אם כי אחד הילדים שלנו הצמיח עד גיל שנתיים+ .

שזה הוא התעורר בדיוק מהשינה לא אומר שאין סיבה לבכי,

אולי קרה משהו לפני והוא זוכר, או אולי יש סיבה יותר כללית לבכי

לשדר בחיבוק גם תמיכה והכלה, וגם גבול פיזי.

לעטוף אותו.

אני חושבת שאם הילד עובר גבולות בגיל הזה כבר צריך להראות סמכות ולהגיד שאת לא מסכימה לזה, לנסות להושיב על הספה או לחכות שירגע.

ואז לדבר, ולהסביר, להראות שאת מבינה שקשה לו, אבל צריך להתנהג אחרת. להראות שאת אוהבת אותו, הרבה מגע ומילים טובות.

כשהוא במצבים רגועים ועושה דברים טובים לשבח הרבה ולהגיד לו כמה שהוא נפלא.

זה גיל קשה, אני מרגישה על הבן שלי גם. נראה לי צריך נשימה עמוקה ולזכור שהם עוברים את זה בע"ה.

לא איבד את התאבון?

לפעמים התנהגות כזאת היא בגלל מחסור בויטמין B2  או B3 בעיקר.

אמנם הוא כבר הבין שאת בהריון אבל זה מתקרב ובאיזה שהוא מקום מאיים עליו.

אצלנו נוסף עכשיו תינוק למשפחה כשהגדול בן שנתיים ושלוש. הוא תמיד היה ילד טוב ולאחרונה החל להרביץ- לנו ולתנוקות במשפחתון, לעומת זאת מעניין שאת התינוק החדש הוא רק מלטף כל היום...

ברור לי שזה קשור ללידה, מה שצריך זה הרבה עטיפה- הוא עוד קטן וקשה לו שלוקחים לו את המקום. לשדר לו שהוא ילד טוב, שזה לא מלחיץ אותנו. וכשהוא מתפרץ- מרביץ, לומר בתקיפות שכך לא מתנהגים אצלנו אבל באותה נשימה לומר לו שהוא ילד טוב, לחבק וכו. לפעמים כשהוא בא להרביץ- אני מיד אומרת לו- נכון שרצית ללטף, איזה מתוק אתה! ואז הוא מתבלבל ולא מרביץ.

עוד דבר שעוזר- לספר לו סיפורים שאת ממציאה על ילד דמיוני שזה בעצם הוא ולהכניס בפנים תכנים שאת רוצה.

לספר על ילד שעוד מעט נולד לו אח ושהוא אוהב אותו... שהוא קם בבוקר רגוע ומחייך לכולם וכו..

והכי חשוב- להבין שהם עדיין קטנים בגיל הזה.. בודקים אותנו ואת העולם. אין צורך להתחיל לרוץ לטיפולים והתפתחות הילד. מה שהם צריכים זה אמון בטוב שלהם והרבה הרבה חום ואהבה- תמיד, אבל בפרט בגילאים האלה.

לפעמים חוויות שאנו עוברים מעצימים את התחושות שלנו

גיל מאתגר! יכול להיות מלווה בתחושות של חוסר אונים מוחלט!! 

אני רואה בבית מרחב תרגול לחיים בשביל הילד. מרחב שמאפשר פיתוח מידות ותכונות ושאיפות טובות.

18 שנים (בערך) שבהם הוא רוכש כישורי חיים חשובים.

כל פעם הילד מגיב שצורה מסוימת ונדרש ממנו לטווח לו את המציאות.

למידה זה תהליך.

תחשבי על עצמך כמה פעמים תרגלת את לוח הכפל עד שזכרת בע"פ? 

כמה פעמים קיפלת כביסה עד שלמדת לקפל בצורה משורטט ומדוגמת כמו בחנות?

להבין שהילד נמצא בתהליכי למידה. הוא רוכש דרכי תגובה למציאות. דרכי תגובה לחוסר מימוש ציפיותיו ורצונותיו

ולכן בפעם הראשונה ולא השניה והשלישית הוא ימשיך לחזור על הדפוס הישן.

יש  להגיד לו מה לא ואז איך כן. אפשר להגיד לו אני מבינה שאתה מרגיש ככה וככה.. 

בו נחשוב איך תוכל לבטא זאת בצורה שמתאימה לבית שלנו... 

בהמון סבלנות. בלי כעס ומעורבות ריגשית. מתוך הבנה שהילד לומד. ואת כאמא מדריכה אותו ומלמדת אותו.

בהצלחה!!!!!

ומכירה את המקום והקושי הזה ממש!!

ממליצה על קורס הורים בגישת שפר. באופן אישי לא אימצתי הכל. אבל אין ספק שמעלה קומה.

לאחר תוספים של די, סי וברזל

ההתנהגויות החלו לאחר וירוס+חיסון מחומש+דלקת ראות+ אנטיביוטיקה

א. אני חושבת שגיל שנתיים הוא גיל מאוד קריטי להתפתחות של הילד.

