אני יכול להגיד לך מהצד השני- גם אני ואשתי לא ממש משדרים על אותו גל מבחינת החיבור לסגנון הדתי.

תהי בטוחה שגם לו זה לא קל וגם לו זה מתסכל, כל בעל רוצה שאשתו תתחבר לדרך שלו ויחד הם יבנו את ביתם עם כינורות ושושנים...

האם זה סיבה לפרק את החבילה?? חס ושלום!! זה רק אומר שיש הבדלים ושצריך להתאמץ להכיל ולקבל אחד את השני, לתת אחד לשני את המקום שלו ואת המרחב שלו להתפתח. זו עבודה זוגית שצריך לעשות. לכל זוג יש את העבודה הזאת רק שזה מתבטא בדברים אחרים... אצלכם זה מתבטא בסגנון הדתי.

אני אגיד לך עוד משהו, הרבה אנשים משנים את הסגנון הדתי שלהם במהלך השנים. אדם מתחבר לרבנים מסוימים לפי המקום מגורים שלו, או לדרך מסוימת בעקבות דברים שקורים... זה קורה וזה בסדר גמור. עבודת ה' דורשת את הלב, וזה מראה שהאדם חי ומשתדל לעשות את רצון בוראו. אל תחשבי שבעלך "עבד" עלייך לפני החתונה. לפי מה שאת מתארת בעלך תמיד היה על הגבול ועכשיו בעקבות הסביבה (הכולל, שכמו שאת אומרת הוא מעורב) הוא נמשך קצת יותר לחרדיות... זה בסדר גמור!! תתני לו את החופש שלו, תתני לו להתפתח בשמחה ולמצוא את הדרך שלו בעולם! 

מאחל לך שתדעו להכיל לאהוב ולכבד אחד את השני למרות ההבדלים. זו האהבה והשותפות האמיתית.

אתם "סה"כ מסתדרים ואוהבים", יש לכם ב"ה ילד..

שניכם תורניים. אלא מה? יש לו רבנים "חרדים" ברובם.

ואת מחזיקה מרבנים אחרים, שיותר מדברים על גאולה, עם ישראל, הרב קוק וכו'.

צריך לדעת קודם כל, שהתורה היא תורה אחת. אין דבר כזה, "תורה שלו, תורה שלי". זה בא בזמנינו, גם בגלל שיש בדברים מסויימים דגשים אחרים - וגם ממיעוט תורה. לא יודעים הרבה תורה, אז חושבים שהסגנון השונה של כמה שיעורים ששומעים - זו התורה; וממילא, יש "תורה אחרת".

זה לא כך. עיקרה של תורה היא אחת לכל עם ישראל. נכון שיש דברים, בפרט במה ששייך להסברה של יראת שמיים (גם עניינים שנוגעים לתפיסת תקופתנו, שבאמת זה גם מחובר לנושא השני), שבהם יש חילוקי הסברות וגם חילוקי השקפות מסויימים.  לפעמים, מי שמתרגל ללמוד אמונה מתוך דברי הרב קוק זצ"ל, יכול להרגיש "קטנות" כשהוא שמע הסברות "מוסריות" מכיוונים של כאלה שלא העמיקו הרבה לימוד אמונה.

לא צריך להתייאש. בוודאי שהוא טעה במה שאמר שהלימודים הללו לא "מחוברים לחיים".. הם הכי מחוברים. לחיי כלל ישראל, לתפיסת  תקופתנו. גם לחיות יראת שמיים ואמונה בגדלות. אלא, שמן הסתם הוא מתכווין להנהגה הפרטית, ההלכתית.

את יכולה להמשיך ללמוד בפני עצמך דברים שמדברים אלייך ועם זה - להקשיב גם לדברים שהוא מביא. הרי סה"כ, גם תלמידי הרב קוק מדברים בדברי תורה על עוד כמה נושאים בנוסף לגאולת ישראל...

תקשיבי בעין טובה, תקבלי ממנו. מן הסתם, יהיה מוכן לשמוע גם על רעיונות שאת תאמרי מתוך דברים שראית. יכול להיווצר חיבור מעשיר.

התחושה לגבי יום העצמאות אכן מובנת - אבל הרב שלו אמר (אמרת שהרב שלו להלכה אינו "חרדי"). זה יכול לקרות גם לספרדיה שהתרגלה לאכול אורז בפסח, גם לאשכנזיה שלא אכלה אפילו "שרויה", ובעלה הספרדי מאכיל אותה  פתאום קטניות, והיא צריכה להזכיר לעצמה שזה לא ממש חמץ....

