קצת איחרתי, אבל עדיין.
היום הבנתי טוב יותר את המשפט ההוא מהשיר
"ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו -
ומשהו, נשאר איתו"
משהו מת בי היום.
משהו הלך איתם.
הרגשתי את קור המצבה מעליי,
הרגשתי פרחים רעננים,
הרגשתי דמעות,
הרגשתי מתה, ועם זאת חיה. כל כך חיה.
והמון פעמים עלתה לי המחשבה ההיא, אולי יותר מידי אפילו, שאם אני אמות כך.
מה יגידו בהלוויה?
מה יקריאו ממה שכתבתי?
מה יזכרו?
יזכרו?
יזכירו?
ומה יקרה למשפחה? לו, לה?
ואם ואם חס ושלום, משהו אחר ימות?
דמיינתי את עצמי דומעת מול מצלמה,
דמיינתי משפטים חזקים ומעודדים,
דמיינתי לילות ללא שינה,
כרית רטובה
כבדות שורפת.
האם אצליח לקום כך?
כל פעם גרשתי את המחשבות הללו.
אך הם חזרו. פעם אחר פעם אחר פעם.
הכל נהייה לי מוחשי כלכך.
אני חושבת שזה בגלל שהתבגרתי בשנה הזו.
הבנתי למה המבוגרים בוכים.
פתאום נפרצה בי אדישות של שנים,
אולי לא אדישות, פשוט.. חוסר הבנה, חוסר בגרות.
היה לי קשה המעבר ליום העצמאות.
בדרך כלל אני רק מחכה לרגע הזה.
עכשיו לא ככ רציתי שיגיע.
רציתי לנשום עוד קצת בכי,
עוד קצת גבורה,
עוד קצת את אותו חלק שמת- חי בי היום.
והוא שם. אמנם לא חי, אבל הוא נמצא, ומזכיר לי לפעמים מי אני, ומה אני, ולאיזה עם אני משתייכת.
כי כולנו, כן כולנו
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
היום הבנתי טוב יותר את המשפט ההוא מהשיר
"ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו -
ומשהו, נשאר איתו"
משהו מת בי היום.
משהו הלך איתם.
הרגשתי את קור המצבה מעליי,
הרגשתי פרחים רעננים,
הרגשתי דמעות,
הרגשתי מתה, ועם זאת חיה. כל כך חיה.
והמון פעמים עלתה לי המחשבה ההיא, אולי יותר מידי אפילו, שאם אני אמות כך.
מה יגידו בהלוויה?
מה יקריאו ממה שכתבתי?
מה יזכרו?
יזכרו?
יזכירו?
ומה יקרה למשפחה? לו, לה?
ואם ואם חס ושלום, משהו אחר ימות?
דמיינתי את עצמי דומעת מול מצלמה,
דמיינתי משפטים חזקים ומעודדים,
דמיינתי לילות ללא שינה,
כרית רטובה
כבדות שורפת.
האם אצליח לקום כך?
כל פעם גרשתי את המחשבות הללו.
אך הם חזרו. פעם אחר פעם אחר פעם.
הכל נהייה לי מוחשי כלכך.
אני חושבת שזה בגלל שהתבגרתי בשנה הזו.
הבנתי למה המבוגרים בוכים.
פתאום נפרצה בי אדישות של שנים,
אולי לא אדישות, פשוט.. חוסר הבנה, חוסר בגרות.
היה לי קשה המעבר ליום העצמאות.
בדרך כלל אני רק מחכה לרגע הזה.
עכשיו לא ככ רציתי שיגיע.
רציתי לנשום עוד קצת בכי,
עוד קצת גבורה,
עוד קצת את אותו חלק שמת- חי בי היום.
והוא שם. אמנם לא חי, אבל הוא נמצא, ומזכיר לי לפעמים מי אני, ומה אני, ולאיזה עם אני משתייכת.
כי כולנו, כן כולנו
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
)
- לקראת נישואין וזוגיות