אני ילד מיוחד
גם כועס וגם נחמד
אני ילד לא רגיל
קצת קשה לי להתחיל
כל מיני דברים פשוטים
שאחרים פשוט עושים
אני חייב להתגבר
כי הגוף שלי אחר

אבא וגם אמא
אוהבים אותי מאוד
אם משהו קשה לי
אני אומר להם בסוד
ואז הם מסבירים לי
שיש לי קצב משלי
מותר להיות לאט
כי אצלי זה אמיתי

והעולם כל כך יפה
ובלב יש לי תקווה
שאצליח לקבל
את הטוב ואת הרע
רק לא להתייאש
כי לי יש את הכוח
לנצח להפסיד
העיקר זה לא לברוח

ויש ילדה אחת
שהיא הכי יפה
לפעמים אני חולם
שהיא שלי ואני שלה
ובלילה במיטה
אני אומר לאלוהים
תעשה שהיא תאהב אותי
עכשיו לעולמים
והעולם כל כך יפה..
אני ממשיך ללכת הלאה


אני פשוט רוצה לשיר לילדים שלי את השיר הזה בלי סוף שיישב להם טוב טוב על הלב ושיבינו שהם מיוחדים ושאני אוהבת אותם הכי בעולם, גם כשקשה. במיוחד כשקשה

בס"ד

 

חשוכה מעט

לא רחוק מכאן בסמטה בצד

גר בחור אחד ואישה אחת

חיים מכל

הבא ליד

 

נישאים הם סחור וסחור

הוא גיטרה היא כינור

 

מחליפי מיתר כשהחורף בא

היא תולה מבט הוא שוקע בה

ואחר כך יד

נגיעה קלה

נשיקה באוויר הוא שולח לה

 

מסתלסלת סחור וסחור

כמו גיטרה וכינור

הוא על זמן והיא על אור

 

בלילות שישי במוצאי שבת

אוהבים הרבה מדברים מעט

מנגנים דואט ובבת אחת

הצלילים עולים והלב נרעד

 

נישאים הם סחור וסחור

הוא גיטרה היא כינור

 

כשהקיץ בא הם פורשים כנף

בעקבות חלום שחלמו בסתיו

והם לא אמרו אם הם יחזרו

מהרי נפאל מערבות פרו

 

נודדים שם סחור וסחור

הוא על זמן והיא על אור

עם גיטרה וכינור

 

בדירה קטנה חשוכה מעט

לא רחוק בכאן בסמטה ליד

גר בחור אחד

ואישה אחת

 

--

אני תוהה על שלווה

ואם היא אפשרית לי כדבר תקופתי

כלומר חוויתי רגעי שלווה

אבל אפשר לחיות אותה?

לפעמים זה מלחיץ אותי

השאיפה הזאת לדבר שבברור אני לא אהנה ממנו אם וכשיבוא

אני צריכה את האקשן והמלחמה

את האתגר הבא

אני לא יכולה לנוח לי ולהנות 

אני לא יודעת להישען לאחור ולהסתכל על ההישגים שלי

אז למה לשאוף לדבר שאני לא רוצה?

אני מתחילה לחשוב ששלווה זה רק שם לעוד אתגר בלתי אפשרי שהצבתי לעצמי

הגוזלים שלי עזבו את הקן 
פרשו כנפיים ועפו 
ואני ציפור זקנה נשארתי בקן 
מקווה מאוד שהכל יהיה בסדר. 

תמיד ידעתי שיבוא היום 
שבו צריך להיפרד 
אבל עכשיו זה ככה בא לי פתאום 
אז מה הפלא שאני קצת דואג. 

עוף גוזל 
חתוך את השמיים 
טוס לאן שבא לך 
רק אל תשכח 
יש נשר בשמיים 
גור לך. 

עכשיו נשארנו לבדנו בקן 
אבל אנחנו ביחד 
חבקי אותי חזק תגידי לי כן 
אל תדאגי ביחד כיף להזדקן 

אני יודע שככה זה בטבע 
וגם אני עזבתי קן 
אבל עכשיו כשבא הרגע 
אז מחניק קצת בגרון 
מחניק קצת בגרון. 

עוף גוזל
חתוך את השמיים
טוס לאן שבא לך
רק אל תשכח
יש נשר בשמיים
גור לך.

** מתישהו, כולנו נפרד.
מהמוכר, מהידוע, מהחיבוק המוחץ של אבאמא.
ונתקדם.
נפול לסיר רותח של חיים אמיתיים.
ונתמודד.
ונטרוף את העולם.
נכבוש כל יעד.

@כישוף כושל

בס"ד

 

להיות זמר

להיות זמר

אם לא זמר אז שחקן אם לא שחקן אז ליצן אם לא ליצן אז מבקר

 

כל אחד רוצה להיות כוכב

להיות כוכב

להיות כוכב

אם לא כוכב אז בדרן אם לא בדרן אז מנחה אם לא מנחה אז חקיין

 

כל אחד רוצה להיות מליין

להיות מליין

להיות מליין

אם לא מליין אז דוגמן אם לא דוגמן אז צלם אם לא צלם אז משורר

 

כל אחד להיות מנכ"ל

להיות מזכ"ל

להיות מפכ"ל

כל אחד רוצה להיות משהו

מישהו

 

להיות להיות להיות להיות להיות

 

כל אחד רוצה אישה יפה

אישה יפה

אישה יפה

אם לא יפה אז חמה אם לא חמה אז חכמה אם לא חכמה אז עשירה

 

כל אחד רוצה להיות מנכ"ל

להיות מזכ"ל

להיות מפכ"ל

כל אחד רוצה להיות משהו

מישהו

 

כל אחד רוצה שלום עכשיו

שלום עכשיו

שלום עכשיו

אם לא עכשיו אז מחר אם לא מחר אז מתי? כשיהיה מאוחר?

 

כל אחד רוצה להיות זמר

להיות זמר

להיות זמר

להיות להיות להיות

 

אם לא זמר אז

 

--

אמא שלי שואלת הרבה פעמים איך נזכור אותה

נראה שזה ממש מטריד אותה

שהיא לא לקחה חלק במשהו גדול

שאין לה משפטים קליטים

שהיא לא ה-דמות

 

זה קצת שובר את הלב לראות אותה ככה

מפוחדת 

 

וזה משוגע

נכון היא לא עשתה את כל הדברים האלו

והיא לא אבא עם השטויות המציחיקות שלו

אבל היא השאירה חותם בעשרות אנשים בחינוך

וכן אולי זה פשטני

אבל האם החיים לא מורכבים מהדברים הפשוטים האלו?

 

מדהים שמולה אני מסוגלת ליישם פילוסופיה תחייתית שכזאת

מולי לא

 

כל אחד רוצה להיות משהו

מישהו

הוא קצת שיכור
ואין לו מה משרוולו לשלוף
והוא שר לעצמו
הולך ברחוב ושר
ורואה אנשים
על פניהם סימנים חרושים
של בדידות
והוא הולך ברחוב ושר
ורואה ילדים ושמים
ועץ ועוד עץ
ואפילו אינו מאושר עד בלי קץ
ועד מי יודע -
אך משהו שר בו
והוא שר

והולך לו קצת לאיבוד
עם כל השאר


להיות רגע אמיתית עם הרגעים הקטנים האלה בחיים, רגע לנשום ולהסתכל
ולדעת שיהיה בסדר גם כשהולכים לאיבוד
ולפעמים צריך ללכת לאיבוד ולנשום את הלב ואת עצמי כי בסופו של דבר זאת אני

י

ש ערמה של חברה על הדשא 
אני דברים כאלה מחבב 
בנים בנות ביחד, זה יפה ש - 
יש אומץ לפעמים להתערבב. 

שרים שירים ומביטים למעלה 
ענן שם בירח מסתבן 
חושבים במי להתאהב הלילה 
אם כי הרהור כזה רק מעצבן. 

מתחת לראשי מונחת ירך 
ועל בטני צרור תלתלים מוטל 
בלאט יוצאות ידיים אל הדרך 
ומסלולן ארוך ומפותל. 

גומרים לשיר ומקשיבים רב קשב 
בינינו מתפתלות לחשושיות 
יש הסתננויות בתוך העשב 
כי יש בו כל מיני גבשושיות. 

כיוון שתרדמה עלי נופלת 
שוב אין אני מצליח לאתר 
של מי היד אשר עלי זוחלת 
ואת גופי הופכת לפסנתר. 

וכשאני מקיץ אין איש בדשא 
וקצת קריר וקצת רטוב מטל. 
ולהפתעתי אני רואה ש- 
אותו צרור תלתלים עלי מוטל. 

ומתוכו אלי צוחקות עיניים 
ומתוכו אלי מבהיק צוואר 
אני שואל: "הי, מה העניניים?" 
היא בחיוך עונה לי: "שום דבר." 

שואל: "גם את ישנת?" - עונה: "לאו דוקא" 
ותשובתה אותי קצת מביכה. 
שואל: "אז מה בעצם את עושה כאן?" 
שפתיה לוחשות: "אני איתך." 

אני שותק. שפתיים היא נושכת 
אני שותק וכה כבדות ידי 
פתאום היא מסתובבת והולכת 
ורק אני שותק עוד שם.

יש ערמה של חברה על הדשא  אני דברים כאלה מחבב  בנים בנות ביחד, זה יפה ש -  יש אומץ לפעמים להתערבב.  שרים שירים ומביטים למעלה  ענן שם בירח מסתבן  חושבים במי להתאהב הלילה  אם כי הרהור כזה רק מעצבן.  מתחת לראשי מונחת ירך  ועל בטני צרור תלתלים מוטל  בלאט יוצאות ידיים אל הדרך  ומסלולן ארוך ומפותל.  גומרים לשיר ומקשיבים רב קשב  בינינו מתפתלות לחשושיות  יש הסתננויות בתוך העשב  כי יש בו כל מיני גבשושיות.  כיוון שתרדמה עלי נופלת  שוב אין אני מצליח לאתר  של מי היד אשר עלי זוחלת  ואת גופי הופכת לפסנתר.  וכשאני מקיץ אין איש בדשא  וקצת קריר וקצת רטוב מטל.  ולהפתעתי אני רואה ש-  אותו צרור תלתלים עלי מוטל.  ומתוכו אלי צוחקות עיניים  ומתוכו אלי מבהיק צוואר  אני שואל: "הי, מה העניניים?"  היא בחיוך עונה לי: "שום דבר."  שואל: "גם את ישנת?" - עונה: "לאו דוקא"  ותשובתה אותי קצת מביכה.  שואל: "אז מה בעצם את עושה כאן?"  שפתיה לוחשות: "אני איתך."  אני שותק. שפתיים היא נושכת  אני שותק וכה כבדות ידי  פתאום היא מסתובבת והולכת  ורק אני שותק עוד שם.