לא נורא, מתחתנים - קצת מוותרים, והרבה מקבלים.

וגם צריך "יצירתיות".. למשל, יכולת לשמוע חידון התנ"ך - ולכבות את הקול כשיש מוזיקה... 

אם הוא הלך ללמוד, יפה מאד. יש עוד אנשים תורניים שעושים כך, יש שלא אלא מטיילים וכד'.

חשוב שתדברו ביניכם את תסבירי את ההרגשה. תשמרי על פרופורציות. תגידי שלמרות שאת מקבל תשהוא נותן כיוון מבחינה תורנית בבית, אבל חושב לך שיהיה גם הכיוון הזה.  אולי תלמדו משהו ביחד מ"הכיוון שלך"..

דיבר איתי חייל בטלפון. הרגשה קצת "מבואסת". לא היה לו אמש טקס יום העצמאות, כי היה קודם בשמירה ולא הסכימו לתת לו לצאת מיד אח"כ גם לאבטח טקס באיזור, למרות שהתנדב. לא היתה תפילה בציבור בשעה שקבעו. יותר מאוחר, ראה פתאום שכבר גומרים... הבקר הצליח ב"ה.. עומד בשמירות על עם ישראל המטייל...

אמרתי לו, אתה יום  העצמאות. זו העצמאות - יש חיילים, יש צבא, יש מי ששומר. בגלל זה כל עם ישראל יכול לחגוג. אורו עיניו. אח"כ כבר אמר את זה גם הלאה..

אז נכון, הפסדת לחגוג כמו שהיית רגילה. אבל את בונה כך את המדינה. עוד משפחה תורנית שאוהבים זה את זה, ילדים שיקבלו חינוך כמו שצריך. ננרגשה מובנת - אבל בכ"ז פרופורציות..

מה שכן, שניכם צריכים לתפוס, שהמאמץ שיהיו בבית שיחות, בוודאי תורנית, שישמחו את שניכם וידברו אל שניכם - מוטל על שניכם. גם הוא גם את צריכים להתאמץ בשביל זה. אפשרי לגמרי.

[ולא כל דבר צריך לחשוב "אולי טעיתי, אולי אנחנו בכלל לא מתאימים"... את לא בדייטים כעת..]

הצלחה רבה. הרבה נחת מעצמכם ומהילד. ושלקב"ה תהיה נחת ממכם ומכולנו.

והיא סיפרה לי שגם אצלם כזוג בתחילת הנישואין הייתה בעיה דומה.

הוא התחזק לפני החתונה דרך הרבנים החרדים והיא גדלה בציונות הדתית והייתה רכזת בבני עקיבא.

מאוד התחברה לדרך הזאת.

ואז בתחילת הנישואים הוא בשולחן שבת דיבר דברי תורה בהשקפה החרדים, בסגנון של שכר ועונש על כל מצווה או עבירה. והיא כמעט בכתה כי התגעגעה לדברי תורה עפ"י הר קוק על גאולה, אמונה, חיבור היחיד עם כלל ישראל וכו'.

היא דיברה איתו על מה שהיא מרגישה, הם החליטו לא לשנות אחד את השני (זאת משימה כמעט בלתי אפשרית. האדם יכול להשתנות ולא מישהו משנה אותו). הם החליטו לחפש את המשותף.

ההלכה לדוגמה זה משותף. כמו שנכתב פה התורה היא אחת לכל עם ישראל, ורוב ההלכות שייכות לכולם (לא כל יום יום העצמאות). אז הם החליטו לדבר רק על ההלכה על שולחן שבת וכך עשו. וכך היא נרגעה. עם השנים ראיתי שהם מדברים גם על אמונה ורעיונות אחרים.

בקיצור, הסובלנות וההכלה עזרו להם לחזק את הבית.

לדעתי, בקשר אלייך את  יכולה ביום העצמאות לשמוע שיעורים או מוסיקה לכבוד יום העצמאות אם אין לו התנגדות קשה כמובן. ואם הוא בבית לשמוע עם אוזניות. אפשר שכל אחד ישאר הוא וגם יכבד את השני וילמד ממנו.

שמעתי משהו יפה מהרבנית דינה ראפ, שכמו שהקב"ה קובע בהשגחה מדוקדקת מי ההורים לאיזו נשמה של ילד שתבוא לעולם, כך הוא גם קובע מי הם בני הזוג שנועדו להתחתן. נכון, אנחנו מרגישים שאנחנו בוחרים את בן הזוג, אבל כל  המהלך של החתונה, זה אלוקי. הקב"ה הופך את השניים לאדם אחד.

אז גם אם יש קשיים וזה טבעי לגמרי שיש, אתם ביסוד אדם אחד וזה בהשגחה מדוקדקת. מתוך הקשיים אפשר לצמוח ולהתחבר עוד יותר אחד לשני. ולא כדאי להיכנס לספקות בקשר לבחירה בבעלך כשיש קשיים.

במיוחד שאת אומרת שבגדול אתם מסתדרים יחד. והנה נולד לכם גם ילד בשעה טובה!

הרבה הצלחה ומזל טוב !

בס"ד

פער זה דבר כואב. במיוחד שהטבע הנשי הוא לקבל מהבעל וכמה קשה כשבני הזוג לא אוחזים לגמרי באותו ראש.

אשמח לשתף שכשראיתי את הכותרת חשבתי שהפער עליו תדברי הוא קצת שונה ממה שתואר בסופו של דבר. 

ז"א חשבתי שאת הולכת להגיד שבעלך כמו לא מספיק דתי או משהו כזה. שחשבת שהוא יותר דתי וירא שמים לפני החתונה ושגילית אחרי החתונה שהוא לא כזה רציני.

ואז הופתעתי כשקראתי את תוכן השאלה. גיליתי שתורה זה משהו שמאוד חשוב לו בעצם.

אני לא באה להפחית מהכאב של חווית הפער אבל אולי בכ"ז כן לשפוך אור על עצם היותו מחובר לתורה.

דבר נוסף חשוב!:

את הערת האגב שכתבת לגבי הורמונים אחרי לידה כדאי שתקחי ברצינות!!! ההורמונים משנים פרופורציות שיש לנו על העולם. עצתי: "תדחי" את ההתמרמרות על הפער בינכם לעוד שנה או שנה וחצי כשתהיי יותר מאוזנת מבחינה הורמונאלית מתוך הבנה שכנראה אז תביני יותר את הפרופורציות הנכונות של הפער.

בהצלחה יקרה!

לפי  איך שאת מתארת את הבעיה, המחלוקת שלכם היא דתית אידיאולוגית ולא על עצם  והיקף ההקפדה על מצוות ההלכה שבזה אתם מסכימים.

אם כך, המחלוקת שלכם מתבטאת ביום אחד בשנה ואולי יום נוסף, כלומר יום העצמאות ויום ירושלים. אם זו כל המחלוקת , אז תצטרכו למצוא את הדרך שבו כל אחד מכם יוכל לחגוג את יום העצמאות. לא חייבים, למרות שזה רצוי מאוד , לחגוג ביחד. את יכולה לחגוג עם הורייך או חברות קרובות במצב דומה ובעלך ילך ללמוד בכולל.

כמובן, שאין מקום שבעלך יאסור עלייך לשמוע מוזיקה ביום העצמאות כאשר הוא לא בבית. אם זה לא המצב וגם כשבעלך בכולל הוא לא מרשה לך לשמוע מוזיקה ביום העצמאות, אז אתם בהחלט זקוקים ליעוץ זוגי, גם אם נראה לכם שאתם לא בקטע.

אם הפערים ביניכם גדולים יותר ומתגלעים ויכוחים הלכתיים דתיים גם בנושאים אחרים, כמו אלו דברי תורה נאמרים בשולחן שבת, רמת הכשרות וסוג ההכשר של המאכלים הנקנים לבית אז הבעיה עשויה להחריף עם השנים.

בעיה נוספת שעשויה לצוץ בעוד מספר שנים כתוצאה מהבדלי ההשקפה ביניכם היא סוג החינוך שאליו תשלחו את ילדיכם. כדאי שתתחילי לגשש עכשיו ולראות האם בעלך רוצה שילדיכים ילכו לחינוך חרדי או דתי לאומי. כאן יכול להיות פער שיפגע משמעותית בהמשך נישואיכם ואם הפער הזה לא ניתן לגישור או לפשרה (למשל חינוך חרדלי) אז יתכן וכדאי לפרק את החבילה מוקדם ככל האפשר. כדאי לזכור שישנם הרבה רבנים חרדים, שלוחצים על תלמידיהם לשלוח את ילדיהם לחינוך חרדי בלבד כדי להציל את נשמתם (של הילדים) ואם בעלך מושפע מרבנים כאלו, שום דבר לא יזיז אותו מכך.

