אני יכול להגיד לך מהצד השני- גם אני ואשתי לא ממש משדרים על אותו גל מבחינת החיבור לסגנון הדתי.

תהי בטוחה שגם לו זה לא קל וגם לו זה מתסכל, כל בעל רוצה שאשתו תתחבר לדרך שלו ויחד הם יבנו את ביתם עם כינורות ושושנים...

האם זה סיבה לפרק את החבילה?? חס ושלום!! זה רק אומר שיש הבדלים ושצריך להתאמץ להכיל ולקבל אחד את השני, לתת אחד לשני את המקום שלו ואת המרחב שלו להתפתח. זו עבודה זוגית שצריך לעשות. לכל זוג יש את העבודה הזאת רק שזה מתבטא בדברים אחרים... אצלכם זה מתבטא בסגנון הדתי.

אני אגיד לך עוד משהו, הרבה אנשים משנים את הסגנון הדתי שלהם במהלך השנים. אדם מתחבר לרבנים מסוימים לפי המקום מגורים שלו, או לדרך מסוימת בעקבות דברים שקורים... זה קורה וזה בסדר גמור. עבודת ה' דורשת את הלב, וזה מראה שהאדם חי ומשתדל לעשות את רצון בוראו. אל תחשבי שבעלך "עבד" עלייך לפני החתונה. לפי מה שאת מתארת בעלך תמיד היה על הגבול ועכשיו בעקבות הסביבה (הכולל, שכמו שאת אומרת הוא מעורב) הוא נמשך קצת יותר לחרדיות... זה בסדר גמור!! תתני לו את החופש שלו, תתני לו להתפתח בשמחה ולמצוא את הדרך שלו בעולם! 

מאחל לך שתדעו להכיל לאהוב ולכבד אחד את השני למרות ההבדלים. זו האהבה והשותפות האמיתית.

אתם "סה"כ מסתדרים ואוהבים", יש לכם ב"ה ילד..

שניכם תורניים. אלא מה? יש לו רבנים "חרדים" ברובם.

ואת מחזיקה מרבנים אחרים, שיותר מדברים על גאולה, עם ישראל, הרב קוק וכו'.

צריך לדעת קודם כל, שהתורה היא תורה אחת. אין דבר כזה, "תורה שלו, תורה שלי". זה בא בזמנינו, גם בגלל שיש בדברים מסויימים דגשים אחרים - וגם ממיעוט תורה. לא יודעים הרבה תורה, אז חושבים שהסגנון השונה של כמה שיעורים ששומעים - זו התורה; וממילא, יש "תורה אחרת".

זה לא כך. עיקרה של תורה היא אחת לכל עם ישראל. נכון שיש דברים, בפרט במה ששייך להסברה של יראת שמיים (גם עניינים שנוגעים לתפיסת תקופתנו, שבאמת זה גם מחובר לנושא השני), שבהם יש חילוקי הסברות וגם חילוקי השקפות מסויימים.  לפעמים, מי שמתרגל ללמוד אמונה מתוך דברי הרב קוק זצ"ל, יכול להרגיש "קטנות" כשהוא שמע הסברות "מוסריות" מכיוונים של כאלה שלא העמיקו הרבה לימוד אמונה.

לא צריך להתייאש. בוודאי שהוא טעה במה שאמר שהלימודים הללו לא "מחוברים לחיים".. הם הכי מחוברים. לחיי כלל ישראל, לתפיסת  תקופתנו. גם לחיות יראת שמיים ואמונה בגדלות. אלא, שמן הסתם הוא מתכווין להנהגה הפרטית, ההלכתית.

את יכולה להמשיך ללמוד בפני עצמך דברים שמדברים אלייך ועם זה - להקשיב גם לדברים שהוא מביא. הרי סה"כ, גם תלמידי הרב קוק מדברים בדברי תורה על עוד כמה נושאים בנוסף לגאולת ישראל...

תקשיבי בעין טובה, תקבלי ממנו. מן הסתם, יהיה מוכן לשמוע גם על רעיונות שאת תאמרי מתוך דברים שראית. יכול להיווצר חיבור מעשיר.

התחושה לגבי יום העצמאות אכן מובנת - אבל הרב שלו אמר (אמרת שהרב שלו להלכה אינו "חרדי"). זה יכול לקרות גם לספרדיה שהתרגלה לאכול אורז בפסח, גם לאשכנזיה שלא אכלה אפילו "שרויה", ובעלה הספרדי מאכיל אותה  פתאום קטניות, והיא צריכה להזכיר לעצמה שזה לא ממש חמץ....

לא נורא, מתחתנים - קצת מוותרים, והרבה מקבלים.

וגם צריך "יצירתיות".. למשל, יכולת לשמוע חידון התנ"ך - ולכבות את הקול כשיש מוזיקה... 

אם הוא הלך ללמוד, יפה מאד. יש עוד אנשים תורניים שעושים כך, יש שלא אלא מטיילים וכד'.

חשוב שתדברו ביניכם את תסבירי את ההרגשה. תשמרי על פרופורציות. תגידי שלמרות שאת מקבל תשהוא נותן כיוון מבחינה תורנית בבית, אבל חושב לך שיהיה גם הכיוון הזה.  אולי תלמדו משהו ביחד מ"הכיוון שלך"..

דיבר איתי חייל בטלפון. הרגשה קצת "מבואסת". לא היה לו אמש טקס יום העצמאות, כי היה קודם בשמירה ולא הסכימו לתת לו לצאת מיד אח"כ גם לאבטח טקס באיזור, למרות שהתנדב. לא היתה תפילה בציבור בשעה שקבעו. יותר מאוחר, ראה פתאום שכבר גומרים... הבקר הצליח ב"ה.. עומד בשמירות על עם ישראל המטייל...

אמרתי לו, אתה יום  העצמאות. זו העצמאות - יש חיילים, יש צבא, יש מי ששומר. בגלל זה כל עם ישראל יכול לחגוג. אורו עיניו. אח"כ כבר אמר את זה גם הלאה..

אז נכון, הפסדת לחגוג כמו שהיית רגילה. אבל את בונה כך את המדינה. עוד משפחה תורנית שאוהבים זה את זה, ילדים שיקבלו חינוך כמו שצריך. ננרגשה מובנת - אבל בכ"ז פרופורציות..

מה שכן, שניכם צריכים לתפוס, שהמאמץ שיהיו בבית שיחות, בוודאי תורנית, שישמחו את שניכם וידברו אל שניכם - מוטל על שניכם. גם הוא גם את צריכים להתאמץ בשביל זה. אפשרי לגמרי.

[ולא כל דבר צריך לחשוב "אולי טעיתי, אולי אנחנו בכלל לא מתאימים"... את לא בדייטים כעת..]

הצלחה רבה. הרבה נחת מעצמכם ומהילד. ושלקב"ה תהיה נחת ממכם ומכולנו.

והיא סיפרה לי שגם אצלם כזוג בתחילת הנישואין הייתה בעיה דומה.

הוא התחזק לפני החתונה דרך הרבנים החרדים והיא גדלה בציונות הדתית והייתה רכזת בבני עקיבא.

מאוד התחברה לדרך הזאת.

ואז בתחילת הנישואים הוא בשולחן שבת דיבר דברי תורה בהשקפה החרדים, בסגנון של שכר ועונש על כל מצווה או עבירה. והיא כמעט בכתה כי התגעגעה לדברי תורה עפ"י הר קוק על גאולה, אמונה, חיבור היחיד עם כלל ישראל וכו'.

היא דיברה איתו על מה שהיא מרגישה, הם החליטו לא לשנות אחד את השני (זאת משימה כמעט בלתי אפשרית. האדם יכול להשתנות ולא מישהו משנה אותו). הם החליטו לחפש את המשותף.

ההלכה לדוגמה זה משותף. כמו שנכתב פה התורה היא אחת לכל עם ישראל, ורוב ההלכות שייכות לכולם (לא כל יום יום העצמאות). אז הם החליטו לדבר רק על ההלכה על שולחן שבת וכך עשו. וכך היא נרגעה. עם השנים ראיתי שהם מדברים גם על אמונה ורעיונות אחרים.

בקיצור, הסובלנות וההכלה עזרו להם לחזק את הבית.

לדעתי, בקשר אלייך את  יכולה ביום העצמאות לשמוע שיעורים או מוסיקה לכבוד יום העצמאות אם אין לו התנגדות קשה כמובן. ואם הוא בבית לשמוע עם אוזניות. אפשר שכל אחד ישאר הוא וגם יכבד את השני וילמד ממנו.

