בס"ד

ב"הצלחה!

אם תצטרכי הסבר על ישיבה ספציפית זה יהיה יעיל יותר

רק בהפוך 

איזה סגנון אנשים מגיעים לשם? אני צמא לקצת מידע

טוב, זה מחלוקת על מציאות. אבל באמת שהגיוון הוא כל כך רחב, ככה שלסנן ככה, בעיני, ממש לא נכון. גם בישיבות כמו עותניאל והגוש, שנחשבות עם  אופי מאוד מסויים, אני מכיר כל כך הרבה בחורים שונים זה מזה.

בנוסף, כאשר מתחילים לקטלג, אין לזה סוף. מציעים בחור מישיבה מסויימת, שיש בישיבה משהו שפחות מתחברים, פשוט שואלים על זה.  

נכון כל מה שאומרים שיש יוצאי דופן, ושהסטיגמות שטחיות. ובכל זאת אני חושב שסטיגמות מועילות כי כשיודעים את הסטיגמות הבירורים על הבחור מקבלים קונטקסט נכון. כשאומרים על בחור מהר המור 'פתוח', מתכוונים להרבה יותר סגור מגושניק 'סגור'. אני מקווה שהקטלוג יעזור גם לשמינסטים לדעת מהיכן להתחיל לבדוק.

ובכן, אני מציע את 4 הקרטיריונים [השטחיים והמכלילים] הבאים, ומנסה לקטלג על פי הידוע לי ובאופן שרואה את הטוב שבכל אחד:

1. פתיחות דתית -סגירות דתית.

2. כמה שנים בממוצע התלמיד נשאר ללמוד בישיבה (5-20) [ בדרך כלל משפיע גם על השאלה חברה כבדים - חברה תוססים.]

3. דרך ברורה לעומת מגוון דעות. [במילים אחרות: דומיננטיות של ראש הישיבה].

4. סגנון עבודת ה' וסגנון בכלל.

ובכן:

ראש וראשונה  - מרכז הרב: 

חרד"ל טיפוסי, משך שנים ממוצע 12, מגוון יחסי של טיפוסים, מגוון סגנונות.

דומות לה:

ישיבת בית אל,

ישיבת קדומים.

דוגמא לז'אנר: בצלאל סמוטריץ'.

ישיבת הר ברכה קרובה אידיאולוגית אלא שרוב התלמידים שם באים מראש על מנת לצאת ללימודי מקצוע אחרי ה'הסדר',  ויש בה גם דרך יותר ברורה.

הר המור:

תחיית האומה תופסת מקום מרכזי (זה מה שמכונה ממלכתיות), מאידך חשדניים כלפי האקדמיה וכלפי ההתפתחויות בתחומי דת ומדינה מה שמקרב אותם במידת מה לחרדים. משך שנים ממוצע 15, דרך אידיאולוגית ברורה מאוד, שתלמידי הר המור בוחרים ללכת בה (ולא, הם לא מפקידים את השכל בכניסה...).

להר המור ישנן 'ישיבות בת' שקרובות מבחינה אידיאולוגית אך בדרך כלל נועדו לחברה תוססים יותר שבהם משך שנים ממוצע הוא בסביבות ה7

למשל:

מצפה רמון,

שבי חברון,

הישיבה בעלי.

תופעה נפוצה היא שבחורים שמחליטים להמשיך בתורה תקופה ארוכה עוברים מישיבות הבת להר המור.

 דוגמא לזא'נר: יוני שטבון.

ה'גוש' (הר עציון) :

ישיבה יותר פתוחה מבחינה דתית, וגם מבחינת האופי, מתייחסת בחיוב למודרנה, ובחשדנות לסגירות וללאומיות.

בין בנותיה מקובל למנות את ישיבות פתח תקווה ועתניאל (שבה הטיפוסים קצת יותר 'רוחניים').

דוגמא לזאנר: אליקים רובינשטיין.

ישיבת שדרות מתאפיינת באופי ספרדי וחם.

ישיבת מעלה אדומים באופי רצאיונלי. (הבדיחה אומרת שמתקבלים רק עם פסיכומטרי 700 ומעלה)

ישיבות רמת-גן, רמת השרון, תקוע, כוכב השחר, וראש פינה נחשבות יותר 'רוחניות'. 

ישיבת 'תורת החיים' וישיבת 'עוד יוסף חי' הן על התפר שבין החרדי לציוני-דתי. וניתן להגדיר אותן 'לאומי אבל לא ציוני'.

יש עוד המון ישיבות טובות וחשובות  אז מוזמנים להמשיך....

אני מקווה שלא יתעצבנו עלי פה כי בפעם האחרונה שפציתי את פי בעינין הזה מבול של רותחין נשפך עליי, בכללות- ישנם ישיבות המכונות ישיבות הקו הצועדים ב"משנת הרצי"ה זצוק"ל" המתאפיינת בדגש על הירא"ש ומתוכה לומדים תורה כמובן וכן ניגשים ללימודי מחשבה וחיבור לכלל ישראל, והשמות הם- בראשם ישיבת הר המור המעטירה בנשיאות הרב טאו שליט"א מגדולי הדור ובראשות הרבנים שטרנברג שליט"א, ישיבת ההסדר עטרת ירושלים של מרן הגאון הגדול הרב שלמה אבינר שליט"א, ישיבת ההסדר שבי חברון, ישיבת ההסדר מדברה כעדן במצפה רמון, ישיבת ההסדר איילת השחר באילת, ישיבה גבוהה גבעת שמואל, ישיבת ההסדר בעלי וכן המכינה המפורסמת שלהם ועוד,  