יש ערמה של חברה על הדשא  אני דברים כאלה מחבב  בנים בנות ביחד, זה יפה ש -  יש אומץ לפעמים להתערבב.  שרים שירים ומביטים למעלה  ענן שם בירח מסתבן  חושבים במי להתאהב הלילה  אם כי הרהור כזה רק מעצבן.  מתחת לראשי מונחת ירך  ועל בטני צרור תלתלים מוטל  בלאט יוצאות ידיים אל הדרך  ומסלולן ארוך ומפותל.  גומרים לשיר ומקשיבים רב קשב  בינינו מתפתלות לחשושיות  יש הסתננויות בתוך העשב  כי יש בו כל מיני גבשושיות.  כיוון שתרדמה עלי נופלת  שוב אין אני מצליח לאתר  של מי היד אשר עלי זוחלת  ואת גופי הופכת לפסנתר.  וכשאני מקיץ אין איש בדשא  וקצת קריר וקצת רטוב מטל.  ולהפתעתי אני רואה ש-  אותו צרור תלתלים עלי מוטל.  ומתוכו אלי צוחקות עיניים  ומתוכו אלי מבהיק צוואר  אני שואל: "הי, מה העניניים?"  היא בחיוך עונה לי: "שום דבר."  שואל: "גם את ישנת?" - עונה: "לאו דוקא"  ותשובתה אותי קצת מביכה.  שואל: "אז מה בעצם את עושה כאן?"  שפתיה לוחשות: "אני איתך."  אני שותק. שפתיים היא נושכת  אני שותק וכה כבדות ידי  פתאום היא מסתובבת והולכת  ורק אני שותק עוד שם.

נלך לשם אהובתי, נלך מחר 
את כל הכוכבים אגיש לך מתנה 
אהובתי שלי לבנת צוואר. 

בכרם יש כבר אשכולות בשלים 
נלך לשם אהובתי, נלך מחר 
בשקט נתגנב, כמו שניים שועלים 
אהובתי שלי לבנת צוואר. 

החוף עזוב, האופק ערפילי 
נלך לשם אהובתי, נלך מחר 
הים אז ילטף רגלייך בגלים 
אהובתי שלי לבנת צוואר. 

הלילה שוב אפל על פני העיר 
נצא אליו אהובתי, נצא מחר 
החושך יעטוף פנייך בשחורים 
אהובתי שלי לבנת צוואר. 

בפרדסים כבר בושם הפריחה 
נלך לשם אהובתי, נלך מחר 
בלובן השקט אקרא לך בשמחה 
אהובתי שלי לבנת צוואר.

בס"ד

 

אני שולח לך צליל מכוון

אחרי שנים

של חוסר ודאות

 

בואי הנה אל המילים

אל הקצב אל הצלילים

מספיק חלום

תפני למציאות

 

כשעץ בגן מלבלבל

זה לא כואב להתאהב

לכן 

עומד ומנגן

 

בואי הנה בואי איתי

כל כף פשוט להיות מעשי

נצא ביחד

בטח נהנה

 

שוברת לבבות קטנה

אני שבור ללא תקנה

וזו סיבה

מספיק טובה אז בואי

כן

 

כשעץ בגן מלבלב

זה לא כואב להתאהב

לכן עומד ומנגן

 

כשעץ בגן מלבלב

זה לא כואב להתאהב

לכן עומד ומנגן

 

בואי הנה

בואי לכאן

אני שולח לך צליל מכוון

 

--

 

טוב להתאהב בהחלט עלול להיות כואב

למרות שבואו נפריד מעשה מתוצאה

לגעת במשהו רותח זה כואב

התאהבות היא פעולה שבצורת המקור שלה היא לא כואבת

אבל נשים את זה בצד

 

מדהים איך אני לא מסכימה עם מילה ממה שכתוב כאן ועדיין מכורה לשיר

אני חושבת שזאת הפשטות הזאת

הקפיצות הלוגיות הכל כך נורמליות

זה מופלא בעיניי

היכולת להניח לדברים להיות פשוטים

 

בס"ד

 

ויציאה

רושם בתוך יומן מסע

להתערבב

ולא להיבלע

רושם בתוך יומן מסע

 

והיה ומישהו בא

אל תסתובב

כי זה תמיד יכול להיות

זה שידליק לך את הלב

יפרוק את הכאב

בשלווה

 

מגע הרוך

גובר על המכה

רושם בתוך יומן מסע

כולנו עשויים אבק של אהבה

רושם בתוך יומן מסע

 

מביטים למעלה ונושאים תפילות

כשבינתיים שוכחים

שהמשמעות לחיות

היא לשאול את השאלות ולענות

 

