אי זקופי הקומה

היו היה אי קטן ושמו "אי זקופי הקומה".
באי הזה, מקור הפרנסה היה בתעשייה של קטיף פירות סגולים מעצים גבוהים.
תכנית הלימודים בכל בתי הספר התמקדה כמובן בצמיחה לגובה.
כי ככל שהילד יגבה יותר, תעשיית הקטיף תהיה פורייה יותר.
ובכן, בסוף שנת הלימודים, מדדו את גובה התלמידים.
אלה שגבהו על פי הממוצע, קיבלו ציון ממוצע. אלה שגבהו מעל הממוצע, קיבלו ציון לשבח. אלה שלא גבהו מספיק, ננזפו קשות על כך שלא השקיעו מספיק, שלא התאמצו, שלא היו מונעים למטרה.
כשיצאו התלמידים לקטיף -
אלה שהגיעו לגובה העצים, עסקו בקטיף הפירות הסגולים.
אלה שלא הצליחו להגיע, התחילו להפריע, גם בגלל הדימוי העצמי שלהם שנפגע קשות.
בגלל ההפרעות, לא הספיקו לקטוף מספיק פירות.
הלכו לשאול את האיש החכם שבאי - מה לעשות?
הציע החכם:
אפשר לנטוע עצים נמוכים יותר, שאליהם יוכלו להגיע הנמוכים יותר.
אפשר לספק סולמות כדי שהנמוכים יגיעו לגובה.
שאלו אנשי האי:
כיצד ניתן ציונים?
האם ניתן לאלה שקטפו מהעצים הנמוכים כמו מהעצים הגבוהים?
האם ילד שקטף בכוחות עצמו יקבל ציון כמו הילד שנעזר בסולם?
אמר האיש החכם:
"אההה! זו שאלה חשובה. עליכם להחליט החלטה חשובה. במה אתם מעוניינים? בפירות או בציונים?"

נעים להכיר אני מוריה מקווה שעזרתי =]

ואוי יפה תודה!!!

באמת נעים להכיר!

כשאני מקבל תעודה אני מחייך ורץ-
החיוך-בכדי שיחשבו שיש לי תעודה טובה
הריצה- בכדי שלא יבקשו לראות אותה!!

זכרו תמיד- כל 6 יכול להפוך ל9! 

ויש עוד אחד חמוד..אולי אח"כ יהיה לי כח למצוא אותו ולהעתיק.

בהצלחה בתעודות!!

מה אפשר לעשות עם תעודה? (ואז זה קומיקס עם כל מיני דברים כמו : להכין דגל, להשתמש כדף טיוטא וכל מיני כאלה)

השיטות לקבלת תעודה (ויש הסברים כמו הדרך הרגשנית- לבכות וכו' וכו').. זה ממש חמוד

מצטערת שאני לא מעלה.. אין לי סבלנות להקליד כל כך הרבה

אחד עמוק קצת שקיבלתי באימיל

הכלים של אלוהים

כמה רציתי לעשות אותו מאושר! כמה רציתי להביא לו-רק פעם אחת- איזה "כמעט

טוב" אחד במקום כל ה"המספיקים בקושי" אבל לא יכולתי.

ביום שבת אחד, כשרק אני ואבא שלי היינו בבית- הייתי אז אולי בכיתה ה´ או

ו´- החלטתי לדבר איתו על זה.

להגיד לו שאני נורא מצטער שאני לא מביא לו אושר כמו שאחותי מביאה לו.

הוא שמע את מה שאמרתי, הסתכל עלי במבט האוהב שלו ובניגוד לאופי שלו שהוא

אופי של בנאדם שבקושי מוציא מילה מהפה שלו

- הוא נתן לי את ההרצאה הכי יפה ששמעתי בחיים שלי.

"גדי", הוא אומר לי :"אבא לא אוהב את הילדים שלו בגלל שהם מביאים הביתה

ציונים טובים.

אבא אוהב את הילדים שלו בגלל שאי אפשר אחרת. הם בדם שלו.

הם הנשמה שלו. הוא מוכרח לאהוב אותם. אפילו אם הם עושים דברים רעים, בכל

זאת הוא אוהב אותם.

אבל אתה, גדי- אתה אף פעם לא עשית דבר רע."

אני מתחיל להגיד לו "אבל, אבא.."

הוא מפסיק אותי ואומר "ששש.., גדי. תקשיב! כשאלוהים ברא את העולם הזה-

לצערנו או לשמחתנו,

הוא החליט לברוא עולם מעניין, לא עולם מושלם.

בגלל זה הוא ברא אנשים עם כל מיני צורות , כל מיני צבעים כל מיני כישרונות.

ולכל אחד הוא נתן כלים אחרים. לזאת הוא נתן יופי, ולהוא הוא נתן ידיים טובות,

לזה הוא נתן כישרון במוזיקה, ולהיא הוא נתן כשרון במתמטיקה.

אנחנו לא יודעים למה אלוהים עושה מה שהוא עושה.

אנחנו לא יכולים להאשים מישהו בגלל שאלוהים לא נתן לו את הכלים האלה או האלה.

אנחנו יכולים להאשים רק אנשים שלא מנצלים את הכלים שאלוהים כן נתן להם.

בגלל זה, גדי, אני אומר לך דבר אחד ומסביר לך דבר שני.

הדבר שאני אומר לך הוא, אל תתלונן על הכלים שאלוהים נתן לך.

והדבר השני שאני מסביר לך זה, שלפעמים לוקח לנו קצת זמן בשביל לגלות את

הכלים שאלוהים נתן לנו,

בגלל שהכלים שהוא נתן הם ככה מתחבאים.

אז תהיה סבלן, גדי. תהיה סבלן כמו אבא. יום אחד גם אתה תגלה שיש לך כלים טובים".

איך אהבתי אותו, את האבא שלי, באותו יום שבת!

רציתי לחבק, או אפילו לנשק אותו, אבל התביישתי.

ואל תשכח שאת ההרצאה הזאת האבא שלי- האיש הפשוט והטוב והחכם הזה- נתן לי

אולי לפני 30 שנה,

לפני שבמדינה הזאת ידעו הרבה על דברים כמו דיסלקציה, או קשיי למידה, או

כל מיני מגבלות אחרות.

אני יודע שאני מדבר יותר מידי, אז אני כבר נותן לך את הסוף של הסיפור בקיצור.

שנה או שנתיים אחרי השיחה הזאת מצאתי את הכלים שאלוהים נתן לי.

ישבתי בשיעור אני-לא-זוכר-איזה. המורה שלנו היה חולה, אז הייתה לנו מורה-מחליפה.

היא מדברת על מה שהיא מדברת, ואני בעולם אחר.

פתאום אני רואה את המורה-המחליפה עומדת על- ידי.

לפני שאני מספיק להגיד מילה, היא סוחבת לי את הנייר שאני מקשקש עליו.

היא מסתכלת על הנייר ואומרת לי: " מה אתה עושה?"

אני אומר לה, "סתם מקשקש".

היא אומרת "מה ציירת פה?"

אני אומר לה, "סתם".

היא אומרת לי "סתם מה?"

אני אומר לה "סתם ציירתי אותך עומדת על-יד הלוח".

היא לקחה את הציור והכניסה אותו לתיק שלה.

אחר-כך התברר שהאבא של המורה-המחליפה הזאת הוא צייר בעל שם עולמי, והיא

לקחה את הציור והראתה לו.

תוך כמה ימים (הצייר) בא לבית שלנו, הסתכל על עוד ציורים שלי

ומיד המליץ שההורים שלי יעשו הכל בשביל לטפח את הכישרון שלי בציור.

מה אני אגיד לך? מאותו יום האבא שלי הוציא את המיץ שלו בשביל שאני אוכל

ללמוד עם הציירים הכי גדולים שיש

-גם פה בארץ וגם בחוץ-לארץ.

היום אני בן 42, ובחודש שעבר פתחתי את התערוכה ה-28 שלי,

והפעם-בניו-יורק במוזיאון לאמנות מודרנית.

ואבא שלי (שעכשיו הוא כבר בפנסיה)- מה הוא אומר על כל ההצלחה שלי?

- הוא אומר:" מה אתם עושים רעש? הילד מצא את הכלים , והילד משתמש בכלים".

(הסיפור הגיע אלי ללא שם רק עם הכותרת "הכלים שאלוהים נותן",

ועוד אחד יותר נחמד..

בס"ד

ציונים זה לא הכל

בבית קטן ורגיל מאוד

הייתה משפחה רגילה לכל הדעות

אב ואם ובן קטן

שהלך ללמוד כשהגיע הזמן.

כעבור שנה הבחינו ההורים

שהילד מוצף ממש בשיעורים

ואינו שוב עליז ככל ילד אחר

ושמזמן לא הלך לשחק עם חבר

כשלחצו ההורים נשבר וסיפר

שאינו יכול לקפץ ולכרכר

ולהשתולל בחוץ בשמש ובסתיו

כשמורא הציונים תלוי מעליו

וכיצד הוא יכול לשאת קול זמרה

אם יש לו רק "כמעט טוב מאוד" בתורה?

ואיך הוא יכול לקפץ ולכרכר,

כשיש לו רק טוב בחשבון ולא יותר?

ישבו ההורים חשבו ושקלו

כתבו ומחקו, יצרו וחיבלו

לבסוף פנו אל ילדם המצוברח

ובקול ענות חזק אמרו לו כך:

מה חשוב הציון והמקום הראשון

אם בלילה אינך יכול לישון?

כלום ציון טוב בתפירה או התעמלות

שווה יותר משלווה וקלילות?

ואם תקבל ציון טוב בטבע

זה יתרום לך דרך קבע?

וכשיהיה לך טוב מאוד בחשמל

זה יעשה לך יותר טוב דרך משל?

ובכלל איך אדם ניכר בחייו

על פי אופיו או ציוניו?!

וסיכומו של דבר אין לומר שלא צריך ללמוד

או שלא צריך להתאמץ ולהשקיע

אלא שצריך גם למדוד

מתי לשבת ומתי בחוץ להשתעשע...

מאז הילד ההוא האומלל כבר צוחק ומשחק בדרך כלל

ואם תשאלוהו יענה בקול- ציונים זה לא הכל!!!

אז תקחו הכל בפרופורציה,

ותזכרו – שגם אם  התעודה לא כ"כ טובה,

בשבילנו תהיו תמיד

100!

זה אמור להיות עם ציורים אבל לא מהצלחתי להעביר אותם....

בנטיעות וכזה נראה לי שכן

במחנה יש משהו נפרד

לאיזה גיל, איזה חלק שקשור לתפילה?

כיתה ד..

על החשיבות של להתפלל מנחה בסניף..

אצלנו אחרי המפקד כל שבט מתפלל לבד והרבה חניכות לא ככ שותפות במקרה הטוב יושבות בשקט במקרה הרע גם מדברות ואז יוצא שמי שמתפללת כביכול מפסידה כי היא לא בענינים.

רוצה פעולה מפוצצת כזאתי על תפילה ולמה חשוב שיגרה אותם להתפלל..

חלק ממערך בת מצוה

באמת להעביר להם את ההרגשה שתפילה זה לא עול, זה לא עוד משימה מעיקה שצריך לסמן עליה וי.. 

להלן מערך שיעור של חצי שעה בנושא תפילה, המיועד לנוער דתי בכיתה ו' ומחולק לשלושה חלקים של 10 דקות כל אחד. המערך מותאם לגיל ולרקע הדתי של התלמידים, תוך שימוש בשפה פשוטה ופעילויות קצרות וממוקדות:

חלק ראשון: פתיחה והיכרות עם הנושא (10 דקות)

מטרה: לעורר עניין ולחבר את התלמידים לנושא התפילה.  