שמעתי משהו יפה מהרבנית דינה ראפ, שכמו שהקב"ה קובע בהשגחה מדוקדקת מי ההורים לאיזו נשמה של ילד שתבוא לעולם, כך הוא גם קובע מי הם בני הזוג שנועדו להתחתן. נכון, אנחנו מרגישים שאנחנו בוחרים את בן הזוג, אבל כל  המהלך של החתונה, זה אלוקי. הקב"ה הופך את השניים לאדם אחד.

אז גם אם יש קשיים וזה טבעי לגמרי שיש, אתם ביסוד אדם אחד וזה בהשגחה מדוקדקת. מתוך הקשיים אפשר לצמוח ולהתחבר עוד יותר אחד לשני. ולא כדאי להיכנס לספקות בקשר לבחירה בבעלך כשיש קשיים.

במיוחד שאת אומרת שבגדול אתם מסתדרים יחד. והנה נולד לכם גם ילד בשעה טובה!

הרבה הצלחה ומזל טוב !

בס"ד

פער זה דבר כואב. במיוחד שהטבע הנשי הוא לקבל מהבעל וכמה קשה כשבני הזוג לא אוחזים לגמרי באותו ראש.

אשמח לשתף שכשראיתי את הכותרת חשבתי שהפער עליו תדברי הוא קצת שונה ממה שתואר בסופו של דבר. 

ז"א חשבתי שאת הולכת להגיד שבעלך כמו לא מספיק דתי או משהו כזה. שחשבת שהוא יותר דתי וירא שמים לפני החתונה ושגילית אחרי החתונה שהוא לא כזה רציני.

ואז הופתעתי כשקראתי את תוכן השאלה. גיליתי שתורה זה משהו שמאוד חשוב לו בעצם.

אני לא באה להפחית מהכאב של חווית הפער אבל אולי בכ"ז כן לשפוך אור על עצם היותו מחובר לתורה.

דבר נוסף חשוב!:

את הערת האגב שכתבת לגבי הורמונים אחרי לידה כדאי שתקחי ברצינות!!! ההורמונים משנים פרופורציות שיש לנו על העולם. עצתי: "תדחי" את ההתמרמרות על הפער בינכם לעוד שנה או שנה וחצי כשתהיי יותר מאוזנת מבחינה הורמונאלית מתוך הבנה שכנראה אז תביני יותר את הפרופורציות הנכונות של הפער.

בהצלחה יקרה!

לפי  איך שאת מתארת את הבעיה, המחלוקת שלכם היא דתית אידיאולוגית ולא על עצם  והיקף ההקפדה על מצוות ההלכה שבזה אתם מסכימים.

אם כך, המחלוקת שלכם מתבטאת ביום אחד בשנה ואולי יום נוסף, כלומר יום העצמאות ויום ירושלים. אם זו כל המחלוקת , אז תצטרכו למצוא את הדרך שבו כל אחד מכם יוכל לחגוג את יום העצמאות. לא חייבים, למרות שזה רצוי מאוד , לחגוג ביחד. את יכולה לחגוג עם הורייך או חברות קרובות במצב דומה ובעלך ילך ללמוד בכולל.

כמובן, שאין מקום שבעלך יאסור עלייך לשמוע מוזיקה ביום העצמאות כאשר הוא לא בבית. אם זה לא המצב וגם כשבעלך בכולל הוא לא מרשה לך לשמוע מוזיקה ביום העצמאות, אז אתם בהחלט זקוקים ליעוץ זוגי, גם אם נראה לכם שאתם לא בקטע.

אם הפערים ביניכם גדולים יותר ומתגלעים ויכוחים הלכתיים דתיים גם בנושאים אחרים, כמו אלו דברי תורה נאמרים בשולחן שבת, רמת הכשרות וסוג ההכשר של המאכלים הנקנים לבית אז הבעיה עשויה להחריף עם השנים.

בעיה נוספת שעשויה לצוץ בעוד מספר שנים כתוצאה מהבדלי ההשקפה ביניכם היא סוג החינוך שאליו תשלחו את ילדיכם. כדאי שתתחילי לגשש עכשיו ולראות האם בעלך רוצה שילדיכים ילכו לחינוך חרדי או דתי לאומי. כאן יכול להיות פער שיפגע משמעותית בהמשך נישואיכם ואם הפער הזה לא ניתן לגישור או לפשרה (למשל חינוך חרדלי) אז יתכן וכדאי לפרק את החבילה מוקדם ככל האפשר. כדאי לזכור שישנם הרבה רבנים חרדים, שלוחצים על תלמידיהם לשלוח את ילדיהם לחינוך חרדי בלבד כדי להציל את נשמתם (של הילדים) ואם בעלך מושפע מרבנים כאלו, שום דבר לא יזיז אותו מכך.