עצה שאולי יכולה לעזור קצת להשפיע על בעלך היא במציאת החברים המתאימים. תנסי להתחבר לנשים של התלמידים הדתיים (כלומר הלא חרדים) בכולל של בעלך ובהמשך להזמין אותם לסעודות שבת אצלכם, יהיה לבעלך קל יותר לשמוע דברי תורה "לאומיים" מפי חבריו לכולל מאשר ממך.

זאת עצה מאוד חכמה להתחבר לנשי הדתיים הלאומיים שבישיבה של הבעל, להזמין אותם לסעודות שבת וכו' וכך, ע"י זה שהוא יתידד עם התלמידים הדתיים לאומיים שבישיבה שלו, הוא יתקרב לאורח המחשבה של אישתו.

יום העצמאות חלף. אפשר להירגע.

אז בעלך לא שומע מוזיקה, ולא לובש חולצה לבנה, ולא אומר הלל בברכה או בכלל. אז מה ? 

תהיי מרוצה מזה הוא עושה מה ששולחן ערוך אומר - ולא מה שהרבנים שלך אומרים. זו ממש אינה סיבה לפאניקה.

תהיי שמחה שהוא מתפלל במניין, ולא לבד, ולא הולך עם כיפה בגודל כפתור - ולומד תורה, במה שלבו חפץ- תהיי שמחה בו כפי שהוא.

הרי בשבתות כייף לכם, וגם בחגים, וגם בכלל - והרי את אוהבת אותו.

וגם אם הוא חרדל"י ספרדי תמשיכי ותאהבי אותו.  קצת סבלנות. וההורמונים יירגעו.

אימי דתית לאומית מבית מלא אהבת ישראל וחיי גאולה ואהבת תורה עמוקה עבודת השם מלא באור ואבי חרדי ספרדי  עם הכלה של הדתיים לאומיים אבל בפועל הוא חי כמו חרדי אולם הם התחתנו על דעת שאנחנו נלמד במוסדות דתיים לאומיים  אבל מה שיוצא  כשאני בבית אני קצת לא נהנה מהאוירה ומתגעגע לישיבה שלי שהיא דתית לאומית אבל כמובן מכבד את אבא שלי באהבה גדולה ומגיע לבית הרבה פעמים, כשהיתי יותר צעיר ולא הבנתי כ"כ את המשמעות החלטתי לעבור לישיבה חרדית ושם הייתי שקדן ולמדן אבל האור האור היה חסר, הוא פשוט לא היה! אני ממש היתי בוכה מעומק לבי יש לי עד היום מכתבים שפשוט היתי פורק את נפשי בתפילה להשם שיאיר עלי אור אוי אוי כמה סבלתי  אני זוכר כשהיתי בישיבה תיכונית תורנית כ"כ אהבתי ללמוד גמרא, ודברי הרב קוק ודברי חסידות היה מעוררים בי חוויות בהירות מלאות באור בטוב בשמחה, הייתי פשוט מאושר ואז אחרי זמן לא מועט כשאני בחברה החרדית בשיחת מוסר אחת אני מסתכל בחלון ומולי אני רואה ישיבה של חסידים והם רוקדים סביב השולחן ואני זוכר את עצמי כ"כ מלא געגוע אל ההוי הדתי לאומי ששמה היתי לומד מידי פעם דברי חסידות בגליון מעיינותך והיה מצויירים שם חסידים רוקדים ואיך שהייתי מצייר את הדברים כ"כ מוארים כ"כ בהירים ועכשיו גם דברי החסידות מצטיירים לי בחושך ובמסכנות ואח"כ גילית שגם עולם התורה הדתי לאומי הקדוש מצד לימודי הגמרא הרי שהוא לא פחות מהעולם החרדי בשקידה ובלמדנות ובנקודות מסוימות אף יותר במידות טובות ובאהבת התורה ואהבת השם ובתפילה וגם לימודי הגמרא נלמדים ביתר עומק,  ובקיצור אחרי שנתיים כשהגעתי לגיל של ישיבה גבוהה חזרתי לעולם הדתי לאומי הקדוש שעושה את רצון השם בדורנו. אבל המסקנה שלי שאפשר להכיל אחד את השני, רק שיש צורך בעבודה בין אישית וכשאני מסתכל על משפחתי ועל הורי אני אומר לך חד משמעית אפשר להכיל אחד את השני ולחיות בצורה טובה בכך שאת לא תוותרי על אהבתך ותלכו פעם להורייך ופעם להוריו בשבתות וחגים ובחג העצמאות את לא צריכה להרקב בבית אלא תלכי למשפחתך ועם בעלך יכיל אותך היטב ממש הוא גם יבוא איתך למפגש המשפחתי אבל לא יכוון ליום העצמאות כך אבא שלי עושה וכן על זה הדרך בהצלחה רבה רבה

