסור לי בכלל להסגר כי אז הן ישר יקשרו את זה לאבא שלי.. ומצב ביש.

 

(אני סתם פורקת את לא צריכה להגיב.. תודה לך.)

אופ!!בוחרת.

ד' בבקשה תפסיק להעמיד אותי בניסיונות אני לא יכולה כבר בדברים אחרים אני מגלה את ההשגחה שלך בכל צעד בזה אני לא מצליחה לראות אפילו לא נקודה אחת טובה למה? למה ד עד מתי ימשך המצב הזה אופ שימות כבר אני זורקת לפח את כל הכיבוד הורים שלי שימות שישרף בגיהנום לא אכפת לי שהוא אבא שלי לא אכפת לי כלום רק שימותתתת ימח שמו נמאס לי נמאס!! די ד די כבר נמאס לי למה נו אז יופי עכשיו גם הדמעות יוצאות הנה יאלה מה השלב הבא למה ד בבקשה תעזור לי תעצור את המצב הזה תתן פתרון על כל דבר אני מוצאת את ההשגחה שלך למה פה לא למה שמונה שנים אני סובלת ואין פתרון למה בדבר בנושא שהכי בוער לי אני מרגישה שנעלמת?!

אני שונאת אותובוחרת.

הוא מוציא ממני כזה רוע שונאת שונאת יופי אז יופי למה אני צריכה להיות המבוגר האחראי בבית הדפוק הזה? כאלו אם האחים הגדולים לא פה וזה רק אני וטמבל הזה מתחרפן למה היא מתחרפנת עוד יותר כאלו מה נסגר איתה מה יעזור לה לבכות עכשיו מה למה היא נותנת לו לאיים עליה אפס התמודדות במצבי לחץ כאלו בחיי יש בינינו איזה 40 שנה הפרש ואני יותר מציאותית ממנה! יאו הם מחרפנים אותי ברמה שאפילו האוזניות על פול וולים לא עוזר. יופי אז עד שאני לא אבוא וארים צעקות לא ירגעו וגם זה לא עוזר על השד הזה ימש. ממש יופי עוד יום צעקות בבית הדפוק הזה עד מתי ד עד מתי זה ימשך??

היום אני מתחילה.בוחרת.

אני עדין לא בטוחה שאני רוצה את זה כאלו כן זה יעזור ישחרר יועיל אבל יכאב ויפצע. פסיכולוגית. אני איתה כבר חצי שנה והכל היה עד עכשיו על חברתי עכשיו היא שאלה אותי אם אני רוצה לפתוח על אבא. וכן באלי לא כדי לאהוב לקבל להבין אותו כי זה לא יקרה ואני יודעת את זה. אני רוצה נטו בשבילי כדי שבפעם הבאה שאני מספרת לחברות (אם תהיה) אני לא אצטרך לבכות כ"כ בגלל זה. אני מדחיקה את זה, בלימודים זה לא משפיע זתומרת כן מצבי רוח כשאני נזכרת אבל גם זה לא קורה בתדירות כ"כ גבוהה! ורק כשאני צריכה לפתוח הזרם דמעות הזה יוצא וממש יוצא. רק שאני נזכרת. פפפ אני הולכת לבכות הרבה בשעה הזאת. טוב או לא הזמן יגיד בינתיים בהצלחה לי.אפאטי

אז זה לא יהיה היום.בוחרת.אחרונה


..ביחד ננצח

יש בי את הפחד לפעמים

שאני נותנת ומתרוקנת- מקריבה


אני אפילו יודעת בעצם

אחרי 6 חודש אינטנסיביים

שכרגע זה חצה קצת את האהבה

כרגע זו הקרבה.

אני לא חושבת שזה משהו טוב,אף פעם

אבל מצד שני

לפעמים כשאתה אוהב מישהו

צריך לדעת גם להקריב,ברמה האישית

וכשאתה אוהב משהו גדול בצורה כזאת

כמו מדינה,וצבא

לפעמים,זה לא מספיק רק אהבה 

--מחכה לרחמים~

קומי אהובתי

קומי

יש לך עוד לחיות

את עוד תהיי

ותחיי

יהיה לך טוב

כל כך טוב

🤍

--מחכה לרחמים~

את תהיי

אני מבטיחה לך

את תהיי ויהיה לך

יהיה לך הכל

את תהיי הכל

את כבר הכל

את עולם

עולם שלם ונסתר

אל תתני לו לרסק אותך

יש לך עוד חיים לחיות

קומי אהובה

כי בא אורך

קומי לזרוח

🤍

....צאצאאחרונה

אמן

שעון קיץxmasterx

מפנה לילות מכלה בקרים

שירי יום הזיכרון באווירxmasterx

וזה כאילו דומה לכל שנה אבל זה לא

אין בית שאין בו מת

וחסרה חמלה

אף אחד לא חושב שהשני מיוחד כי הוא גם סובל

אין סבלנות באוויר

משהו יתפוצץ מתישהו וההישרדות הזאת כבדה

אם הייתיxmasterxאחרונה

יכולה הייתי נעקדת במקומו

סדק

סדק אחד בכל יום

אין מה למהר

זה בסוף יגיע להכל

יתפרץ כמו סכר

על אדמה רעה ויבשה

הזמן לא מרפא דבר

רק מפיל אותך על חרבו

העבר מגיע כמו חסד

זכרונות מנחמים מעט

עצוב כשלא נשאר מי למות למענו

או

לחיות בשבילו

...כְּקֶדֶם
יבוא יום ואנקום בהם על כל מה שהם עשו ועל כל מה שהם זממו לעשות
כל השמש המסנוורת הזאתxmasterx

השמש הלבנה שמרחפת מעל מעוורת הכל ולא נותנת לראות מה שאמיתי וצריך לראות

הולך בעיר ליד הטיילת כולם חצי לבושים רק חיכו לזה

איפה הקלאס

איפה המסתורין

איפה המתח

ממתי לחשוף הכל מההתחלה נחשב לאיזה משהו טוב?

מבאס ומייאש

תני משהו לחקור לגביו

אבל אני חוקר אז אולי ליxmasterx

זה לא נכון ולאחרים כן

לא בדור הנכון

לא במקום הנכון

לא בזמן

לא במרחב

לא ביקום

לא בעיר

איפה איזון בין בורקה להפקרות? אולי בכפכפי טבעxmasterx

וחצאית

או בקוקו וסרפן

איפה הן הבחורות ההן עם הקוקו והסרפן

עם טוריה

שיבריה

ולא זוכר מה עוד ובכלל

אולי בגבעות הרחוקות של החוות

אבל באוסטרליה או משהו

או שיאמצו את ההרגלים המינימליים שלהן

לא יודע מה מאכלס לי את התודעה

החום מביא איתו את הריק והשטות

והתחלתי להתאמן ושם זה אותו דבר בחדר כושר הזהxmasterx

לא מתרכז בכלום כל הטייצים האלה והחרא הזה מפתיע אבל אני נגד

או שלא מפתיע

תני לפרופורציות הנכונות והיפות של הגנטיקה המשובחת שלך לדבר לא לטייץ מעצב שיט

צ'יטים

שקר

מי שלא זכתה בגנטיקה של גובה נכון

פרופורציות נכונות בין ירך לשוק

קו לסת בולט

ולא יודע מה עוד הוגדר ברנסאנס או ביוון העתיקה

אף אחת לא מחוץ למטריקס אם תאכלי ככה תיראי ככה וגם אתה גבר

נהיה ממושמעים זה שווה

נזיז ברזלים

נסבול

נאכל בשר וביצים

ואי אפשר בלי אלכוהול אבל נפצה

וסיגריות בוערות

מה עוד?

אף אחת לא מחוץ למטריקסקפיץ

סליחה, אבל חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
 

אם אין לך מושג מכלום בעולם עדיף שתסתום

אף אחת ואף אחדxmasterx

גם המאסטר

שמח שקראת

שמח שצחקת

שמח שהגבת

זה לא דעה שלי זו עובדה

זה יכול להיות לצערי ויכול להיות לשמחתי אבל כלום לא מחוץ למטריקס

הכל גנטיקה, קלוריות ומדע מדויק

לא זוכר מה ראיתי אותו יום אולי משהו של דוריאן ייטס או מייק מנצר (נראה לי שהם טיפה הבינו ומבינים משהו מתזונה ואימונים)) בכל אופן מי שיאכל כמו בן אדם ייראה כמו בן אדם בטח אם יתאמן זה לא מדע טילים ומי שלא ממושמע או ממושמעת סבבה שייהנו אבל יש לזה מחיר זה לא מפתיע. איזון קלורי או עליה קטנה או ירידה קטנה ישפיעו לטווח ארוך כל השאר סתם אופנה שאין מה לבזבז עליה זמן


אין לי כנפיים ואני לא עף ולא יכול לחיות מפוטוסינתזה וגם לא יכול להרים משאית לצערי אני במטריקס)))


חחחחחחחחחחחחחחחחחחחקפיץ

אם רבע מה"מדע המדויק" שלך היה נכון, אז אין שום דרך בעולם שאני יותר מ-30kg

והעובדות הן שאני כן 

 

רוב הסיכויים שאין לך טיפה אחת של משמעת עצמית, וסתם קיבלת קלפים מוצלחים יותר בעולם הזה.

עוד לא פגשתי אדם אחד שזה לא היה נכון עליו, ואני לא מאמינה שאתה האחד שכן

הלוואי שהמדעxmasterx

היה שלי

זה די בסיסי וגם את מודעת אליו בסוף זה פיזיקה פשוטה ומחשבון בסיסי

כל תזונאי מתחיל מטמו עודפים יודע את זה.

שוב משמח שצחקת למרות שהיום כבר יום רציני יותר.


 

את מסיקה עלי דברים לא נכונים לא אמרתי או רמזתי למראה שלי או לנתונים רק אמרתי שזה נותן לי תקווה שכולם במטריקס וגם אני.

עם איזון קלורי, משמעת ותזונה טובה דברים השתנו.

לא חושב שבורכתי באיזה גנטיקת על ולא יודע עלייך כלום חוץ מזה שעל דרך השלילה אני מבין שאת לא 30KG לטוב או לרע..

את המשפט האחרון שלך לא הבנתי, מוזמנת להסביר למתקשה כמוני או בפרטי אם זה אישי או לא


 

לגבי הקלוריות על רגל אחת 10 קלוריות זה 10 קלוריות גם אם הן מחסה או מגלידה מבחינת הגוף שלך או שלי זה מן הסתם שונה אבל מעט. את השוני הזה אפשר לנטרל אם חותכים מראש מזונות חרא מעובדים ומתוקים ופחמימות מסוג מסוים. קלוריות של מזון איכותי, טבעי, מלא שמבוסס על חלבון או שומן הקלוריות יעבדו אצלך ואצלי דומה וגם ה''מס'' שהגוף ייקח על הפירוק שלהן יהיה דומה.

כאן נכנסת המשמעת שאני מקווה להתמיד בה ולהרזות ולהתחזק על ידה. (בינתיים המשמעת שלי באה לידי ביטוי בכניסה מזערית לכאן אז סבלנות ועבודת מידות בתגובות לדיון))


 

השקעתי בך תשקיעי יותר מחחח... למרות שזה מאוד נחמד

 

אין לי כוח להסביר למה זה שטויותקפיץ

נחמד מצידך להסביר לי על קלוריות, רוצה להסביר לי עוד קצת על תרמודינמיקה? פשוט יש לי מבחן ביום ראשון ואני אשמח לעזרה...

אני יודעת איך קלוריות עובדות, תאמין לי, זה פשוט לא רלוונטי בשום צורה לגוף שלי

וזה למה מעצבן לטעון שכולם במטריקס, חלקנו לא. ואם אתה כן - אני מקנאת מאוד

 

זה שעם משמעת עצמית ואיזון נכון דברים השתנו אצלך, זה משמח מאוד, רק אל תדמיין שזה עובד אצל כולם.

האמת שכניסה מזערית לכאן זה החלק הכי מרשים במה שכתבת עד כאן (ברצינות) ומקווה בשבילך שתצליח להמשיך בזה.

 

הגזמתxmasterxאחרונה

זה לא היה הסבר או הסגבר הבהרתי כבר בתגובות הקודמות וגם בתחילת זאת שברור שאת מבינה בזה וזה לא הענין

רק טענתי את מה שאובייקטיבי. ברור שיש יוצאי דופן וגם אני בתוכם אבל מאמין שיש לי סיכוי להינצל...

לא כל כך מהר התרמודינמיקה תפסח עלינו

יש יוצאי דופן בשלל צורות וצבעים גנטיקה, הורמונים וטיפולים, אוטואימוניות וסיבוכים אבל ככלל לפני המצבים האלה צריך להחזיק בזה שאנחנו במטריקס עם היופי והצער חוץ מזה שגם זה חלק מהמטריקס.