וישנם ישיבות המכונות ישיבות מרכז הרב הצועדים "במשנת ריב אברום זצוק"ל" המאפיינת בדגש על השכל של תורה כמובן על בסיס של ירא"ש ומתוכם ניגשים ללימודי מחשבה ופתוחים לחסידות וחיבור לכלל ישראל, והשמות הם- בראשם ישיבת מרכז הרב המעטירה בראש הגאון הגדול הרב יעקב שפירא, וישיבת בית אל המעטירה בראש הגאון הרב זלמן מלמד שליט"א, ישיבת מעלה אליהו בראש הרב חיים גנץ, ישיבת עטרת נחמיה בראש הגאון הגדול הרב מיכה הלוי, ישיבת ההסדר בית אורות בראש הרב דני איזק שכיום מרן הגאון הגדול הרב דוב ליאור מלמד שם, ישיבה גבוהה כוכב השחר, ישיבה גבוהה לנתיבות ישראל בראש הגאון הרב דוד חי הכהן שליט"א, ישיבה גבוהה קדומים, ישיבת ההסדר מעלה אדומים בראש מרן הגאון הגדול הרב נחום רבינוביץ שליט"א והרבנים יצחק שילת וחיים סבתו שליט"א, ישיבת ההסדר קרנ"ש, ישיבת הר ברכה בראש הגאון הרב אליעזר מלמד שליט"א, ישיבת ההסדר בית שאן, ישיבת ההסדר ברמות, ישיבת ההסדר כרמיאל, ישיבת ההסדר נווה דקלים באשדוד, ועוד רבים רבים של ישיבות שהגם שהשכל של תורה פחות חזק בישיבות הללו מ"מ זה דרגת רבניהם או שרבניהם למדו בישיבות המשתייכים לסגנון זה ולכן האווירה הינה של זרם מרכז הרב, 

וישנם סוג נוסף של ישיבות המכונה "חסידות ארץ ישראלית" המתאפיינת בדגש על כוח הרצון ע"י לימודי החסידות ודרכיה כמובן על גבי ירא"ש ותורה ומתוכו מתחברים לכלל ישראל ועוסקים בתורת מרן הרב קוק (ולענ"ד החסידות ארץ ישראלית היתה משנתו של הרב משה צבי נריה זצוק"ל ואכמ"ל), והשמות הם- בראשם ישיבת רמת גן המעטירה בראש מרן הגאון הגדול הרב יעקב אריאל שליט"א והרב יהשוע שפירא שליט"א, ישיבת אלון מורא בראש הגאון הגדול הרב אליקים לבנון שהגם שהינו תלמיד הרצי"ה מ"מ סגנון החסידות חזק מאוד בישיבתו הקדושה, ישיבת רמת השרון העמוקה בראש הרב ראובן ששון שליט"א, ישיבת שבי שומרון בראש הגאון הרב יהשוע שמידט שליט"א, ישיבת ההסדר בצפת בנשיאות הגאון הרב בניה ברונר שליט"א אב"ד צפת ובראשות הרב אייל יעקובביץ שליט"א, ישיבת רעותא, ישיבת רמלה, ישיבת רועה ישראל של הרב דודי דוקודוביץ שליט"א אם כי לא זכיתי לראותה רק שמעתי שהיא ישנה, ישיבת תורת החיים בראש הגאון הרב שמואל טל שליט"א אם כי האווירה קצת מצומצמת מידיעה מקרוב, ישיבת נחלת ישראל במגדל העמק אם כי היא קטנה בגודלה,

ופה אני מתחיל לומר דברים חדשים ואני מקווה שלא יתעצבנו שישנו סגנון חב"ד הארץ ישראלי והוא "משנת הרב שג"ר זצוק"ל" המתאפיינת בדעת ע"י לימודי מחשבה בעומק כמובן על גבי ירא"ש ותורה וכן מתוכה מתחברים לכלל ועוסקים בתורת מרן הרב קוק, והשמות הם- בראשם ישיבת שיח יצחק שכיום בראש הרב יאיר דרייפוס שליט"א, ישיבת אורות שאול ברעננה בראש הגאון הגדול הרב יובל שרלו שליט"א ישיבה מעולה למרות שיש המייחסים אותה לזרם הלייטי, ישיבת מעלות בראש הרב יהשוע ויצמן כך לענ"ד שהיא שייכת לסגנון החבד"י הארץ ישראל היינו שעוסקים רבות בלימודי מחשבה בעמקות וזו הנקודה בעבודת השם להם, ישיבת טפחות- כך לענ"ד דהוא תלמיד רהב ויצמן וזה סגנון עבודת השם שלו, ישיבת תקוע בראש הרב עדין שטיינזל"ץ שליט"א,

וישנו סגנון ברסלב הארץ ישראלי והוא "משנת הרב מנחם פורמן זצוק"ל" המתאפיינת..... אמשיך בלנ"ד פעם הבאה   

רק כמה הערות:

-עיקר ההבדל בין ישיבות הקו לשאר הוא ביחס למדינה- דרגת הממלכתיות,

וגם מה שהזכרת ביחס לפתיחות. פחות לדעתי קשור לדגש על שכל/רגש

- הישיבה של הרב מיכה היא קו

-לא כתבת הבדלים בין ישיבות גבוהות להסדר

-לא הזכרת את ישיבות הגוש..

-וכמובן שיש הרבה הבדלים בין הישיבות בתוך הקבוצות שציינת

שכוייח על ההשקעה!!

- לדעתי ההפרש "הממלכתי" האם לכבד את שרי הממשלה הוא זניח ממש, העיקר הוא היחס למציאות מדינת ישראל שהיא ראשית צמיחת גאולתנו מה גם שלא ברור שבכלל יש מחלוקת! אלא ההבדל הינו בין "סגנון עבודת השם של רצי"ה לעומת ריב אברום" על מנת שתבין יותר אני אתחיל בביטויים החיצוניים של שני ענקי עולם אלה ואח"כ אמשיך להגדרה הפנימית לפענ"ד, אישיותו של הרצי"ה שבה דבקו רבני הר המור היתה אישיות מלאה דיקדוקים ורצינות לדוג' הרב בדיחי משמשו אמר לי פעם כשלימד אותי בישל"ץ שהרצי"ה ראה אותו דופק בצורה חלשה על השולחן ואמר לו להפסיק וחזר ואמר לו השם יצילנו מפיזור הדעת ועוד הרבה דוגמאות לעומתו ריב אברום היה מלא בשמחה והומור ובתנהגות זורמת לדוג' כל פעם שהיה רואה איזה ספר חד שבבית המדרש היה הולך עד אליו כדי לפתוח אותו תורת החסידות המלאה בשמחה ורצון נפתחה אצלו ועוד,                       ובההגדרה עמוקה נראה לי שהרצי"ה נתאפיין במידת הירא"ש היינו שזה הדבר שהכי הדגיש בעבודת השם ומתוכו התחבר אל הכלל ועסק בתורת מרן הרב קוק, בשפה קצת שונה בעצם הוא גילה את הירא"ש של תורת א"י סוד משנת הרב קוק הוי אומר הוא בעצם אצלו הצטמצם המקור של אור תורת א"י (שהוא אור השכינה) להשגה חלקית באור תורת א"י (היינו השגה חלקית בקדושת הכלל בכך שהיא נתפסת בתפיסה חיצונית לאפוקי תחית הקודש סוד משיח בן דוד שעליה כתוב ברב קוק שעינין משיח בן דוד הוא תפיסה פנימית של אור השכינה עיי"ש) ולכן הצליח לחבר את הדור לתורת הרב קוק (כי כידוע הרב קוק הקדים את זמנו כמשפטו המפורסם "ככל שיתרחקו ממני יבינו אותי") כמשפט הרב קוסטינר המפורסם "הרב קוק היה האיש נגד הזרם ורק אצל הרצי"ה נתהווה הציבור נגד הזרם" כמובן הכוונה להתנגדות חיובית לעשיית רצון השם בדורנו, לגבי מה שהצגת את הירא"ש כרגש עליך לדעת שבספרות הפנימית הירא"ש הינה הארת ספירת היסוד וע"פ כתבי הרב קוק יש להגדירה כ"רגש חלקי" לעומת המלכות, חסד והגבורה שהם רגש שלם- המלכות כגילוי החכמה והחסד והגבורה כגילוי הרצון, היינו שיסוד הרגש הוא ההתגלות ואילו היסוד הינו התגלות חלקית של התפארת כנודע ולכן הוא רגש חלקי וההבדל בינהם הוא משמעותי כמו ההבדל בין הליטאים לחסידים ואכ"מ. מקווה שהסברתי את עצמי

-לאור הגדרות אלו הרב מיכה הלוי השיג את "השכל של תורה הארץ ישראלי" ואכמ"ל בהגדרתו לעומת השכל של תורה של הגלות מ"מ כ"כ פשוט להתבונן בשעוריו של הרב מיכה לעומת שיעוריהם של הרבנים לבית שטרנברג מהר המור ולראות את ההבדל העצום בצורת ניתוח הסוגיה שהרב מיכה מעיין בסגנון ריב אברום שהוא גם סגנון עיונו של מרן הרב קוק שכמו שאמרנו הקדים את זמנו והשיג את האור הגדול של תורת א"י.

- פשוט מה ההבדל בין גבוהה להסדר

-לישיבת הגוש מיסוד הרב עמיטל והרב ליכטנשטיין אין להם משנה סדורה, יש הבדלי השקפות מאוד בסיסיים בין הרב לכטנשטיין לרב עמיטל כגון היחס לגאולה שהרב ליכטנשטיין כתלמיד הרב סלובייציק לא מכיר בהתחלת הגאולה כמדומני! אולם הרב ליכטנשטיין מעיין בסגנון ארץ ישראלי כמו ריב אברום ואכ"מ

- פשוט שיש ייחודיות לכל ראש ישיבה בפע"צ

ברור שגם במרכז מחשיבים את המדינה בתור ראשית צמיחת גאולתנו,

המחלוקת היא כמה מתייחסים למדינה בתור דבר קדוש שאסור לפגוע בה (סירוב פקודה, הפגנות וכו')

גם כשהמנהיגים עושים דברים לא טובים,  אני חושב שזה ההבדל העיקרי.

אבל אין עניין לעסוק יותר מידי במחלוקת שלהם.

הרב מיכה אולי מעיין כמו ר' אברום, אבל בדעות הוא כמו הר המור.

טוב בסדר מותר לך לחלוק עליי אבל לדעתי ההפרש שאולי ישנו ביחס "לאנשי הממשלה" הוא זניח 

ומתוך כך לפי ההבנה הפנימית שהצגתי בהפרש בינהם- אני לא רואה שום בעיה לעסוק בהפרש בין כל אחד על מנת שכל אחד ידע למצוא את אשר חפץ ליבו.        

ומתוך כך גם אם נניח שיחסו של מרן הרב מיכה הלוי לממשלה הינה כרבני הר המור הרי שלדעתי אין זה נקודת המחלוקת

שבוע טוב אח שלי

אמרתי במפורש שאני חושב שאין להם משנה סדורה, כ"א שני ראשי ישיבה ענקי תורה זצוק"ל שגם בינהם היו חילוקי דיעות מאוד מהותיים כגון היחס לגאולה א"כ כתבתי שאני לטוח אך אם אני לא טועה הרב ליכטנשטיין לא הכיר בהגעת הגאולה, עכשיו וודאי שיש להם דעות על כל חלק וחל קבחיים כמו שיש לכל אדם גדול דעות על כל דבר ודבר בחיים אבל זה לא נכנס להגדרה "משנה" כחלק ממהלך הגאולה שאליה התכוונתי. 

יש שני אפשריות למה את אומרת את דברייך או שאת מגדירה את ישיבות הקו כממלכתיים או שאת מגדירה את ישיבות הקו כל ישיבה שהיא גבוהה לאור כך מצד הגדרתם כממלכתיים עניתי מקודם לברגוע, ומצד זה שמעלה אליהו ועטרת נחמיה של הרב מיכה הם ישיבות גבוהות זה לא אומר שהם סגנון ישיבות הקו כי הרי מרכז הרב ובית אל הנם ישיבות גבוהות וכן להיפך ישיבת עטרת ירושליים, מצפה רמון ועוד אע"פ שהם ישיבות הסדר הינם שייכים לישיבות הקו ולכן פשוט שהמגדיר של ישיבות הקו זה לא שהם גבוהות . שבת שלום

שיעורים מכל הרבנים שם אז אני שמח לבשר לך הבנה קצת יותר שונה שלא ניזונית "מהגדרות פוליטקאים". שבוע טוב לך  

משמועות המתבדרות ברוח לדעתי אין לזה חשיבות. דרך אגב כאחד שלמד קצת בהר המור אני אומר לך שחולה אהבה אני על הישיבה הקדושה הלזו ועל רבניה הקדושים אם כי זה לא סותר שאני רואה בדרכה (כמובן לפי איך שאני מגדיר אותה לא מהנקודה הממלכתית) כשייכת לשלבים הראשונים של הגאולה ובשפה קצת יותר קשה "מיושנת" ומתחבר הרבה יותר לסגנון "מרכז הרב" וביותר לסגנונות שאחריה כחסידות , חב"ד וברסליו הארץ ישראלים המגיעים מתוך תורת מרן הרב קוק, אתה מבין אותי

בלי קשר לדיוקי הדברים - כתבת דברים מאד חמודים בנושאים הללו. כולל הנסיון "לסווג" והכבוד המיוחד לכל גוון וגוון.