עצה שאולי יכולה לעזור קצת להשפיע על בעלך היא במציאת החברים המתאימים. תנסי להתחבר לנשים של התלמידים הדתיים (כלומר הלא חרדים) בכולל של בעלך ובהמשך להזמין אותם לסעודות שבת אצלכם, יהיה לבעלך קל יותר לשמוע דברי תורה "לאומיים" מפי חבריו לכולל מאשר ממך.

זאת עצה מאוד חכמה להתחבר לנשי הדתיים הלאומיים שבישיבה של הבעל, להזמין אותם לסעודות שבת וכו' וכך, ע"י זה שהוא יתידד עם התלמידים הדתיים לאומיים שבישיבה שלו, הוא יתקרב לאורח המחשבה של אישתו.

יום העצמאות חלף. אפשר להירגע.

אז בעלך לא שומע מוזיקה, ולא לובש חולצה לבנה, ולא אומר הלל בברכה או בכלל. אז מה ? 

תהיי מרוצה מזה הוא עושה מה ששולחן ערוך אומר - ולא מה שהרבנים שלך אומרים. זו ממש אינה סיבה לפאניקה.

תהיי שמחה שהוא מתפלל במניין, ולא לבד, ולא הולך עם כיפה בגודל כפתור - ולומד תורה, במה שלבו חפץ- תהיי שמחה בו כפי שהוא.

הרי בשבתות כייף לכם, וגם בחגים, וגם בכלל - והרי את אוהבת אותו.

וגם אם הוא חרדל"י ספרדי תמשיכי ותאהבי אותו.  קצת סבלנות. וההורמונים יירגעו.

אימי דתית לאומית מבית מלא אהבת ישראל וחיי גאולה ואהבת תורה עמוקה עבודת השם מלא באור ואבי חרדי ספרדי  עם הכלה של הדתיים לאומיים אבל בפועל הוא חי כמו חרדי אולם הם התחתנו על דעת שאנחנו נלמד במוסדות דתיים לאומיים  אבל מה שיוצא  כשאני בבית אני קצת לא נהנה מהאוירה ומתגעגע לישיבה שלי שהיא דתית לאומית אבל כמובן מכבד את אבא שלי באהבה גדולה ומגיע לבית הרבה פעמים, כשהיתי יותר צעיר ולא הבנתי כ"כ את המשמעות החלטתי לעבור לישיבה חרדית ושם הייתי שקדן ולמדן אבל האור האור היה חסר, הוא פשוט לא היה! אני ממש היתי בוכה מעומק לבי יש לי עד היום מכתבים שפשוט היתי פורק את נפשי בתפילה להשם שיאיר עלי אור אוי אוי כמה סבלתי  אני זוכר כשהיתי בישיבה תיכונית תורנית כ"כ אהבתי ללמוד גמרא, ודברי הרב קוק ודברי חסידות היה מעוררים בי חוויות בהירות מלאות באור בטוב בשמחה, הייתי פשוט מאושר ואז אחרי זמן לא מועט כשאני בחברה החרדית בשיחת מוסר אחת אני מסתכל בחלון ומולי אני רואה ישיבה של חסידים והם רוקדים סביב השולחן ואני זוכר את עצמי כ"כ מלא געגוע אל ההוי הדתי לאומי ששמה היתי לומד מידי פעם דברי חסידות בגליון מעיינותך והיה מצויירים שם חסידים רוקדים ואיך שהייתי מצייר את הדברים כ"כ מוארים כ"כ בהירים ועכשיו גם דברי החסידות מצטיירים לי בחושך ובמסכנות ואח"כ גילית שגם עולם התורה הדתי לאומי הקדוש מצד לימודי הגמרא הרי שהוא לא פחות מהעולם החרדי בשקידה ובלמדנות ובנקודות מסוימות אף יותר במידות טובות ובאהבת התורה ואהבת השם ובתפילה וגם לימודי הגמרא נלמדים ביתר עומק,  ובקיצור אחרי שנתיים כשהגעתי לגיל של ישיבה גבוהה חזרתי לעולם הדתי לאומי הקדוש שעושה את רצון השם בדורנו. אבל המסקנה שלי שאפשר להכיל אחד את השני, רק שיש צורך בעבודה בין אישית וכשאני מסתכל על משפחתי ועל הורי אני אומר לך חד משמעית אפשר להכיל אחד את השני ולחיות בצורה טובה בכך שאת לא תוותרי על אהבתך ותלכו פעם להורייך ופעם להוריו בשבתות וחגים ובחג העצמאות את לא צריכה להרקב בבית אלא תלכי למשפחתך ועם בעלך יכיל אותך היטב ממש הוא גם יבוא איתך למפגש המשפחתי אבל לא יכוון ליום העצמאות כך אבא שלי עושה וכן על זה הדרך בהצלחה רבה רבה

אולי תלכי ותדברי עם הרב שלו [זה שמזדהה כדתי לאומי] ואולי הוא ישכנע אותו שעליו להתחשב באישתו.

את נוהגת לפי בעלך. לא לפי "הרב שלו". שהרי לא מדובר על מנהג עדות.

כל הענין זה מפני השלום.

אם בעלך אומר שמבחינתו זה בסדר - אז מסתבר שאין בעיה.

ולפי מה שכתבת בהודעה הקודמת - בכלל מעולה. ואם בנושאים האמוניים ("ההשקפה" כלשונך) הוא בכיוון שאת, אז בכלל טוב. תלמדו ביחד בעניינים כאלו מהרב קוק וכו'. שניכם תשמחו.

ויש מלא רבנים ספרדים דתיים לאומיים... (נראה לך אולי אחרת, בגלל הזרם החדש יחסית של ש"ס).

אדרבה, אצל הספרדים, הנושא ה"חרדי" כפי שמצטייר היום, לא היה בדיוק משהו מקובל.

והם "הכירו בנס" באופן טבעי.

הוא שאל רב אחד אם אני צריכה לברך כמוהו הוא אמר שלא. זה מנהג, ואני יכולה להמשיך לברך בישיבה.

גם השאלה האם לשמוע מוסיקה ביום העצמאות או לא זה עניין של מנהג כללי.

לפי מה שידוע לי אם מבחינתו זה בסדר שתשמעי, את יכולה.

אני מכיר מקרוב את העולם הזה שאת מתארת. בדרך כלל החיבור לרבנים החרדים נובע מחוסר ידע, ומואקום שנוצר כשהציונות הדתית לא השתלבה מספיק בבתי הכנסת הספרדים לצערינו.

לדעתי, לאט לאט תנסי לחשוף אותו לעולם של הציונות הדתית באמצעות קשר לרבנים ציונים עדיף ספרדים. 

לגבי יום העצמאות למשל, ברור לי שמדובר בחוסר ידע. מותר להתגלח לשמוע מוסיקה וחובה לומר הלל בברכה. לפי לפי מה שאת מתארת הוא נהג בדיוק להפך בגלל תפיסת עולם חרדית שמנוגדת לעולם התורה הספרדי כפי שהיה קיים לפני הולדתה של תנועת ש"ס. 

כדאי לחשוף אותו לגדולי התורה של הדור הקודם, הרב יצחק ניסים, הבבא חאקי, הרב כלפון הכהן, הרב עוזיאל, ועוד רבים, שכולם היו ציונים נלהבים. 

תנועת ש"ס לא מייצגת את הספרדים אלא את היהדות הליטאית חרדית.

אבל בכעס זה לא ילך, רק בדרכי נועם. 

את הילדים תכווני לבתי ספר תורניים דתיים ציונים.

אם אדע איפה אתם גרים אולי אוכל להפנות.

אבל יש גם באינטרנט הרבה, למשל שיעורים באתר של מכון מאיר, ושל ישיבות הסדר שונות, 

מומלץ לראות שיעורים על יום העצמאות של רבנים ציוניים.

לאט לאט... בעבותות אהבה תקרבי אותו לאמת.

כמובן כשזה נעשה לשם שמיים לקרב את האדם לרצון השם בדורנו. האמני לי שגם אחינו היקרים הליטאים או הספרדים גם פועלים בכיוון הזה כלפינו וזה לגיטמי כנ"ל. מקווה שהובנתי רציתי שלא תקחי את זה ברע אלא בקדושה

את מציגה בעיה די מורכבת. וההתמודדות לבד לא קלה. לכן כן כדאי לשקול יעוץ. חוץ מזה אם הבעיות היו רק מה שאת מציגה זה לא סוף העולם. הבעיה שלך האמיתית היא, שהוא לא סופר את הרגשות שלך. זה לא יקרה לבד. בלי יעוץ זה לא יפתר.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?