לולא היו בה שלוש זכוכיות, לא היתה זו הרגל שלי
אחת הוצאתי,
אחת יצאה מעצמה,
ואחת, נשארת שם לשמור על הגחלת.
שבת אולפנא שיב"ע כפר הרא"ה. היה נחמד.
הפנימיות שלנו זה מלון לעומתם.
חוץ מהבניין שמינית
מצאנו שם מחששות. איכס. ("מה חשבת?! זה בנים" פףף.)
וגם מחברות שהיו כתובות עם סרגלים ומרקרים
, זה לא משהו שציפיתי למצוא בישיבה!!
איזה בנאדם שרוט
חמש דקות של "להגיד ד"ת זה שם אותך מקום של רבי, אבל המנהלת ביקשה שאגיד דבר תורה, אבל אני לא רוצה להגיד דבר תורה, אז כמה זמן זה ד"ת? חמש דקות? אז אני אעמוד פה חמש דקות ואדבר על כמה שאני לא רוצה להגיד ד"ת")
שיחה ושות. הוא היה ברסלבר וכל פעם שהיה נראה לבנות שהוא אומר משו לא רוחי הן החזיקו אותי. פףף. עד שמתישו אמרתי להן שירגעו, אני יודעת לכבד.
ואז התחילו שאלות על אלוקים, ואז לא זוכרת מה היה ומישי הגדירה אותי "בעייית" אז הגבתי לה ב"אני לא בעייתית,, זה שאני לא מסכימה עם רבי נחמן לא אומר שאני בעייתית, אומר שהגישה שלי שונה" ואז הוא שאל במה אני מאמינה, וזה ממש הביך אותי, כי ב א מ ת שלא היה לי כח לפתוח את זה, אז מלמלתי שהרב מלמד והרב קוק יותר מתאימים לגישה שלי. "ממלכתית?" "כן, סוגשל." ואז לא זוכרת מה היה, שתים עשרה וחצי, בכלזאת.
ואז כמובן שלא קמתי לתפילה.
ואז משחקים עד שהאורחי שבת יגיעו משחקי פעולות
ואז סעודה.
דיו ארוך ומייגע על שירות לאומי.
ושיחה איתו שוב.
הוא אדם מרתק. יש הרבה מה ללמוד.
ואז משחק עתידות
אני אתחתן עם ברסלבר, (פחחחחחחח) אני אתחתן עם הרב הראשי(וואו. לא), אני אתחתן בת 16 (מאוחר מידי), אני אקים על הירח גרעין תורני ואניח תפילין לחייזרים (רגע רגע, עירבבו פה ברסלב, ציונות, וחב"ד? מה קורה פה??), אני לא אעשה רשיון כי זה לא צנוע (ממש
), והיו עוד מלא פתקים יצוריים שכאלה
מוצש"ק פשוט עצוב
כמעט כולן בכו. מסתבר שיש לכיתה שלי דרכים מעניינות להתמודד עם עצב.
מה עוד?
היה שבוע ממש ממש עמוס.
בשבוע וחצי האחרון גיליתי כמה אני תמימה
מה שכן, זה לא מונע ממני להאמין שרוב הבנים הם נורמאליים ולא כל מה עומד להם בראש זה הגוף שלך, כמו שהיא והיא ואולי גם היא חושבות.