עם זה, לדעתי כלל לא נכון לייחס את מה שאתה קורא "דרכה של הר המור", לסגנון ה"מיושן", שלבים ראשונים.. מצד האמת, דווקא ר' אברום החזיק יותר בסגנון  ה"קודם" יחסית.

אלא שיש אצל חלק מהרבנים שם עומק גדול, צריך לעמוד על זה.

גם מה שנאמר מקודם בתיאור דמותו של הרצי"ה זצ"ל (מול ההומור של ר' אברום), נכון שאצל הרצי"ה, אפשר לומר שכל תנועה היתה "מתוך תורה", מדוקדק; אבל הכל בצורה מאירה, כולו אור, חיזוק, עידוד, אהבה קורנת [דומני שאצלו הגיעו "מרחוק" יותר מאשר אצל ר' אברום. כל אחד עם מה שעסק]

וגם, לא "השגה חלקית בקדושת הכלל" לעומת "תחיית הקדש" - חס ושלום. זו טעות שבאה בגלל מה שהתפרסם בעיקר לרשות הרבים. הכל מתוך המגמה של תחיית הקדש. אלא שהיה לו הכח הזה, להנחות את הדרך הציבורית המעשית, מתוך התפיסה העמוקה הפנימית הרחבה יותר. וההמשך הנאמן של הרב זצ"ל, הוא בעיקר אצלו וההולכים בדרכו. אם כי בגלל הרוחב של הרב זצ"ל, הרבה מוצאים בו אחיזה.

ומה שכתבת בהמשך, "משום שבמשנת רצי"ה לא השיגו את השכל של תורה הארץ ישראלי ונשארו בסגנון הגלותי".. זה ממש ממש לא נכון. ודי להתבונן היכן שכתב בעניינים שבנגלה, כדי לראות את זה.

[אגב, רוב הרבנים שהזכרת בהודעתך הראשונה, משלל הגוונים, למדו אצל הרצ"יה.. כלומר, לא אלו שצעירים יחסית ועוד כמה. וגם, משהו שראיתי כעת בדבריך הבאים, דומני שלא נכון לומר שאצל רבנים מסויימים שהזכרת, "אין הרצי"ה המדריך המרכזי" בנושאים שהדריך.. אלא שכיוון שעלה ר' אברום להיות ראש ישיבה, קיבלו את הנהגתו. וזה לא שייך לכך שהעולם הולך ומתעלה..]

מכל מקום, מאד נהניתי מהעומק של נסיון ניתוח הדברים. וזה שמו"מ כזה מופיע אגב איזה דיון בפורום כזה.. הוא לגמרי "לכבודה של אכסניה".... (אם כי, בחיוך, כמעט בטוח שזו ששאלה, תצטרך ללמוד כמה שנים כדי להבין למה בדיוק התכוונת בניתוח שבא בעצם לעזור לה "לתפוס בקלות" את החילוקים...)

- תראה גבי "תחית הקודש" אני חושב שאין בינינו מחלוקת כ"א שינויי לשון, היינו כשאני כותב שמשנת הרצי"ה שייכת לתחית החול וודאי שכוונתי שאצלו זצוק"ל התחיה הגיעה מתוך הקודש, רק שבהתאם להיותה השלבים הראשנים של הגאולה הקודש מאיר בצורה חלקית כמש"כ "השגה חלקית בקדושת הכלל" בכך שהכלל מתגלה באופן חיצוני, ומשום שעיקר הדגש בשלבים הראשנים הינו התחיה של החול כך קראתיה אך וודאי שמאיר גם קודש, (להרחבה יותר ראה הודעה למטה שכתבתי לנפתלי הדג)

ראיה לדברים מדברי רבנו הרצי"ה עצמו באחת משיחותיו על פורים וכן גם בקונטרס גדולה שימושה ליקוטי דברים מפיו ע"י הרב רמר כתוב שאמר על עצמו שהוא שייך לקומת תחיה החול הלאומית לעומת מרן הרב שהוא שייך לתחית הקודש הלאומית

- גבי השכל הארץ ישראלי שכתבת שכן רואים במאמרי הנגלה של רבינו הרצי"ה לדעתי אינו כן אלא דווקא המסתכל במאמרים שם יראה שסגנון לימודו אינו בעיון הארץ הישראלי של השכל הארץ ישראלי, אומנם הדברים דקים וצריכים העמקה גדולה מאוד (כי ישנם לשונות ברב קוק "שכל כללי" וכן "רצון כללי" שיש להסבירם ואכ"מ)

זה לא כמו שהסברת... אלא קומה אחת של עניינה של תורה, ואהבת ישראל שבאה מתוך אותו עומק.

לגבי "השגה חלקית בקדושת הכלל". אם הכוונה שבמציאות, הגילוי של הקדושה הזו עדיין אינו שלם בנגלה, אכן. אבל אם הכוונה על ההשגה של הרצי"ה, כמובן לא שייך...

ואני חושב שהחילוקים לגבי "עיון ארץ ישראלי", הם מוגזמים. זה לא שכעת מהלכי לימוד התורה משתנים באופן דרסטי בתוך דור. אדרבה, יש להבחין בין דברי מופשטים של הרב, לבין אופן החינוך איך לומדים.

בכללי, כמו שציינת גם אתה, הרצי"ה אמר שהחילוק בין תורת ארץ ישראל לחו"ל, שהיא כללית. החילוק בין כלליות לפרטיות.

והרב עצמו מסביר באורות, שעם התקרבות עת קץ, רואים גם בשיטות הלימוד בנגלה, התקרבות אל השאיפה לאיחוד בין הנגלה לנסתר (כנראה הכוונה ע"י שיטות לימוד "מופשטות" יותר, שנוטות למצוא גדרים כלליים גם בלימוד הגמרא. אצל האחרונים, עוד בחו"ל).

גבי הרב רמר ושיחות הרצי"ה פורים - אני ממליץ לך לראות אותם בפנים משום שהם במפורש מבחינים בין "שני תקופות בגאולה שהאחד שייך לדרגתו של הרצי"ה והשני העליון יותר שייך לדרגתו של הרב קוק" 

ודע לך שיסוד זה הוא פשוט מאוד גם ברמח"ל במאמר הגאולה מבחין בין שני תקופות אלו רק בשפה שונה "פקידה" וזכירה" והם הם מכוונים ל"תקופת משיח בן יוסף" ו"תקופת משיח בן דוד" המבוארים בזוהר ובגר"א בקול התור ראה ח"א פרק ג'. ופשוט לכל בר בי רב

מתוך כך עולה פשוט "שדרגתו של הרצי"ה" אינה משיגה את קדושת הכלל סוד אור הגאולה בצורה שלימה דהלא שייך הוא לתקופת "משיח בן יוסף" בחינת "פקידה" בחינת "תחית חול" (שהארת "הקודש" סוד אור הגאולה הינה חלקית) ואין זה מורה על קטנות הרצי"ה ח"ו אלא זה עינין של דורות וכמו שאנו נאמר שדרגת עבודתינו כיום גדולה מדרגת עבודתו של הגר"א כך גם נאמר על הרצ"יה והדברים פשוטים כמפורסם בקבצים שיש עליית הדורות בפנמיות וראה מאמר הדור וראה איגרות שלטומאה אין צירוף ולכן היא נחלשת עם הדורות וכמפורסם בארוה"ק שמקור לזה ברמח"ל בקל"ח פתחים והרב הנזיר ביומנו כתב שלא מצאו שום מקור לזה רק ברמח"ל אולם כיום אנו יודעים שגם הבא"ח בספרו הקבלי דעת תבונות כתב שעם הדורות הקליפה נחלשת הוו"ד בשו"ת איש מצליח תשובה בעינין לימוד תורת הסוד לצעיר לא נשוי שמסתמך ע"ז להתיר וחלקו עליו,

וגבי "עיון ארץ ישראלי בגמרא" - ידועה דעתו של הרב טאו שליט"א בלאמונת עיתנו שאיחוד הניסתר והנגלה אין פירושו לקשר בפועל אלא בשורש הפנימי, אבל גבי התחדשות בלימוד הגמרא עצמה היינו בתוך דברי הגמרא פשוט בכתבי הרב קוק וגם הרב טאו לא חלק ע"ז שיש צורך להתחדש לסגנון לימוד ארץ ישראלי והתחדשות זאת היא היא עינין "בירור בלכה" ו"הלכה ברורוה" היינו איחוד של ההעמקה וישרות בלימוד (ראה הרצאת הרב ששם עולה ברור שעינין בירור הלכה זה העמקה בצורה חדשה ועינין הלכה ברורה הוא הורדת דברי הגמרא להלכה שמביא ישרות וע בהסכמת הרב חרל"פ, וראה מאמר לשני בתי ישראל החשוב ששם מבואר שעינין העיון הניצרך בדורנו הוא איחוד העמקה שהתחילה אצל האשכנזים עם הישרות שהתחילה עם הספרדים אבל וודאי שיש לרומם להעמקה עליונה מההעמקה האשכנזית שבגלות, וראה אוה"ת ואוה"ק וראה ספרו של הרב שג"ר בתורתו יהגה)

החלוקה הזאת לדרגות ותתי-דרגות גובלת בביזיון תלמידי חכמים. היומרה הזאת לדרג מי יותר קרוב לרב קוק, מי יותר ומי פחות גלותי, מי צודק, מי לא, מי "השיג" יותר -  הכל פשוט חוצפה, שהמסווה של פלפול תלמודי וציוני מקורות לא מחפה עליו.

הכרת את הרב צבי יהודה? ישבת שנים לרגלי הרב צבי טאו? דיברת פנים אל פנים עם ר' אברום? תלמיד לא יורד לסוף דעת רבו עד ארבעים שנה, קל וחומר לרבנים אחרים, קל וחומר לרבנים שלא הכיר.

הגזמת.

הרחקת לכת עם האבחנות שלך.

זה ביזיון תלמידי-חכמים חמור.

כלל זה יהא בידך:

עד שאתה מקדיש זמן למדוד איזו שמש יותר בהירה, אתה בינתיים מעוור את עצמך.

אבל תראה אני בטוח שאתה כן יודע לומר כפי שקיבלת מרבותיך שהתורה החרדית היא תורה גלותית ואתה בטוח מכיר את דברי הרצי"ה על גדוליהם "צדיקים שאינם מאמינים"!! ואתה בטח גם מכיר את ההסבר המפורסם שזה לא עינין אישי ברבנים שלנו אלא עינין של "הדור שהתעלה",

אז אתה מבין אני לא ח"ו עוסק "באישיות מסוימת" אלא "בדור מסוים" ע"פ כתבי הרב קוק וכפי שקיבלתי אני מרבותי שלי שליט"א

סליחה שוב אם נפגעת!! רק חשוב לי שתסתכל ע"ז בפרספקטיבה של היחס שרבותינו מלמדים על התורה החרדית ומתוך כך תבין שאין שום פסול ביחס שכזה כלפי זרמים מסוימים בתוך הדתיים הלאומיים הקדושים

שבת שלום 

זה כבוד ת"ח.

ועכשיו זו הוצאת שם רע גם על רבנים חרדים.

גמרא זה גלותי? שו"ת זה גלותי? מהרש"א זה גלותי? טור ובית יוסף זה גלותי? בלי סיסמאות. יש גוונים בתורה שאפשר ללמוד רק בגלות, אבל זה לא הופך את התורה לגלותית. וכי יש שתי תורות? מדובר על גישה, לא על תוכן.

מאמר הדור מדבר גם על הנשמות של החרדים, לא רק החילונים. משום מה אנשים נוטים לשכוח את זה.

בטח ובטח שיש בדיבורים האלה פסול, זה טרף כמו חזיר.

לפני שהרב צבי יהודה קרא להם "אינם מאמינים" הוא הדגיש שהם "צדיקים", וזה משנה את כל התמונה. (וגם מה שמדובר שם הוא על מיעוט אמונה ולא חסרון אמונה, שהם שני דברים שונים בתכלית).

מה שקיבלתי מרבותיי הם דברי הרב צבי יהודה:

"רוצו ללמוד שמירת הלשון!"

אלא "על הדרך שבה הם לומדים את הגמרא" וה"ה לטור, ב"י ומהרש"א, שפשוט שהם היו שייכים לגלות אבל כיום עלינו ללמוד אותם בדרך של א"י, הבנת!!