דקה 1-2: שאלה פותחת  

שאל את התלמידים: "מה אתם מרגישים כשאתם מתפללים? משהו מיוחד או אולי משהו שקשה לכם בזה?"  

תן ל-2-3 תלמידים לשתף בקצרה (30 שניות לכל אחד).

דקה 3-5: סיפור קצר  

ספר סיפור קצר על חנה מהתנ"ך (שמואל א', פרק א'): "חנה התפללה בלב שלם לבקש בן, והתפילה שלה הייתה כל כך חזקה שהיא ממש דיברה עם ה' כמו עם חבר."  

שאל: "מה אתם חושבים שהפך את התפילה שלה למיוחדת?"

דקה 6-10: דיון קצר  

שאל: "למה לדעתכם חשוב להתפלל? מה זה נותן לנו?"  

עודד תשובות כמו: קשר עם ה', שקט בלב, תחושת תמיכה.

חלק שני: הבנת התפילה דרך פעילות (10 דקות)

מטרה: להמחיש את המשמעות של התפילה בצורה חווייתית.  

דקה 1-2: הסבר קצר  

אמור בצורה פשוטה: "תפילה היא כמו שיחה עם ה'. לפעמים אנחנו מבקשים, לפעמים מודים, ולפעמים סתם רוצים להרגיש קרובים."

דקה 3-8: פעילות קבוצתית  

חלק את הכיתה ל-3 קבוצות קטנות.  

תן לכל קבוצה משימה:  

קבוצה 1: כתבו 3 דברים שהייתם מבקשים בתפילה.  

קבוצה 2: כתבו 3 דברים שהייתם מודים עליהם.  

קבוצה 3: כתבו 3 דברים שמרגישים לכם קרובים ללב בתפילה (למשל: שיר, מילה או רגע).

כל קבוצה מקבלת דף ועט, ויש להם 5 דקות לעבוד יחד.

דקה 9-10: שיתוף מהיר  

נציג מכל קבוצה משתף בקצרה (30 שניות לקבוצה).

חלק שלישי: סיכום וחיבור אישי (10 דקות)

מטרה: לעזור לתלמידים לקחת את הנושא איתם ליום-יום.  

דקה 1-3: דבר תורה קצר  

אמור: "בתפילה אנחנו לא רק מדברים, אלא גם מקשיבים. כמו שכתוב בתהילים 'קרבת אלוקים לי טוב' – כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתקרבים לה'."

דקה 4-7: פעילות אישית  

תן לכל תלמיד דף קטן וכתוב עליו: "כתבו משפט אחד שהייתם רוצים להגיד לה' בתפילה שלכם היום."  

תן להם 2-3 דקות לכתוב בשקט.

דקה 8-10: סיום מעודד  

אמור: "כל תפילה חשובה, גם אם היא קצרה או פשוטה. נסו השבוע להתפלל משהו קטן מהלב שלכם."  

סיים בשאלה: "מי רוצה לשתף את המשפט שלו?" (רשות, לא חובה).

הערות למנחה:

שמור על אווירה קלילה ומכבדת.  

התאם את הקצב לפי התגובות של התלמידים – אם חלק אחד מתארך, קצר את הבא.  

הבא דף ועטים לפעילויות.

אם זה בשבת קודש תעביר בעל פה.

בהצלחה!

מחפשת יותר פעולה עם משחקים שבסוף מתקשרים לענין התפילה פחות דיונים ושאלות

מנסיון כל הדיונים וכו לא ככ פועל הם צריכות לזוז חח

אני ממש מסכימה איתך..

לאיזה כיתה?

בסוף עכשיו לא כ"כ מרגישים את זה אבל אם זה ימשך זה יגיע למצב שהיה לפני כן שלא דיברנו המדריכות מלבד מי מכינה את הפעולה. מצב שבטוח לא רוצות להגיע אליו. אף אחת.