לא רוצה לתת לעצמי חיים קלים והנחות רוצה לשנות דברים והתחלתי דרך מקווה שילך

אם חשבת שאני איזה UBERMANCH אז עוד לא אולי אני בכלל שמן קרח ונמוך שזה לא רע

מאמין בך  🖤 ובכולנו ובשינויים ותנועה

ל' ניסן בס"ד, תשפ"ו (1)ריקומוסתרארכיון

אני מולה, ואני בוכה. אפילו שפגעתי בה קשות היא יודעת שאני מיוסר. 
היא שולחת לרגע יד מהוססת, כאילו רצתה להניח אותה על הכתף שלי במחווה מנחמת והתחרטה ברגע האחרון.
(שאיפה עמוקה), "[שם פרטי]" ,(פאוזה). 
אני מושך באף ומרים מבט.

היא מסתכלת ישר לתוך העיניים אבל איכשהו זה לא כואב, כי משהתחלתי לבכות אני מרגיש חשוף לגמרי. 
המילים הבאות שלה נושאות משקל גדול.
"אם אתה צריך מחילה - אני נותנת לך אותה. שומע? אני מעניקה לך מחילה. אתה מחול, נסלח לך."

העיניים שלי מתרחבות ואני נרתע במעידה קלה לאחור.

משתנק לרגע בשקט, מסיט מבט ועוצר את הדמעות.

- "תודה"

"שומע?" היא אומרת שוב כדרכה, כמעט בלחישה. "אני יודעת, זה בסדר."
אני לא יודע מה היא יודעת, אבל אני רק חוזר: - "תודה"

 
~

ראיתי דברים מוזרים באותו היום. דברים משונים מאוד. אבל אצילות הנפש הזאת לא הייתה מובנת מאליה. ודווקא אז, כשהרגשתי קרוב אליה יותר מאי פעם, ידעתי שזה הזמן להתרחק, להתנתק ולעולם לא לחזור.

לא יהיה סוף טוב יותר לסיפור הזה.

טוב... לא יהיה אם לא אכתוב אותו בעצמי.


לכן זה מה שעשיתי.

..מבולבלת מאדדדד
מהמם.

ויהיה סוף טוב. באמת. 

(טעות נגררת)ריקומוסתרארכיון

רפלקציה
 

אנשים טועים בי.

 
מהמם  -?-

ויהיה סוף טוב  -?-

באמת  -?-

 

הטעות הנגררת היא שלך, מה אתה עושה מזה. כן, אנשים יורים בחשיכה - אז מה?? גם אני יורה בחשיכה.

 

כמו תמיד : תשתוק, תהנהן ותמשיך הלאה.

🙂‍↕️✌️

ג' אייר תשפ"ו (3)ריקומוסתרארכיוןאחרונה

*HINT*

רמז?

אז צריך רמז?

 

הנה הוא.

זה עכשיו או לעולם לא.

..מחפש שם

לנגן

ולנשום

ולחלום על הרמוניה

וחופש

ואהבה

ולהזרק על אבני החוף

חחח חשבת שאפשר להשאר בים לעד

אתה בן אדם מותק

והחיים אפורים ועומדים ומסריחים

כמו המערבולת שפגשת שם בים.

ומה סך הכל ביקשתי

אי קטן ושקט שאפשר לשבת בו לאכול בננות לשתות קוקוס ולשחק עם איזה קוף

אה ולהרגיש בית

מוגן

ומה סך הכל ביקשתי חוץ מלב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי

במקום הלב המבולבל הסוער והכל כך לא ברור הזה.

והלוואי שתן לי להרגיש בתוך הסערה את ידך האוהבת החמה והמלטפת

ותעטוף אותי ותאסוף אותי אליך וארגיש שוב את הרחם שממנה נזרקתי.

ותן לי כח, ואומץ, ובטחון חזק ואמיץ להיות.

ושמחה, ללא מורא.

כן. הנני.

ופתאום השמש עולה, וענני ערפל וסערה מתפזרים.

ומשב רוח נעים מלטף את פני ועיני המכווצים ושערי הפרוע.

וחום עדין מייבש את דמעותיי, וציוצי ציפורים שקטות נשמעות, והים שב למקומו ונרגע.

ועצמתי עיני, וליבי שב לפעום בסדר,

והנה אני חיי

ואור אין סוף פתוח לפני, מזמין ונותן תקווה.

ואני רוקד את רגליי וידי וגופי שהיה מכווץ, מתמזג עם ההוויה ההרמונית.

יש אלוהים, מבצבצת בי הידיעה.

ואהבה

וחיים.

...מחפש שםאחרונה

ושוב אני לא מטולטל כעלה נידף בסערה

אני קרן האור

אני השמש

אני האי

--מחכה לרחמים~

תראה אותי עם כל השברים האלה

תראה

תחבק

תגאל 

אולי יעניין אותך