עכשיו, גבי "הדרך הארץ ישראלית" מה חידושה התשובה פשוטה כמו שנהג רבנו הרצי"ה לומר "אשר בחר בנו ונתן לנו את תורתו" היינו שיש ללמוד את התורה "מתוך החיבור לכלל ישראל" וכמבואר בפיסקה האחרונה באוה"ת ובעוד הרבה מקומות (לגשת מתוך כללי תורה לפרטיה ויש בזה קונטרס שלם של הרב טאו שליט"א הנקר "כללי תורה ופרטיה" שעוסק בלהביר את התובנות הפשוטות האלה וכן בלאמונת עיתנו ח"ג במאמר הבוחר בתורה כמדומה)

וגבי גדולי התורה החרדים וודאי וודאי שהם צדיקים גדולים וח"ו לומר שאני לא הכרתי בכך אבל זה לא סותר שאת הקומה של הגאולה שנתווספה בדורתינו הינה חסרה אצלם ובאורות א"י הרב קוק אומר שהדבר הכי עיקרי ביההדות חסר אצלם!!! וכמו שרבנו הרצי"ה ידע לומר ברור שהם אינם מאמינים!!!. ופשוט

ועוד משהו גבי מש"כ "מאמר הדור נכתב גם על חרדים" פשוט פשוט על כל עמ"י הוא נאמר אבל זה רק מחזק את עוצמת הירידה שלהם שאע"פ שהנם שייכים לתורת א"י הם צועדים בדרך של הגלות!! וכמש"כ בהקיצו ורננו לרב החלבן שליט"א

באופן עקבי.

אי-אפשר לנהל כך דיון.

פרשתי.

ודרך אגב ניסחת את ההודעות שלך בדיון שלנו פה בצורה ספרותית יפה! (בסיום של ההודעה הראשונה כתבת "כלל זה יהיה  בידך עד שאתה מקדיש.. ובהודעה השניה כתבת "מה שקיבלת מרבותיי רוצו ללמוד שמירת הלשון )

אני חשבתי לא להגיב על דבריך, אבל כיוון שהגיב "לך דומיה", אז אני רוצה לומר לך שיש הרבה מאד צדק בדבריו.

אתה - עם נסיונך היפה להעמיק - מערבב בין עיונים שהם עדיין "תיאורטיים" לבין המציאות. בקלות אתה שם את הרצי"ה בענין "משיח בן יוסף" ואת אביו הרב קוק במקום אחר..

גם  האמירה הזו "התורה החרדית היא תורה גלותית" היא מוגזמת ומוטעית. ומה שייך "דור שהתעלה", כשהרצי"ה בכלל היה דור אחרי הרב זצ"ל.

[והרצי"ה לא אמר ש"גדולי התורה החרדים אינם מאמינים".. הוא דיבר על האמונה בהופעת הגאולה בזמננו בדרך שה' בחר להביא אותה. 

וכשפעם באיזה יום העצמאות בישיבה, היו תלמידים שדרשו וציטטו את אמירתו הזו יותר מידי, אמר למישהו "תענה להם"... 

והרב קוק באורות, ארץ ישראל, גם לא בדיוק כמו שציטטת, אלא מדבר על החיסרון שיש אצל המתכחשים לרזי תורה והשפעתם הגדולה, שזה גורם ש"יחסר הכח היותר עיקרי בנשמת האומה" לרצות לחזור לארץ.

ולהגיד "כיום עלינו ללמוד.. בדרך של ארץ ישראל".. זה לא "סוויץ' " - תהליך שהולך וקורה בהדרגה. מתוך שלומדים אמונה, מתוך אוירא דארץ ישראל, מתוך יותר שימת לב לכללי תורה ועבודות תורניות מקיפות]

והוא צודק לגבי זה, שמי שלא באמת הכיר מקורב את המדוברים, עלול לטעות, כשבונה תיאוריות מאד מרשימות, באי הימצאותן האמיתית במציאות.

הרבה טוב.

ריב אברום, אלא שאינך יודע מנין לי שהר המור מזדהים דייקא עם הרצי"ה ולא ריב אברום לעומת מרכז הרב שמזדהים דייקא עם ריב אברום - אז אומר לך שזה פשוט לכל מי שהיה בישיבת הר המור כמה דמותו של הרצי"ה מודגשת כהמדריך המרכזי בעבודת השם ושרק מתוכו אנו ניגשים לתורת מרן הרב קוק וכו', לעומת מרכז הרב שכמובן מעריצים את רבנו הרצי"ה ולומדים במאמריו ובשיחותיו והרבה מהרבנים שם הם תלמידיו המובהקים כגון הרב חיים שטיינר מעורכי אור לנתיבתי, הרב יעקב פילבר עורך עין איה ועוד רבים, מ"מ אחרי עליית ריב אברום לראשות הישיבה הזדהו עם דרכו וקיבלו את התוספות המיוחדות שהוסיף ואין רבנו הרצי"ה המדריך המרכזי, כי העולם הולך ומתעלה ודור דור ודורשיו ע אורה"ק וע שיחות הרן.

השאלה את מי מגדירים בתור ה"ממשיך" שלו

ר' אברום זצ"ל או הרב טאו שליט"א

וכי במרכז הרב אין דגש על יראת שמים בלימוד? וכי ב"קו" אין שכל של תורה? (בתור קווניק, אני שומע את המושג הזה משיעור א כמו קריאת שמע...).

תחת הכותרת של מרכז הרב הכנסת ישיבות שאין ביניהן שום יחס מיוחד...

הרב מיכה יותר הר המור מאשר מרכז הרב.

ישיבת עטרת ירושלים היא ישיבה גבוהה ולא הסדר.

לא מבין איך הרב שג"ר קשור לחב"ד, אם כבר אז לברסלב, מי השילוח, הרמב"ם והרב קוק. חב"ד ממש לא מאפיין אותו. גם היחס בינו לישיבת מעלות לא ברור לי בכלל.

אני לא אוהב את החלוקה הפנימית הזאת,

אבל אם כבר עושים אותה, אז באחריות.