לכן אין ורך להיות מתוסכלים כי זה הדבר הכי טוב ונכון שצריך לקרות.

ב. לכן צריך להעיר לילד בעדינות ובנעימות.

קודם כל שיהיה ברור לך שאת האמא! את קובעת הגבולות והכללים!!

הוא זוכה להצטרף ולהיות חלק מבית שנותן לו גבולות וביטחון והמון בריאות נפשית!!!!

ואח"כ להציב גבול. הכי רגוע וברור בבית שלנו לא מכים.

אם הוא ממשיך פשוט לקחת אותו למיטה שלו או מה שנראה לך ממקום אוהב ולהגיד לו שהוא לא יכול להיות עם כולם כשהוא מתנהג ככה, אני אומרת שזה מצער אותי וכשאני כל כך אוהבת שאנחנו ביחד וחבל לי.. או משהו בסגנון. בלי טיפת מעורבות רגשית כאב או הימשכות אחריו בלי נאומים ציון עובדה

רכושנות בשלב הזה- זה דבר טבעי וחשוב(!)

כדי שיוכל לחלוק עליו לדעת מה שלו.

התפרצויות- תנסי בשלב זה או להניח לזה, כשזה קורה

או לחבק. לפעמים החיבוק ממתן ומרגיע- ולו הוא באמת זקוק.

עוד קצת אורך רוח,

להוציא אותו הרבה למקומות שיכול לפרוק בהם אנרגיות- טרמפולינה, בימבה, ריצה וכו'

לעשות איתו פעילויות שקשורות למגע- צבעי ידיים, ממש לטבול את כל היד ולמרוח על משטח נשטף,

לשחק הרבה בחול (להלביש בבגדים פשוטים בהתאם)

אנחנו קנינו כלי תחבורה ייעודיים לזה, מפלסטיק שנשטף בקלות בנוסף לכלי חול רגילים-

יש לו טרקטורים, משאיות עפר, מערבל בטון וכו' ואנחנו מרשים לשחק איתם רק בחול.

ללוש בצק, לעשות כדורי שוקולד- עם כל הלכלוך.

תנסו לקלוט מתי הוא מתחיל לאבד סבלנות עוד לפני ההתפרצות ואז להציע (יותר נכון לקבוע עובדה)

שיוצאים לטיול.

ואם קורה- לתת לצרוח, הם זקוקים לזה לפרוק תסכול שהם לא יודעים לבטא בדרך אחרת,

מבחינת מכות- אפשר ממש שק אגרוף, לנו היה נחום תקום והיינו בועטים בו ביחד. (האמת שהנחום תקום היה של אחותו התינוקת אז בכלל הוא התלהב שהבאתי לו את זה ובעטנו ביחד... חח)

מנסיון שלי, לחנך ולהציב גבולות זה דווקא בשעת רוגע כשאפשר לדבר על משהו, תוך כדי עצבים של הילד שום עונש לא יעזור.

מה שכן למשל אם הוא היה זורק חפצים אז הייתי לוקחת את החפץ ואומרת "לחפץ" אוי, אי אפשר עכשיו אותך, תחכה לנו פה למעלה,

והייתי מביאה במקום דברים שאפשר לזרוק, לפעמים ממש מלחמת כריות, ולפעמים סתם דברים בהישג יד שלא היה אכפת לי שיהרוס אותם לחלוטין.

עצם זה ששיתפתי פעולה עם "ההתפרצות" במקום להילחם בה, זה הרגיע אותו מאוד מהר,

לגבי הסחת דעת,

צריך במקרים האלו שזה יהיה משהו די בומבסטי,

אי אפשר להציע לצייר ציור למשל כשהילד צורח...

אז עוד דוגמה הייתי לוקחת מזרק או רובה מים והייתי משפריצה עליו קצת,

הוא כמובן היה מתלהב והייתי נותנת לו להחזיר לי במשהו יותר "רציני",

אבל עד שהוא היה הולך למלא, צריך להתרכז בלשאוב את המים פנימה במזרק, לכוון, וכשהוא היה מצליח הייתי עושה הצגה שלמה של "אוי נרטבתי, מה זה פה מאיפה יורד גשם... והוא היה נקרע מצחוק שהצליח "לעבוד עלי"

ואז שוב צריך למלא וחייבים להתרכז אז עצם זה שהוא היה יושב ומנסה למלא מים כבר הבחור היה נרגע.

וכמובן אח"כ הרבה הרבה חיבוקים ותשומת לב.

זה לא קל בכלל, זה דורש המון המון אנרגיות ויצירתיות, אורך רוח וסבלנות,

אבל זה אופי של ילדים חזקים, ואני מעדיפה את זה ככה.

לדעתי לקראת גיל 3 עד 3.5 רואים שיפור מאוד משמעותי.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות