לא כ'כ הבנתי מה את רוצה לומר

נראה לי שהבנתי, וגם לי יוצא לחשוב על זה הרבה

אני חושבת שהאיזון בין שאיפה לקדושה והתמסרות רוחנית לבין נהנתנות בילויים ומילוי צרכים גשמי\ריגשי\נפשי, הוא אישי והכי אמיתי שיש ובסופו של דבר לא יהיה אפשר לטעות בו.

אז נכון שעכשיו אני מבולבלת בין הרצונות לפעמים, אבל האחד שמתאים לי ונמצא במקום שלי (שבקושי אני יכולה לנסח לפעמים...) יגיע בזמן שלו.

משום מה נוצרה איזה סטיגמה שצתורה שיש עימה מלאכה לא "נחשבת" כתורה "פרופר".

ודווקא רב גדולי ישראל- בדורות קדומים מחכני המשנה ועד ימינו- פירנסו את נשותיהם וגם למדו.

יש היום הרבה אנשים שמצליחים להתפתח בכל מיני תחומים- החל ממדע עבור ברפואה וכלה בספרות וביצירה- שהתורה נשזרת כחוט שני בעשייתם.
התורה תורת חיים.
מתוך שהיא נותנת חיים- מוכרח שהיא לא תגביל אותנו כשאנו מקיימים אותה.
לכן להגיד שרק בחורי ישיבה שלומדים יומם ולילה [בלי לזלזל כלל וכלל!] מקיימים תוורה- לא בטוח שזו אמירה נכונה.

שמצד אחד אני דוסית ממש וזה, ומצד שני יש דברים שלא, ולפעמים זה מאוד מאוד מבלבל..

ויש המון פעמים תחושה (אולי תזדהי איתה..) שהבנים שלא ככ מכירים את הצד הזה, כי הם כל היום בישיבה ומוקפים בקודש ופחות מתמודדים עם הבחוץ היומיומי..

אבל אני חושבת שבעיקר אסור להתייאש, ולדעת שבסוף יגיע מישהו שמתאים לך בדיוק..

כמה שכל פעם שומעים כמה הוא דוס ותורני וזה קצת מבהיל.

זה בעיקר מה שאני מתעודדת ממנו.

וגם שהמון פעמים ההגדרות האלו חיצוניות נורא, ובפועל זה לא תמיד ככה וגם הבנים רואים עולם

קיצר לא יודעת אם כיוונתי לדעתך אבל לפחות ניסיתי..

יש לי כמה נק' אולי להאיר.

אחת, שרוב הביינישים בשלב הישיבה באמת נורא סגורים בעולמה של תורה, אבל ברובם אחר כך יוצאים לעולם ולומדים לחיות בו. זה לא אומר שאחרי הישיבה הם נהיים "פחות" דוסים. זה אומר שבשלב ההוא אפשר לראות איך בנאדם מתנהל בכל רובדי העולם.

זה פשוט שני שלבים שונים. אצל בנות זה קורה די זריז. יוצאים לשנת שירות וישר נחשפים לכל מיני עיניינים.

בת היא יותר משלבת מלכתחילה.

אז אם את פוגשת מישהו שכרגע נראה לך בשלב שיותר סגור ממך, לא הייתי חוששת מזה. פשוט שלב אחר.

ועוד נק' אחת, שהיום לענד העולם קצת מתנהל לפי שחור לבן, בייניש-דוס. לא בייניש-לא דוס.

אבל בתכלס התורה נקנת ב48 דרכים. פשוט את צריכה למצא את הדרך שמתאימה לשניכם. ומשתלבת טוב.

אגב שוב לענד מישהו שהתורה שלו נקנת בלימוד למדני 24/7 יכול להשתלב יופי עם מישהי שהתורה שלה נקנת בטיולים עם חברות ברחבי א"י...

כמובן שצריך לשים לב, ששניכם באותו קו חשיבה ולא שהוא מבלה ונהנה בברים בלי שום חשיבה על התורה ועל הדרך חיים ואת יושבת ומעמיקה וחושבת איך התורה ממלאה את חייך...

הזכרת לי את עצמי במה שכתבת

בס"ד

סתם כי העלית לי תהיות.

אני חושבת שתורניות לא נמדדת בהאם הוא בישיבה או לא, הרי בשלב מסוים את כן שואפת שהוא ייצא לעבודה.

אני חושבת שתורניות נמדדת בדרך החיים, במידות, באיך הוא מנצל את זמנו הפנוי.

אני לא חושבת שמי שיוצא לבלות ביום העצמאות ולחגוג הוא פחות תורני, אני חושבת שהוא שונה מבייניש שיושב בישיבה.

אני יוצאת עם מישהו שכבר לא לומד בישיבה אבל הוא יותר תורני מהרבה ביינישים שאני מכירה. קצת מפחיד לפעמים .

בייניש חנוק לרוב זה בייניש שבכלל לא יוצא לשום מקום ולא פוגש חברים, מהאלה שאף פעם לא יוצאים מבית המדרש. או אחד שאוהב לכפות את דעותיו על מי שסביבו .

רוב הביינישים לדעתי הם לא כאלה. את פשוט צריכה למצוא אחד שלא מתנגד לכל תרבות הבילוי. מותר להיות בישיבה ועדיין לצאת מדי פעם לטייל בירושלים או סתם בארץ, או לצאת לסרט אם את בקטע, או לצאת להצגה או להופעה או למסעדה או לוואטאבר. פשוט תמצאי אחד כזה. מניסיוני הם יכולים להיות ממש זורמים ועדיין דתיים. אפילו אולי מהזרם שנפוץ פה, הם לא חייבים להיות מהזרם שלי.

זה יצא קצת מבולבל כי רצות לי מחשבות בראש אבל מקווה שהובנתי.

אני ממש מבינה את הפחד מביינישים ומיהדות חונקת, אני פשוט חושבת שאין הרבה שהם כאלה ואם יש פשוט לא יוצאים איתם. אם את אחת שאוהבת לבלות ורוצה שבעלך יאפשר לך זה משהו אחד [גם הם יכולים לעשות את זה כי מה אכפת להם שתבלי בזמן שהם לומדים?], אם את רוצה שהוא יצטרף אלייך זה משהו שונה לגמרי, אם את סתם תוהה האם זה ימצא חן בעינייך שהוא יוצא עם חברים זה גם משהו אחר. הדבר הראשון לא כזה קריטי בקשר לעם מי תתחתני- הרוב יסכימו לדעתי. הדבר השני יצריך מישהו שלא רק שלא מתנגד לתרבות הבלוי אלא גם אוהב ללכת אליה או מוכן בשבילך לצא וזה יש מצב שיהיה קשה למצוא בקרב ביינישים מסוימים אבל עדיין הרוב יסכימו- כמובן כל אחד לצורת בילוי אחרת שגם את זה כדאי לברר. הדבר השלישי בעיניי הוא תמוה טיפה. שוב, את לא רוצה שהוא יישאר בישיבה לעד, אז בכל מקרה הוא ייצא לעבוד, מה זה משנה אם הוא גם ייצא לבלות מדי פעם?.

זהו

נ.ב. לא זוכרת אם חבר שלי אמר לי את זה או מישהו אחר אבל זה משפט נכון- כשמתחילים לצאת פגישות הן *לא* ביטול תורה. הן הכי קיום שיש.

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

והסיומת כה מתאימה ומתבקשת

כי זה ממש משמעות מדרש חז"ל של מקור הציטוט 

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

אחת המחלוקות בין החסידות לרמב"ם.

"הלכה ב

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן  אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו, ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים  אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר: מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלומר: אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיון שכן הוא  נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: מה יתאונן אדם חי וגו'? גבר על חטאיו. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו, ומדעתנו עשינו כל הרעות  ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו  שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו: נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'."

(הלכות תשובה, פרק ה הלכה ב, העתקתי מאתר דעת)

יש הרבה סוגים של צדקות : ת"ח, חסיד, עניו, ירא חטא, רגשן, שכלתן, הכל לפי תכונותיו של האדם.

המקובלים כמובן סוברים שלכל אדם יש סוג נשמה שונה, הרמבם סובר שלא, אבל נראה שכם יסכים שאדם ילמד במקום שליבו חפץ וינסה למקסמם את הכשרונות שלו ולא לנסות להיות מישהו אחר.

גם החסידות סוברת שעל עמי הארצות להתקדם כמה שיותר ברוחניות.

מה שרבי זושא התכוון זה שישאלו אותו בשמים למה לא מקסם ומימש ומיצה את הכשרונות הרוחניים  והייחודיות של זושא, ולא של משה רבינו. אין הכוונה להטיף לבינוניות.

וכמובן אחד המרבה והממעיט שאמרתי זה אם אדם אין לו זמן ללמוד תורה הרבה, או שתפקידו בעולם הוא לעסוק בעיקר בדברים אחרים (גם אח של הרמבם עסק בעעקר בסחורה ופחות בתורה, בהנחיית הרמבם עצמו).

כמובן אם אדם מתבטל ולא עוסק בתורה הרבה, במילא אין כאן "ובלבד שיכון ליבו לשמים" כי הרי יכל ללמוד הרבה ולא למד. סימן שהוא לא באמת מתכוון. אבל מי שרוצה ללמוד הרבה אבל רואה שתפקידו וכשרונותיו בעולם זה לעשות משהו אחר בעולם וללמוד רק שעה ביום, או שמנסה בכל המאמץ ועדיין רואה שקשה, על זה נאמר "יכוון ליבו חשמים".

בחירה חפשית היא על מעשינו. אבל לא כל אדם יכול לבחור לזכור את השס במבחן סיכה גם אם יתאמץ מאוד. וגם על קצב ההתקדמות אין לנו בחירה, כלומר גם אם מאוד ארצה לא אצליח ללמוד את כל השס תוך יום. על זה נאמר "ובלבד שיכוון ליבו" כלומר מי שרוצה ללמוד את כל השס ומתקדם בקצב שמתאים לו - נחשב כבר כאילו סיים את כל השס (בתנאי שימשיך ללמוד בהתמדה) - כי אדם נמצא איפה שהוא רוצה להיות. עיין על משמעות הרצון (ובלבד שהרצון רציני ולא רמאות) באורות התשובה ובאורות הקודש.

כמובן אם אדם "רוצה" ללמוד את כל השס אבל לא לומד למרות שיכול, אז הוא לא באמת רוצה ברצינות

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

"אוֹצָר 'נֶחְמָד' וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם".

שתזכה בעז"ה בקרוב ממש שיתרונן ליבך בנוות ביתך ותתרונן תורתך תחת קורתך

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.