אולי תלכי ותדברי עם הרב שלו [זה שמזדהה כדתי לאומי] ואולי הוא ישכנע אותו שעליו להתחשב באישתו.

את נוהגת לפי בעלך. לא לפי "הרב שלו". שהרי לא מדובר על מנהג עדות.

כל הענין זה מפני השלום.

אם בעלך אומר שמבחינתו זה בסדר - אז מסתבר שאין בעיה.

ולפי מה שכתבת בהודעה הקודמת - בכלל מעולה. ואם בנושאים האמוניים ("ההשקפה" כלשונך) הוא בכיוון שאת, אז בכלל טוב. תלמדו ביחד בעניינים כאלו מהרב קוק וכו'. שניכם תשמחו.

ויש מלא רבנים ספרדים דתיים לאומיים... (נראה לך אולי אחרת, בגלל הזרם החדש יחסית של ש"ס).

אדרבה, אצל הספרדים, הנושא ה"חרדי" כפי שמצטייר היום, לא היה בדיוק משהו מקובל.

והם "הכירו בנס" באופן טבעי.

הוא שאל רב אחד אם אני צריכה לברך כמוהו הוא אמר שלא. זה מנהג, ואני יכולה להמשיך לברך בישיבה.

גם השאלה האם לשמוע מוסיקה ביום העצמאות או לא זה עניין של מנהג כללי.

לפי מה שידוע לי אם מבחינתו זה בסדר שתשמעי, את יכולה.

אני מכיר מקרוב את העולם הזה שאת מתארת. בדרך כלל החיבור לרבנים החרדים נובע מחוסר ידע, ומואקום שנוצר כשהציונות הדתית לא השתלבה מספיק בבתי הכנסת הספרדים לצערינו.

לדעתי, לאט לאט תנסי לחשוף אותו לעולם של הציונות הדתית באמצעות קשר לרבנים ציונים עדיף ספרדים. 

לגבי יום העצמאות למשל, ברור לי שמדובר בחוסר ידע. מותר להתגלח לשמוע מוסיקה וחובה לומר הלל בברכה. לפי לפי מה שאת מתארת הוא נהג בדיוק להפך בגלל תפיסת עולם חרדית שמנוגדת לעולם התורה הספרדי כפי שהיה קיים לפני הולדתה של תנועת ש"ס. 

כדאי לחשוף אותו לגדולי התורה של הדור הקודם, הרב יצחק ניסים, הבבא חאקי, הרב כלפון הכהן, הרב עוזיאל, ועוד רבים, שכולם היו ציונים נלהבים. 

תנועת ש"ס לא מייצגת את הספרדים אלא את היהדות הליטאית חרדית.

אבל בכעס זה לא ילך, רק בדרכי נועם. 

את הילדים תכווני לבתי ספר תורניים דתיים ציונים.

אם אדע איפה אתם גרים אולי אוכל להפנות.

אבל יש גם באינטרנט הרבה, למשל שיעורים באתר של מכון מאיר, ושל ישיבות הסדר שונות, 

מומלץ לראות שיעורים על יום העצמאות של רבנים ציוניים.

לאט לאט... בעבותות אהבה תקרבי אותו לאמת.

כמובן כשזה נעשה לשם שמיים לקרב את האדם לרצון השם בדורנו. האמני לי שגם אחינו היקרים הליטאים או הספרדים גם פועלים בכיוון הזה כלפינו וזה לגיטמי כנ"ל. מקווה שהובנתי רציתי שלא תקחי את זה ברע אלא בקדושה

את מציגה בעיה די מורכבת. וההתמודדות לבד לא קלה. לכן כן כדאי לשקול יעוץ. חוץ מזה אם הבעיות היו רק מה שאת מציגה זה לא סוף העולם. הבעיה שלך האמיתית היא, שהוא לא סופר את הרגשות שלך. זה לא יקרה לבד. בלי יעוץ זה לא יפתר.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..