והיה ומישהו בא אל תסתובב

כי זה תמיד יכול להיות

זה שידליק לך את הלב

יפרוק את הכאב

בשלווה

 

---

זה נגיד שיר מבוא לאביב ולאריק |נושם עמוק|

מצחיק מלא זמן תהיתי למה לא להסתובב למישהו שיכול להדליק את הלב

ופתאום הבנתי שהבקשה היא לא להסתובב ממנו

לא לברוח מהאדם האחד הזה שיכול לשנות משהו בך

זאת קריאה יפה כל כך

המון פעמים התפתיתי לברוח כשפגשתי במי או במה שיוכל להרעיד את האדמה תחתי

גם כשידעתי שלטובה

משהו תמיד נאחז במוכר

 

אפילו בתקופה הממש אובדנית שלי

מה שהכי שמר עלי זה הטיעון שאני לא יודעת מה יהיה אחרי המוות

ועדיף רע מוכר מהלא ידוע

ככה אני

לא אדם של שינויים

ואם כבר החלטתי על שינוי אז שיהיה בבום

 

לפחות זה מה שחשבתי

במציאות זה בכלל לא נכון

אני משתנה כל יום

ואני עושה את זה בצעדים פצפונים

 

מוזר עד כמה ההנחות שלי לגבי עצמי רחוקות מהאמת כפי שהיא

אל תבכי
בעינייך נוצץ הסתיו
ומחייך בחיבה ולוחש כי בא
מחייך הסתיו

אל תבכי ילדה, אל תבכי
אף אם תמו ימי שרב
הלא אין כל סיבה ששיר אהבה
לא יושר בסתיו

אל תבכי ילדה, אל תבכי
עוד נכונו גשמי זהב
עוד נשיר על ברק ועב
נרוץ בין טיפות, נלקט רקפות
ונצחק כי הכל כזב

אל תבכי ילדה, אל תבכי
הוא יאהב, הוא אוהב, אהב
עת הזמר גובר, הפזמון חוזר
הוא אוהב, אהב

צחקי ילדה, צחקי
על ריסייך תלוי כוכב
בעלים המתים לך נשזור הילה
בעלי זהב

צחקי ילדה, צחקי
עוד נכונות גשמי זהב
עוד נשיר על ברק ועב
נרוץ בין טיפות, נלקט רקפות
ונצחק כי הכל כזב

הסתכלי ילדה, הסתכלי
בשערך רוח קל נשב
על פני הר ובקעה את הנך מלכה
את מלכת הסתיו

צחקי ילדה, צחקי
השדות מוריקים עכשיו
והגשם ישיר על שדה וניר
מנגינה של סתיו

צחקי ילדה, צחקי
לך נכונו גשמי זהב
לך נכונו ברק ועב
ובין הטיפות יפרחו רקפות
ונצחק ונצחק הכל כזב

אל תבכי ילדה, אל תבכי


שינויים זה דבר כל כך מפחיד
לא אוהבת
לא אוהבת שאני לא יודעת מי מה מו

כמו בבן השב הביתה מן הדרך
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה

היא תגיד אתה עייף מן המסע
אל תפחד אני חובשת את פצעיך
היא תיקח אותי אליה כשאקרא בשמה
אמא אדמה

היא תביט אלי טובה וחכמה
היא שקטה כל כך וכמו תמיד סולחת
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה


אני חושבת שאני כלכך אוהבת את השיר הזה כי אף פעם לא היה לי קשר טוב עם אמא שלי. אני אף פעם לא מרגישה בנוח איתה. פשוט לא
והשיר הוא כמו כמיהה בשבילי
הלוואי ו

ואדמה. ללכת יחפה ולהרגיש את האדמה ולדעת שיהיה טוב, פשוט כי יש אדמה מתחת לרגליים שלי

בס"ד

 

ושקט עכשיו

בא געגוע

לראות לחבק אותך

מה שעובר בי זה יותר ממילים

יש כאן הכל

אבל אין אותך

 

את שוב עוברת

ימים לא קלים

איך את שומרת

ומה עם החיוכים

מה את חושבת

זה קשה במילים

יש כאן הכל

אבל אין אותך

 

עוד ניפגש

ויהיה לנו טוב

זה יהיה

בקרוב קרוב

שנינו ביחד

יהיה לנו טוב

אל תדאגי

זה קרוב קרוב

 

מה נספר לך

וזה רק מכתב

מה נתאר לך

ואיך נעניין אותך

מה נספר לך

לא מוצא לי מלים

יש כאן הכל אבל אין אותך

 

עוד ניפגש ויהיה לנו טוב

זה יהיה

בקרוב קרוב

שנינו ביחד

יהיה לנו טוב

אל תדאגי

זה קרוב קרוב

 

--

זה השיר של סבתא

ישבתי בשולחן המעצבן של המחלקה

רועדת במכי

כולם היו בשבעה

אבל לא אני

שירה צריכה להיות במסגרת

שירה שבירה |מושך בכתפיו|

אז ישבתי עם מחברת וכתבתי לה מכתב

קצת מרוקנת מכח

מסתבר שהמצב שלה היה חמור

אבל שוב אני לא ידעתי

כי שירה שבירה

וכתבתי ו

לא מצאתי מילים

כי

יש הכל אבל אין אותה

באותו שבוע ביום חמישי תכננתי להתאבד

אבל כשראיתי את המשפחה מגיבה למוות שלה לא הייתי מסוגלת לעשות להם את זה

 

מה נתאר לך ואיך נעניין אותך

מצחיק

אורית תמיד אומרת לי שאני לא שם כדי לשעשע אותה

אני צריכה להלחם בדחף להיות ליצן החצר או להיות הסיפור קורע הלב

תמיד לימדו אותי שאף אחד לא ירצה להיות ליד האיש העצוב

שתמיד יעדיפו את השמח והמלא חיים

מצד שני החיים למדו אותי שקשה להתעלם מבכי

כך שהייתי מיומנת בלהפיק תועלת גם משירה השמחה וגם משירה העצובה

הכל כדי שיסתכלו עלי (רק עלי מאיר רק עלי)

אבל להיות פשוט שירה?

לזה אין ריינטינג

בהתחלה עוד נאבקתי

הייתי מכאיבה לעצמי

או מספרת סיפורים מטופשים

הכל כמו בספר

אבל עם הזמן מצאתי שבאמת מולה אפשר להיות פשוט

אני לא צריכה לעניין אותה

 

והיום דיברנו על משהו סופר מביך

והסתתרתי והכל (פיזית כי יש לי התנהגות של ילדה בת חמש)

אבל התגברתי על זה הרבה יותר מהר משהייתי מתגברת על זה עם כל אדם אחר

|נאנח|

דּוּגִית נוֹסַעַת, מִפְרָשֶׂיהָ שְׁנַיִם
וּמַלָּחֶיהָ נִרְדְּמוּ כֻּלָּם.
רוּחַ נוֹשֶׁבֶת עַל-פְּנֵי הַמַּיִם,
יֶלֶד פּוֹסֵעַ עַל הַחוֹף דּוּמָם.

יֶלֶד פָּעוּט הוּא וַעֲגוּם-עֵינַיִם.
שׁוֹטְפִים הַמַּיִם לְמֶרְחַק אֵין-סוֹף...
אִם לֹא יֵעוֹרוּ כָּל מַלָּחֶיהָ -
אֵיכָה תַּגִּיעַ הַדּוּגִית לַחוֹף ?..

אז היו לי על השיר הזה תילי תילים של הגיגים ותורות עמוקים מיני ים (סטיגידיש), עד שגיליתי שהוא עיוות של איזה שיר מתוך ספר ילדים רוסי.

ואילולי חיבתי היתרה לשיר הנ''ל הייתי בוחר ב'ערב אל מול גלעד' - שהוא גם מתאים לשני האריקים.

אשכרה.

קפוץ לי