וגם בהר המור מעיינים בגמרא אולם השאלה מה הדגש! במרכז הרב הדגש הוא על השכל של תורה ואצלם יש סגנון עיון שונה שהתפשט מריב אברום ושכן למד מרן הרב קוק ושזה עינין בירור בלכה היינו עיון ארץ ישראלי לעומת רבני הר המור המלמדים בסגנון ליטאי רגיל! משום שבמשנת רצי"ה לא השיגו את השכל של תורה הארץ ישראלי ונשארו בסגנון הגלותי אולם כמובן שלמרות זאת תורתם תורת א"י היא, משום שיסוד עינינה הוא הירידה מכללי תורה לפרטיה כבסוף אוה"ת היינו לימוד תורה מתוך קדושת הכלל וכדברי הרצי"ה המפורסמים "אשר בחר בנו ונתן לנו את תורתו" מתוך קדושת כלל ישראל יש ללמוד את התורה, רק שיש שלבים שלבים בהתפתחות תורת א"י והשלב העליון הוא דברי הנביא "תורה חדשה מאיתי תצא" היינו אחר התעוררות תחית הקודש שאור השכינה מאיר בצורה גדולה או אז כשילמדו תורה מתוך דרגה עליונה זו והשכינה העליונה תתגלה בתורה והעולם כולו יתבשם מ"נועם התורה" כדרך שהיה בהר סיני שהעולם כולו נתמלא בשמים היינו מהנועם עליון, אז יגל וישמח לבנו אמן ואמן בקרוב

בירור הלכה זה לימוד אליבא דהלכתא, שלומדים בכל מקום, גם בהר המור. אין מחלוקת שצריך ללמוד עיון והלכה, זו לא המצאה לא של ר' אברום ולא של הרב קוק, אלא של הגמרא "אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא". יש ישיבות שמדריכות להתחיל בלימוד הזה בשלב יותר מאוחר, אבל זה לא מאפיין את ההבדל בין מרכז להר המור.

הרב ותראה את מאמר הרב קוק "לשני בתי ישראל במאמרי הראי"ה העוסק בעינין העיון האשכנזי, הספרדי והארץ ישראלי המאחדם ואכ"מל

כתבתי במפורש שגם בהר המור לומדים בעיון כמו שהליטאים לומדים עיון, השאלה איזה סוג ומה העינין הפנימי שלו היינו מי נובע מהתחדשות הארת התורה מתוך התקדמות שלבי הגאולה ומי לא!!!. לילה טוב

הלכה" ועינן "הלכה ברורה" ראה בפתיחה להסבר עינין בירור הלכה נוקט בחמישה אפשריות להסביר כל מחלוקת ואכ"מל אבל חזינן שקאי על סגנון עיון!!

בספר "רעים אהובים" דרשות חתונה ביחד עם הרב דריפוס שליט"א רוב עיסקו שם הוא בתורת חב"ד וגם בשאר ספריו על התקופה ועל החגים הוא מזכיר רבות תורות חבדיות והגם שהוציאו פירוש על ליקו"מ זאת משום שבנקל יותר ללמד את ליקו"מ מללמד תורה בתורה אור או לקו"ת החבדיים אבל מ"מ הנקודה היא צורת ההתבטאות שלו שהיא בסגנון חבדי שדרכה הוא עוסק בתורת ברסליו!! כי פשוט לכל בר בי רב שברסלב נכתבת בסגנון רגשי ופחות על הניתוח השכלי וראה מש"כ בשיחות הר"ן שהעיקר זה העצות המעשיות ולא השכל שבתורות! וכן הסכים עימי דוד שלי שהוא ר"מ בעותניאל שלמד אצלו בפועל 

וגם הסגנון/ צורת התבטאות לא דומים לחב"ד. אמנם הוא מנתח בצורה שכלית ועמוקה, אבל שכל ועמקות הם לא נחלת חב"ד.

ב. את רעים אהובים לא למדתי, אבל בספרים האחרים שלו, ובדברי תלמידים, ניכר שתורת ר' נחמן הייתה מרכזית אצלו יותר. אדרבה, הפירוש שלו על ליקוטי מוהר"ן נערך על ידי תלמידים, כיוון שהוא עסק בתורה הרבה מאוד הזאת ולא סתם כי קל לכתוב עליה פירושים.

ג. אמנם כתוב שהעיקר הן העצות, אבל ר' נחמן כתב עוד דברים חוץ מהעצות - משמע שצריך ללמוד אותם, ואם לומדים פשוט לכל בר בי רב שלומדים במאמץ ובעמקות. (וגם את מה שכתוב בשיחות הר"ן צריך להבין בעמקות, ולא ברגש סתמי... וכי בגלל שריה"ל יותר 'רגשי' מהרמב"ם, פירושו שצריך ללמוד את הכוזרי בפחות עמקות ממורה נבוכים? אין נפקא מינה, זה רגש שיש מאחוריו חכמה גדולה).

שונים,

- גבי הפירוש לו על ליקו"מ וודאי שהוא נערך ע"י תלמידיו כמו כל ספריו! אך מתוך שיעורים שנתן על ליקו"מ כסדר

מסקנת הדברים שאנחנו חלוקים אח יקר שלי     האמת שלא הסברתי את עצמי מספיק ואולי פעם הבאה אם יהיה לך זמן נמשיך לדון בזה מ"מ לילה טוב 

בגלות הגענו למצב מאוד מאוד חשוך רוחנית

באה "החסידות הרגילה" מיסוד הבעש"ט והוסיפה את כוח הרצון לעבודת השם שמורה על דרגה של בן החפץ לעשות רצון אביו וכנודע בספרי החסידות (ראה לדוג' תחילת בני מחשבה טובה) החלק בעבודת השם שמעלה את הרצון הינו תפילה כנודע ולכן הדגישו החסידים את התפילה בעבודת השם (ראה אורה"ק ח"ג שהתפילה היא עילוי הרצון),

אחריה באה לה חסידות חב"ד מיסוד האדמוה"ז והוסיפה את הדעת (שהיא אינה שכל כ"א מהות חדשה היוצאת מאיחוד שכל ורצון הוי אומר שכל התובנות השכליות שלהם מעוררים את נטיות הרצון מתרדמתן כלשון הרב קוק באורה"ק) שזה קומה יותר גבוהה בתוך עבודת הבן, והחלק בעבודת השם שבונה את הדעת הינו לימודי אגדה בעומק היינו להסביר את עיניני עבודת השם בשפה פשוטה ע"פ התובנות הקבליות המכונה אצלינו "מחשבה" ובחב"ד קראו לזה "דא"ח" שבלימוד עמוק זה נבנה בקרב האדם הדעת וזה עינין "ההתבוננות החבד"ית" היינו ההעמקה בריכוז גדול המתאפשר ע"י ההתבודדות שבכך נבנה הדעת,

ואחריה שהחלה להאיר הגאולה ידוע שהיא באה קימעא קימעא היינו תחילה שלבי "תחית חול" שבהם אור השכינה אינו במקוריותו "כ"א מרומם את הדרגות של הגלות" (וא"כמ להאריך אם תרצה אז בהודעה אחרת)

תחילה היתה "משנת הרב חרל"פ" שרוממה את קומת המלכות של הגלות היינו את המידות

אחריה "משנת הרצי"ה" שרוממה את קומת היסוד של הגלות היינו את הירא"ש 

אחריה "משנת ריב אברום" שרוממם את קומת התפארת של הגלות היינו לימוד התורה

אחריה "משנת הרב משה צבי נריה" שרוממם את קומת הרצון של הגלות היינו תפילה ודרכי החסידות הרגילה

אחריה "משנת הרב שג"ר" שרומם את קומת הדעת של הגלות היינו לימודי מחשבה ודרכי חב"ד ופה נרחיב מעט להוכיח זאת - ראה כשהרב שג"ר רצה להגדיר את דרכו כך הוא אמר "שיח" היינו שאנשים ישבו ויבררו שיכלית את המושגים של עבודת השם (כך בשם תלמידיו וראה שיחה של הרב זינגר בבגלל הרוח של ערוץ מאיר ששם כותב שהרב שג"ר רצה שיבררו מי הוא השם איך זה לחיות לידו בצילו וכו' היינו בירור שכלי של מושגים אמוניים) ואם אתינן להכי אז תבין כשאני אומר שהרב שג"ר מתנסח בסגנון שכלי אני לא מתכוון שהביטוי החיצוני הוא מהותו אלא שהביטוי החיצוני מורה על המהות שהיא הדעת שהינה בצביון שכלי (אך היא לא שכל וכדלעיל), וכן פשוט לכל המכיר את אור הדעת שהינה אחדות שכל ורצון לכדי מהות אחת וראה אותו בשיעוריו מיד שם לב היאך הניסוחים השכליים הדקים שלו מלווים ברצון עמוק וכשהוא עושה את התנועות עם הידיים שלו כשהוא מדבר רואים האיך הרצון הרגשי מבעבע בו  ממש כמו שמסופר על אדמורי חב"ד שהם היו מוסרים מאמר עמוק שכלית אבל כל כולם רועשים וגועשים בסוד "מקולות מים רבים" והרחיבו בזה היאך שבחב"ד הרגש הוא נסתר לעומת החסידות הרגילה, והוא כדברינו  שעינינם הדעת. (לא המשכתי להסביר מה עינין "שלבי תחית הקודש" שהם הארת השכינה במקוריותה מצד ייחודה בסוד "משנת הרמח"ל" "ומשנת הרב קוק" ואם זה יענין אותך אמור)

גבי ישיבת שדרות הקדושה שתלמידיה ברמה גבוהה- הרבה רמי"ם בישיבה שם כגון הרב חגי לונדין, הרב ערן טמיר, הרב דרור אריה, הרב אלישע וישלצקי הינם בסגנון ישיבות הקו אבל ישנם שם גם רמי"ם שהנם בסגנון מרכז הרב אבל הם לא משמעותיים ונצרף לזה שהמוסר שיעור כללי שם הוא ריב אשר וויס שליט"א שמלמד בסגנון ליטאי, והגם שרה"י למד בישיבה גבוהה במרכז הרב סוף כל סוף הוא לא מלמד בסגנון של ריב אברום היינו בעיון הארץ ישראלי ומסקנתי אחר ההיכרות עם האוירה שם שהיא מעורבבת מסגנון ישיבות הקו ומסגנון ישיבות מרכז הרב אולם הצד של ישבות הקו חזק בהרבה.     

ההתנגדות היא משני טעמים:

-הגישה לישיבה היא, שהיא מקום של לימוד תורה בלבד.

-למכוני הוראה יש השפעה על הלך הרוח בישיבה (בין אם זה בדעות שליליות במחקר, שיקולי תקציב וכו').

ההתנגדות למכוני הוראה בישיבות היא לא בגלל אי-אמון בעולם החול או בציבור. ודאי גם בהר המור רואים ערך גדול בהשתלבות בעולם המעשה, אין מגמה להפוך את כולם לאברכים ורבנים. אלא שההשתלבות בחול היא יותר קלה מאשר השתלבות בעולם הקודש וכדי להיות ת"ח, או לפחות יודע ספר, צריך יותר זמן. יחד עם הערך שלהם בחשבון הכללי, חיי החול הם דורסניים, זה נתון. מול עוצמה כזאת צריך עמוד שדרה יציב שנבנה בשנים בישיבה.

וכמובן, ישנו ערך הלימוד בפני עצמו, וכל שנת לימוד היא קומה נוספת שנבנית. וכן יש שיקול ציבורי של גידול תלמידי חכמים, ויש עידוד ללמוד שנים רבות בישיבה, אבל לא ביטול של היציאה ממנה. אדרבה, לפעמים מעודדים לצאת, בהתאם לתלמיד.

זה הרבה יותר מורכב ולא כל-כך גורף.

-לטעמי מרכז הרב אינם המשכה רק של דרכיו של הרצי"ה כ"א תוספת של ריב אברום על דרכיו, והרצי"ה מינה אותו משום שתוספותיו הינם אמת בהתאם להתפתחות הדור

-כוונתי היתה לא לחלק ברבנים עצמם כ"א במצב הישיבתי  שיש ישיבות שהגם שיש לרב שכל של תורה בסגנון מרכז הרב הרי שבתוכנית הישיבתית זה לא מועבר לתלמידים אין דגש גדול על להעביר לתלמידים יכולת למדנית ויוצא שרמת לימוד הגמרא של רוב התלמידים היא בצורה רדודה רק יחידים מתלמדנים 

-מעניין מה שאתה אומר לגבי חול וקודש לדעתי זה ביטוי של ההגדרה המהותית שכתבתי לעיל

היה פה מישהו שכתב שמי שנחשב פתוח בהר המור הוא הרבה יותר סגור ממישהו מהגוש.

אז אני חושב שזה נכון אבל לחלוטין לא ב100% ז"א יש בודדים שהם יכולים להיות יותר פתוחים אפילו מהגוש.

ייתכן שהר המור זה דוג' לא טובה אני לא מכיר שאם את הישיבה מספיק. אבל במקומות אחרים זה ייתכן.

ביחוד בישיבות חצי חרדיות זה יכול להיות אפילו הרבה הרבה יותר.

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות